בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפני שמכבים את הכוכב

בגיל 11 הילדים החרימו אותו. הוא ברח לספרים, רב עם המורים והבין שמשהו לא בסדר במערכת. בגיל 76 פרופ' משה כספי - אבי החינוך הניסויי בישראל - לומד ב"אוניברסיטה של הנכדים" ומתכונן לפתיחת גן ילדים

תגובות

בגיל 76 מצפים מפרופסור לחינוך שיאפסן את עצמו על המדף שעליו מונחים הספרים שכתב, ויגיח משם רק לעתים רחוקות, בעיקר כדי להתחכך בקולגות הצעירים בכנסים מקצועיים. ממשה כספי אפשר לצפות להכל, גם להחלטה לפתוח בשנה הבאה גן ילדים חדש. האיש שנחשב לאבי החינוך הניסויי והפתוח בישראל, שרבבות סטודנטים הגיעו דרכו אל מערכת החינוך ושבשנים האחרונות התרחק מהזרקורים, אינו מתבטל ממעש או מחשיבה. בכובע הבוקרים מקש שבו הוא מתהלך ברחובות ירושלים, הוא נראה כמי שתר בכל רגע אחר גילוי חדש.

בגן, שייפתח בירושלים בשנה הבאה, ויתנהל על פי רעיונותיו של כספי, יהיו קוסם, פינת פנטסיה ועוד כלים ודרכים לפתח את היצירתיות שבילדים. התקציב עדיין לא מובטח, אף שהמפקחות בעיריית ירושלים הביע התעניינות וקרן ירושלים הבטיחה לגייס תרומות. הגן יהיה פתוח, מבטיח כספי, לבני כל העדות והקבוצות, כי "התפלגות היצירתיות זהה בכל העדות וקבוצות האוכלוסייה". מקום אחד בגן שמור לנכדתו תותי, כעת בת ארבע, שהיא, לדבריו, אחת ממורות הדרך העיקריות שלו בחקר היצירתיות בחינוך. בכלל, הוא אומר, בשנים האחרונות הוא מוצא עצמו לומד ב"אוניברסיטה של הנכדים". "לא מזמן הנכדה שלי הסתכלה על סמרטוט רצפה ואמרה: 'סבא, בוא נעשה מזה חצאית'. ואחרי רגע: 'סבא, נכון שמכל דבר אפשר לעשות דבר אחר, יותר טוב?' זו בעיני דוגמה לחיים מלאים", הוא אומר.

הדיבור של כספי גדוש ואסוציאטיווי, ומכריח את המאזין לעקוב אחר קפיצות נחשוניות של חוט המחשבה שלו. הוא יכול לדלג ללא שהיות מהסבר של מבנה תיאורטי מופשט, המתאר את האופן שבו תופש הילד את העולם, לסיפור מהביוגרפיה המוקדמת שלו בפלמ"ח, להדגים נקודה עקרונית דרך חוכמה שאמר לאחרונה אחד מנכדיו, להשתמש בתיאוריית הקוואנטים כדי להסביר מה לא בסדר במערכת החינוך ואז לחזור להסבר שהתחיל לפני חצי שעה. כשלימד קורסים בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית התחלקו תלמידיו למעריצים מושבעים וכאלה שחשבו אותו לבלתי נסבל. כך או כך, אי אפשר לזלזל בתרומתו לחידוש בתחום החינוך בישראל - אחרי שבשנות השבעים הקים את בית הספר הניסויי הפתוח הראשון בארץ, ולאחר מכן את מכון חופ"ן להכשרת מורים לחינוך הפתוח.

גן הילדים הוא, מבחינתו, מקום טוב יותר להתחיל בו סוג אחר של חינוך מאשר בבית הספר. "רוב הגנים הם יותר טובים מבתי ספר יסודיים, ויסודיים יותר טובים מתיכוניים, ותיכוניים טובים יותר מאוניברסיטה", הוא אומר, "הילדים הקטנים הם יותר יצירתיים ומשחקיים, והמורים הורסים להם את גרעין החשיבה היוצרת כדי שירכשו את הקומון-סנס של המבוגרים". הילדים, כהגדרתו, הם אור כוכבים, המבוגרים - אבק כוכבים. "בלא מעט מקרים תוצאות החינוך הן 'כיבוי האור' שבילד והתרגלותו להשתמש בפנס או גפרורים", כך כספי.

לא רבים הם אנשי החינוך שטוענים שחינוך, כפי שהוא קיים היום, הוא דבר מיותר ומזיק - לדעת כספי, הניסיון לדחוף לילדים ידע שאינו נוגע להם בדרכים של כפייה ושינון הוא פשע בל יסולח, ובעיקר חסר תועלת. "כשהרוסים העלו את הספוטניק ב-57' זה עשה לאמריקאים שוק, והם הגיעו למסקנה שצריך לשפר את החינוך המדעי", הוא מספר, "פנו לאנשים עם פרסי נובל בפיסיקה, שפכו הרבה כסף ונתנו להם לכתוב תוכניות לימודים שילמדו ילדים לשער השערות, לחקור, לעשות ניסויים.

"רק מה? למורים לא הוסיפו גרוש. אחרי חודש-חודשיים המורה אמר לעצמו: לא נותנים לי אף גרוש, אני נותן כל כך הרבה שעות, מה אני משוגע? אז הוא חזר ללמד לפי המחברות שלו. כעבור שנתיים-שלוש כאילו לא היה שינוי, ואחרי שהורידו את זה סופית בארצות הברית תירגמו את התוכניות לעברית. אנשים שכותבים תוכניות לימוד אולי יודעים משהו על המקצוע שלהם, אבל מה זה עוזר אם ממשיכים לבחון ילדים על ידע ולא על חשיבה?"

במקום "חינוך" טבע כספי את המושג 'התבנות' (מלשון בינה, הבנה, בוננות), שהיא פעולה מתמשכת שאדם עושה על עצמו - בונה עצמו מחדש, מלמד את עצמו, מפתח ומשפר את עצמו והופך עצמו לאדם מלא יותר. הכלים להתבנות אינם שיעורים פרונטליים, אלא, בין השאר, התנסויות מורכבות, משחקים, דרמטיזציה, דמיון ובדיחות. ההתבנות, שלא כחינוך הפורמלי, אינה עובדת רק על פן אחד של אישיות התלמיד - כושר הקליטה וההבנה האינטלקטואלי שלו - אלא רואה את הילד (או המבוגר) כולו: צרכיו, רגשותיו, כישרונותיו וחולשותיו, עולמו הייחודי.

ההתבנות צריכה להיעשות ב"כל עתר" (בכל עת ובכל אתר), שאינו דומה לבית ספר סטנדרטי שבו לומדים משמונה עד אחת, אלא זהו מרכז שכל חלל בו מכוון לגרום לאדם לפעול בתוכו ולפתח רגישויות וכשרים שיובילו אותו ליצירה.

בתרשים צבעוני פנטסטי של "כל עתר" אפשר לראות, בין היתר, חלל שהוא מחולל מזג אוויר ואפשר לחוות בו את עונות השנה במקומות שונים בעולם, חלל קסמים וחלל מאגיה, חלל מדע בדיוני, חלל המאפשר תקשורת עם החי, הצומח והדומם, חלל קומבינציות שבו אפשר ליצור חיה המורכבת מחלקים של חיות שונות (ציפור עם חדק של פיל, אוזני חמור וקרומי שחייה). "זה לא דיסנילנד", מבהיר כספי, "מאחורי כל חלל יש תיאוריה שלמה". מטרת "כל עתר" היא לעורר את הפס"ח שבילד - הפליאה, הסקרנות והחקרנות הקיימות במינונים שונים בכל אדם ושילובן מפיח חדוות חיים.

גן הילדים, מבחינת כספי, הוא המבוא להקמת "כל עתר". בעבור הפרויקט הגדול נחוצים לו, לחישוביו, 30 מיליון שקל, והוא אינו מצפה לקבלם ממשרד החינוך. אם יימצא התורם שיסכים לממן את הפרויקט השאפתני, יעברו ילדי הגן הבוגרים ל"כל עתר", שם הם יהיו אלה שיקבעו ויתוו את דרכו העתידית של המרכז. אם זה יקרה, חלומות של ארבעים שנות עבודה יוכלו להתממש. אם לא, ייוותר התרשים הצבעוני על הנייר.

משה כספי נולד בגרמניה ובגיל ארבע עלה עם הוריו לישראל. הוא גדל בחיפה, להוריו היתה חנות תנובה, ולא היה להם, לדבריו, הרבה זמן להקדיש לו. את הפופולריות שלו בקרב חבריו קנה כמספר עלילות סרטים: "היה לנו בשכונה עץ זית מוקף מעגל אבנים ששם הייתי מספר להם על באק ג'ונס שולף אקדח ויורה טרח טרח בחמישה אנשים". כשהיה בן 11, אחרי שהגיע לשכונה בחור חדש והסית את השכונה נגדו, הוא הוחרם במשך שנה שלמה על ידי חבריו ונאלץ למלא את הזמן בקריאת ספרים, וכשנגמרו הספרים - בקריאת אנציקלופדיות. אז גם התחילו סכסוכיו עם המורים. "כתבתי משהו והמורה אמרה שזה לא נכון. אמרתי לה שזה כתוב בעמוד 74 באנציקלופדיה שורה שביעית, אז היא הוציאה אותי מהכיתה".

ניסיונו בחינוך התחיל כמדריך בתנועת נוער, ואחר כך כמדריך בפלמ"ח. "ידעתי כבר אז שאני רוצה לעסוק בחינוך, אבל שבית ספר זה לא חינוך", הוא אומר. בשנה הראשונה ללימודים באוניברסיטה העברית למד פסיכולוגיה, סוציולוגיה, מדעי המדינה, ספרות ותרבות, "למדתי משמונה בבוקר עד עשר בלילה, כל יום". בשנה השנייה נמאס לו. "אמרתי לעצמי - כל זה שטויות. אני אלמד חינוך, שזה המקצוע שבו אי אפשר ללמד כלום, ואעשה מה שאני רוצה".

בשנות השבעים, כשבתו עמדה לעלות לכיתה א', הזדעזע מהרעיון לשלוח אותה לבית ספר רגיל והחליט להקים את בית הספר הפתוח הניסויי בירושלים, שאותו גם ניהל בשנתו הראשונה. בגן הילדים שיקים, הוא מקווה, יצליח להרחיק מעצמו בעיות שבהן נתקל בעת הקמת בית הספר, כמו לחצים של הורים שרוצים שילדם ילמד תחום דעת זה או אחר. "מתוך 100% הורים ששלחו את ילדיהם לניסויי, רק 5% רצו בית ספר ניסויי באמת. אחרים היו באים אלי ומתלוננים שילדים של השכנים כבר יודעים לקרוא או תנ"ך, והילד שלהם לא".

בגן, שם הציפייה מהילדים לתחרותיות עדיין קטנה יותר, קל יותר להתמקד במה שבעיניו חשוב - פיתוח הפס"ח (פליאה, סקרנות, חקרנות), היכולות שבעזרתן הילד פוגש את העולם. עולם הילד, בעיני כספי, הוא, במלותיו של הפסיכולוג וו' ג'יימס, "בלבול גדול, הומה ופורח", ובתוכו צריך לאפשר לילד להביע את פליאתו וסקרנותו ולהפעיל את החקרנות שלו, בסביבה מוגנת ומסייעת.

למרות חשדנותו הבסיסית כלפי מערכת החינוך הרגילה, הגיעה השפעתו של כספי גם לאגף תוכניות לימודים במשרד החינוך, שם דרות לפחות שתי תוכניות לימודים הנושאות את שמו. באחת מהן, "על כנפי הדמיון המדעי", מוצע לתלמידי היסודי לענות באופן יצירתי על שאלות כמו: איך היה כדור הארץ נראה ומתנהל לו כוח המשיכה בו היה חלש יותר? או, איך היו נראים חיינו לו היתה מהירות האור אטית? על השאלות הם מתבקשים לענות לא בכתב אלא בציור, פיסול, המחזה או ריקוד.

דווקא בעשור האחרון נעשה הצירוף "חשיבה יצירתית" פופולרי מאוד במקומות כמו מפעלים ויוזמות היי-טק, אולי בזכות הדרישות המשתנות של שוק העבודה, שאינו מחפש עוד פועלים צייתנים. אפילו בצבא אפשר למצוא סדנאות בחשיבה יצירתית ופתרון בעיות למפקדים מדרג מסוים. כספי עצמו מספר כי הוזמן כיועץ להדריך מדריכי טייסים בחיל האוויר בהוראה לחשיבה יצירתית. אלא שלדבריו, ניסיון להורות יצירתיות במסגרת כה מוגבלת נידון לכישלון. "אי אפשר לדעת מראש מה תלמידים ילמדו מהמורה שלהם", אומר כספי, "כשהדרכתי את המדריכים בחיל האוויר שמתי לב שאחרי זמן מה כל הטייסים הלכו עם צוואר מוטה הצדה, כי לאחד המדריכים היה נקע בצוואר. דווקא את זה הם בחרו ללמוד".



פרופ' משה כספי. חייבים להגן על עולמו הייחודי של הילד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו