בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלביס אלבז

יהודה סעדו? הזמר החרדי גד אלבז, בנו של זמר החצר של ש"ס בני אלבז, הוא אליל לאלפי נערות חרדיות שמגיעות בהופעות שלו להיסטריה חסרת תקדים. לא כולם מברכים על זה, למשל הרב יהודה דרעי, אח של אריה דרעי, שטוען שאלבז מעביר את בנות ישראל על דעתן. אלבז הצעיר מרגיע ("הכל למען בורא עולם"), ואילו אלבז האב תוקף: "לפעמים מי שרוצה להתפרסם צריך להיאחז באדם מפורסם אחר"

תגובות

הן צרחו בלי סוף. רגע לפני חצות הוא יצא אליהן בכיפה לבנה וחיוך מבויש. הבנות שחיכו לו קצרות-רוח קפצו ממקומותיהן והתקרבו כל כמה שיכלו לקדמת הבמה. כולן היו לבושות כמו נסיכות קטנות, חלקן על עקבים דקים, אחרות מעוטרות באיפור עז. תחת עמוד תאורה שהחליף עשרות צבעים הן התחילו לשיר אתו כל מלה. משיר לשיר נכנסו הצעירות להיסטריה שהלכה וגברה, שולפות טלפונים ניידים ומצלמות אותו. כמה מאבטחים שהורשו לחצות את מחיצת ההפרדה בין קהל הנשים לקהל הגברים ניגשו אליהן פעם אחר פעם וביקשו להפסיק.

ללא הועיל ניסו להשגיח בהן. אין בזה חדש. כך קורה בכל הופעה של הזמר החרדי גד אלבז: הצעירות הדתיות לא מוצאות מנוח לנפשן, ממשיכות לשיר גם אחרי שהשירים נגמרים ונראות צמאות לאוויר. על הבמה בקומת הגג הפתוחה של "מרכז הצעירים", בעיר העתיקה של באר שבע, היתה הרוח בסוף אוגוסט פרועה מדי לערב שירה לקהל הדתי, ואלבז החליט לעצור את הקצב. הוא התחיל לספר לכ-150 הנוכחים על ביקור בירושלים. "אני רוצה לספר לכן, לכם", תיקן, "שבתשעה באב נסעתי להתפלל בכותל. זאת היתה חוויה אדירה, היתה שם אווירה קדושה. אבל אני רוצה לספר דווקא על דבר נורא שראיתי שם".

בזמן שהוא השתתק לרגע התיישבו הבנות להקשיב. "שקט, אתן לא רואות שגד מדבר?" סיננה מישהי בתקיפות. "ראיתי שם חבורות מעורבות של נוער דת, בנים ובנות", סיפר אלבז בשאט נפש, "הבנות שם התנהגו בצורה פרובוקטיווית, זה היה נורא לראות את זה. אני לא חושב שהכותל בתשעה באב זה המקום לצחקק עם כל העולם. סלדתי מזה". אלבז ניצל את השקט שהשתרר והמשיך לדבר על זיווגים טובים ומעשים טובים. הוא זז על הבמה מצד לצד בחולצה לבנה, ידו מלטפת את זקנקנו השחור. אחר כך, בעיניים עצומות, עבר לשיר שיר של להקת שוטי הנבואה.

הבנות התעוררו לחיים, ניענעו את האגן וחייכו זו לזו במבט למבינות דבר, כשהן מצביעות עם הידיים גבוה גבוה לבורא עולם וחוזרות אחרי אלבז, "אין אני יש אתה".

יצר פנימי

גד אלבז, תושב חולון בן 23, נשוי למורן ואב לבנימין בן 11 חודשים, הוא בנו של בני אלבז, הזמר שחזר בתשובה והיה ל"זמר החצר" של תנועת ש"ס, ומי שנחשב כיום לכוכב מספר אחת של הזמר החרדי, עם קהל של אלפי מעריצים, או מעריצות, בכל הארץ. אלבז נמצא היום בראש טבלת ההשמעות ברדיו "קול חי" החרדי,יחד עם זמרים חסידים בולטים כמו אברהם פריד ומרדכי בן-דויד, ושני זמרים צעירים, חיים ישראל ואיציק אשל, שגם להם נמצא קהל מעריצים צעיר.

כל זה יפה ושובה לב, אבל יש מי שטוענים שלא לגמרי ברוח התורה. התהודה שאלבז יוצר סביבו בקרב הציבור הדתי, הש"סניקי בעיקר, הכניסה אותו לסערה ציבורית. בזמן האחרון אלף עיניים צרות עליו ובוחנות את צעדיו של מי שהצליח, בצורה חסרת תקדים במגזר החרדי, למשוך אליו עדת מעריצות אובססיוויות, חסודות אך קולניות ביותר - מי שגרם לבנות חרדיות מבית מדרשה של ש"ס לראות בו אליל.

הילדות, אין כל ספק, מאוהבות: הן מגיעות לכל ההופעות שלו בארץ ונתקפות היסטריה מכל צעד שהוא עושה לעברן. באתר האינטרנט שלו הן נותנות דרור לרגשותיהן. "גד אלבז הכוסון", כתבה מישהי, "הוא בן אדם מושלם". מישהי שמכנה עצמה "ילדה של אהבה" כתבה לו: "חולה עליך אתה חתיך עולמי, אין עליך איזה כוסון", ונטלי מגן-יבנה לא התביישה וביקשה מאלבז לקיים הופעה ביישוב שלה: "בבקשה, אני מאוד מחכה ורוצה".

אלבז צוחק כשמזכירים לו את ביטויי הבנות. "כל עוד זה נשאר באינטרנט זה בסדר", הוא אומר, "אבל לפעמים זה גולש למקומות לא נעימים. פעם קרה לי שקבוצה של מעריצות שלי זיהו אותי בירושלים, הן הלכו אחרי והתלחששו ביניהן ובשלב מסוים כשהסתובבתי לעברן אחת הבחורות החליטה ללטף לי את הכתף ולנופף לי עם היד לשלום. נדהמתי מזה. אחרי שדיברתי אתה ואמרתי לה שזה לא מקובל, היא השיבה לי: 'לא חשבתי שאתה שומר נגיעה'. בתקופה שהייתי רווק היו מגיעים אלי הרבה מכתבים הביתה, בחלקם היו תמונות של נערות שחשבו שאולי הן ימצאו חן בעיני".

תופעת אלבז יצרה פולמוס ששיאו נרשם בכרוז שעליו חתם הרב יהודה דרעי, אחיו של אריה דרעי ורבה של העיר באר שבע. בגילוי הדעת שפירסם הקיץ הודיע הרב דרעי כי יש להחרים את הופעתו של אלבז בעיר, שנועדה במקור להתקיים לפני חודשיים, וקבע שהזמר הכריזמטי מעביר את בנות ישראל על דעתן. סירובו של הרב לתת הכשר להופעה הביא לביטולה.

"גילוי הדעת של הרב דרעי התפרסם גם בעיתונות", אומר אלבז, בדאגה. "בעקבות הדברים התקשרו אלי אנשים שסגרו אתי הופעות ואמרו לי: 'תשמע, הרבנים יצאו נגדך'. הובן שכל רבני ש"ס יצאו נגדי. העניין הסתבך, נאמרו עלי דברים חמורים, שאני 'תועבה', שאני 'שה תמה', שאני 'מעביר את בנות ישראל על דעתן'. ואת זה אמרו נגד מי שגדל על ברכיהם של הרב עובדיה והרב כדורי, אני גדלתי בכל הכנסים שלהם. איך אפשר להגיד עלי שאני מעביר את בנות ישראל על דעתן?"

אבל אתה בטח מבין מדוע יש בציבור שלך מי שמתקשים לעכל את ההערצה אליך.

"אני יודע שיש אנשים שזה לא נראה להם, רבנים, הורים שרואים שבחדר של הילדה שלהם יש תמונה שלי. הערצה כזאת היא לא דבר מקובל אצלנו, גם לי לא נוח שבחורות צעירות חושבות שיש להן צ'אנס להיות אתי, שבזה הן עסוקות. הן צריכות להתחתן עוד כמה שנים וכל מה שיש להן בראש זה גד אלבז. זה לא נראה טוב. אני מבין למה הרבנים וההורים של אותן בנות לא אוהבים את התופעה הזאת. בצדק. אבל אני גם יודע שזה קשה להן ולכן אני לא בא אליהן בגישה אגרסיווית ואומר להן 'תפסיקו'. זה יצר פנימי שלהן, ילדותי בסך הכל".

הרב יהודה דרעי עדיין עומד על דעתו. "בזמנו, על הכרזות להופעה של גד אלבז בבאר שבע צוין שההופעה היא באישור הרבנים וגם שמי הופיע שם, בזמן שאף אחד לא קיבל את אישורי", הוא אומר. "אני הופתעתי כי אותה הופעה לא היתה לטעמי, לא על דעתי ולא לרוחי".

למה לא?

"בגלל שלא נעשו בה פיקוחים חרדיים. כתבתי את דעתי כפסק. בלי קשר לגד אלבז, הופעה שבה בנות צורחות היא לא לרוחי ולא לרוח היהדות וההלכה. התופעה הזאת שבנות יוצאות מגדרן משירים היא רחוקה מרוח היהדות החרדית. בסופו של דבר גד ואבא שלו החליטו לבטל את ההופעה הקודמת בבאר שבע ואני מעריך זאת מאוד. ביחד תיאמנו מועד חדש ובהופעה שהתקיימה לאחרונה הצמדתי איש מהרבנות".

"כל דבר נמדד עד גבול הצניעות, עד גבול התורה, גם חברים", מוסיף אחד הקרובים האישיים לרב. "בזה לרב דרעי אין איפה ואיפה. אין לבני אלבז זכויות יתר בגלל שהוא חבר ובגלל שהוא דאג לאריה דרעי. אצל הרב יהודה דרעי הכל הלכה ולפי זה הוא עובד. מה שקורה בהופעות של גד אלבז זה חוסר צניעות, נקודה. אני לבת שלי לא אתן ללכת לשם. הרב היה באחת ההופעות של גד אלבז וראה את הבנות קופצות על גד. זאת היתה בושה, הרב התבייש להיות נוכח שם. בעקבות ההופעה ההיא הוא הוציא את גילוי הדעת, כדי שמקרים כאלה לא יחזרו".

אף שההופעה בבאר שבע התקיימה לבסוף, עדיין רודפים הצללים שפיזר הרב דרעי את משפחת אלבז. בתחילה נעשו ניסיונות למתן את להט המריבה; העלבון מצד האלבזים היה עמוק ונהפך לשיחת היום בקרב עסקני ש"ס בירושלים. "המהומה נעשתה מכיוון שחברת ההפקות שהרימה את האירוע בבאר שבע לא פנתה לציבור הדתי אף פעם", מסביר גד אלבז. "המפיקה לא ידעה את מה שצריך לעשות. הרב יהודה דרעי לא יצא נגדי, הוא יצא נגד ההופעה, מכיוון שלא פנו אליו כדי לברר את הנהלים לקיום כזה מופע בעיר שלו. מכיוון שלא עברו דרכו הוא חשב שהמופע לא כשר".

אלבז מנסה לרכך את עוצמת ההתנגשות בין שתי המשפחות, למתן את סלידתו של הרב דרעי, אבל למעשה, אף שבני אלבז פנה לרב בניסיון ליישב את המחלוקת בעוד מועד, החליט דרעי בכל זאת להפיץ את גילוי הדעת שבו ביקש מן הציבור והרבנים לא להגיע להופעה של גד, שכאמור התבטלה לבסוף. זה היה מסר ברור לגד אלבז: תרגיע.

קצת משתחררות

לאלבז הצעיר יש תשובות ברורות לרב דרעי, הוא מכבד את דעתו אבל אינו מוכן להתקפל בפניו. "לא הייתי רוצה שיעריצו אותי ברמה כזאת שיעשו דברים שהם לא לרוח התורה", הוא אומר. "אני לא מעביר מסר של הערצה מופקרת, אני מנסה למצוא את שביל הזהב. אני מבין ללבן של אותן בנות כי אני הייתי במקום שלהן, גם אני בנערות שלי ניסתי להיאחז בדברים מהסוג הזה. מהסיבה הזאת חוץ מלשיר אני מדבר על הבמה, אני מספר לבנות שעברתי אותם ניסיונות כמו שהן עוברות. אני מספר על עצמי ואיך אני התמודדתי עם זה. אני חושב שהאמת שלי יכולה להשפיע עליהן לטובה, לא פחות מרב".

עם סיום הופעתו בבאר שבע, באחת בלילה, רצו עשרות בנות לכיוון חדר ההלבשה. הן רצו לראות אותו, לדבר אתו, אולי אפילו לקבל חתימה. מי שהצליחה לקבל חתימה מיהרה לפרוש הצדה בדמעות גיל ולבדוק מה אלבז כתב לה. אחר כך הן ירדו לשער המרכזי של האולם, לחכות לו שם. במשך חצי שעה הן עמדו ודיברו בהתלהבות, כאילו חזו בפלא.

דנה סיפרה שהיא אוספת את כל התמונות של אלבז ושהיא משתדלת לבוא לכל ההופעות שלו. "פעם אחת לא באתי כי נשברה לי היד", אמרה, מתנצלת. אתה צריך להבין, אין עליו". עדי התפרצה לשיחה. "לי יש אלבום ענק עם תמונות שהורדתי מהאינטרנט ושצילמתי בהופעות", אמרה. "יש לי כל הדיסקים שלו, מקוריים, אנחנו לא צורבות אף דיסק שלו".

"איך אפשר שלא להעריץ דבר כזה?" החרתה החזיקה אחריה שמרית גבאי, תושבת באר שבע. "אנחנו מעריצות אותו ולא נשב בשקט", הוסיפה בכעס. "מי זה הרבנים שיגידו לנו לא ללכת לראות אותו? סתם מדברים עליו דברים רעים. הוא מושך אותנו כי הוא כוכב. אני רוצה להגיד שאני מקנאה באשתו". בנימה קצת יותר שקולה הוסיפה נערה אחרת: "אנחנו לא רגילות לדבר כזה. בהופעות שלו אנחנו קצת משתחררות. לאחרים יש את 'הפורום', ולנו יש את גד אלבז שמקדש את השם ברבים".

מסורת האם-טי-וי

ההערצה חסרת הגבולות לאלבז מבטאת את מורכבות הקיום של החוזרים בתשובה וילדיהם. ההערצה הגלויה של הצעירות המחונכות בבתי הספר של ש"ס מעידה שהתרבות החילונית עדיין מפעמת בחיי המשפחות שלא נמנות עם הקהילות החרדיות הוותיקות. עברן עדיין חי בביתן.

בדומה למעריצות שלו, חזר אלבז בתשובה בילדותו. הוא גדל ברמלה ובבת ים והיה ילד חילוני עד גיל 9. בגיל 6, בסוף שנות ה-80, עזב עם משפחתו לארצות הברית, ובברוקלין למד בפעם הראשונה בבית ספר דתי. "היה לאבא שלי המון עבודה באותה תקופה, הוא הצליח מאוד בארצות הברית", הוא אומר. "הוא הופיע בלי הפסקה, אז אמא שלי החליטה שזה לא טוב שהוא ייעדר כל כך הרבה פעמים מהבית ולכן החליטה לקחת אותנו לשם. אני נולדתי בעצם לתוך הקריירה המוסיקלית של אבא. גדלתי על כל סוגי המוסיקה, את אבא שלי כולם מכירים בתור זמר 'מזרחי' אבל לפני זה הוא התעסק בכלל ברוק. הוא התחיל ברוק ולאט לאט עבר לסגנון יותר מסחרי. באותה תקופה הושפעתי מאוד מהדיסקים של הרוק שנוגנו בבית. מלבד המוסיקה האוריינטלית שהתנגנה בבית, הטלוויזיה ומסורת האם-טי-וי גם השפיעו עלי. היתה לנו טלוויזיה דלוקה בבית כל הזמן והושפעתי מאוד מלהקות בנים כמו הבקסטריט-בויז, מהזמר-מפיק בייבי פייס וממריה קארי".

אף על פי שרוב הקהל שלו הוא קהל חרדי-דתי, המוסיקה שלו שובבה ומעודכנת. בקול העוצמתי שלו יש נגיעות לסלסולי חזנות אבל גם פוזות של סולן בלהקת בנים. התעקשות ללכת בדרך שלו מביאה אותו לשיר מוסיקה דתית על גבי הביט השחור וצליל הפופ המתוק השכיח באם-טי-וי. ההפקה מושקעת ביותר אפילו במושגי הפופ המקומי; בין הנגנים המשתתפים באלבומו האחרון, השלישי במספר, "משמעויות" שמו, שמות כמו אבי סינגולדה (הגיטריסט של שלמה ארצי), המתופף אשר פדי (יהודה פוליקר) והבסיסט אבי יפרח (שלומי שבת, שרית חדד).

"אני אשיר הכל, רבי נחמן אמר שאם לא היתה תורה הוא היה מתעסק במוסיקה", הוא אומר. "אני לא אשיר רק חסידי כי לא גדלתי על זה. אפילו שאני זמר חרדי אני לא אשיר כל היום 'אוי אוי אוי'. אני אוהב את הז'אנר הזה ועושה מוסיקה חסידית, יש לי אפילו שיר בהברה אשכנזית, אבל אני רוצה לעשות גם דברים אחרים".

בזכות הדברים האחרים, שלא לומר בזכות החיבור בין קודש לחול, מתחברות אליו הצעירות. באלבום "משמעויות", למשל, משולבים בטקסטים מהמקורות ("על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו, בזכרנו את ציון, עיר מקדשנו") גם טקסטים חילוניים ("אל תחיה בסרט"). אלבז לא חרד לשיר רגאי, סול והיפ-הופ, ובהופעות, לצד שירים מקוריים, הוא מבצע שירים של להקת גאיה ושוטי הנבואה.

הטקסטים החילוניים נכתבים על ידי אשתו, מורן, בת 19, שהיתה פעם אחת מהמעריצות שלו. מורן (במקור דהן), שנולדה וגדלה בחולון למשפחתה שהתחרדה עוד לפני שנולדה, התחתנה עם אלבז לפני שלוש שנים, כשלה מלאו 17 ולו 20, בעקבות היכרות שתחילתה בניסיונה לעניין אותו בשירים שכתבה. "מורן התקשרה למי שניהל את ההופעות שלי וביקשה שאבוא להופיע בעיר שלה", נזכר הבעל בהנאה. "המנהל שלי אמר לה שאם היא תארגן קהל תהיה הופעה. היא אמרה לו שהיא יכולה לארגן 400 בנות מבית הספר שלה ובאמת המופע התקיים. לפני המופע ראיתי אותה פעם ראשונה וידעתי שהיא תהיה אשתי".

"לא הייתי מעריצה צעקנית, הייתי מהשקטות", מעידה מורן. היא נראית שברירית וקסומה כמו מסרט צרפתי, ומספרת שהיא עסוקה בגידול בנם ובטיפוח הקריירה שלה כמאפרת, היא סיימה קורס איפור וכעת מתמחה באיפור במה. את גד היא ממשיכה ללוות לכל הוםעה עד היום, ועם הזמן נהפכה לאחת ממוקדי העניין של המעריצות. "המעריצות לא יכולות להפריע לי כי הן הקהל של בעלי", היא אומרת. "הן די כמוני בסך הכל, אוהבות את השירים שלו. כשאני רואה אותן משתוללות זה לא מפריע לי אישית, אני רק חוששת שזה יזיק לגד, שבגלל אירועים כאלה המופע לא יהיה צנוע ואז לרבנים יהיה מה להגיד".

לך בדרכים ישרות

שלומי קוק, עיתונאי חרדי שכותב בעיתון החרדי "משפחה", מגדיר את אלבז כ"טייקון הבלתי מעורר של הז'אנר בשנתיים האחרונות". טייקון, לא פחות. "הקהל הוא של בנות העשרה", הוא מספר בחיוך ונוגע קלות במשקפיו. "הן לא יקפצו משירים של מרדכי בן-דוד, הזמר הגדול של המוסיקה החרדית. פה מדובר בזמר שהוא כמעט בן גילן, יש לו שפה משותפת אתן. זה משהו מטורף, אחרי שהוא עבר לסגנון מוסיקה יותר חדשני, אחרי שיצא מתחת צלו של אבא שלו, הבלגן הזה התחיל".

עם כל ההשקעה המוסיקלית והמהומה של המעריצות הוא מקפיד לדבוק במסרים דתיים.

"זאת המטרה שלו, באמצעות הכוח שלו הוא רוצה לקרב לאמונה. בהופעות שלו, בין השירים, הוא מבקש מהבנות להרגיע, אבל בסך הכל הוא רוצה את זה. ברגע שהוא יורד מהבמה ההיסטריה מגיע לשיאים כשעשרות בנות מחכות לו. החברה החרדית הקשה שתראה את ההופעות שלו עלולה להשתגע, אבל להם אין סיבה להיות כאן, הם יושבים כרגע בישיבה ולומדים. לאנשים היותר פושרים מבחינה דתית, בעיקר קהל של ש"ס וחוזרים בתשובה שנמצאים בהופעות של אלבז, הדבר די לגיטימי. הרי כאן הבנות מקבלות אליל עם כיפה".

כילד עבר אלבז בין מסגרות דתיות רבות: בית ספר של חב"ד, בתי ספר של המפד"ל ומסגרות חינוכיות של ש"ס. "בכל אותן מסגרות נמצאתי בתהליך תשובה ובישיבת 'עטרת הלווים' בפתח תקוה, שנהפכה מישיבה לכולל אברכים, אני לומד עד היום. היום אני רואה את המסלול שעשיתי כמהלך החיים, לא הרגשתי שינוי דרסטי בחיים שלי אף פעם כילד. החזרה בתשובה של ההורים ושל המשפחה נעשתה בהדרגה, לא היה לחץ. אני חושב שמה שהשאיר אותי דתי היא האופציה לבחור אם אני מאמין".

היו לו תקופות שאמונתו התערערה. "יצאתי למסע חיפוש עצמי ביני לבין בורא עולם, המשכתי להניח תפילין אבל היו לי גם ידידות וחברות. לא הייתי דוס למהדרין. הגעתי למצב שחוויתי את כל מה שהעולם הזה מציע, ראיתי הכל. היו לי חברים שעישנו סמים ובלעו כדורים, הכרתי בחורות, ביליתי בקולנוע, הייתי מחבק את זו ומנשק את זו. חברים שהסתובבתי אתם היו מסתכלים על החברות של החברים שלהם, זה מבחינתי הדבר שאני הכי מתנער ממנו כשאני מביט אחורה. למישהו חילוני זה אולי נשמע לא ביג-דיל, אבל בבית דתי-חרדי דברים כאלה לא מתקבלים, זה לחצות כל גבול. אבל בבית שלי חשבו שאם ילחצו עלי מדי אני אפרוק מעלי את הכל, לכן נתנו לי סוג של חופש".

כבר בגיל ארבע הוא התחיל לשיר. הוא הוציא יחד עם אביו ארבעה דיסקים בילדותו, ובהמשך שלושה דיסקים נוספים לבדו. כבר בגיל 16 הוציא את דיסק הסולו הראשון. "זה היה בעיקר דיסק של אבא שלי, הוא בחר את החומרים. הדיסק הזה לא היה פרי יצירתי, הכל היה שם קאברים, מלל קדוש על רקע של פס קול ה'טיטאניק', מייקל ג'קסון והסקורפיונז. אבא שלי קרא לדיסק 'לך בדרכים ישרות', זה היה איזה מסר שהוא נתן לי, בגיל שהייתי הכי מסוכן".

בגיל 18 הוא עוד חשב על הוצאת אלבום חילוני לגמרי, אף שלא הסיר את הכיפה שעל ראשו. "הייתי בשלבי ההתחזקות שלי, לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה. התחלתי לעבוד על דיסק שני, ההתחלה היתה מאוד פריקית, בשיא החילוניות, היו בתוכי עדיין שאריות בריחה מהדת. זה התבטא בעיקר בטקסטים. לקח לי שנתיים לחזור לדרך הישר. מה שהשפיע על החזרה בתשובה שלי הן דווקא הבחורות שנפגשתי אתן. חיפשתי את האור שיוציא אותי מהמקום שנמצאתי בו. הייתי יוצא בערב, נגעל מהנשים שהייתי אתן ובוכה בסוף הלילה. בקשתי מבורא עולם עזרה, שיוציא אותי משם, הרגשתי שאני לא שייך לשם. לא רציתי שאשתי תיראה ככה, ראיתי כמה התמימות איננה, חיפשתי צניעות, מידות טובות. הפרק ההוא הסתיים בחתונה בגיל 20".

היום הוא ממשיך להתחזק, לא מכניס לביתו מכשיר טלוויזיה. "אני משתדל להימנע, אני אראה רק חדשות או משחקי כדורגל מעניינים במיוחד", הוא אומר. "אני שומע יותר רדיו, בעיקר בנסיעות, בעיקר מוסיקה, כדי להיות מעודכן. אם אני אתנזר לגמרי זה פשוט יגביל אותי. אם אני שומע מילים מלוכלכות אני מעביר תחנה. בסך הכל המדיה כל כך חזקות שרוב השירים חודרים אליך אם אתה רוצה או לא". אבל יש גם יוצאים מהכלל, למשל הגמר של "כוכב נולד". "עניין אותי לדעת עם יהודה סעדו יזכה", הוא אומר, כמעט בהתנצלות. "לא ראיתי את כל התוכנית, ראיתי רק את הגמר כי יהודה הוא חבר טוב שלי וגם כי הוא אמר לי שתהיה לי הפתעה בסוף. הוא כמובן התכוון ל'שמע ישראל'".

ירא שמים

בפסח האחרון, במופע להשקת "משמעויות" בהיכל התרבות של בת ים, השתתפו שלומי שבת, לידור יוספי, הרב הראשי לישראל יונה מצגר, הרב יחיאל אבו-חצירה והחזן יחיאל נהרי. "הייתי בהלם מכמות הקהל, היו שם 5,000-4,000 צעירים", מספר שלומי שבת. "אני יודע שהקהל החרדי הוא קהל מדהים, אבל לראות את כמות הצעירים שמשתתפים בהופעה זה היה דבר מיוחד. שרתי באותה הופעה שיר אחד שלי ודואט אחד משותף עם גדי. לדעתי, מדובר בכישרון ענק, הוא שר מדהים, יש לו שליטה אבסולוטית בקול שלו, הוא מסלסל בביטחון שלא ראיתי ובנוסף הוא גם ילד טוב וילד יפה. יש לו כל הסימנים להיות כוכב. גדי חי עם הבמה, רוקד כמו אש, כשהופעתי אתו היו קטעים שפשוט עמדתי והסתכלתי עליו כאילו אני יושב בקהל".

בני אלבז, חבר מועצה ברמלה, עיר מגוריו, מטעם ש"ס, אוהב להיזכר במופע הזה. את הסקנדל הבאר שבעי הוא מעדיף לשכוח, אך מתקשה. "זה אחד הדברים שקיבלתי הכי קשה", הוא אומר, עודנו נעלב ונסער, "זאת היתה טראומה אישית בשבילי לשמוע את הדברים של הרב יהודה דרעי על הבן שלי. אני חושב שהוא עשה את אחת הטעויות הגדולות שלו, הוא היה צריך לנהוג אחרת. לקבל דבר כזה ממשפחת דרעי זה היה פשוט שוק, אחרי כל מה שעשינו בשביל המשפחה הזאת.

"אבל יש כאלה שבמקום לקרב בעלי תשובה, יש כאלה שמרחיקים אותם", הוא ממשיך בהתרסה. "עם כל הכבוד לרב דרעי, הוא לא בית דין עליון, הוא לא זה שיקבע הלכות בעם ישראל. אמרתי לגד שהוא לא צריך לפחד מאף רב משום שהוא ירא שמים. לצערנו, יש היום כל מיני רבנים שקמים ומחליטים שהם נהפכים לדיינים ופוסקי הדור. עם כל הכבוד ליהודה דרעי הוא לא הפוסק שלי".

הוא רוצה להגיד עוד אבל עוצר לרגע, מנסה לרסן עצמו. לשווא. "לפעמים מי שרוצה להתפרסם צריך להיאחז באדם מפורסם אחר", הוא ממשיך. "הרב דרעי חושב שאם יידעו ברבים שהוא יצא נגד משפחת אלבז, אז ייצא לו שם של איש חרדי ושמרן. אבל הוא לא ינהל אותי ואת הבן שלי ולא ילמד אותנו איך לנהוג על הבמה. בטח לא הוא. אני לא מבין מה רוצים, שהבנות האלה שבאות לראות את גד ילכו לדיסקוטקים או למופעים של זמרים חילונים? לאן רוצים לשלוח אותן? לפחות בהופעות של הבן שלי יש קצת דברי תורה".

בחיזוקו של אביו ממשיך אלבז בדרכו, אבל בזהירות. "אני יודע שאם זה ייהפך למשהו פראי זה לא יהיה טוב", הוא אומר. "כשאני רואה נערות צורחות בהופעות שלי זה מעציב אותי, אבל אחרי הכל זה לא אומר שאני צריך עכשיו לשבת בבית ולא לעשות מוסיקה. אני בסך הכל מנסה לעשות מוסיקה טובה ואני דבק במה שאני עושה ולא אפסיק. אין שום רע בזה שיתרגשו בהופעות שלי, אין שום בעיה שבנות עומדות כל ההופעה ושרות את השירים שלי. בכל הכנסים והחתונות של המגזרים הדתיים אפשר לראות נשים שרות ורוקדות. המטרה של המוסיקה שלי ליצור התרגשות. מותר לשמוח. הכל למען בורא עולם". *



גד אלבז. אין שום רע בזה שבנות עומדות כל ההופעה ושרות את השירים שלי


מעריצות של אלבז (למטה) בהופעה בבאר שבע. אתה צריך להבין, אין עליו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו