בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השריף

אלעזר שטורם הצליח בתוך שנים ספורות להשתלט על אמנות לעם. האיש שעמד בראש עמותת שורשים שהתמוטטה ונשארה חייבת כספים, ולשעבר מנכ"ל חברה שהפיקה ערוץ פורנוגרפי, מפיל אימה על עובדים ודואג למנות מקורבים לתפקידים שונים ללא מכרז. בסוף השבוע האחרון הוא התמנה ליו"ר עמותת אמנות לעם, תפקיד חדש שנוצר במיוחד בשבילו, בשכר

תגובות

אחרי שבועות של אי שקט התמנה גדעון שירין ביום רביעי שעבר למנכ"ל אמנות לעם, במקומו של נתן איתן שהתפטר. אבל מינויו לא החזיר את השקט אל העמותה, שמטרתה להביא פעילות תרבותית לפריפריה. אלעזר שטורם, מי שכיהן בתפקיד יו"ר ההנהלה הציבורית של אמנות לעם, מונה בסוף השבוע ליו"ר העמותה, תפקיד חדש שלא היה שם עד כה ונוצר במיוחד בשבילו. ההבדל בין שני התפקידים הוא שכיו"ר העמותה יקבל שטורם שכר.

שטורם מונה ליו"ר ההנהלה הציבורית של אמנות לעם בשלהי 1999. כניסתו המהוססת לתפקיד לא העידה כלל על ההמשך. היום, כשהוא בא למשרדי העמותה ברחוב הנצי"ב 16 בתל אביב, הוא פותח וסוגר דלתות כרצונו, נכנס לישיבות שלא הוזמן אליהן, מעיין בניירות. "שריף", מכנים אותו שם. "הוא מסתובב עם סיגר בפה ומטיל אימה על כולם", אומר אחד העובדים.

בשעות אחר הצהריים של 4 ביולי פנתה עובדת אמנות לעם אל שטורם, וביקשה לעבוד שעות נוספות בשל עומס העבודה לקראת פסטיבל ערד. "את זונה", הוא צעק לעברה וזרק לעברה פיסת נייר שהיתה בידו.

העובדת, מבוישת ופגועה, הגישה תלונה על אלימות פיסית ומילולית לאחראית על תלונות העובדים באמנות לעם. "הרגשתי מושפלת ומותקפת והתקשיתי לתפקד", היא מעידה, "למחרת שוחחתי עם הסמנכ"ל גדעון שירין, שהיה עד להתקפה של אלעזר, והוא הביע זעזוע ואמר שהמקרה יטופל עד הסוף, ללא טיוח".

אבל הטיפול בתלונה התעכב, וודאי שלא טופל עד הסוף, כהבטחת שירין. אפשר להניח שהתנצלות מצד שטורם היתה מביאה את הפרשה לידי סיום, אבל הדברים התנהלו אחרת: שירין שינה לפתע את עמדתו, וטען שדברי היו"ר לא היו פוגעים כלל ועיקר. חודש אחר כך, ב-11 באוגוסט, הגישה העובדת מכתב התפטרות, וכיום היא מחוסרת עבודה.

במשך השנים הצליח שטורם להגדיל את כוחו בעמותה ונהפך לאיש הכל יכול בה. בין השאר הוא פעל לשינוי תקנון העמותה והקטין את מספר חברי האסיפה הכללית שלה מכ-50 איש ל-25, דבר שאיפשר לו שליטה טובה יותר. כל חבר חדש חויב לעבור מיון של ועדה לקבלת חברים חדשים, שבראשה עומד היו"ר, שטורם.

אחד הסעיפים החדשים והתמוהים בתקנון מחייב כל חבר עמותה לשלם דמי חבר שנתיים, בגובה 180 שקל. לא ברור איזה שימוש נעשה בכסף. מקור בעמותה טוען כי שטורם השתמש בסעיף הזה כמנוף לסילוקם של חברי עמותה שלא חפץ בהם. כך סולק בבושת פנים אחד האנשים המעולים ביותר שהיו לאמנות לעם, חיים דובשני, שכיהן בעבר כיו"ר העמותה.

ב-6 בינואר 2004 קיבל דובשני מכתב חתום בידי שטורם, שבו הוזמן לעמוד לפני נציג ההנהלה כדי "להשמיע את דברו בעניין". "אם גם בסמוך לאחר הפגישה דמי החבר לא ישולמו על ידך", נכתב, "לא תיוותר ברירה בידי העמותה וחברותך בעמותה תופסק".

גם ההנהלה המצומצמת (הוועד המנהל) מורכבת ברובה - 10 מתוך 14 - מחברים חדשים שהצטרפו בתקופתו של שטורם ובהמלצתו. אלה שוחררו מתשלום דמי החבר. חברי ההנהלה המצומצמת הם חלק מהאסיפה הכללית, שמונה 25 איש בסך הכל. מצב העניינים הזה מאפשר לו להעביר כמעט כל החלטה שהוא חפץ בה, הן בהנהלה והן בעמותה.

העובדה שלחברי ההנהלה, חוץ מאחד (בני גל-עד, לשעבר מנהל מרכז משכנות שאננים), אין נגיעה לתרבות, לא הפריעה לאיש. עו"ד גדי אוזן הצטרף להנהלה לפני כשנתיים בהמלצתו של שטורם. זמן קצר אחר כך התמנה ליועץ המשפטי של אמנות לעם, במקומו של עו"ד ארנון אלישיב שמצא עצמו לפתע מחוץ למערכת. על משרת היועץ המשפטי של גוף ציבורי כה גדול לא התמודד אף משרד נוסף. עו"ד אלישיב: "לפני שנתיים אלעזר פעל לפרישתי. הוא הכין את הרקע, הביא עורך דין להנהלה, ובוקר אחד החליט שהגיע זמני לעזוב".

נראה כי קשריו הטובים של שטורם עם ההנהלה השתלמו. השנה היא אישרה לו חשבון הוצאות גלובלי בסכום של 20 אלף שקלים. בנוסף נהנה שטורם מתשלום נדיב בעבור הטלפון הנייד שלו, שהוא הגבוה ביותר מבין כל נושאי המשרות באמנות לעם. ב-2004, למשל, הגיע חשבונו ל-20,673 שקלים, גבוה יותר מחשבון הטלפון הנייד של המנכ"ל (13.7 אלף שקלים).

בשל מעמדו המיוחד באמנות לעם הוקצה לשטורם משרד בקומה השלישית. לא ידוע על אף יו"ר הנהלה ציבורית של מוסד תרבות, מלבדו, שזכה לחדר משלו. המשרד שופץ ושטורם העביר אליו את ספרייתו הפרטית. המכונית שעליה הועמסו מאות הספרים בדרכם לביתם החדש היתה של אמנות לעם. הסבלים שסחבו את הספרים היו, לא קשה לנחש, עובדי אמנות לעם.

שטורם, בשנות ה-50 המאוחרות שלו, חי כל שנות ילדותו בעולם החרדי, אך כשהיה בן 21 עזב את הישיבה ואת בני ברק. הוא נחשב מקורב ליוסף בראל, בעבר מנכ"ל ערוץ 33 ומנכ"ל רשות השידור המודח. לוביסטים בכנסת מעידים כי שטורם "עשה שתדלנות", כדבריהם, למען ערוץ 33 ורשות השידור בתקופת בראל. באותה תקופה שטורם גם הנחה וערך תוכניות טלוויזיה שונות, ובהן "נקודות עימות" ו"החצר האחורית" בערוץ 33 ו"הנאשם מת מזמן" בערוץ 1.

אגודת העיתונאים בירושלים שלחה ב-31 אוקטובר 2004 מכתב חריף בעניין זה לשרי הממשלה, לקראת הדיון בהדחת בראל. "שטורם, הלוביסט של בראל בכנסת", נכתב, "מככב בערוץ 33 ולעתים גם בקול ישראל". קשריו עם בראל עזרו לאמנות לעם להפיק תוכניות כמו "ריח מנטה ביישוב", ששודרה בערוץ 33 ובערוץ 1. היו שפיקפקו בנחיצותן של תוכניות אלה לעמותה שתפקידה הוא להביא תרבות לפריפריה.

לשטורם היו גם יוזמות בערוצי הכבלים. בין היתר, הוא היה מנכ"ל חברת מגה טי-וי שהפיקה בשנים 2001-2002 את הערוץ הפורנוגרפי "ויוויד". שטורם הוא זה שהופיע לפני חברי מועצת הכבלים בשימוע, שהתקיים בספטמבר 2002, ובו נדונה סוגיית המשך שידורן של תוכניות פורנוגרפיות.

המשך בעמ' ד6

בשלהי 2001, בעודו מכהן בתפקיד יו"ר אמנות לעם, התפוצצה פרשת עמותת שורשים - עמותה שהקים ב-1979. העמותה קיימה סדרות של הרצאות, סמינרים וימי עיון על יהדות בבתי מלון ובקיבוצים. שטורם, אינטליגנטי ומקושר היטב, ידע לגייס לפעילויות אלה את טובי המרצים, הסופרים והחוקרים.

אבל לפני ארבע שנים התברר כי שורשי העמותה הזאת רקובים מאוד. "כולם מחפשים את מנכ"ל שורשים, אלעזר שטורם", נכתב ב"כל העיר" ב-18 במאי 2001, "המנויים שלא קיבלו תמורה לכספם, המרצים שלא זכו לתשלום ובתי הארחה שעדיין מחכים לצ'קים. אבל שטורם, אחרי שגמר לחגוג על מוח טלה ב'ארקדיה' ואספרסו בלשכה המפוארת, ירד למחתרת".

לא רק שטורם נעלם. המשרד נסגר. הטלפונים נותקו. לא ניתנה כתובת חלופית. שורשים פשוט התאיידה והותירה אחריה שובל של אמנים ומרצים כועסים וחובות כבדים. אחד הנפגעים, דן אלמגור, זעק אז כי "התנהלותו של שטורם מגונה במיוחד לאור כהונתו כיו"ר אמנות לעם, גוף שאחראי על הקשר שבין יוצרים ואמנים למוסדות תרבות. וגרוע מזה, בשעה שאלעזר מלין את שכרנו הוא מופיע כטווס בערוץ 33 בטלוויזיה ומטיף לעולם על מוסר ביהדות".

בתגובה ביטל מנכ"ל משרד התרבות אז, אריה שומר, את השתתפותו של שטורם בטקס פתיחת אירועי הזמר העברי, שהתקיים בבית הנשיא במאי 2001. אבל מלבדו כולם שתקו, גם ארגוני האמנים אמ"י ואקו"ם. שטורם המשיך לכהן בתפקידו כיו"ר אמנות לעם. שנה לאחר מכן כבר הופיע בבית הנשיא. הוא סיפר באמנות לעם ובמשרד החינוך והתרבות כי שילם מכיסו את כל החובות. זו גם התשובה שנמסרת היום ממשרד החינוך והתרבות. מיכה ינון, ראש מינהל התרבות: "הוא טען שדאג לתשלום החובות, וגם לא הגיעו אלינו פניות של נושים".

לא נכון. עד היום נותרו נפגעים מעמותת שורשים. "יצאתי במפח נפש מהפרשה", אומר הסופר חיים באר, "נסעתי, השקעתי ודיברתי והם גזרו קופונים ובסופו של דבר לא ראיתי גרוש". דן אלמגור: "עד היום לא קיבלתי שום תשלום או רמז לתשלום. חלפו ארבע שנים ולא הגיעה מלת התנצלות או הסבר, ולמרות זאת אלעזר שטורם ממשיך לעמוד בראש אמנות לעם".

שטורם יסדר

אחד מכינוייו של שטורם באמנות לעם הוא שטורמכער, על שום דאגתו למקורביו. בהמלצתו, למשל, השתרבב "נברו בע"מ", משרד לייצוג אמנים ויוצרים, למופע לזכרו של אהוד מנור שהופק על ידי אמנות לעם ב-7 ביוני. חברת נברו מייצגת את אלעזר שטורם בהופעותיו ובהרצאותיו הפרטיות, ובמופע לזכר מנור תפקידה היה להפיק קלטת מהאירוע בתמורה ל-15% מהרווחים. כשנודע הדבר למשפחת מנור, היא נדהמה. הסיכום בין אמנות לעם לנברו לא היה על דעתה. למרות זאת, גילתה המשפחה בדיעבד כי החברה הקליטה את המופע. "עופר נברו לא מייצג אותנו, אף אחד לא ביקש ממנו לייצג אותנו, ואין לנו שום חוזה אתו", הגיבה עפרה מנור.

בדרך דומה החל עו"ד יגאל מזרחי לתת ייעוץ משפטי לאמנות לעם, אף שלעמותה יועץ משפטי משלה (עו"ד אוזן), ועד לבואו של שטורם מעולם לא נזקקו שם לשירותי ייעוץ נוספים. עו"ד מזרחי ייצג את שטורם בפרשת עמותת שורשים. שכר הטרחה שלו באמנות לעם (מ-18 באוקטובר 2004), בעבור 29 שעות ייעוץ, הסתכם ב-17,787 שקלים (לא כולל מע"מ).

בהמלצתו של שטורם החלה בתו של עו"ד מזרחי, מור מזרחי, לעבוד בתחום הפרויקטים של אמנות לעם. גם אמילי מואטי, ידידתו של שטורם, הועסקה בהמלצתו באותו תחום. מקורב נוסף, קובי סיט, מונה לאחראי על שבוע הזמר העברי לשנת 2005, אחת מהפקות הדגל של העמותה.

בני כדורי, מנהל תחום הפרויקטים (שהתפטר באחרונה), מספר: "קובי סיט נכפה עלי מבלי שרציתי בו". השכר שנקבע בעבור עבודתו היה 70,200 שקלים, כולל גיוס גופים נותני חסות. "אבל מאוחר יותר אלעזר הורה לי להוציא מכתב על סכום גבוה יותר - 93,600 שקלים, שכלל גם הפעם גיוס גופים נותני חסות", מוסיף כדורי. "לאחריו דרש ממני להוציא עוד מכתב, על שכר טרחה נפרד של 10% בעבור גיוס החסות. רק הסעיף הזה לבדו הסתכם ב-35,217 שקלים. זה לא עבר שום ועדות, כך החליט שטורם וזהו. השכר שהרוויח סיט מהפרויקט, כ-130 אלף שקל, גבוה יותר מהשכר השנתי שלי".

כדורי נחשב למנהל הפקות מעולה, ש"הוביל פרויקטים שונים באופן המוצלח ביותר", כפי שהתבטא הסמנכ"ל שירין במסמכים שהגיעו ל"הארץ". הוא התפטר לאחר שלא קיבל תוספת שכר כפי שהבטיח לו שטורם.

המשרה לא הוצעה למכרז ואף לא התמודדו עליה כמה מועמדים, כמתחייב בניהול תקין של מוסד ציבורי. שטורם הביא מועמד שטען כי קיבל עליו המלצות, וקבע את גובה שכרו ואת התנאים הנלווים. בתוך זמן קצר התברר שהאיש אינו מתאים. שטורם קיבל לעבודה מועמד נוסף, שגם עליו היו לו המלצות, אבל גם הוא לא התאים.

התפטרותו של המנכ"ל נתן איתן ביוני האחרון הגבירה את תחושת חוסר האונים של העובדים. מקורבים לשטורם טוענים כי הוא חשק בתפקיד, אך הוא עצמו הכחיש זאת. בכל מקרה, במשרד החינוך והתרבות אותתו לו כי לא יוכל לקבל את התפקיד, אם בשל עברו בעמותת שורשים, ואם בשל פרשת העובדת, שבינתיים פנתה לעורך דין ומתכוונת להגיש תביעה משפטית.

ברגע שהבין כי לא יזכה בעצמו בתפקיד, סימן שטורם את שירין כמנכ"ל הבא והריץ אותו כמועמד יחיד. זו גם הסיבה, להערכת מקורות באמנות לעם, לשינוי עמדתו של שירין בתקרית עם העובדת.

אולם אז החלה התקשורת לשאול שאלות בנושא, וועדת האיתור החליטה על הליך נוסף, שגם הוא לא נראה יותר מאשר עלה תאנה. ב-12 באוגוסט הודיעה הוועדה על מכרז פנימי בין מנהלי התחומים באמנות לעם. ההכרזה יצאה בשעה שכל העובדים שהו בחופשה מרוכזת, ולמועמדים הפוטנציאליים ניתנה ארכה קצרה מאוד, בת 8 ימים בלבד, להגיש את מועמדותם.

בסוף השבוע האחרון התכנסה ועדת האיתור והחליטה על שורה של מינויים. הודעה רשמית, כיאה למוסד ציבורי, עדיין לא פורסמה. האסטרטגיה של שטורם ניצחה שוב: שירין נבחר למנכ"ל, אשר צימבליסטה נבחר ליו"ר ההנהלה, ושטורם עצמו קיבל תפקיד, והפעם בשכר.



אלעזר שטורם. "את זונה", הוא צעק על עובדת שביקשה לעבוד שעות נוספות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו