בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין שתי פרוסות

עשרת הדברות של הסנדוויצ'ים לפי אייל שני

עובר יותר מסנדוויץ' אחד. 10 כללים נכונים לכל כריך בעולם, ו-3 שנראה אתכם מכינים בשבע בבוקר

11תגובות
חביתת זעתר בלחם כפרי עם מלפפונים וריקוטה
àééì ùðé

את ימי בית הספר היסודי אני זוכרת בעיקר כחוויה מתמשכת של רעב. ימים ארוכים של גדרות ומורים, שהאתנחתא היחידה בהם היתה הפסקת עשר. בעשר היינו מכניסים את המחברות והספרים ומוציאים את תיקי האוכל, השקיות והמפיות (בלי מפית האחות אריאלה לא הרשתה לאכול), הכיתה היתה מתמלאת ריח של נקניק תה וסלמי וגבינה צהובה ותפוחים ששכבו בתיקי עור, כי פעם לא היו תיקי ברבי ורודים אלא ילקוטים עם אבזמים גדולים ובפנים גרו הספרים עם התפוחים.

דנה היתה נמה, קמה, מחזיקה בקושי מעמד בשיעור חשבון, מפהקת בעברית ומחכה לסנדוויץ' שלה כמו אות לאמצע היום, המבשר על כך שעוד חצי כזה וייגמר. מכיוון שאבא שלי אוחז במושגים מאוד מרחיקי לכת בתחום הרעב, הוא הניח שגם סתם פרוסת לחם עבה היא אוכל, ולכן בימים שהוא היה בעמדת השילוח לבית הספר, והיו לא מעט כאלה, הסנדוויץ' כלל שתי פרוסות לחם מאתמול או שלשום בעובי של פיל, חתיכת גבינה צהובה בלי העדפות, גם אם זה הקצה היבש, כי צריך ללמוד לאכול מה שיש, ועל כל אלה, בלי תיווך נוסף, חצי פלפל אדום ענק. עובי החבילה היה 10 ס"מ, משהו שפה של ילד לא יכול להיפתח אליו עם כל הרצון הטוב והרעב שבעולם.

תמיד קינאתי בילדים ששפר עליהם הסנדוויץ' שלהם, בני המזל שקיבלו קלאסיקות בשקית: לחמניה טרייה עם חרדל ונקניק סלמי ומלפפון חמוץ, לחם שחור טרי עם גבינה צהובה ובלובנד ומלפפון חמוץ, לחם לבן עם גבינה לבנהועגבניה עם מלח. למאושרים שבינינו היו שני סנדוויצ'ים, אחד מלוח ואחד מתוק. במתוק היה שוקולד השחר או דבש עם חמאה, זריקת מרץ לשיעור מולדת, משהו שאפשר לאכול בביסים מהירים כשהמורה מסתובבת לצייר מפה.

בי נשבעתי שכשיהיו לי ילדים משלי אחקור את עולם הכריכים ואכין להם את הסנדוויצ'ים הכי טובים, אבל כמו הרבה דברים שלא רואים משם, בגרתי ונהפכתי לאם בינונית מאוד במה שקשור לסנדוויצ'ים. בין מה שיש בבית לבין שבע וחצי, שעת השין, אני מצליחה לייצר סנדוויצ'ים ישנוניים מכל הבא ליד, לכן לא פעם אני מוצאת למחרת את מה ששלחתי בתיק אתמול, פחות ביס אחד בדיוק באותו מקום בתיק.

משנכנס הטבח לחיינו הפציעה תקווה כמו שמש בהירה שחודרת את התריס בבוקר. את כל הקשיים בחיבור משפחה ישנה-חדשה השלכתי על הסנדוויצ'ים שגם הם בסך הכל חיבור של שכבות עם פוטנציאל להצלחה אטומית. הטבח לקח על עצמו מיידית את משימת הסנדוויצ'ים ומלבד להתרגל להתעורר לתוך בית שכולו הורמונים, לחיפוש קוקיות וחצאיות שאיבדו כפתור בלילה, התרגל לרקוח סנדוויצ'ים מושלמים במהירות האור. כשבשבע וחצי יוצאת ההסעה, בשבע שלושים וחמש הוא עוד היה מקפל את נייר הפרגמנט ישר-ישר ומשחיל את היצירה לתוך שקית נייר, כי "סנדוויצ'ים לא אוהבים שקיות ניילון וההסעה תחכה רגע".

מול כל ההאשמות העצמיות שלי, על דבר אחד עשיתי לעצמי וי גדול וזוהר, יש להן את הסנדוויצ'ים הכי טובים בבית הספר. הילדות, מצדן, ידעו שאין להן אפשרות להתלונן בעניין זה, כי מה עוד אפשר לבקש. אבל יום אחד זה בכל זאת התפרץ: "נמאס לנו מהסנדוויצ'ים המסובכים האלה, חביתה עם טחינה ועגבניה, רוסטביף עם פלפל קלוי ורשאד, הכל נופל לנו בדרך מהכיתה בריצה החוצה להפסקה, רוצות סתם סנדוויץ' פשוט".

הטבח ואני עמדנו המומים ואובדי דרך. "איזה סנדוויץ' פשוט אתן רוצות?" שבר הוא את השתיקה. "עם שוקולד או עם גבינה צהובה, סנדוויץ' דק". בשנים שחלפו מאז שלחנו אתן המון סנדוויצ'ים משמימים כאלה, ועד היום הן קצת מצטערות שככה תקפו את האוכל הטוב שהיה מנת חלקן. אבל גם חוסנו של הטבח לא מחזיק לעולם. הפגיעה שספג שם בתחום הסנדוויץ' היא מהסוג שהפסיכולוגים קוראים לה "פגיעה ראשונית", משהו שקורה בימים הראשונים של קום המשפחה החדשה, שהוא לא מתאושש ממנו. ושוב אני זו שמהדקת שתי פרוסות לחם שביניהן קצת לבנה ישישה או גרוע מזה קוטג' שאיבד את מכסהו, וזהו. וכשניסתה הבכורה להחזיר עטרה לסנדוויצ'ים של פעם, בתקווה להיגאל ממעשה ידי ולזכות שוב במעשה ידיו, הבנתי סופית שהסנדוויץ' לבית הספר הוא מושג מופשט, משהו שנועד רק שנתגעגע אליו, גם אם זה באמצע היום בבית הספר ועוד לא אכלנו אותו.

עשרת הדברות של הסנדוויצ'ים

אחרי שביקשתי ממנו לנסח את הכללים, הוא השתתק כאילו ביקשתי ממנו לדבר על נקודות ההתרסקות בחייו. כמי שהרכיב כמה מהסנדוויצ'ים המובילים לרשתות הקפה המובילות חשבתי שיהיה לו קל לשלוף את המידע הפרקטי בלי זה הרגשי, הטראומתי. עוד אני מהרהרת באפשרויות הגישה אליו, הוא פצח:

12 בצהרים, ספטמבר, לא משנה איזה שנה, ילד בן 10 רץ לתוך מגרש הכדורגל של בית ספר, השמש באמצע השמים, האספלט השחור שעליו נלחמים חבריו, בוער, הוא זורק את התיק על קורת השער ומצטרף לקרב. עד שיבקיע את השער הראשון, תטפס הטמפרטורה בתוך התיק ל-50 מעלות. בתיק נמצא עדיין הסנדוויץ', ההוא משבע וחצי בבוקר, ספוג באהבה עטופה בשקית ניילון, החום חודר ואוסף את עצמו, חממות בונים על אותו עיקרון. 60 מעלות, טמפרטורת המסיבות של החיידקים.

ילד בן 10, הבן שלכם, בועט לשער שעליו זרוק תיק לוהט שהשאיר שם לפני כחצי שעה. שיכור מניצחון הוא מחפש חיבוק, נזכר בכם, מסיר את שקית הניילון שעוטפת את הסנדוויץ' שהכנתם לו: גבינות לבנות וצהובות, עגבניות אדומות, נקניקים, עלים ירוקים, כולם כבר נהפכו למאורות בקטריות שיכורות שמש.

זהו סיפור הסנדוויצ'ים לבית ספר שממציא את עצמו כל יום מחדש, וזהו חלום הביעותים של תעשיית המזון הישראלית. אותו תיק הזרוק בחצר בצהרי היום הלוהט הוא זה שמייצב את תעשיית המזון בתוך חומרי שימור, כי מה רע בחומר שכל מה שהוא יודע לעשות זה לאטום את האוכל מפני בקטריות. הרי בנו הוא לא יגע, רק הנאכל הוא זה שמפסיק להתקיים.

אחרי הסיוט, באו הכללים:

1. היזהרו מחומרים חיים: ביצה רכה. רוסט ביף מדיום שהחום לא פילח את לבתו. פטה כבד. דגים חיים. כולם חלבונים מפוארים שנשארו בחיים ומתפתחים לאסונות מחוץ למקרר.

2. לעולם לא לחם קל: לחם קל הוא המצאה חדשה שלא עברה את שנות האבולוציה הנדרשות ללחם כדי להכניס את פרוסותיו לפנתיאון הסנדוויצ'ים לבית הספר. לחם קל לא יודע להיות סנדוויץ' לזמן ארוך, פרוסותיו נמסות ומתפוררות במיצי החיבור של המרכיבים. לחם קל הוא הכביש המהיר לממתקים ולפזילה לשדות זרים. התסכול מן הרעב המתפרץ כשלושים דקות לאחר אכילתו מביא את הילדים לאכול מאלה של חבריהם, מה שמביא לטענות מסוג: "למה להם שמים בסנדוויץ'..."

3. לעולם לא ניילון: סנדוויץ' הוא יצור חי ונושם, ונשימתו יוצרת הבל המתפשט בתוךשקית הניילון שמרטיבה את הלחם ומיישנת אותו בטרם עת. עכשיו תחשבו על סנדוויץ' שנעטף בנייר פרגמנט דקיק, פריך, טרי, ללא קמטים, והוכנס לשקית נייר חומה, כמו פעם, ריח של נייר טרי מבושם ברמזים של גבינה ועגבניות, כתם קטן של שמן שכנראה היה קצת מיותר ומי אחר אם לא אותה שקית, היה יודע לספוג.

4. ללחם אסור להירטב: נוזלים שאינם מהמשפחה המולקולרית של השומנים, מייבשים ומזקינים את הלחם. מעין פרדוקס, איך נוזל יכול ליבש? התשובה נעוצה אי שם בנוזלים שמפרקים את בצק האפוי. עגבניה מרטיבה, מלפפון מרטיב, גם גבינה לבנה. חמאה, שמן זית, חרדל, כולם שומנים עתירי כוחות שימור, בשל תכונותיהם שלהם או אם בשל תכונות המפעל שהוליד אותם. הם מלחכים את הלחם, מאריכים את חייו ומגנים על המרכיבים האחרים מפני דפורמציה מהירה.

5. ארבע שעות: זה הזמן המקסימלי, בטמפרטורת חדר ישראלי ממוזג, שבו הסנדוויץ' שומר על תכונותיו הראשוניות. לאחר מכן נכנס הסנדוויץ' לחוויית התסיסה וההחמצה, תחילתה בעונג של בישום יתר, הטעמים נעשים חזקים יותר, פתוחים יותר, אבל כעבור זמן קצר מתחילים תהליכים שנפלאים להחמצת מלפפונים, להתססת יין או ליישון גבינות.

6. לחם טוב: מהות הסנדוויץ' היא לחם, ולכן אין סנדוויץ' נפלא בלחם רע, אבל יש סנדוויץ' נהדר שבנוי ממרכיבים סתמיים ומחיבורים חסרי דמיון ששוכנים בין שתי פרוסות נפלאות.

7. עובי ואלסטיות: כשנותנים ביס, שתי הפרוסות נלחצות זו אל זו ולא רוצות לחזור. תכולת הסנדוויץ' פורצת מן הצד השני, ושם לא מחכה לה פה אלא רצפה. סנדוויצ'ים מטרתם להעניק עונג לאדם. עלים ירוקים, נבטים, לחמים אלסטיים, כל אלה גורמים לסנדוויץ' לחזור למימדיו המקוריים לאחר שנשכנו אותו. לחם מלא בדגנים, וחומרי גלם בעלי מרקם מחוספס נאחזים זה בזה בשעת הלחיצה ולא פורצים החוצה.

8. עקרון ההפתעה: סנדוויץ' שבנוי לגובה מהרבה שכבות הוא סנדוויץ' מרתק. לא, הוא טעים אבל לא מעניין, שכן כל ביס זהה לקודמו. הניחו חומרים שונים בכל נקודה על פני הפרוסה. כל ביס ייהפך לצעד בדרך מלאה הפתעות.

9. סנדוויץ' הוא דיקטטורה הומנית: בבוקר, ליד קרש החיתוך, הקשיבו יפה לבקשות ולאיומים באי אכילה, חייכו, התעלמו ואל תחשבו שביכולתם להוביל אתכם אל הסנדוויץ' המושלם בשבילם. הם לא יודעים מהו. המידע שיעבור מחלקי האמת וממצבי הרוח יביא אתכם למקום ללא מוצא, לסנדוויצ'ים איומים ולנטישת הזכות הנפלאה לעשות להם אוכל שאחרי הרבה דמעות נהפך לאהבה גדולה.

10. החלק הקשה: כשילד אוכל סנדוויץ' עם שתי פרוסות רכות ללא "הקשה", הוא עוצם את עיניו, מחבק את הלחם בשפתיו וחולם חלומות מתוקים.

אחרי כל זה שאלתי אותו בערב, מה כן. מה יש לנו בבית לסנדוויצ'ים למחר בבוקר. הוא הביט סביב ויצא לסיבוב סופרמרקטים ומעדניות, דרומה עד יפו, צפונה עד הרצליה פיתוח. כעבור שעתיים הוא חזר עם נשק לשלושה סנדוויצ'ים שאם הם לא ינצחו, הוא עוזב את התחום הזה לשנים הבאות, עד שיגדלו הבנות. מצדו, שנשלח אותן לבית הספר עם סלט פסטה או קורנפלקס עם חלב בצד, שנרשום אותן לקפיטריה, שניתן להן בייגלה יבש מהמכולת עם שקית שוקו, שיאכלו חומוס אצל אבו-חסן, כי סנדוויצ'ים הוא יודע לעשות, אבל לפעמים הוא לא יודע יותר למי להקשיב, ומה לעזאזל רוצות כולן.

הסנדוויצ'ים

סך כל השורות הוא תיאור סכמתי של חתך ארוך של כל סנדוויץ':

פוקצ'ה עם ירקות קיץ פרוסה עליונה: החצי העליון של פוקצ'ה באורך 10-15 ס"מ פרוסות דקות של גבינת פטה פרסות קישוא מאודות במים ושמן זית פלפלים אדומים קלויים, כבושים בשמן זית וחומץ יין פרוסות חציל צבועות בשמן זית, קלויות בתנור בטמפרטורה של 150 מעלות, עד שיזהיבו עלי זעתר מלח ים טבעות דקות של בצל מצרי פלפל ירוק חריף קצוץ ומתובל בשמן זית ולימון פרוסות דקות של גבינת ריקוטה פרוסה תחתונה: החצי התחתון של הפוקצ'ה

פוקצ'ה עם ירקות קיץ
àééì ùðé

לחם כפרי לבן עם חביתת זעתר פרוסת לחם כפרי לבן טרי טבעות דקיקות של בצל מצרי פרוסות עגבניה דקות חביתה מביצה אחת מטוגנת במחבת אלומיניום בשמן זית עם הרבה עלי זעתר בצל ירוק צעיר חתוך לאלכסונים דקיקים פרוסות דקות של מלפפון ירוק, קלוף פרוסות דקות של מלפפון חמוץ נתחים דקים של גבינת ריקוטה פרוסת לחם כפרי לבן טרי

לחם זיתים עם פסטרמה בדבש פרוסת לחם זיתים טרי מיונז וקטשופ ביחס שווה טבעות דקות של בצל מצרי פרוסות עגבניה אדומה דקות, עטופות במלח ים פרוסות מלפפון חמוץ דקות גרם פסטרמה מתובלת בדבש עלי רשאד או ארוגולה מיונז-קטשופ פרוסת לחם זיתים טרי

לחם זיתים עם פסטרמה בדבש
אייל שני


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו