בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגברת הראשונה של הציור

תגובות

כשמוזיאון תל אביב הציג את הרטרוספקטיווה של לאה ניקל ב-1995, היא כבר היתה איקונת תרבות. סטודנטים כתבו עבודות סמינריוניות על תרומתה לאמנות הישראלית ומקומה בצמיחת המופשט המקומי, והציורים שלה היו פופולריים, תלויים באין-ספור בתים ומקשטים לוחות שנה. באותה שנה היא גם בפרס ישראל לאמנות - פרס שרק אישר את מה שהיה ידוע שנים: לאה ניקל היתה הגברת הראשונה של הציור הישראלי.

בשלוש השנים האחרונות היא התבלטה כאמנית היחידה מהדור הוותיק שנהפכה לחלק מהזירה הצעירה. היא הציגה בגלריה זומר ובגלריה החדר בתל אביב, שתיהן גלריות המזוהות כצעירות, וזאת כחלק מתוכנית התערוכות הרגילה, לא כשיעור היסטוריה כזה או אחר. פתאום כמו מצאה את מקומה כיוצרת אמנות בינלאומית, ללא קשר לשאלות הזהות שרדפו את האמנות הישראלית.

ביולי השנה הציגה בזומר עבודות מתחילת שנות ה-90 ועד השנים האחרונות. תערוכה של מופשט בצבעי קיץ של חום-ירוק כהה, סגול ואדום, שהציגה אותה כאמנית שכוחה במותניה, ולא כמי שמסכמת את יצירתה.

בגלריה החדר היא הציגה אקוורלים חדשים קטנים, מעודנים, יפהפיים. על דפים של בלוק ציור ציירה ניקל נופים פנימיים, אבסטרקטיים בדרך כלל. לפעמים הופיע דימוי מזוהה, למשל פרח או פרפר. בצבעים בהירים היא הציעה לצופה חלומות שקשה לאחוז בהם ולמשש אותם, מנחה של יופי ואיכות שאי אפשר שלא להיענות לה.

הבעיות שניקל עסקה בהן - קומפוזיציה, צבעוניות, בעיות פורמליות של ציור כציור, כדיסציפלינה אוטונומית - כמעט אינן מטופלות עוד באופן הזה על ידי אמנים צעירים יותר. פריחת הציור הפיגורטיווי כמו דחקה לקרן זווית את הציור שעל סף המופשט, אותו פרדוקס ישראלי המכונה "המופשט הלירי" (שהיה אולי לירי, אבל בוודאי לא מופשט). ניקל נשארה נאמנה לדרכה, אבל נותרה רעננה תמיד.

האקוורלים המופלאים האלה נעשו כעשור אחרי הרטרוספקטיווה של ניקל במוזיאון תל אביב,

המשך בעמ' ד6

שהיתה אמורה לסכם את מפעל חייה. היא הרבתה להציג, אבל הרטרוספקטיווה הזאת היתה התערוכה המוזיאלית השביעית שלה בלבד והראשונה שהיה לה גוון מחקרי מובהק, והיא הציגה אותה כמי שלמרות הפופולריות הרבה שלה נותרה ללא ממשיכים. ניקל הציעה סוג של מודרניזם עיקש שלמעשה לא התקבל כאן. היא יצרה משהו משלה, המורכב ממופשט לירי ואבסטרקט בינלאומי, ורחוק מ"דלות החומר".

עד אמצע שנות ה-50 ניקל ציירה דיוקנאות, נוף וטבע דומם, כולם שייכים לרפרטואר שמרני שהיא פעלה בתוכו במיומנות רבה. לציור לא-פיגורטיווי עברה בפאריס; התחושה האקספרסיוניסטית שאיפיינה את ציוריה המוקדמים נשארה, אך הוויתור על ההתבוננות כמקור ראשון לציור פתח ערוצים חדשים לכוח, לאנרגיה המתפרצת שאיפיינה את ציוריה, גדולים וקטנים, עד מותה.

תחילה היה המופשט שלה מושפע בעיקר מהאנפורמל הצרפתי של אמנים כמו ז'אן פוטרייה ודובופה. לקראת שנות ה-60 ניקל נפרדה בהדרגה מהצבעים העכורים שאיפיינו את ציוריה הפיגורטיוויים לטובת הצבעוניות הקורנת, הבהירה והכהה, שליוותה אותה בעשורים האחרונים.

ב-1963, זמן קצר אחרי שובה לארץ מפאריס, נסעה ניקל לראשונה לניו יורק, ובסוף שנות ה-60, אחרי שהות בארץ, נסעה לרומא לשלוש שנים. בין 1973 ל-1977 היא התגוררה שוב בניו יורק ומאז חייתה בישראל במושב קדרון, שם ציירה בסטודיו עם חלונות ענק לנוף פתוח. הנדודים של ניקל, מעבר לעניין הביוגרפי, מעידים על החיפוש הבלתי פוסק שלה, על הצורך להתחדש, להתעדכן ולהרחיב את גבולות הציור.

דווקא הסקרנות והפתיחות של ניקל איפשרו לה לגבש סגנון משלה, שהוא מובהק ועם זאת קשה להגדרה מעבר למושגים כמו "מופשט", והיא התמידה בו בלא קשר לאופנות. יצירתה מתקיימת בין הנכחה מכוונת של אמצעי הייצור של האמנות לבין התמודדות מתמדת עם חלל הציור כמין תהום נשייה. יש אצל ניקל משהו עצמאי, מתריס אפילו, המצוי בעבודות הטובות אך גם בטובות פחות. היא העזה ליצור בצבעוניות חזקה, בכתמים ופסים ונקודות חד משמעיים, ובעבודותיה ניכרת שמחה וגם תמיהה על העולם. יותר משאלה עבודות יפות במובן הראשוני ביותר, הן שבו את לבם של רבים באופטימיות שלהן.

בכל הנוגע לניקל, קשה לדבר על עבודות מופת, משום שהיא אמנית של גוף עבודות המצטרפות יחד למסה קריטית של יופי ועוצמה. כל מי שפגש בה אי פעם התרשם מהמחויבות האדירה שלה לאמנות. ניקל חשה שאמנות היא דבר חשוב - לא כמראה לחברה ולא כאמירה פוליטית, אלא כביטוי של כישרון חיים, יצירתיות - והיא הביעה את תחושותיה, ללא ציניות או חומות הגנה.



ציור של לאה ניקל, 2003



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו