בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוותיקאן לחץ - ותוואי "עוטף ירושלים" שונה

לבקשת הכנסייה: שכונות במזרח ירושלים ייכללו בצד הישראלי של הגדר

תגובות

כשהתברר לפני שנים אחדות, לכנסיות בירושלים ולעולם הנוצרי, שישראל נחושה בהחלטתה להקים גדר על תוואי "עוטף ירושלים", הוקעה ישראל כמעט מקיר לקיר. לגינוי ולהוקעה היו שותפים הפטריארך הלטיני, הפטריארך הארמני והקוסטוס הפרנציסקאני. גם הוותיקאן הסתייג בחריפות. החשש העיקרי של הנוצרים היה מהיחלשות הקשר בין המרכזים הדתיים בירושלים לקהילות ויישובים שמעבר לגדר. חשש נוסף נבע מההשפעה השלילית האפשרית של הגדר על ביקורים של עולי הרגל בעיר.

היום מסתבר שבניית הגדר והחומה על תוואי עוטף ירושלים, שנבעה מהאילוץ הביטחוני, הביאה למו"מ נמרץ בין הוואתיקן לנציגי מערכת הביטחון. הוואתיקן ביקש להכליל כמה שיותר מוסדות ושטחים שבבעלות הכנסייה בצד הישראלי של הגדר, ומערכת הביטחון, בהנחיית הדרג המדיני, נענתה לרוב הבקשות. במקרים אחדים אף שונה עקב כך תוואי הגדר, ושכונות ערביות בתוך תחום השיפוט של ירושלים, שישראל תיכננה להוציא מהגדר, הושארו "בפנים" כדי למנוע פגיעה בנוצרים וכמענה ללחצי הוותיקאן.

המקרה הבולט ביותר התרחש בשכונת דחיאת אל-בריד (שכונת עובדי הדואר הירדנית), שנמצאת בין שכונת א-רם בצפון לשכונת נווה יעקב בדרום. דחיאת אל-בריד צמודה למפקדת פיקוד מרכז ויש בה ריכוז גבוה של מוסדות נוצרים ובינלאומיים. התכנון המקורי של מערכת הביטחון היה להשאיר את השכונה בצד הפלשתיני של הגדר, אך לחץ של הוואתיקן וגורמים בינלאומיים הביא להחלטה להכליל חלקים ממנה בצד הישראלי.

באזור נמצאים, בין השאר, המרכז העולמי ובית הספר של האחיות רוזרי, מרכז של הפטריארכיה הלטינית ומרכז של הכנסייה היוונית קתולית.

אמנון רמון, איש מכון ירושלים לחקר ישראל, ביצע בעבור המכון מיפוי של כל המוסדות הנוצריים והכנסיות שהגדר איימה לנתק אותם מאזור ההתייחסות הטבעי שלהם. בדו"ח של מכון ירושלים, שבחן את השפעות גדר עוטף ירושלים על מרקם החיים בעיר, מציין רמון שבכל המקרים הללו ובמקרים רבים אחרים ביקשו ראשי הכנסיות מישראל שהמוסדות הנוצריים ורכושם יהיו בתחום הישראלי של הגדר.

הבקשה, מסביר רמון, התבססה על שני נימוקים. האחד, חשש שרכוש כנסייתי שיימצא בצד הפלשתיני של הגדר יאבד בגלל תוצאה מפלישות או מחוסר נגישות. השני, הזיקה החזקה בין המוסדות הנוצריים בשולי העיר למרכזי הכנסיות במזרח ירושלים. ניתוק הזיקות הללו, חששו הכנסיות, עלול היה להקשות על תפקודם של המוסדות ואף להביא לסגירתם.

לעומת אזור דחיאת אל-בריד בצפון, באזור הכפר אל-עזריה שממזרח לירושלים נענו הבקשות הנוצריות רק באופן חלקי, וגם זאת רק לאחר לחץ מצד אנשי מפתח במפלגה הרפובליקאית בארה"ב שפנו ישירות לראש הממשלה, אריאל שרון. בצד הישראלי של הגדר נותרו מנזרים שונים, מרכז קהילתי של הכנסייה היוונית-קתולית ועוד.

בצד הפלשתיני נותרו קבר לזרוס וכנסיות לזרוס (הפרנציסקאנית והאורתודקסית) ושכונת דיר לטין, שחלק מתושביה נושאים תעודות זיהוי ישראליות. אל כל המקומות הללו קיימת עתה בעיית נגישות. לדברי רמון, השטח הזה לא צורף לצד הישראלי של הגדר בגלל הימצאותם של בית קברות מוסלמי ומסגד ליד קבר לזרוס ואוכלוסייה פלשתינית גדולה יחסית שמתגוררת בו. אנשי מכון ירושלים לחקר ישראל מציינים שמנקודת מבט נוצרית חלוקת המוסדות משני צדי הגדר באזור אל-עזריה היא בעייתית. הם ממליצים לנסות לפתוח מעבר על אם הדרך ההיסטורית ירושלים-יריחו.

בדרום נכללו בצד הירושלמי של הגדר מנזר דיר כרמיזן והיקב המקומי. לעומת זאת מנזר טליתא קומי, שנמצא ליד פסגת הר גילה וכולל בית ספר גדול שמשרת אוכלוסייה רחבה, נשאר בחוץ.

במקרים מסוימים שבהם שטחי כנסיות נחצו או הושארו מחוץ לגדר נושאים ונותנים עתה הכנסיות על הסדרי פיצויים. כך אירע עם המנזר הארמני דיר ברון, ששטחים שבבעלותו אף נפגעו מעבודות שעשה שם צה"ל לפני שנים אחדות. כך אירע גם עם המנזר היווני קתולי של האחיות הבנדיקיטיניות של עמנואל. גם עם הפאטריארכיה היוונית אורתודוכסית מתקיים עתה מו"מ לאור העובדה שמדרום להר חומה, באזור "מכשול העומק", פרוסים שטחים נרחבים בבעלות הפטריארכיה.

ההפרדה המשמעותית ביותר עבור העולם הנוצרי היא כמובן בין ירושלים, שבה נמצאים כנסיית הקבר ומרכזי הכנסיות החשובות, לבית לחם, שבה שוכנת כנסיית המולד. עד הקמת גדר ההפרדה מעולם לא נותקה בית לחם מהעיר העתיקה וממזרח ירושלים. יתרה מזו, פעמיים בעבר ניסו נכבדי בית לחם הנוצרים להשאיר את העיר בשליטה ישראלית או בזיקה לשליטה כזאת. הפעם הראשונה היתה מיד לאחר מלחמת ששת הימים, כשנקבעו גבולות ירושלים; הפעם השנייה היתה כשיצחק רבין החליט להעביר את בית לחם לרשות הפלשתינית במסגרת הסכמי אוסלו. גם הפעם, על רקע הקמת הגדר, ניסו גורמים נוצרים בבית לחם למנוע את הקמת החיץ בינם לירושלים, וגם הפעם הדבר לא עלה בידם.



כנסייה באל-עזריה, מעבר לגדר ההפרדה. שטח זה לא צורף לצד הישראלי בגלל בית קברות מוסלמי ומסגד שנמצאים באזור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו