בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השימוע של רוברטס: הרבה שאלות, מעט תשובות

השימוע של המועמד לנשיא בית המשפט העליון בארה"ב החל; רק במעט מקרים ממליצה הוועדה הזו שלא לאשר את מועמדותם של שופטים לעליון

תגובות

לפני שנים שנים לערך, כשמועמדותם של מספר שופטים לבית המשפט לעירעורים נגררה בסנאט, עשה הפרופסור פיטר ברקוויץ' ממכון הובר תרגיל מעניין. הוא טילפן לשלושה פרקליטים שהיו אחראים על ייצוגו של הממשל בבית המשפט העליון (כאלה שנשאו בתואר (solicitor general) - שניים דמוקרטים, ואחד רפובליקני, כדי למנוע הטייה פוליטית אפשרית, וביקש אותם לנקוב בשמותיהם של עורכי הדין הטובים ביותר הטוענים בבית המשפט.

את תוצאת הטלפונים הללו, פירסם ברשימה קצרה. זה היה, אמר השבוע, כמו לשאול מישהו מי שחקן הגולף הטוב בעולם, כשכולם אומרים "טוב, יש את טייגר וודס, ואז יש עוד כמה טובים, שעליהם כבר אפשר להתווכח". טייגר וודס של המשאל ההוא, היה עורך הדין - והיום מועמד להיות נשיא בית המשפט העליון, ג'ון רוברטס. גם הרפובליקני, וגם שני הדמוקרטים, הזכירו את שמו. משמע - גם חילוקי דעות אידיאולוגיים לא יוכלו להסתיר את העובדה, שרוברטס הוא מוח משפטי ראוי. ומי שמתעניין רק בשורה התחתונה לא צריך לקרוא מעבר לשורה הבאה: הועדה המשפטית של הסנאט, שהחלה אתמול בשימוע לקראת הצבעה על כשירותו של רוברטס לתפקיד, תמליץ עליו. ואחר כך תאושר מועמדותו גם בסנאט.

רק במעט מקרים ממליצה הוועדה הזו שלא לאשר את מועמדותם של שופטים לעליון. זה קרה לרוברט בורק, מועמדו של רונלד רייגן, ב-1987 שאיננו מכהן כשופט. לקלרנס תומס, המכהן כיום, נרשמה מבוכה פחותה - המועמדות הועברה למליאת הסנאט ללא המלצה חיובית או שלילית - שלא מנעה את אישורו. לפני כן, היו ג'ון פקר, שלא הומלץ - אך זה היה מזמן - ב-1930 ועוד כמה בסוף המאה ה-19. בסך הכל, אם אין תקלה מיוחדת, תעביר הועדה המלצה חיובית, כמו שיקרה הפעם לרוברטס, כמעט בלי שום ספק. רק שלושה שהומלצו במאה הקודמת על ידי הוועדה, לא אושרו על ידי מליאת הסנאט. האחרון שבהם הרולד קרסוול, ב-1970.

בכל זאת, שימוע יהיה, ובחלקו גם מעניין. צפויים עימותים בין השופט לבין סנאטורים - בעיקר כאלה שיסרב להשיב לשאלותיהם, ויהיו שאלות רבות מעין אלה. בהליך השימוע שעבר לפני שמונה לשופט פדרלי, הספיק הסנאטור שומר מניו יורק לומר לו, ש"הוא הופך את ההליך הזה לאבסורד", מכיוון שרוברטס שמר על שתיקה במקרים רבים מדי לטעמו. הפעם, שומר הכין לו 87 שאלות, ואפשר לנחש שגם להן לא יקבל תשובות משביעות רצון. רוברטס, כפי שעשה גם בפעם הקודמת, פשוט יסרב לחשוף את עמדתו ביחס לכל שאלה העשויה לעמוד לפניו בעתיד בבית המשפט. והוא יודע לעשות זאת בנימוס אלגנטי. ממילא, זו הדרך בה נוקטים היום כמעט כל המועמדים לשיפוט - מימין, וגם משמאל (כך, למשל, נהגה גם השופטת רות באדר גינצבורג, שמונתה על ידי הנשיא קלינטון). כבר ב-1959, כשהתעוררה השאלה סביב סירובו של מועמד לענות לשאלות (השופט פוטר סטוארט), קבע הסנטור ג'יימס איסטלנד, שישב בראש הוועדה, כי "אם המועמד חושב שהשאלה בלתי ראויה, הוא יכול לסרב להשיב עליה".

ובכל מקרה, כולם כבר יודעים על המועמד כמעט את כל מה שאפשר לדעת: רוברטס הוא שמרן - אך כנראה לא קיצוני כמו השופטים סקליה ותומס. אם זה היה תלוי בו, הזכות להפלות לא היתה מוקנית על סמך, כפי שהגדיר זאת רוברטס, "מה שמכונה הזכות לפרטיות". אך אין סיבה להניח כרגע שיחתור להפוך את הפסיקה ההיא על פניה - ואם כן, אין ספק שלא יאמר זאת מראש. ככלל, אפשר לצפות ממנו להצבעות שיגבילו את יכולת המחוקק לעצב את פני החברה בנושאים "ערכיים", וגם באחרים. על כך ישאלו אותו הרבה - לא רק בגלל מחלוקות מהותיות על עמדותיו, אלא גם, ואולי בעיקר, בגלל שהסנאט לא אוהב שפוסלים לו חוקים, כפי שנהג בית המשפט של ויליאם רנקוויסט לעשות.

וישאלו גם על נגישות הציבור לבית המשפט נגד המדינה (רוברטס בעד צימצום), הפרדת הדת מהמדינה (גם כאן, הגדרתו מצמצמת), כוחו של הנשיא בנושאים של בטחון לאומי (רוברטס בעד סמכויות נרחבות), זכויות נשים (היו התבטאויות שנויות המחלוקת), נגישות הבוחרים לקלפי (הוא בעד שוויון, כמובן, אך יבדוק את חוקיותה של פעולת המבצע, ולא את תוצאת מעשיו). ושאלה חשובה, שהסנטור ארלן ספקטר, במכתב לרוברטס, כבר אמר שישאל: האם ישנה דרך להגיע לפחות החלטות המבוססות על פסיקה ברוב דחוק, של 5 נגד 4. פסיקה שמקשה על קביעת סטנדרטים ברורים לעתיד, וגם יוצרת את הרושם של החלטות על בסיס פוליטי, ולא מקצועי. ספקטר חושב שהמנהג הזה צריך שינוי - והוא יבדוק כיצד רוברטס מתכוון לחתור לכך, ואם בכלל.

זו שאלה מעניינת, בעיקר כשבחלל חדר הוועדה תרחף כל הזמן סוגיה נוספת. רוברטס, הרי, אינו המועמד האחרון שמינויו על הפרק. הנשיא ג'ורג' בוש יצטרך לבחור בקרוב גם את מחליפה של השופטת אוקונור - שתהילתה בדיוק על המנהג הזה: היא היתה הקול המכריע, יותר מכל שופט אחר, בפסיקות של 5 נגד 4, ועל כן נחשבה לשופטת המשפיעה ביותר בבית המשפט של רנקוויסט.

אך את הסנטורים, בעיקר הדמוקרטים, תטריד שאלה אחרת הנוגעת לאוקונור - של זהות המחליף. "אם היינו יודעים מי יחליף את אוקונור", אמר הסנטור ריצ'רד דורבין מאילינוי, "זה היה שם את המועמדות של רוברטס בפרספקטיבה" - כלומר, קל יהיה לדמוקרטים להעביר את רוברטס, אם רק ידעו שבוש איננו מתכוון למנות שמרן קיצוני במקום אוקונור - מה שיטה את הכף בבית המשפט לכיוון שלדעתם אינו רצוי. הבעיה היא, שבוש לא חשף עדיין את המועמד השני שלו. ונראה שהוא נהנה לשחק עם ועדת הסנאט במשחק שרק הם יכולים להפסיד בו: קודם, יעבירו את רוברטס, כי אין נימוק מספק לבלימתה, ורק אחר כך יגלו מי בא בעקבותיו. אם לא יאהבו את הבחירה - הבעיה תהיה בעיקר שלהם.



רוברטס. שמרן - אך כנראה לא קיצוני כמו השופטים סקליה ותומס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו