בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ז-זל-זלמ-זלמן המיסטיקן

כשמדברים היום על עתיד היהדות באמריקה מדברים על הרב זלמן שכטר-שלומי. החב"דניק שהיה לנביא הניו אייג' היהודי

2תגובות

בולדר, קולורדו

בפעם הראשונה ששמעתי את שמו של הרב זלמן שכטר-שלומי עוד הייתי תלמיד בישיבה תיכונית. והסיפור שסופר לי היה אגדה אורבנית בנוסח יהודי: סיפור מופרך לחלוטין, אבל מושלם כל כך שהיה חייב להיות נכון.

הרב שכטר-שלומי - "רב זלמן" או סתם "זלמן", בפי תלמידיו וידידיו - היה חסיד ותלמיד חכם, מאנשי חצרו של הרבי מלובביץ'. בתחילת שנות ה-60 הושיבה אותו יד המקרה במושב המטוס הסמוך לד"ר ריצ'רד אלפרט מאוניברסיטת הרווארד, שערך, יחד עם ד"ר טימותי לירי, ניסויים בחומר משנה תודעה ושמו אל-אס-די. אלפרט סיפר לרב בעל הנטיות המיסטיות שיש ברשותו סם שיכול לעזור לאדם המתאים, ובנסיבות המתאימות, לראות את אלוהים. לפני הנחיתה, כך על פי הסיפור, נתן אלפרט לרב זלמן מנה ממשהו שהיה עתיד לשנות את חייו - ואת פניה של יהדות ארה"ב.

"זה לא נכון", אמר לי זלמן הקיץ, כששוחחנו במרתף ביתו הדו-מפלסי בבולדר שבקולורדו, למרגלות הרי הרוקי - לשם עבר לפני עשר שנים עם אשתו הרביעית, איב. לרגע אחד התאכזבתי. שנים רבות התענגתי על התמונה שבניתי בדמיוני - תמונתו של רב חסידי על אסיד, תודעתו ממריאה פתאום אל הלא-נודע, האותיות השחורות של כל הטקסטים המקודשים שקלט לאורך השנים נהפכות לקליידוסקופ של התגלויות ססגוניות. אבל לא הייתי צריך לדאוג: הסיפור האמיתי, כמו זלמן האמיתי, היה מוצלח יותר מן האגדה. "הפעם הראשונה שלקחתי אסיד היתה עם טימותי לירי עצמו", סיפר לי זלמן בקולו העמוק והחם. "זה באמת היה בתחילת שנות ה-60 - את אלפרט הכרתי רק כעבור כמה שנים - והלובביצ'ר נתן לי ברכה לפני שעשיתי את זה".

בן 81, התנהגותו ומרצו של זלמן היו יכולים להתאים לאדם צעיר בהרבה. עד לא מזמן הוא היה כמעט אלמוני בישראל. ספרו הראשון בעברית, שנכתב לקהל ישראלי עם אחת מתלמידותיו בישראל, הרב רות גן קגן, אמור לצאת בחודשים הקרובים בהוצאת "ידיעות אחרונות". בארה"ב, לעומת זאת, נעשה זלמן - חכם וחכמולוג, פרובוקטור, נביא, ליצן קדוש ורבי חסידי - לאחד הרבנים המשפיעים ביותר בעשרים השנים האחרונות.

מטעם היהודים, רב זלמן

תנועת "ההתחדשות היהודית" שהקים זלמן ב-1972 (תחילה בשם "בני אור") ושאותה הוא ממשיך להוביל נחשבת כיום לזרם החמישי בזירה היהודית-אמריקאית - לצד הזרמים האורתודוקסי, המסורתי, הרפורמי והרקונסטרוקציוניסטי. התנועה משלבת קבלה ופמיניזם, יצירתיות טקסית וגמישות יתרה ביחס להלכה, והיא פתוחה לתובנות ולשיטות שמקורן בדתות אחרות. כ-50 בתי כנסת - רובם בארה"ב אך חלקם בברזיל, באנגליה וגם בישראל - קשורים בתנועת ההתחדשות, ו-50 תלמידים לומדים כיום להסמכה רבנית בפיקוחה.

מעמדו של זלמן וגילו המתקדם דירבנו כמה מחסידיו להקים את "פרויקט המורשת של רב זלמן", כדי לתעד, לשמר ולהעלות על הכתב את מאות קלטות האודיו והווידיאו והמאמרים שצברו תלמידיו לאורך השנים. קורותיו הייחודיים של זלמן, לצד הווירטואוזיות האינטלקטואלית שלו - הוא מסוגל באותה קלות לכתוב דרשות חסידיות בעברית רבנית, לדבר על מיסטיקה מזרחית ופילוסופיה מערבית, להשתמש במטפורות שאולות מעולם המדעים והטכנולוגיה ולדון בתיאולוגיה עם כמרים ישועים - הרחיבו את השפעתו מעבר לגבולות התנועה שהקים.

ב-1995 הוזמן על ידי אוניברסיטת "נארופה" (Naropa), מכללה המתמחה בשילוב של רוחניות מזרחית עם תחומי-ידע מערביים כמו פסיכולוגיה ופילוסופיה, שמושבה בבולדר, לקבל עליו את ראשות הקתדרה לחוכמת העולם. בצומת המחבר תורות דתיות ממזרח וממערב - צומת שמכנס אליו אמריקאים שמאלנים בעלי נטייה "רוחנית" - נתפש זלמן כמייצג המוביל של החוכמה היהודית האותנטית, או לפחות הנגישה ביותר. בסימפוזיונים שעשויים לכלול את הדלאי לאמה בתור חכם המזרח, ואת הארכיהגמון דזמונד טוטו כמייצג הנצרות הנאורה, נקרא לא פעם זלמן לדבר בשם היהודים.

סקרן חסר תקנה

למרות הסיפור ששמעתי בתיכון, זלמן מעולם לא היה חסיד טיפוסי. הוא נולד בפולין ב-1924 וגדל בווינה, ואביו היה חסיד בעלז ליברלי ששלח את זלמן ללמוד במקביל בחדר חסידי מסורתי ובגימנסיה ציונית-סוציאליסטית. בנערותו - מצולק ומריר נוכח הרוח האירופית הרעה שהבריחה את משפחתו מאוסטריה בנתיב שייקח אותה לארה"ב דרך בלגיה, צרפת, צפון אפריקה והאיים הקריביים - כבר מרד זלמן בתפישות מסורתיות של השגחה אלוהית והבטחת גמול בעולם הבא. פגישה מקרית עם קבוצת חב"דניקים שעבדו כמלטשי יהלומים באנטוורפן עזרה לו לתעל את מחשבות הכפירה שלו לתשובות שמצא בפילוסופיה ובמיסטיקה היהודית. במהרה השתקע כל-כולו בתפישת העולם החב"דניקית.

מ-1941, כשהגיע לניו יורק, ועד 1968, כשהרצאה שנתן על קבלה ואל-אס-די הביאה לסילוקו משורות הממסד הלובביצ'י, נקשר שמו של זלמן רשמית בתנועת חב"ד. "הייתי אפרטצ'יק טוב", הוא אומר. בתחילת שנות ה-50 מונו זלמן והרב שלמה קרליבך ל"שליחים" הרבניים הראשונים של תנועת חב"ד. את השנים הבאות בילה זלמן כמעין רב נודד וכלבויניק קהילתי. למרות נטיותיו המיסטיות, התברך זלמן גם במגוון כשרונות מעשיים. בין השאר שימש בתקופות שונות מוהל, סופר סת"ם, ואפילו שוחט בבית מטבחיים תעשייתי, שם נהג לקבץ יחד את התרנגולות ולדבר אתן על אלוהים לפני שהעבירן מן העולם, לחדוותם הגדולה של שאר העובדים, גויים ברובם.

נאמנותו לרבי מלובביץ' לא מנעה מן האיש הנבון הזה, הסקרן חסר-התקנה, לטפח התעניינות בדתות אחרות - בהן האיסלאם הסופי, הבודהיזם והשמאניזם האינדיאני. ב-1956 השלים תואר שני בפסיכולוגיה של הדתות באוניברסיטת בוסטון, ובמהרה קיבל משרת הוראה באוניברסיטת מניטובה שבקנדה. בינתיים החל גם לבצע ניסויים במנהגים היהודיים. במחנה רמה - מחנה קיץ של התנועה המסורתית, שבו השתתף על תקן "רב לענייני איכות הסביבה" - עודד זלמן את הנערות לכתוב תפילות שיעלו על נס את תחילתו וסופו של המחזור החודשי, ושלח כל מחנאי בתורו ל-24 שעות תפילה והתבודדות בבקתה ביער. הוא גם עיצב טליתות צבעוניות, שעד היום הן פופולריות בחוגים אורתודוקסיים מסוימים.

המחנאים של זלמן סייעו מאוחר יותר בהקמת "תנועת חבורה" - רשת לא-רשמית של סטודנטים ואינטלקטואלים, שהושפעו מרוח שנות ה-60 וביקשו לבטא את יהדותם בדרכים שעקפו את הממסד היהודי; תלמידיו גם כתבו ופירסמו את "הקטלוג היהודי" - מדריך פופולרי מאוד, בסגנון היפי, לבנייה עצמאית של קהילות יהודיות.

הפגישה עם לירי

בטיול עם קבוצת תלמידים פגש זלמן לראשונה את טימותי לירי - כהן האל-אס-די הגדול ומדמויות המפתח בתסיסה התרבותית של שנות ה-60 בארה"ב. הם נפגשו ב"אנאנדה", מרכז לרוחניות מזרחית בצפון מדינת ניו יורק, בתחילת שנות ה-60, כשזלמן היה בן 40 כמעט. "לירי היה בחור גדול, והוא הציק לי בהערות עוקצניות על השואה והתנ"ך", אומר זלמן, "כשגיליתי מי הוא, אמרתי לו ששמעתי על אל-אס-די ושאני רוצה לנסות".

לפני צאתם לטיול, ביקרו זלמן ותלמידיו בחצר הרבי מלובביץ' בברוקלין, שם כיבד אותו מנחם מנדל שניאורסון בכוסיות וודקה ואיחל לו "מסע התבודדות מוצלח". במבט לאחור סבור זלמן שהרב בירך באופן נבואי את מסע האל-אס-די המתקרב שלו. מאוחר יותר שאל אותו זלמן אם היה מעוניין לקחת אל-אס-די בעצמו, אבל הרב סירב בנימוס.

המסע עצמו, שהתקיים כעבור שבוע, היה לזלמן קו פרשת מים - חוויה משחררת ומבלבלת שעירערה את אמונתו וחיזקה אותה בעת ובעונה אחת. ב-1966, כשהתבקש לתרום מאמר לכתב העת "קומנטרי" על מצב האמונה היהודית, כתב זלמן: "האתגרים הגדולים ביותר שההוויה והמחשבה המודרנית מעמידות לפני היהדות הם, לטעמי, תורת המשחקים והחוויה הפסיכדלית. כשאני תופש את מבנה המשחק של אמונותי, כשאני רואה איך כל הפלפולים התיאולוגיים שלי אינם אלא מאבק מורכב לחיים ולמוות בין נשמתי לאלוהים שבתוכה, או כשאני יכול להתנסות בחוויה הקוסמית העמוקה ביותר באמצעות כמות זעירה של אלקלואידים אורגניים או של אל-אס-די, מתערער כליל תוקפן של הטענות האונטולוגיות שלי. אבל תורת המשחקים עובדת גם בכיוון ההפוך. אלוהים גם הוא משחק מחבואים עם עצמו ואתי. החוויה הפסיכדלית יכולה להיות לא רק אתגר לאמונה אלא גם חיזוק לה. כשראיתי מה קורה באמת בנקודה שבה הכל הוא אחד - שבה האלוהים שבפנים מפתיע את האלוהים הנשגב, והם מתמזגים בצחוק קוסמי - אני יכול גם לראות את היהדות באור חדש ומדהים".

עוצמתה הדתית של החוויה הפסיכדלית היתה רק הנוקבת והאישית בסדרת חוויות ואירועים מעצבים שהביאו את זלמן לפיתוח הרעיון המרכזי שלו: שהיהדות מצויה בעיצומו של "שינוי פרדיגמה", שבמסגרתו התיאולוגיה המסורתית שלה ומנהגיה ייאלצו להשתנות כדי שיתאימו ל"מפת המציאות" החדשה ההולכת ונבנית.

ההיסטוריון של המדע, תומאס קון, השתמש לראשונה ברעיון שינוי הפרדיגמה בספרו רב-ההשפעה "המבנה של מהפכות מדעיות". קון טען שתפישת העולם המדעית השלטת מתעלמת לא פעם מחריגים שקוראים תיגר על התיאוריות שלה - עד שמצטברים יותר מדי חריגים כאלה, ואחרי תקופת משבר נוצר מודל חדש ומהפכני. דוגמה אחת לתהליך היא המהפכה הקופרניקאית, שבמסגרתה הובן פתאום שכדור הארץ הוא שסובב סביב השמש ולא להיפך; מהפכה שנייה היתה המעבר מן הפיסיקה הניוטוניאנית לתורת היחסות של איינשטיין.

רב זלמן עורך ניסויים

זלמן מונה שורה ארוכה, מגוונת ובלתי שיטתית בהחלט של מגמות ואירועים הופכי-עולם, שמחוללים את מפת המציאות החדשה. מופיעים בה, בין השאר, השואה, הפצצת הירושימה ונגסאקי, סכנת האסון הסביבתי מעשה ידי האדם, מראהו של כדור הארץ כגלובוס תכלכל מן החלל החיצון והתבוללותם הסיטונית של יהודי אמריקה. בניגוד ליהדות הרפורמית, היהדות המסורתית והיהדות הרקונסטרוקציוניסטית, שצמחו בתגובה לאתגר הרציונליסטי והמדעי שהעמידה המודרנה לאמונה הדתית, חיפושו של זלמן אחר שינוי פרדיגמה היה תגובה על תביעותיה של מודעות חברתית ורוחנית חדשה, התופשת את האנושות כולה, ואת כדור הארץ, כישות אחת בעלת גורל זהה.

כדי למנוע שואה אקולוגית או עוד הירושימה, נדרש פיתוחה של רוחניות עולמית מסוג חדש - שתכבד ואפילו תקדש את המסורת הדתית, אבל תכיר בצורך לערוך ניסויים במרכיביה ולארגנם מחדש, במטרה ליצור צורות דתיות חדשות שיהיו רלוונטיות למשבר הנוכחי של האנושות.

וזלמן אכן ערך ניסויים, הן בתיאולוגיה היהודית והן בחייו האישיים. "אני כמו מחושים על ראש של חרק", אמר זלמן ליוסי קליין הלוי ב-1982, כשהתראיין ל"ניו ג'ואיש טיימס" - עיתון אוונגרדי קצר-ימים שערך קליין הלוי. החרק היה דימוי לעם היהודי, וזלמן, כמו המחושים, היה גשושית מחקר שנשלחה לבדוק את כל המקומות שעשויים להיות בטוחים ומועילים לחרק. "זלמן הפך את עצמו למעין ניסוי חי למען יהדות העתיד", אומר קליין הלוי. שיטת הפעולה שלו היתה לקיחת רעיון מן המסורת ויישומו בצורה חדשה, בנסיבות חדשות. דוגמה מצוינת היא הכשרות "האקולוגית" שהמציא. כפי שדיני הכשרות בוחנים אם מזון מסוים מתאים ליהודים, כך נועדה הכשרות האקולוגית לבדוק אם מוצרים ושירותים הם ראויים לשימוש מבחינה מוסרית וסביבתית. "האם חשמל שמיוצר בכור גרעיני הוא כשר?" שאל זלמן בשנות ה-70, "האם בגדים שנתפרו בסדנאות יזע הם כשרים?"

ואז הוא הוסמך לשייח סופי

מושג יסוד נוסף בלקסיקון של זלמן, "פסיכו-הלכה", נולד מאמונתו בכך שלפי הפרדיגמה היהודית החדשה ההלכה אינה מוחלטת עוד, ולפיכך כל אחד ואחד צריך לסננה מבעד לעדשת נפשו. הוא מתייחס למקורות חסידיים המחלקים את ההיסטוריה הקוסמית לשלושה עידנים רציפים, המקבילים לשלושת הממדים - המרחב, הזמן והנפש (או, בלקסיקון הקבלי: עולם, שנה, נפש) - שמהם מורכב העולם. עידן בית המקדש, שמתמקד במקום פיסי ממשי, היה עידן המרחב. העידן שאחרי חורבן בית שני, שבו "יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם", היה עידן הזמן. ואילו העידן הפוסט-מודרני הוא עידן הנפש - ופירושו של דבר שכל אדם צריך להחליט בעצמו, על סמך צרכיו ונטיותיו, מה מותר ומה אסור לו.

זלמן מביא כדוגמה את הלכות השבת. לדברי זלמן, "אם אתה לא אוהב לעבוד בגינה והיית מעדיף שמישהו אחר יעשה את זה בשבילך, אז אל תגנן בשבת. מאידך גיסא, אם אתה אוהב לגנן, אבל מתפנה לזה רק בשבת, תן לגינון להיות חלק מעונג השבת שלך". זלמן עצמו נוסע בשבת, אבל רק לתפילה - תכופות בבית חב"ד המקומי או בבית הכנסת האורתודוקסי "אש קודש" - או לארוחות שבת, אבל אינו נושא עמו כסף ואינו משתמש בטלפון. "לדוגמה, אפשר להעביר את רעיון השבת למציאות החדשה", אומרת תלמידתו ושותפתו לכתיבה, הרב רות גן קגן. "אבל לא את כל פרטיו. רב זלמן אומר שאנחנו צריכים לנסות להבין דברים דרך פריזמת השינוי הפרדיגמטי, ולראות מה מתאים".

השבר בין זלמן לאורתודוקסיה היהודית העמיק אחרי שתנועת חב"ד ניערה את חוצנה ממנו ב-1968. באותה תקופה בערך חולל שערורייה בקהילה האורתודוקסית של ויניפג, כשהתגרש מאשתו ונשא לאשה את מזכירתו באוניברסיטת מניטובה - בת למשפחה מקומית עשירה, שהתגיירה למענו. זלמן עבר לדרום העיר, סמוך לאוניברסיטה ורחוק ככל האפשר מן הקהילה האורתודוקסית.

אחרי כחמש שנות נישואים נפרד הזוג וזלמן עבר לחיות עם שתי נשים אחרות - אחת מבוגרת ממנו, פסיכואנליטיקאית יונגיאנית בעלת שם; ואחת צעירה ממנו, היפית יהודייה חובבת אקולוגיה, שאתה גם התחתן בסופו של דבר (ושגם ממנה התגרש). ב-1975 קיבל זלמן משרה במחלקה למדע הדתות באוניברסיטת טמפל שבפילדלפיה ונשאר שם עד שעבר לבולדר, כשקיבל את משרתו בנארופה. ב-1975 הוסמך גם לשייח סופי על ידי המסדר הסופי המערבי בראשותו של פיר וילאיאט חאן.

מדיטציה עם קצת שמאלץ

בשנים האחרונות, לאחר שהתגבר על מחלת הסרטן ונכנס לעשור התשיעי של חייו, נדמה שזלמן חוזר מבחינות מסוימות אל שורשיו המסורתיים. "שמת לב שהוא משתמש עכשיו בהרבה יותר יידיש כשהוא מדבר?" שאל אותי אחד מתלמידיו. ביולי הגיע זלמן לישראל, לחתונת בנו בריה מחבר (אחד מעשרת ילדיו), שלומד לקראת הסמכה לרבנות אורתודוקסית בישיבת בת-עין הברסלבית שבגוש עציון. באותה הזדמנות הוזמן לשאת דברים בבית הכנסת הרפורמי "קול הנשמה" בירושלים ופגש שם קהל עצום שבא לשמוע אותו. הוא מתח ביקורת עדינה על זרמי היהדות הליברלית, שאינם מדגישים די הצורך את פיתוח היחסים האישיים עם אלוהים, ובעקיפין גם על תלמידיו שלו, שאימצו שיטות מדיטציה "בודהיסטיות עם קצת שמאלץ למעלה".

לאחרונה מחפשים אצלו השראה גם בנים לקהילה החרדית - למרות דעותיו החריגות. הרב משה מייקוף, תושב שכונת הר-נוף הירושלמית ומחברם הנודע של כמה ספרים על חסידות ברסלב, סיפר לי כיצד נסע בשנה שעברה לבקר את זלמן בביתו שבבולדר. "אני רואה בו אחד הגשרים האחרונים, מישהו שראה את העולם שלפני השואה אבל מסוגל לדבר אל העולם שלנו היום. בעבורי, ובעבור אחרים בקהילה החרדית, הוא אדם שיכול לעזור לנו להבין איפה משתלבות כל המסורות".

בראיון עמו בביתו שבבולדר שאלתי אותו אם הוא מתחרט על משהו; אם מצפונו ייסר אותו אי פעם, למשל על שפרץ את גבולות התבנית ההלכתית. "בטח", ענה, "לפעמים אני אומר לעצמי, זלמן, אתה חוטא. תעשה תשובה לפני שיהיה מאוחר מדי. אבל אז אני אומר שלא, זאת תהיה בגידה במי שאני. אני לא יכול לבגוד בזלמן".



זלמן שכטר-שלומי. "כשהאלוהים שבפנים מפתיע את האלוהים הנשגב, והם מתמזגים בצחוק קוסמי"


קרליבך (מימין) ורב זלמן. בתחילת שנות ה-50 מונו שניהם ל"שליחים" הרבניים הראשונים של תנועת חב"ד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו