בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טחנות בג"ץ טוחנות לאט, אם בכלל

פאסיוויזם שיפוטי: למה מתקשים שופטי בג"ץ להכריע בסוגיות עקרוניות? סחבת, מתברר, זו המדיניות. שופטי בג"ץ מושכים את הדיונים במשך שנים, וגם אחר כך אינם ממהרים לכתוב את פסק הדין. האזרחים הנזקקים לסעד משפטי מתבשלים בינתיים על אש קטנה, ומאבדים את אמונם במערכת

תגובות

"את המאבק שלי בבג"ץ לגיוס בחורי הישיבות התחלתי בשנת 1970". עו"ד יהודה רסלר עמד כהרגלו ליד קצה דוכן עורכי הדין, ופנה אל תשעת השופטים שישבו מולו. הוא כבר עמד כאן עשרות פעמים, ובכל זאת ניכר היה שרסלר נרגש מעט. הוא החליט לפנות לשופטים בנימה אישית, שאינה מקובלת בבג"ץ. "יש לי אליכם בקשה", אמר, "אל תדחו את ההכרעה, כי אני כבר מאבד את הרוח במפרשים. תכל'ס, אם אתם סוברים עדיין שיש לכם סמכות לבטל חוק של הכנסת - אין חוק שראוי לבטל יותר מ'חוק טל'. אני יודע שזה קשה לתת פסק דין שמבטל חוק של הכנסת, צריך אומץ, אבל הגיע הזמן. מה שנעשה בנושא של גיוס תלמידי הישיבות זו שערורייה", ירה רסלר, "עוד ארכה ועוד ארכה, שוב ושוב. אנא מכם - תנו החלטה".

זה היה ביולי השנה, במה שהוגדר "דיון מסכם" בעתירות לביטול "חוק טל", לפני שהשופטים ניגשים לכתוב את פסק דינם. אין סיבה לעצור את הנשימה. כעבור שבועיים חגגו העתירות את יום הולדתן השלישי. אורך הרוח המופלג של בג"ץ אינו גורם לבעיה להיעלם. להיפך. ב-1998 נכללו בהסדר "תורתו אומנותו" 29 אלף אברכים; בינתיים עלה המספר ל-41 אלף. "כבר אז", הזכיר רסלר לשופטים, "אמרתם ש-29 אלף זה לא סביר, אז איך 41 אלף יכול להיות סביר?"

מדוע נזקקו השופטים לשלוש שנים כדי להגיע אל כתיבת פסק הדין (שאותו עוד לא כתבו)? בית המשפט העליון, זה נכון, כורע תחת עומס העתירות, הערעורים והפניות אליו. בשנים האחרונות נפתחים בו יותר מ-12 אלף תיקים בשנה, כאלף תיקים בחודש. ובכל זאת, הזמן הממוצע שעבר בין הגשת עתירה לבין סגירתה בשנת 2004 היה פחות משמונה חודשים. המסקנה היא שבתיקים כגיוס בחורי הישיבות, יש סחבת מסוג אחר.

פרשת גיוס בחורי הישיבות, כמו גם עתירות אחרות בעניינים רגישים - דת ומדינה, שיקולים תקציביים, ענייני ביטחון, וביטול חוקים - מטופלת בבג"ץ במסלול נפרד. אפשר לקרוא לו מסלול תפוחי האדמה הלוהטים. בניגוד לדימוי המקובל של בית המשפט העליון, השש אלי אקטיוויזם, המצב בפועל שונה. רוב העתירות הללו, בסוגיות הכי עקרוניות, הכי קריטיות, הכי בוערות בחברה הישראלית, מטופלות בקצב-צב (הפסיקה מהשבוע שעבר, האוסרת על צה"ל לבצע "נוהל שכן" - עניין פשוט יחסית מבחינה משפטית - ניתנה שלוש שנים לאחר שהוגשה העתירה). לפעמים נדמה שהתיקים הללו שוגרו על ידי השופטים למסלול הקפה סביב כדור הארץ, כלוויינים שלעולם לא ינחתו.

האם זה רק מקרי שדווקא הטיפול בסוגיות הללו אורך שנים? שלפעמים נדמה שהשופטים פשוט מעדיפים לא לכתוב פסק דין, ומחכים שהעניין ייפתר מעצמו, או יתיישן, או שהפריץ ימות או שהעותר יותש? אין פה מקריות, מסבירה השופטת בדימוס דליה דורנר, זוהי מדיניות מכוונת. "צריך להבין, אלה תיקים שמשנים אורחות חיים", היא אומרת. "יש דברים שצריכים להתבשל, הכרעה מהירה לאו דווקא תגן על זכויות האדם. הרעיון בתיקים האלה הוא לתת למדינה את כל האפשרויות להגיע להסדרים. יש מצבים שהתיקים הכבדים האלה עומדים במקום, כי זה לוקח זמן. לפעמים יש השלכות ציבוריות וטוב שהציבור יכריע בצורה רחבה. בכל מקרה, אתה חייב לתת כבוד לכנסת. מה שנראה לך כסחבת הוא בעצם דינמיקה. אתה לא יכול לתת החלטה מיד, כי אי אפשר לבטל חוק של הכנסת בזמן שהמדינה אומרת 'רק שנייה, אנחנו בודקים את הדברים'".

פסק דינו של בג"ץ בעניין גדר ההפרדה מהחודש שעבר מדגים היטב כיצד עתירה עקרונית המעוכבת זמן רב תוקעת בצנרת עשרות עתירות נוספות. 14 חודשים עברו מפרסום חוות דעתו של בית הדין הבינלאומי בהאג ועד לפרסום עמדתו של בג"ץ. קרוב לארבעים פסקי דין נוספים, שהמתינו בהקפאה להכרעה העקרונית, ייכתבו בקרוב.

בית המשפט העליון, בניגוד לבתי המשפט בערכאות הנמוכות, אינו חייב לתת פסק דין בתוך 30 יום ממועד הדיון האחרון בתיק (ולא שבמחוזי ובשלום מקפידים יותר מדי על ההנחיה הזאת). אבל בינתיים, בעוד השופטים בורחים מהכרעות קשות, ממתינים מאחורי העתירות העקרוניות אנשים בשר ודם, אזרחים שנפגעו ממעשי השלטון ושאין למצבם פתרון אחר זולת החלטת בג"ץ. לאזרח, מסביר עו"ד מיכאל ספרד, המתמחה בזכויות אדם, אין אולי זכות לקבל בכל מקרה פסק דין לטובתו, אבל יש לו בהחלט זכות לקבל פסק דין בזמן סביר ולא אחרי שנים ארוכות.

גיוס תלמידי הישיבות לצה"ל

* בג"ץ 6427/02: ארבע עתירות לביטול "חוק טל", שנחקק ביולי 2002 ומעגן את הסדר "תורתו אומנותו" לתלמידי ישיבה, המעניק להם בפועל פטור משירות צבאי.

* העתירה הראשונה הוגשה ב-24 ביולי 2002.

* העותרים: התנועה לאיכות השלטון, "ישראל אחרת", עו"ד יהודה רסלר, והח"כים רן כהן, נעמי חזן ויוסף לפיד.

* דיון ראשון התקיים ב-14 ביולי 2004, כמעט שנתיים אחרי הגשת העתירה הראשונה.

* דיון אחרון התקיים כעבור שנה, ב-10 ביולי 2005 (הרכב תשעה שופטים).

* מצב התיק: ממתין לכתיבת פסק דין.

בחזרה אל רסלר. הפרקליט הוותיק היה מעורב בגלגולים רבים של המאבק המשפטי נגד הפטור לתלמידי הישיבות, כולל בפסק הדין התקדימי מדצמבר 1998 שבו הוחלט כי לשר הביטחון אין סמכות לפטור את כל החרדים משירות צבאי. בעקבות אותו פסק דין חוקקה הכנסת את "חוק טל", שעיגן את הפטור לתלמידי הישיבות בחקיקה, במקום בצו של שר הביטחון. העתירות הנוכחיות, שהוגשו יום לאחר שהחוק אושר בקריאה שלישית ביולי 2002, דורשות לבטלו מטעמי אפליה ופגיעה בשוויון.

באופן די מדהים, הדיון הראשון בעתירות התקיים רק שנתיים לאחר הגשתן, והשני כעבור שנה נוספת. הפרקליטות מתנגדת לביטול החוק, אולם נציגיה אישרו בדיון האחרון שיישומו נתקל בקשיים רבים, בין היתר מאחר שעד עתה לא הוסדר מסלול "השירות האזרחי". אלא שמסקנתם היתה שיש להמתין, למה לא, עוד שנתיים, כדי להיווכח אם החוק נוחל הצלחה. "מה שאתם אומרים הוא שבעצם חלפו שלוש שנים לריק", התרגז השופט מישאל חשין. "יש חשש שאם נחכה עד לחלוף חמש שנים מחקיקת החוק, חמש השנים האלה ייהפכו לעשר שנים". חשין שאל אם כבר אפשר להגדיר את החוק ככישלון חרוץ. העותרים הינהנו כולם בהסכמה. נציגי הפרקליטות התפתלו. קשה להם לגזור מסקנות אחרי שלוש שנים בלבד.

ברור מדוע הממשלה גוררת את רגליה עד אין קץ. קצת פחות ברור מדוע בית המשפט העליון משתף פעולה עם הסחבת. ברשימת העותרים, צריך לזכור, היו גם חברי תנועת "התעוררות" המייצגים את הסטודנטים החילונים, אלה הנושאים בנטל השירות בצבא, והנטל מכביד ככל שיותר ויותר תלמידי ישיבות מצטרפים להסדר ההשתמטות. עד מתי? תגובת דוברת בתי המשפט: "רק לפני שבועות ספורים נדונה העתירה בפני הרכב מורחב, לאחר השלמת הנתונים החסרים על ידי המדינה. העתירה מצויה בשלב התחלתי של כתיבת פסק דין".

ממשרד המשפטים מסבירים ש"ראשיתו של הסדר 'תורתו אומנותו' בראשית ימיה של המדינה. מדובר בניסיון מרחיק לכת מצד המחוקק להסדיר בחוק סוגיה מורכבת ביותר. בית המשפט דרש לקבל השלמות עובדתיות, ואלה הוגשו בדיון האחרון. מכאן שהטענות כלפי הפרקליטות בעניין סחבת אינן ברורות".

התיקון לחוק האזרחות

* בג"ץ 7052/03: שבע עתירות לביטול התיקון לחוק האזרחות מיולי 2003, המונע "איחוד משפחות" ומתן מעמד בישראל לבני זוג פלשתינאים של אזרחים ישראלים.

* העתירה הראשונה הוגשה ב-3 באוגוסט 2003.

* העותרים: עדאלה, האגודה לזכויות האזרח, הח"כים זהבה גלאון, רומן ברונפמן, טאלב א-סאנע, מוחמד ברכה, עזמי בשארה, עבד אל-מאלכ דהאמשה, אזרחים ערבים שנישאו לבני זוג פלשתינאים ואחרים.

* דיון ראשון התקיים ב-9 בנובמבר 2003.

* דיון אחרון התקיים ב-18 בינואר 2004 (הרכב 13 שופטים), כלומר לפני יותר משנה וחצי.

* מצב התיק: מעורפל.

אם בעניין תלמידי הישיבות הסחבת במתן פסק דין פוגעת בציבור גדול ולא מוגדר, בפרשת חוק האזרחות זוהי פגיעה ממשית, יומיומית, במאות משפחות, בעלים, נשים וילדים. כל יום שעובר מרחיק אותם מחיי שגרה נורמליים. ואמנם, ב"עדאלה", ארגון זכויות האדם של הציבור הערבי-הישראלי, לא היו צריכים ללכת רחוק כדי למצוא דוגמה למי שנפגע מהאיסור על "איחוד משפחות" שחוקקה הכנסת כ"הוראת שעה" ביולי 2003, במסגרת התיקון לחוק האזרחות.

עו"ד מוראד א-סאנע, איש "עדאלה" המתגורר בבאר-שבע, נשוי לעביר, עובדת סוציאלית בהכשרתה, מרצה באוניברסיטת אל-קודס בירושלים, וילידת העיר בית לחם. בני הזוג, שהכירו בעת שהותם בקנדה, נישאו לפני שנתיים וחצי ומאז הם מתגוררים בבאר שבע (בינתיים נולד להם בן). עביר קיבלה אישור שהייה בישראל, אולם בעקבות התיקון לחוק האזרחות איבדה את הזכות להישאר בביתה והיתה לשוהה בלתי חוקית.

"לפני שקיבלנו צו ביניים מבג"ץ", אומר א-סאנע, "זה היה מצב שקשה לתאר אותו: אין אפשרות להגיע לנמל התעופה, אי אפשר להסתובב, ללכת למקומות, אשתי איבדה את מקום העבודה שלה. גם כשאנחנו סתם הולכים לטייל, אשתי בפאניקה. אם תופסים אותך על שהייה בלתי חוקית שולחים אותך למעצר של שישה חודשים".

רק בנובמבר 2003, בדיון הראשון בעתירה, נאותו השופטים להוציא צווי ביניים המאפשרים לעותרים לשהות כדין בישראל עד להכרעה בעתירות. את שלושת עמודי הצו, נכס יקר מפז, מחזיקים בני הזוג בכיסיהם כל הזמן, על כל צרה. "זה התורה שלנו, כל פעם שמישהו עוצר אותך", אומר א-סאנע. "אבל לא כל השוטרים והחיילים מבינים מה זה צו ביניים מבג"ץ. צו הביניים היה חצי נחמה, כי עדיין אין אפשרות לטוס לחו"ל, אנחנו צריכים לנסוע לירדן קודם, לאשתי אין ביטוח בריאות למרות שאני עובד, ואין לה אפשרות ללמוד באוניברסיטה".

אבל הצו חל אך ורק על העותרים. אלפי זוגות אחרים, שלא עתרו לבג"ץ, אינם נהנים מהגנתו ומנועים מלקיים חיי משפחה כל עוד לא ניתן פסק דין.

הרכב עצום של 13 שופטים דן בפרשה בינואר 2004, ומאז ממתינים לפסק דין. מה קרה מאז? לפני עשרה חודשים הודיעו שופטי בג"ץ בהחלטת ביניים, כי החוק אמנם מעורר "סוגיות חוקתיות קשות", אבל מאחר שממילא הוא אמור לפוג או-טו-טו, אין טעם לפרסם פסק דין כעת. מאז, כמה מפתיע, הוארך תוקפה של הוראת השעה עוד פעמיים. בינתיים הודיע שר הפנים החדש, אופיר פינס, כי הוא מבקש לגבש הסדר חדש, מקל יותר.

"החוק הקיים פוצע את מרקם חייהם של מאות משפחות שלא חטאו בדבר, ושומט תחת רגליהן כל בסיס ליציבות", כתבה בפברואר לבית המשפט האגודה לזכויות האזרח. "משפחות שלמות נושאות עיניהן וממתינות שנים למוצא פיו של בית המשפט, ובית המשפט טרם אמר את דברו".

"לבית המשפט העליון אין מספיק כוח לבטל חוק של הכנסת ולהגיד להם, חברים, זה חוק בלתי חוקתי", מאבחן עו"ד א-סאנע. "בית המשפט מושפע פוליטית ממה שקורה במדינה, זה ברור, כי הוא לא רוצה שיגידו שהוא הולך נגד הכנסת".

תגובת משרד המשפטים: "מאז הדיון בעתירה בינואר 2004 המדינה לא הגישה כל בקשות ארכה. כיום אנו מצויים בעיצומו של הליך תיקונו של החוק, והכנסת קיימה חמישה דיונים ארוכים וממצים בהצעת החוק המתוקנת. משך הזמן הנדרש להשלמת הליך החקיקה, למותר לציין, אינו נקבע על ידי מי מפרקליטי מחלקת הבג"צים".

בתחילה נמסר מבית המשפט העליון כי העתירה מצויה בכתיבת פסק הדין, אולם לאחר שהכנסת חוקקה בסוף אוגוסט תיקון לחוק בהוראת שעה, נמסר כי הנשיא ברק החליט לאפשר למדינה להגיש הודעה מעודכנת, לאחר מכן העותרים יוכלו להגיב, ואז ישקול ההרכב אם לקיים דיון בעל פה או לגשת לכתיבת פסק הדין.

קיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה

*בג"ץ 366/03: שתי עתירות לביטול הקיצוץ בשיעור 30% בקצבאות הבטחת הכנסה במסגרת תוכנית החירום הכלכלית, בטענה שהקיצוץ פוגע בזכות החוקתית ל"קיום אנושי בכבוד".

* העתירה הראשונה הוגשה ב-12 בינואר 2003.

* העותרים: עמותת "מחויבות לשלום ולצדק חברתי", האגודה לזכויות האזרח, התנועה למלחמה בעוני, מומחי רווחה ושני אזרחים שנפגעו מהקיצוץ בהבטחת ההכנסה.

* דיון ראשון התקיים ב-21 במאי 2003.

* דיון אחרון התקיים כעבור שנה וחצי, ב-30 בנובמבר 2004 (הרכב שבעה שופטים).

* מצב התיק: ממתין לכתיבת פסק דין.

השופטת דורנר הדהימה את המערכת הפוליטית בינואר 2004, כשהרכב בראשותה החליט להורות לממשלה בצו על תנאי להגדיר "סטנדרד מינימלי לקיום אנושי בכבוד", שאותו חייבת המדינה לספק לכל אזרחיה. הכנסת הזדעקה, וקיבלה החלטה בוטה ה"רואה בחומרה" את ניסיונו של בג"ץ להיכנס לתחום השיקולים התקציביים, שעליהם אמונות הרשות המבצעת והמחוקקת. בתוך המהומה נדחקה לשוליים העובדה שכבר אז התגלגלה העתירה בבג"ץ במשך שנה. דורנר, שלא הצליחה עד אז לקבל תשובות ברורות מהמדינה, בנוגע לחובתה החוקתית בתחום תשלומי רווחה, נאלצה לעשות זאת באמצעות צו.

יוסף פדלון חשב שהבהילות ששידרה דורנר היתה לגמרי במקומה. פדלון, אחד העותרים נגד הקיצוץ החד בקצבאות הבטחת הכנסה, היה בעבר בעליו של מפעל טקסטיל. לאחר שהמפעל נקלע לקשיים כלכליים נאלץ פדלון לקחת הלוואות, לפרק תוכניות חיסכון, ולבסוף מכר את כל רכושו וסגר את המפעל. בשלב מסוים אף נאלץ לעבוד בחלוקת עיתונים, כדי לממן את מחייתו ואת תשלום המזונות לארבעת ילדיו ולאשתו, שממנה התגרש באותו זמן. כל שקל שקוצץ מקצבת הבטחת ההכנסה היה קריטי בשבילו.

"הכי מרגיז שבית המשפט נתן יד לקומבינה של האוצר", אומר פדלון. "אלה דברים שבוערים, ובג"ץ מתנהג כאילו יש לו כל הזמן שבעולם. זו היתה תקופה קשה מאוד, העסקים נפלו ובנוסף גם התגרשתי, וזה היה הזמן שבו הייתי זקוק לעזרת המדינה. במשך שנה-שנתיים ממש לא היה לי ממה להתקיים. קשה לומר שמהקצבה הזאת אפשר להתקיים, אולי בקושי-בקושי. כעסתי מאוד על אנשי האוצר, שאמרו לנו 'תלכו לעבוד'. כשלא היתה ברירה פנינו לבית המשפט, אבל שם הם בכלל לא היו בכיוון".

לאחר שהשופטת דורנר פרשה לגמלאות הועבר התיק להרכב אחר, בראשות אהרן ברק, שביטל את הצו על תנאי המקורי בעניין "הסטנדרד המינימלי לקיום אנושי בכבוד". במקומו הורה בית המשפט לממשלה לנמק רק מדוע לא תחזור בה מהקיצוץ בקצבאות. הדיון האחרון נערך לפני יותר מעשרה חודשים, ומאז ממתינים העותרים לפסק הדין.

"התחושה היא שבעצם לא רוצים להכריע", אומרת עו"ד שרון אברהם-ויס מהאגודה לזכויות האזרח. "אם בית המשפט נמנע מלתת לעותרים סעד, אז מה הטעם בכל זה? זה לא תקין, אנשים פונים לבית המשפט ונשארים תלויים באוויר".

פדלון שיקם בינתיים את מעמדו הכלכלי וכבר אינו זקוק להבטחת ההכנסה, אבל רבים אחרים זקוקים לה נואשות, כפי שמוכיח דו"ח העוני האחרון. כל יום שחולף משאיר אותם עם קצבה מקוצצת, אולי שלא כדין. דוברת בית המשפט העליון מבטיחה: "העתירה מצויה כעת בשלבים מתקדמים של כתיבת פסק דין. פסק הדין צפוי בהקדם".

אישור נישואים קונסולריים

* בג"ץ 827/00: שתי עתירות למתן אישור לרשום במרשם האוכלוסין נישואים אזרחיים של חסרי דת בישראל, ולאפשר עריכת נישואים קונסולריים עם לא יהודים בקונסוליות בישראל.

* העתירה הראשונה הוגשה ב-1 בפברואר 2000.

* העותרים: ארגון "משפחה חדשה", עמותת "שבות עם", נ"ו.

* דיון ראשון התקיים כעבור שנתיים, ב-24 בפברואר 2002

* דיון אחרון התקיים ב-14 באפריל 2005, יותר מחמש שנים לאחר הגשת העתירה הראשונה.

* מצב התיק: ממתין להודעה מעדכנת מטעם הפרקליטות בעוד כחודש.

לפני עשר שנים עלתה נ"ו לישראל מרוסיה, יחד עם בעלה. כבת לאב יהודי ולאם לא יהודייה, קיבלה נ"ו אזרחות, אבל במרשם האוכלוסין רשמו אותה כ"חסרת דת". זמן קצר לאחר שבני הזוג עלו לישראל נפרדו דרכיהם, והבעל חזר לרוסיה. נ"ו פתחה בהליכי התרת נישואים, אלא שבהיותה חסרת דת לא הרבנות ולא שום גוף אחר יכלו לפתור את בעייתה. נ"ו לא יכלה לעמוד בקצב האיטי של בג"ץ, ולכן טסה לרוסיה והסדירה שם את גירושיה. עכשיו ברצונה להינשא שוב, אבל כ"חסרת דת" אינה יכולה לעשות זאת בישראל. במדינה שיש בה נישואים אזרחיים הבעיה לא היתה מתעוררת; בישראל עמדה לפני נ"ו ברירה: להינשא בחו"ל, או לעתור לבג"ץ כדי לאפשר את הנישואים שנערכים בקונסוליות זרות בישראל.

נ"ו אינה לבד. מחבר המדינות באו עולים רבים המוגדרים "חסרי דת", רבבות בכל שנה. על פי ההערכות, חיים בישראל כרבע מיליון חסרי דת, במעמד של תושבי קבע או אזרחים. ב-2002 עתרה נ"ו לבג"ץ באמצעות פרופ' מיכאל קורינאלדי, שרואה בהסדרת בעיות המעמד האישי של קבוצות עולים, אתיופים ורוסים, מעין "מפעל חיים". שנתיים קודם לכן עתר קורינאלדי עצמו, בשם ארגון "משפחה חדשה", בדרישה ששר החוץ (אז דוד לוי) יחזור בו מהאיסור שהטיל על הקונסוליות הזרות לערוך נישואים קונסולריים לאזרחי ישראל.

"בסיפור של נ"ו היתה דחיפות מיוחדת ברגע שהיא התגרשה", אומר קורינאלדי. "אילו העתירה היתה מתקבלת, היא היתה יכולה פשוט ללכת לקונסוליה ולהתחתן עם בן זוגה החדש. אחרת, היא צריכה לנסוע לחו"ל. באופן שאותי מפתיע מאוד, רוב העולים מרוסיה משלימים עם המצב שנוצר, ונוסעים לקפריסין להתחתן".

לשופטים שום דבר לא בוער. העתירה החלה להתגלגל, שרי פנים וחוץ התחלפו, והעותרים פיתחו זן חדש של משחק משעשע: הוא נקרא "מי השר הסרבן הפעם". התברר שבכל דיון באו נציגי הפרקליטות ודיווחו שאחד השרים החדשים, פנים או חוץ, מתנגד לנישואים הקונסולריים ובגלל זה העניין תקוע. בדיון האחרון, לפני כחצי שנה, ביקשה המדינה שלושה חודשים כדי לנסות לגשר בין שר הפנים אופיר פינס, המסכים לנישואים קונסולריים, לשר החוץ סילבן שלום, המתנגד להם. בינתיים ביקשה המדינה וקיבלה עוד ארכה, של ארבעה חודשים, כדי להביא את העניין להכרעת ראש הממשלה.

"הממסד המשפטי לא היה צריך לתת יד לגלגול כל כך ממושך של העניין", אומר קורינאלדי. "נכון שלממשלה נוח שהעניין לא יוכרע, ומנסים לעקוף את הבעיה על ידי דחייתה עד כמה שאפשר. אבל זה בא כמובן על חשבונה של נ"ו ועל חשבונם של זוגות רבים אחרים".

מבית המשפט העליון נמסר כי "באחרונה נעתר השופט מישאל חשין לבקשת המדינה, חרף התנגדות העותרים, להאריך את המועד למסירת הודעה נוספת מטעם המדינה עד מחצית נובמבר 2005".

הפסקת החיסולים

* בג"ץ 769/02: עתירה לביטול מדיניות "הסיכול הממוקד" שמיישמת הממשלה נגד מבוקשים פלשתינאים בשטחים מתחילת האינתיפאדה, ולהכריז שהיא בלתי חוקית.

* העתירה הוגשה ב-24 בינואר 2002.

* העותרים: הוועד הציבורי נגד עינויים וארגון "Law" להגנת איכות הסביבה וזכויות האדם.

* דיון ראשון התקיים ב-18 באפריל 2002.

* דיון אחרון התקיים כעבור כמעט שלוש שנים, ב-16 בפברואר 2005.

* מצב התיק: מוקפא בעקבות הודעת המדינה על הפסקת מדיניות החיסולים במסגרת הבנות שארם א-שייח.

האווירה היתה סוריאליסטית מעט בדיון האחרון שהתקיים בעתירה הזאת, יותר משלוש שנים לאחר הגשתה. זה היה בפברואר האחרון, ימים ספורים לאחר פסגת שארם א-שייח, שבה נפגשו אריאל שרון ואבו-מאזן. באותה הזדמנות הודיע שרון, כי ישראל מפסיקה את כל פעולות הלחימה בשטחים, כולל מה שקרוי "מדיניות החיסולים"; רק במקרים חריגים של "פצצה מתקתקת", שבהם ייווצר סיכון מיידי לישראלים, תפעל ישראל באופן חד-צדדי.

בדרך כלל, למשל בעתירות בעניין גדר ההפרדה, אלה נציגי המדינה שמודיעים לשופטים בפנים מכורכמות שהמצב הביטחוני קשה וחמור. הפעם עמד המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, זורח כולו מול שלישיית השופטים הבכירה של בית המשפט העליון - אהרן ברק, מישאל חשין ודורית בייניש - וצילצל במרץ בפעמוני השלום. אילו היה מוצא בכיסו באותו רגע ענף עלי זית, בוודאי היה מנפנף בו.

"במצב החדש הפכה שאלת הסיכולים הממוקדים לשאלה אקדמית וכל הדיון בעתירה מתייתר", הודיע ניצן בשמחה. "יש כאן שינוי מצב מאוד משמעותי, בעקבות ההסכמה בין ראש הממשלה ליו"ר הרשות הפלשתינית. כמובן", הוסיף בבדיחות, "שאם חס וחלילה המצב ישתנה, העותרים יודעים את הכתובת של בית המשפט".

דווקא עו"ד אביגדור פלדמן, מצד העותרים, נאלץ לצנן במשהו את ההתלהבות. "בסיפור הזה כבר היינו", אמר. "דבריו של עו"ד ניצן מרחיבים את הלב, אבל נדמה שהאופטימיות שלו מרקיעה שחקים קצת יותר מדי". בית המשפט החליט, כמה נוח, להקפיא את הדיון בעתירה "עד להודעה חדשה", כלומר עד שהחיסולים יוחזרו לתפריט הפעולה הצה"לי. בינתיים התחדשו החיסולים בשבועות האחרונים, אולם בקשת העותרים להפשיר את התיק המוקפא טרם נענתה.

האם אפשר לאפיין פה שיטה? עתירה מוגשת לבג"ץ כנגד פעולה שלטונית בתקופה שהפעילות הזאת רלוונטית. עד שבג"ץ זז הזמן חולף, המדיניות משתנה, והמדינה דורשת מבג"ץ לא להכריע בעתירה. "אין ספק שיש פה מגמה", אומר עו"ד פלדמן. "זה לא מקרה. מלכתחילה התיק מתנהל בקצב צב, דיון מקדמי ועוד דיון מקדמי, וזמן רב עובר בין דיון לדיון. הקצב נובע, יש להניח, מרצונו של בית המשפט לא להחליט בתיק הזה. לבית המשפט העליון אין הרבה אפשרויות להתחמק מתיקים, כמו בית המשפט בארצות הברית שיכול להחליט לא לדון בתיק מסוים, ולכן הטקטיקה היחידה האפשרית היא ליצור את הפיתולים הפרוצדורליים, כך שדברים שמתקיימים במצב דברים פוליטי מסוים אולי יחלפו".

תגובת משרד המשפטים: "מדובר בסוגיה מורכבת ביותר גם מהבחינה המשפטית, ולראיה עמדות הצדדים המכילות מאות עמודים. לאור היקפה העצום של העבודה המשפטית שנעשתה בתיק זה ועמדתה הברורה של המדינה, שביקשה למחוק את העתירה, הטענה כאילו הפרקליטות נוקטת סחבת אינה ברורה לנו". ומבג"ץ נמסר כי "על רקע הודעתו של ראש הממשלה הוקפא הדיון בעתירה; המדינה התחייבה למסור הודעה אם יחול שינוי במצב".

גרירת הרגליים של בג"ץ הולידה גם את התלונה שהגישו בבריטניה פעילי "יש גבול" נגד הרמטכ"ל דן חלוץ וקודמו משה יעלון. ב"יש גבול" מסבירים כי ניסו לפעול בכל דרך אפשרית במסגרת מערכת המשפט הישראלית כדי שהפצצת ביתו של המבוקש סלאח שחאדה בעזה ביולי 2002 תיחקר. רק משנואשו - פנו לערכאות משפטיות בחו"ל. "בית המשפט הגבוה לצדק", כתבו לפני יותר משנתיים עורכי הדין אביגדור פלדמן ומיכאל ספרד בעתירה שהוגשה לבג"ץ, "הוא התחנה האחרונה של רכבת אכיפת החוק, לפני שהיא יוצאת את גבולות הארץ".

לפני הגשת העתירה ניסו לשכנע במשך שנה, ללא הצלחה, את הפרקליט הצבאי הראשי (אז אלוף מנחם פינקלשטיין) ואת היועץ המשפטי לממשלה (אז אליקים רובינשטיין, היום שופט עליון) להורות על פתיחת חקירה פלילית כדי לגלות אם ההפצצה, שנהרגו בה 14 תושבים חפים מפשע, מהווה הפרה של דיני המלחמה. לאחר שהוגשה, נחתה העתירה על שולחנו של השופט התורן אשר גרוניס, אלא שהוא החליט להקפיאה על המדף, וסירב להעבירה לדיון לפני הרכב של שלושה שופטים. רק בעקבות פרסום ב"הארץ" ביוני השנה הורה גרוניס לקיים דיון בעתירה.

אלא שהדיון הזה לא הועיל הרבה. השופטים נכנסו אל האולם כשבאמתחתם תרגיל חדש: בניגוד לעמדת העותרים החליטו להכניס את העתירה להקפאה מחודשת, על ידי כך שהחליטו להצמיד את הדיון בה לעתירה העקרונית בעניין מדיניות החיסולים, שנמצאת בעצמה בהקפאה לתקופה בלתי מוגבלת. בלית ברירה פנו אנשי "יש גבול" לערכאות בחו"ל. בינתיים היתה תזוזה קלה במעמדה של העתירה נגד החיסולים, בעקבות החיסולים האחרונים שביצע צה"ל. דוברת בתי המשפט מעדכנת: "לאחר שהעותרים ביקשו לחדש את הדיון בעתירה, עתידה המדינה להשיב לדרישה בקרוב".

הבטחת הכנסה לסטודנטים

* בג"ץ 4124/00: עתירה לביטול החריג המונע מסטודנטים לקבל קצבאות הבטחת הכנסה, תוך אפלייתם לעומת אברכים המקבלים הבטחת הכנסה מתקציב משרד הדתות.

* העתירה הוגשה ב-6 ביוני 2000.

* העותרים: ארנן יקותיאלי, עמותת עם חופשי, אגודות סטודנטים, סטודנטית שהופסקה לה קצבה הבטחת ההכנסה.

* דיון ראשון התקיים כעבור שנה, ב-12 ביוני 2001.

* דיון אחרון התקיים כעבור קרוב לארבע שנים נוספות, ב-13 במארס 2005.

* מצב התיק: ממתין להחלטה אם להרחיב את ההרכב או לכתוב פסק דין.

לג'ני ברוכי, אם חד-הורית מירושלים, נמאס להיות מקרה סעד. ברוכי, שפירנסה את שתי בנותיה משכר מינימום בתוספת קצבת הבטחת הכנסה שקיבלה מהביטוח הלאומי, החליטה ללמוד באוניברסיטה. ב-1998 היא נרשמה ללימודי ספרות ותיאטרון באוניברסיטה העברית. אבל אז, לפתע, נשללה קצבת הבטחת ההכנסה שלה. ברוכי גילתה לתדהמתה, שחוק הבטחת הכנסה קובע שאברכים וסטודנטים אינם זכאים לתשלום מהמדינה. יחד עם שלילת הקצבה נשללו ממנה גם כל ההטבות הנלוות - הנחות בארנונה ובתשלומי בריאות, פטור מאגרת טלוויזיה, סיוע בשכר דירה. ברוכי החלה להידרדר במהירות אל השקל האחרון שלה.

בערך באותו זמן גילה עו"ד גלעד ברנע לתדהמתו, שהאברכים, בניגוד לסטודנטים, דווקא מקבלים קצבת הבטחת הכנסה. את מה שנשלל מהסטודנטים והאברכים בחוק הבטחת הכנסה, מחזיר תקציב משרד הדתות, רק לאברכים כמובן. ברנע פנה אל ארנן יקותיאלי, בעבר איש מרצ במועצת עיריית ירושלים, ושיכנע אותו לעתור לבג"ץ נגד שר הדתות, יצחק כהן. ברוכי, שעזבה את לימודיה באוניברסיטה כמה פעמים, כדי להחזיר את החובות שצברה בתקופות הלימודים, הצטרפה לעתירה, יחד עם כמה מאגודות הסטודנטים הירושלמיות.

אבל אז החלו העיכובים, הסחבת, ואורך הרוח האינסופי של השופטים כלפי המדינה. עוד ועוד ארכות ביקשה הפרקליטות, בכל פעם כדי "להשלים עבודת מטה" נוספת, והשופטים נעתרו פעם אחר פעם. כעבור חמש שנים, העתירה "ארנן יקותיאלי נגד יצחק כהן" עדיין חיה ובועטת. מה שאי אפשר להגיד על הצדדים: יקותיאלי עצמו מת בגיל צעיר באפריל 2001, לאחר מחלה קשה; יצחק כהן מש"ס כבר אינו מתהדר בתואר "שר הדתות" זה כמה שנים.

בין לבין, התגלו פטנטים חדשים מבית מדרשו של בג"ץ: שנים אחדות אחרי הגשת העתירה, ביקשו השופטים מהמדינה "לעדכן את בית המשפט בדבר מצב הדברים העדכני". תרגום לעברית קלה: אולי ניסוחו של הסעיף התקציבי השתנה באופן שיאפשר לשופטים למחוק את העתירה ולהורות לעותרים להגיש עתירה חדשה, שתתחיל להתגלגל מבראשית.

"חשבתי שהמדינה תעודד את המרתון שלי לצאת מהמעגל של המצוקה", אומרת ברוכי, שסיימה את התואר לפני ארבעה חודשים, עובדת כיום במעון לנשים מוכות וכבר לא תזכה ליהנות מהבטחת ההכנסה לסטודנטים גם אם העתירה תתקבל. "התחושה היא של חוסר צדק משווע ותסכול איום ונורא, כי את פונה אל קירות אטומים ואין עם מי לדבר, למרות שכולם אומרים לך שאת צודקת. אני מרגישה בכל הסיפור הזה כמו מטומטמת; אומרים שזה בית הדין הגבוה לצדק, איפה הגבוה ואיפה הצדק? השם הזה לא מתאים, לא במקרה שלי".

בדיון האחרון בעתירה, לפני כחצי שנה, נראה שהכיוון משתנה. "היתה פה רשלנות בטיפול בפרשה מצד כל הגורמים, כולל בית המשפט", אמר אהרן ברק והוסיף כי העתירה "בשלה להכרעה" וכי הוא שוקל להרחיב את ההרכב. נציגת המדינה, אסנת מנדל, לא ויתרה על ההזדמנות: אם מרחיבים הרכב, אמרה, אנחנו מבקשים לטעון שוב בעל פה לפני כל השופטים.

אלא שבינתיים עברו יותר משישה חודשים, וכל עוד אין החלטה אם ההרכב יורחב, ברור שכתיבת פסק הדין לא החלה, כי עוד לא ברור מי יכתוב אותו. תגובת משרד המשפטים: "עוד ב-2001 הוגש תצהיר תשובה מטעם המדינה, שבו נאמר כי דין העתירה להידחות. הטענה שלפיה המדינה עיכבה את הדיון בבית המשפט לצורך השלמת עבודת המטה בעניין הקריטריונים היא, בלשון המעטה, לא מדויקת". מבית המשפט העליון נמסר כי "העתירה נמצאת בעיון אצל השופטים".

ציפייה מוגזמת

"המשותף לכל העתירות האלה הוא שמדובר בנושאים מורכבים ביותר, שחלקם מטרידים את מדינת ישראל מיום היווסדה", אומר דובר משרד המשפטים, יעקב גלנטי, בתגובה על הטענות בדבר הסחבת שנוקטת הפרקליטות בטיפול בתיקים. הוא תולה את התמשכות ההליכים בעובדה שב"נושאי הליבה" נדרשת התייחסותם של "הגורמים הבכירים ביותר מקרב הפקידות הבכירה ומקרב קובעי המדיניות". הסדרתם של כמה מהנושאים האלה דורשת תיקוני חקיקה וגם אלה, לדבריו, "אורכים פרקי זמן ארוכים. הציפייה מפרקליטי מחלקת הבג"צים, או אף מבית המשפט, להכריע בסוגיות אלו במהירות, מבלי להתחשב בשורה של תהליכים הקשורים בפעילות הממשלה והכנסת, היא ציפייה מוגזמת שאינה במקומה".

גלנטי מעלה על נס את תהליך "קבלת ההחלטות באופן שקול תוך הפגנת סבלנות, גם אם לאורך מספר שנים, על מנת שהדרג המבצע והדרג המחוקק יאמרו את דברם בסוגיות אלה. זו הדרך המתבקשת וכך רואה זאת גם בית המשפט. הטענה שלפיה פרקליטות המדינה נוקטת טקטיקה של סחבת, משל היתה זו משנה משפטית סדורה להתמודדות עם סוגיות מורכבות, יש בה כמעט עלבון לאינטליגנציה ובוודאי שאין לה על מה להתבסס".

גם בית המשפט העליון דוחה את הטענה שלפיה הוא נמנע במכוון ממתן פסקי דין בעתירות עקרוניות. "בית המשפט העליון אינו נוקט סחבת", אומרת דוברת הנהלת בתי המשפט, תמר פול-כהן. "העיכובים במתן פסקי דין בבג"ץ, ככל שישנם, נעוצים בעומס שבו נתון בית המשפט העליון, הנובע הן מהיקפן הרב של העתירות העקרוניות והן מהטיפול השוטף בערעורים אזרחיים, פליליים, מינהליים, עתירות לבג"ץ, עררי מעצר ועוד".

פול-כהן מזכירה כי "היקף העבודה העצום הזה מסור בידי 12 שופטים בלבד המכהנים כיום בעליון. השופטים", היא אומרת, "עושים לילות כימים כדי להתגבר על עומס התיקים. הם עושים כמיטב יכולתם לטפל בכל ההליכים, לרבות בעתירות העקרוניות, שמטבע הדברים מצריכות זמן שיפוטי גדול יחסית". אולם גם הדוברת מסכימה שסדר העדיפויות של השופטים נתון לשיקול דעתם, והוא מושפע מ"מכלול של שיקולים". *

מחכים בתור

עוד תיקים בבג"ץ שממתינים שנים לפסק דין:

* מצב חירום: ב-1999 עתרה האגודה לזכויות האזרח בדרישה לבטל את מצב החירום המוכרז במדינה מיום הקמתה. זוהי בעיה חוקית סבוכה, כי תוקפם של חלק ניכר מהחוקים המעניקים למדינה סמכויות ביטחוניות שונות, מותנה בקיומו של מצב חירום. השופטים הורו למדינה להכין תוכנית עבודה מפורטת לתיקון החקיקה בתוך שישה חודשים. אלא שששת החודשים התארכו לשש שנים, והסוף עוד לא נראה. הדיון הבא בתיק קבוע לדצמבר.

* אזורי עדיפות לאומית: כבר שנים שארגונים ערביים לזכויות אדם נאבקים נגד החלטות הממשלה על קביעת אזורי העדיפות הלאומית, שתמיד משאירות את היישובים הערביים מחוץ למעגל ההטבות. ב-1998 עתר ארגון "עדאלה" נגד ממשלת בנימין נתניהו בעניין זה, ואף הוצא צו על תנאי נגד המדינה. אבל גם לשופטי בג"ץ יש כמה תעלולים בשרוול, ואחד מהם שלף הנשיא אהרן ברק ב-2003: הוא הורה לעו"ד חסן ג'בארין מ"עדאלה" לתקן את עתירתו, אבל כשהעתירה המתוקנת הוגשה היא קיבלה מספר סידורי חדש, וכך נרשם שהתיק מ-1998 נסגר. תרגיל נוסף של בג"ץ: כל העתירות שהוגשו בשנים האחרונות נגד אפליה תקציבית של הציבור הערבי הוקפאו עד ההכרעה בעתירת אזורי העדיפות הלאומית. "פסק הדין מצוי כעת בכתיבה", מסרה דוברת בתי המשפט.

* עובדים זרים: ביולי 2002 עתרו לבג"ץ "מוקד סיוע לעובדים זרים" והאגודה לזכויות האזרח, בדרישה לאסור את גירושם מישראל של עובדים זרים חסרי היתר עבודה, בהליך מזורז ובעייתי, למשל תוך החזקת העובדים במשמורת ימים רבים מבלי להביאם לפני שופט. "העתירה מטופלת באופן רציף", נמסר מבית המשפט העליון. רציף? במשך שלוש שנים קוימו ארבעה דיונים בעתירה. בינתיים קוצרה התקופה המקסימלית להחזקת עובד זר במעצר מבלי להביאו לבית דין מ-14 ימים לארבעה ימים. המדינה נדרשה להשיב על העתירה המתוקנת עד 15 בספטמבר. בתשובתה, שהוגשה באיחור של עשרה ימים, ביקשה המדינה לדחות את העתירה על הסף. השופט אליעזר ריבלין הקציב לעותרים שלושה שבועות להשיב על הדרישה הזאת.



ג'ני ברוכי (על רקע בית המשפט העליון). כבר לא תזכה ליהנות מהבטחת ההכנסה לסטודנטים גם אם העתירה תתקבל; נשארה בתחושה של חוסר צדק משווע ותסכול איום


עו"ד מוראד א-סאנע. מאשתו, ילידת בית לחם, נשלל אישור השהייה בישראל בגלל התיקון לחוק האזרחות; מאז ינואר 2004 הם ממתינים לפסק דין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו