בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאיר שמיר ירוויח כ-10 מיליון דולר על "האורווה"

ביוני 97' רכש שמיר את שטח האיצטדיון בפתח תקוה תמורת 8.7 מיליון דולר. אחר כך נחתם הסכם נוסף, בין העמותה בראשות שמיר לאיש העסקים שמיר, שבו מוצהר שאין להפועל פתח תקוה זכויות בעלות באיצטדיון. עכשיו מתכונן האיש שדורש הכרת תודה תמידית מהאוהדים, לבניית 600 יחידות דיור. לחברה שקנתה את השטח, תאמינו או לא, קוראים החברה להצלת הפועל פתח תקוה

2תגובות

לפני תשע שנים נחת בהפועל פתח תקוה איש עסקים אלמוני יחסית בשם מאיר שמיר. בעל הבית החדש התקבל על ידי אוהדי הקבוצה בזרועות פתוחות, מתוך תקווה וציפייה כי מעבר המועדון לידיים פרטיות יביא לצירופה של הפועל פתח תקוה אל מועדון הקבוצות הגדולות של הכדורגל הישראלי, וישים סוף למכירות החיסול של כוכבי הקבוצה למכבי חיפה. כעת, לאחר עוד קיץ אופייני בו נדדו שלומי ארבייטמן, קלמי סבן ואדורם קייסי במסלול הקבוע צפונה, בפתח תקוה כבר מבינים היטב ששמיר רחוק מלהיות מושיע.

"ספורט הארץ" חושף היום שני הסכמים עליהם חתום שמיר, השופכים אור על עסקת הנדל"ן הגדולה בשטח איצטדיון "האורווה", מגרשה של הפועל פתח תקוה. בהסכם הראשון, מיוני 1997, רכש שמיר כאיש עסקים פרטי את שטח האיצטדיון ומגרשי האימונים הסמוכים לו עבור סכום של כ-8.7 מיליון דולר, יחד עם שותפיו לחברת ה.ל.ה.פ.

ההסכם השני עוסק באחזקת האיצטדיון, הוא נחתם לאחר חוזה המכירה הנ"ל ובו נקבע כי אין לקבוצה זכויות באיצטדיון מרגע הקמתו של מגרש חלופי. יוצא מכך ששמיר, יו"ר הפועל פ"ת, הצהיר בשם הקבוצה על כך שאין לה זכויות באיצטדיון עבור שמיר, איש העסקים, שרכש את האיצטדיון. כעת, כשתוכניות הבנייה של כ-800 יחידות הדיור בשטח האיצטדיון כבר מוכנות, מתוכן כ-600 שייכות לחברת ה.ל.ה.פ, מוערך הרווח שיקצור שמיר מהעסקה בכ-10 מיליון דולר.

כמו כן, מחוזה הקנייה עולה סוגייה נוספת. אחד הסעיפים שם מזכיר את העובדה ששמיר עומד בראש הפועל פ"ת במבוא להסכם. מהסעיף הזה עולה חשד לניגוד עניינים בין תפקידו של שמיר בקבוצה לבין עסקיו הפרטיים. הסעיף הרלוונטי בחוזה אומר: "הואיל ומאיר שמיר, אחד מבעלי המניות בקונה, רכש את קבוצת הכדורגל של הפועל פ"ת... לפיכך הוסכם בין הצדדים כדלקמן". כלומר, ייתכן ששמיר ניצל את מעמדו כיו"ר עמותת הניהול של הפועל פ"ת למען עסקיו האישיים.

שמיר עמד בשנת 1996 בראש עמותה שרכשה את זכויות הבעלות והניהול במועדון הכדורגל של הפועל פ"ת מהעמותה הקודמת שבראשה עמד גברי לוי. כשנה לאחר מכן, ב-9 ביוני 1997, שמיר קטף את הפירות הראשונים מעסקת רכישת הקבוצה. בתאריך זה נחתם הסכם בין מאיר שמיר למועצת הפועלים בפ"ת, שהיתה הבעלים הרשמי בקרקע באותה העת, למכירת שטח איצטדיון האורווה ומגרשי האימונים הסמוכים לו. בהסכם נקבע כי שמיר רכש את השטח עבורו ו/או בנאמנות עבור חברה שהיה צפוי להיות בעל מניות בה.

בהסכם לאחזקת האיצטדיון שנחתם זמן קצר לאחר חוזה המכירה, גם הוא בין שמיר למועצת פועלי פ"ת, מהווה הפועל פ"ת צד בהסכם. סעיף 1.2 קובע מפורשות כי "אין לקבוצת הפועל פ"ת כל זכויות באיצטדיון והינם ברי רשות בלבד". הבעלות על איצטדיון האורווה עברה מהקבוצה לידי חברת הנכסים של ההסתדרות עוד בשנות ה-80', אולם להפועל פ"ת ניתנה זכות שימוש עד להקמת איצטדיון חלופי. בגוף הסכם האחזקה צוין כי לקבוצה אין שום זכויות על האיצטדיון, למעט זכות שימוש, שתעמוד בתוקף עד שיוקם אותו איצטדיון חלופי.

סביב הקבוצה גורסים כיום כי פה קבור הכלב: גם בהנחה שאין פגם משפטי בהתנהלותו של שמיר בנושא, שמיר עדיין תמרן בין שני כובעיו - האחד בתור יו"ר הפועל פ"ת, השני בתור איש עסקים פרטי, ובכך יש טעם לפגם. תחת הכובע של יו"ר העמותה שניהלה את הקבוצה, חתם שמיר על מסמך שאישר את המצב הקיים לפיו להפועל פ"ת אין כל זכויות על הקרקע, זולת זכות שימוש. תחת הכובע של איש עסקים פרטי, רכש שמיר את הקרקע ו"הואיל בטובו" להמשיך ולאפשר לקבוצה להשתמש באיצטדיון.

איפה החוזה?

בשנת 1997 ניהלה את הפועל פ"ת, כמו היום, עמותה. מבדיקת "ספורט הארץ" עולה שאחד מחברי העמותה דאז, מנדו בלילי, שחבר בעמותת הקבוצה גם כיום, לא זוכר אם עודכן אז במכירת האיצטדיון לחברת ה.ל.ה.פ, ואינו זוכר ישיבה או מעמד בו נדון הנושא בעמותה. בלילי, אגב, הוא לא אחר מאשר נהגו הפרטי של שמיר. אמנם העסקה לא היתה טעונה אישור של העמותה, אך נוכח העובדה ששמיר היה גם הרוכש וגם מי שעמד בראש הקבוצה - ניתן היה לצפות להתנהלות אחרת. "שמעתי כמה פעמים את שם החברה הזו, אמר בלילי השבוע, "אני יודע שזו החברה להצלת הפועל פ"ת, אבל אין לי מושג מה היא עושה. שמעתי את השם הזה כמה פעמים עולה במשרד של מאיר".

בשנת 97' עדכנו אתכם בתור חברי עמותה ש"האורווה" נמכרה, ולמי?

"אני חושב שלא, אני לא ידעתי על זה. זה לא עניין אותי בכלל, לא הבנתי למה אני חבר עמותה. גם היום אני לא יודע למה אני בעמותה, אבל אמרו לי שזה זמני".

הראו לכם בזמנו את חוזה המכירה? הייתם צריכים לאשר אותו?

"אני לא זוכר אם בעמותה דיברנו על החוזה, או אם דיברנו על לאשר אותו. לטעמי, אני לא ראיתי חוזה כזה מעולם".

הבעלות על חברת ה.ל.ה.פ מתחלקת בין שלושה גורמים: אשדר חברה לבנייה בע"מ, שמחזיקה ב-50% מהמניות, חברת ל.י.ב השקעות בבעלותו של איש העסקים יהודה לוי שמחזיקה ב-25% מהמניות, ומאיר שמיר שמחזיק ב-25%. סכום המכירה עמד על כ-8.7 מיליון דולר. החברה היזמית רשאית לבנות על הקרקע, במידה שתשיג שינוי ייעוד מהרשויות. תקנון החברה, אגב, מגלה כי מטרת החברה המוצהרת היא לעסוק בפרויקטים של נדל"ן. הצלת מועדון כדורגל לא נמנית על מטרותיה, לפי דו"ח רשם החברות.

ציון צאלה, מי שכיהן כיו"ר מועצת פועלי פ"ת עד אמצע שנות ה-90' והתנגד למכירת האיצטדיון, מספר על הרקע למכירה: "כדי למכור את האיצטדיון היה צריך את החתימה שלי, ובהסתדרות הארצית ידעו שאין סיכוי שאחתום. אני וחבריי, מוותיקי הפועל בעיר, בנינו את האיצטדיון מכספנו ומתרומות שהשגנו, ולא הסכמתי לוותר על זה. הם החליטו אז למכור הרבה מנכסי ההסתדרות בחפזון, בטענה שההסתדרות פושטת את הרגל. לטובת העניין הזה דאגו להזיז אותי מתפקידי, כי ידעו שלא אחתום, ומינו במקומי את אריק שיפר, שחתם על המכירה ולא עשה בעיות. מאיר שמיר קיבל עסקה חברית מההסתדרות, וקנה את האיצטדיון. במשך השנים קיבלתי הצעות לרכישת האיצטדיון שעלו פי שלושה וארבעה על הסכום ששמיר שילם, כולל הצעה לשלם לי כל סכום שרק אחפוץ בו, אבל סירבתי". שמיר, מנגד, טוען שאלו דברים בעלמא (ראה תגובה).

אריק שיפר, לעומתו צאלה, זוכר תרחיש שונה: "נבחרתי לתפקיד יו"ר ההסתדרות בפ"ת בבחירות מסודרות. המו"מ למכירה לא התבצע בפ"ת אלא במוסדות הארציים. לאחר ששם הוחלט למכור, הובא החוזה לאישורנו, והחלטנו פה אחד לאשר אותו". כך או כך, לא מן הנמנע שמצבה הכספי הרעוע של ההסתדרות הביא לכך שהדברים נעשו בחפזון, מה שהתבטא במחיר העסקה שקיבל שמיר.

גם תגובת ההסתדרות טוענת, כי לא היה דופי בהליך מכירת הזכויות על האיצטדיון: "יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, לא היה מעורב בשום שלב בעסקת המכירה. מי שערך את העסקה היו שמואל אביטל ועו"ד אילן הלוי, כאשר בהכרעה היתה שותפה גם עליזה שלוס, שהיתה מנכ"ל חברת העובדים וחברת הנכסים. מנכ"ל חברת הנכסים הנוכחית אינו מכיר את ההצעות דאז, אולם המחיר שהתקבל על הנכס הינו גבוה מאוד אפילו בערכים של היום. העסקה נעשתה על פי חוק, בתאום עם היועצים המשפטיים בתחום על פי כל דין שהיה נהוג באותה תקופה. חברת נכסי ההסתדרות עשתה עסקת נדל"ן והיא לא אחראית על קבוצת הפועל פ"ת ועל ענייניה הכספיים".

המיליונים בדרך

כאמור, בשטח האיצטדיון ומגרשי האימונים עתידות להיבנות כ-800 יחידות דיור, כאשר בסביבות 600 ייבנו על ידי החברה של שמיר, וכ-200 מוקצות לעיריית פ"ת. מהנדסת העירייה, מדלן אונגיל, סיפרה שתוכניות הבנייה באזור עברו את כל האישורים הדרושים, והבנייה תחל בקרוב. לדברי שמיר מדובר בכ-527 יחידות דיור בלבד. מומחים לנדל"ן באזור מעריכים שהרווחים שתקצור חברת ה.ל.ה.פ מהקרקע יעמדו על כמה עשרות מיליוני דולרים. שמיר, מתוקף היותו בעלים של 25% ממניות החברה, אמור להרוויח רבע מהסכום. שלושה גורמים העוסקים בנדל"ן בפ"ת שנדרשו להעריך את רווחי החברה לאחר הבנייה, מסרו נתונים שונים. זיו גולדווסר, שמאי שעובד עם העירייה, טוען כי הרווחים יגיעו לכ-35 מיליון דולר, מה שמשאיר לשמיר רווח של כ-9 מיליון דולר; ערן ניסים מסוכנות התיווך "שחף נכסים" מעריך שרווחי החברה יגיעו

ל-60 עד 80 מיליון דולר, מה שישאיר לשמיר 15 עד 20 מיליון; מוטי גואטה, מתווך מסוכנות "דירות גואטה", אומד את הרווחים ב-48 מיליון דולר, מתוכם 12 מיליון דולר לכיסו הפרטי של שמיר.

ביום שני ב-18:00 התקיים טקס הנחת אבן הפינה של איצטדיון הכדורגל העירוני החדש בפתח תקוה. לכאורה אירוע משמח, אלא שרבים במחנה הפועל בעיר לא ידעו אם לצחוק או לבכות. חברי ההנהלה ואוהדי הפועל פ"ת יודעים שתחילת בנייתו של האיצטדיון החדש, משמעותה תחילת הספירה לאחור ליום שבו יגיעו הדחפורים להרוס את "האורווה" ואת מגרשי האימונים הסמוכים. האיצטדיון המיתולוגי, צריך להזכיר, נבנה בכספם האישי של אנשי מפא"י הפתח תקוואים בשנות ה-60'.

ציון צאלה מספר על דור המקימים: "אנשים כמוני, ותיקי הפועל, אנשי פלוגת הסדרן המיתולוגית של פתח תקוה, השקיעו כסף וזמן פרטי באיצטדיון הזה. אני יזמתי והקמתי את מגרשי האימונים הסמוכים לאורווה, כולל מגרשי חנייה, תאורה ותשתיות. זה היה ממש מפעל חיים שלנו".

אלא שמעבר לשאלה המשפטית, מבט כולל על תשע השנים האחרונות בחייה של הפועל פ"ת, בשילוב פרטי ההסכמים האלה, מציג באור אחר את הפעמים הרבות בהן התראיין שמיר והלין עד כמה הוא משקיע מכספו ומרצו למען המועדון. מסתבר שבתשע שנים הצליח האיש לאבד שחקנים רבים, לדרדר את המועדון ממעמד של קבוצת צמרת בתחילת שנות ה-90 למועמדת לירידה בשנות ה-2000, ובדרך לקנות לעצמו את "האורווה". האוהדים ודאי יתקשו למצוא נחמה בעובדה ששמה המלא של החברה שרכשה מהם את האיצטדיון - ה.ל.ה.פ - הוא לא אחר מאשר "החברה להצלת הפועל פ"ת".

איצטדיון האורווה

כל הנתונים

הוקם: שנות ה-60', על ידי אנשי פלוגת הסדרן ו-ותיקי ההסתדרות מפ"ת, שהשקיעו מכספם הפרטי והשיגו תורמים חיצוניים

תכולה: 7,800 מושבים

בעלויות: האורווה היתה בבעלות קבוצת הפועל פ"ת עד לשנות ה-80', אז החליטו בהסתדרות להעביר את כל הנכסים של הסניפים העירוניים לבעלות חברת הנכסים של ההסתדרות שהוקמה לטובת העניין. בשנת 1997 עברו האיצטדיון ומגרשי האימונים הסמוכים מידי ההסתדרות לידי חברת ה.ל.ה.פ, הלוא היא שותפות בין מאיר שמיר, אשדר והחברה של איש העסקים יהודה לוי, חברו ושכנו של שמיר

סכומים: האורווה נמכרה לשמיר ושותפיו בכ-8.7 מיליון דולר. הרווחים המשוערים שתקצור החברה מפרויקט הנדל"ן שעתיד לקום על הקרקע, מוערכים בעשרות מיליוני דולרים

הנדל"ן: תוכנית הבנייה בשטח האיצטדיון היא חלק מתוכניות הבנייה והפיתוח של כל אזור צפון העיר פ"ת, שיכלול כ-10,000 יחידות דיור. בשטח האורווה ומגרשי האימונים בלבד עתידות להיבנות כ-800 יחידות דיור. מחירה של דירת 4 חדרים בפרויקט מוערך בכ-200,000 דולר

לוח זמנים: חוזה המכירה קובע כי האורווה תיהרס רק כשהאיצטדיון העירוני החדש של פ"ת יהיה מוכן. השבוע הונחה אבן הפינה שלו. בניגוד לאורווה, האיצטדיון החדש יהיה בבעלות העירייה, שתהיה רשאית לגבות מהפועל פ"ת דמי שימוש עבורו



מאיר שמיר. "חלקי במתחם הינו 25% בלבד ובכוונתי להזרים את התמורה שתתקבל לקבוצה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו