בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדרך לבני ברק

תגובות

השלט המקדם את פני הבאים לירושלים מודיע על זמני כניסת השבת וצאתה. בחג החנוכה בשנה שעברה התנוססה בשערי הבירה חנוכייה ענקית ופרנסיה התבשמו מכך שהיא הגדולה במנורות החג שנבנו אי פעם. העיר, שבעבר קדושתה קרנה מתוכה מכוח ההיסטוריה, מקדשיה הדתיים וזיקתם הרגשית של בני שלוש הדתות המונותאיסטיות אליה, מתהדרת עתה בסמלים קרתניים חיצוניים הנראים כהצהרת בעלות נואשת של העם היהודי עליה.

התקינות הפוליטית מנעה עד כה מלומר את הדברים במפורש, אך בעייתה של ירושלים אינה שיעור הגידול היחסי של התושבים הערבים לעומת היהודים, אלא התחרדותה של העיר.

ירושלים היא עיר שבעוד עשר שנים מספר התלמידים בבתי הספר היסודיים שלה במגזר היהודי-חרדי יגיע לכ-80 אלף, בעוד שמספר התלמידים בבתי הספר היסודיים הלא חרדים (היינו, הממלכתיים והממלכתיים-דתיים) ינוע סביב 24 אלף בלבד. ירושלים היא עיר ששיעור אוכלוסייתה היהודית, המגדירה את עצמה כלא דתית, הוא כיום 31% לעומת כ-76% בתל אביב ויותר מ-74% בחיפה. התוצאה: שיעור ההשתתפות של גברים גילאי 25-54 בכוח העבודה בירושלים נמוך ב-12% לעומת תל אביב וחיפה ושיעור הנשים העובדות בגילים הללו נמוך ב-22% לעומת שתי הערים האחרות.

הנתונים (הלקוחים מתזכיר שחיברה קבוצת חוקרים מהמחלקה לכלכלה של האוניברסיטה העברית, בראשות הפרופסורים אבי בן בסט ויורם מישר, במסגרת הליך ההתנגדות לתוכנית ספדי להקים שכונות חדשות ממערב לעיר) משקפים מציאות מדכדכת: בזו אחר זו נהפכות שכונות חילוניות לחרדיות ונעשות, בדרך כלל, פרוורי עוני או מבצרי מגורים סגורים. התהליך חוזר על עצמו בכל חלקי העיר: בשכונות, שהתקיים בהן אורח חיים חילוני או דו-קיום סובלני בין חילונים לדתיים מתונים, הוקמו מוסדות חרדיים - בתי כנסת, ישיבות - שהגבירו את כוח המשיכה שלהן לאוכלוסייה הזאת. השינוי היה מהיר: סגנון החיים של מאה שערים הציף את כל השכונות הסובבות אותה והוא משתרע היום עד לרחוב יפו; כך קורה לאזור המקיף את שכונת שערי חסד ונוגס גם ברחביה. בשכונות שקמו לאחר מלחמת ששת הימים, כמו רמות אשכול ורמות, ההתפתחות הזאת מואצת: אוכלוסייתן המקורית היתה חילונית בעיקרה, או חובשת כיפות סרוגות; היום הן חרדיות ברובן.

להתחרדותה של ירושלים יש השפעה קריטית על כוחה הכלכלי וממילא על מעמדה ועל תדמיתה: האוכלוסייה החרדית היא מרובת ילדים ויכולת השתכרותה מוגבלת. יכולתו של המגזר החרדי לתרום למשק העיר מועטת, ולעומת זאת, בגלל השפעתו הפוליטית, הוא נהנה מהטבות ומהנחות המנומקות בצורך להתחשב במצבו הכלכלי. כתוצאה מכך נופל עול החזקת העיר ופיתוחה על חלק צר והולך של האוכלוסייה החילונית והדתית-המתונה. מה הפלא שכוח משיכתה של ירושלים פוחת והולך: אם בשנות ה-80 בחרו 15% מהעולים החדשים בירושלים כמקום מגוריהם הראשון בארץ (לעומת 4% בחיפה), הרי בשנות ה-90 (תקופת העלייה הגדולה ממדינות ברית המועצות) בחרו בה רק 7% מכלל העולים (לעומת 10% שהעדיפו את חיפה).

המגמה הזאת נמשכת גם ב-20 השנים אחרונות, כפי שמעידים הנתונים שפירסם בשבוע שעבר מכון ירושלים לחקר ישראל: בשנה שעברה נטשו את ירושלים 18,100 בני אדם - מספר שיא שלא היה כמוהו. התזכיר של כלכלני האוניברסיטה העברית קובע כי מגמות אלו הולכות ומתעצמות: עולה משקלה של האוכלוסייה החלשה בעיר ויורד משקלה של האוכלוסייה החזקה.

במקום להתרכז במאמץ המופרך, להגדיל את מספר היהודים בירושלים, מוטב לעסוק בהגברת כוח משיכתה לאוכלוסייה חילונית, צעירה ויצרנית. אחרת תיהפך ירושלים לבני ברק - תוצאה שתשנה את יחסו של הציבור הישראלי לעיר ואת שאיפותיו במאבק על מעמדה המדיני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו