בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשת האדריכל

ליליאן ברטו, אלמנתו של חנוך לוין, נישאה מחדש וילדה בת. בימים אלה היא מופיעה, לראשונה, בתפקיד נשי ראשי בהבימה, וכדי להשלים את השינוי היא אפילו מוכנה לשקול להופיע במחזה של לוין. "הייתי צריכה לבחור אם לשקוע או להמשיך הלאה. בחרתי להמשיך", היא אומרת

תגובות

השחקנית ליליאן ברטו, אלמנתו של חנוך לוין, עדיין גרה בלב תל אביב, בבית שבו התגוררה עם לוין ובנם הקטן אלכסנדר, שהיה בן שלוש ושמונה חודשים כשאביו מת. היום אלכסנדר כבר כמעט בן 10, ואל הבית נוספו שני דיירים חדשים: מורן פלמוני, בעלה החדש של ברטו, ובתם התינוקת אלונה.

פלמוני, בן 41, הוא יליד קיבוץ דגניה, אדריכל במקצועו שלמד בבצלאל ומשרדו ממוקם בנווה צדק. ברטו ופלמוני הכירו לפני ארבע שנים ומאז הם יחד. לפני שנה וחצי התחתנו.

"נחשפתי בזכותו לעולם הארכיטקטורה", מתפעלת ברטו מהמהפך בחייה, "גיליתי עולם חדש שלא הכרתי קודם ולא נתתי את דעתי עליו. מעולם לא הרמתי את העיניים מעבר לגובה האדם שעמד מולי, ועכשיו אני מסתכלת למעלה ומגלה עניין גדול בארכיטקטורה. היית מאמינה שאפשר לדבר שעות על היחס שבין רוחב לגובה החלון?"

יש משהו מאוד אופטימי בגילוי עולם חדש.

"הייתי בצומת והרגשתי שאני צריכה לבחור אם לשקוע או להמשיך הלאה. בחרתי להמשיך הלאה. היו לי רגשות אשם וייסורי מצפון, ולמרות זאת החלטתי שעדיף להתגבר עליהם. היום אני יכולה להגיד שההחלטה היתה נכונה. מורן בא לכל החזרות הגנרליות והפרמיירות. הוא מעיר לי הערות ואני סומכת על דעתו, שהיא חשובה לי".

איך הגיבה הסביבה הקרובה לשינוי בחייך?

"קיבלתי רק חיזוקים שהייתי זקוקה להם. אף אחד מבני משפחתי או משפחתו של חנוך לא נתן לי הרגשה לא נוחה. אם נאמרו דברי ביקורת, הם לא הגיעו לאוזני. הקול הביקורתי היחיד היה שלי עם עצמי".

וכשנכנסת להריון?

"מאוד התרגשתי אבל הייתי עצובה. אומרים שאלונה דומה למורן ולאלכסנדר. גם אלכסנדר התרגש כשהיא נולדה לפני שנה וחצי, כי הוא רצה מאוד אח או אחות. היום מורן מתפקד כאב לכל דבר גם לאלכסנדר. שיעורים, אסיפות הורים, רכיבה משותפת על אופניים. הוא אדם יוצא דופן והיה מאוד רגיש אלי בתקופה שנפגשנו, אחרי שחנוך מת. אני חושבת שלצד הכאב הגדול יש לאלכסנדר מזל שיש מישהו שממלא את התפקיד של אבא. אני יודעת מצוין איך זה לגדול בלי אבא. זה חסך מאוד גדול. הורי התגרשו כשהייתי בת שנה. אבא נשאר לחיות בדרום אמריקה והקשר אתו נותק".

אבא דמיוני

ברטו, בת 38, הכירה לראשונה את אביה כשהיתה בת 17. הם נפגשו אחת לשנה עד שהיתה בת 21, ואז נוצר שוב נתק שנמשך 17 שנה. האב נישא ונולדו לו ארבעה ילדים, ובכל השנים האלה לא חיפש את ברטו ומעולם לא ביקר בישראל. באוגוסט השנה נסעה ברטו לדרום אמריקה לפגוש שוב את אביה. "ואז הבנתי שהקשר הסתיים", היא אומרת, "הבנתי שכל השנים בניתי דמות של אב בדמיון, ושם הוא היה אבא שמאוד אהבתי, שהיה גדול וחזק וחכם והיו לו רק תכונות חיוביות. רק עכשיו, בגילי, הבנתי שלאבא הזה בפנטסיה אין קשר לאבא הביולוגי".

היא נולדה בוונצואלה, ועלתה לישראל עם אמה כשהיתה בת שנתיים. היא התגוררה בתל אביב, שירתה בלהקת פיקוד דרום ולמדה משחק בבית צבי. בתום לימודיה הגיעה לתיאטרון באר שבע, ואחרי שנתיים עברה להבימה. היא לא בלטה במיוחד בארבע שנותיה בתיאטרון הלאומי, אבל תפקיד קטן שגילמה ב-1993, אחד הילדים המתים ב"הילד חולם" של חנוך לוין, שינה את חייה.

הרומן בין השחקנית הצעירה למחזאי, שביניהם פער של דור, עורר לא מעט פליאה בקהיליית התיאטרון, אך מחוצה לו נותר עלום למדי, כנראה בגלל חרדת הפרטיות של לוין. ברטו היתה אשתו השלישית והיחידה שעסקה בתיאטרון. לפניה היו הציירת נאוה כורש והדיילת עדנה קורן.

מהבימה נדדה ברטו לתיאטרון החאן הירושלמי, ואף הצליחה למקד אליה תשומת לב בזכות התפקידים שגילמה - כצעירה מפונקת ופרועה ב"קריפס", כמלבישה כושלת בתיאטרון ב"מלה של אהבה", כציונה המתנחלת ב"מלחמה על הבית", או בתפקידה האחרון בחאן כמשרתת של הגבירה במחזהו של פייר קורניי, "אשליה", בבימויו של יוסי יזרעאלי.

חנוך לא התערב

כששיחקה בתפקיד המשרתת היתה בהריון עם אלונה, ואחרי הלידה עברה למרכז - לקאמרי וכעת שוב להבימה. "מורן הוא זה שדחף אותי לעשות את השינוי הזה", היא אומרת, "והוא גם לקח על עצמו להיות עם הילדים בכל הערבים הרבים שאני מופיעה. יחסית למעמסה, הוא מתלונן מעט".

גם על הבמה ברטו היא אשת אדריכל. זה קורה בהצגה "העז או מי זו סילביה" של אדוארד אלבי בהבימה. לראשונה בקריירה שלה ברטו מגלמת תפקיד נשי ראשי, המאפשר לה לבטא את כישרונה הן כקומיקאית והן כשחקנית דרמטית. במידה רבה זכתה הקריירה שלה לתנופה דווקא אחרי מותו של לוין. האם נוכחותו האפילה על דרכה כשחקנית?

"אני לא יודעת לענות על זה", היא משיבה, "לא חשבתי על זה אז וזה לא העסיק אותי אף פעם. ההחלטה לעזוב את החאן אחרי שמונה שנים - זה מה שהשפיע על הקריירה שלי. מאוד אהבתי לעבוד שם, עשיתי תפקידים מעניינים, והיה לי ביטחון.

"ההחלטה באה אחרי הלידה של אלונה.

לידה היא צומת בחיים. עולות מחשבות שביום-יום אין זמן להתעכב עליהן, וגם בעל כורחך את יוצאת מהמרוץ. הבנתי שזו הזדמנות לשינוי. פחדתי מזה, והיו לילות שלא ישנתי מרוב דאגה. ואז, כשאלונה היתה בת ארבעה חודשים, קיבלתי הצעה מהקאמרי לשחק את נעמי הפסיכולוגית ב'מילאנו' של שמואל הספרי. אחריה הגיעה ההצעה מהבימה".

ובכל זאת, ברטו לא הופיעה במחזותיו של לוין. זו היתה החלטה מודעת, סיפרה בראיון קודם ב"הארץ". האם לא ציפתה מלוין שיעזור לקדם את הקריירה שלה, לאו דווקא במחזותיו? עזרה כזאת אינה נדירה בתיאטרון הישראלי, שהנפוטיזם בו הולך ומתפשט. ברטו נחרצת: "מעולם לא עבדתי עם חנוך ואפילו לא עבדתי בתיאטרון שהוא עבד בו. זה היה מכוון בדיוק בגלל מה שאת שואלת עכשיו.

"זו היתה החלטה שלי. לא יכולתי לסבול את המחשבה שאעשה דבר כזה ומאחורי גבי ילחששו. אני לא בנויה לזה, ולא מצטערת על זה. בקריירה שלי הדברים התנהלו כמו שהיו צריכים להתנהל, ללא התערבות מצד חנוך. הוא מעולם לא היה מצלצל למנהל אמנותי ומבקש שילהק אותי לתפקיד. ואני לא הייתי מסכימה שיעשה את זה, גם אם הייתי מובטלת שהולכת עם סלסילת קש ומוכרת סנדוויצ'ים".

רומן עם עז

לתפקיד במחזה של אלבי בהבימה נבחרה, היא אומרת, "ממש במקרה. זה היה רעיון של רותי טון, העוזרת של המנהל האמנותי בהבימה. פגשתי אותה בבית הספר לאמנויות שבו לומד אלכסנדר. גם הבת שלה לומדת שם, והיא סיפרה לי על הכוונה להעלות את המחזה. שם זה התחיל".

ברטו מגלמת את סטיווי הנשואה לאדריכל המצליח מרטין (מוני מושונוב) זה 22 שנה. סטיווי גאה במרטין שלה, אבל היא הרבה פחות גאה בבנם ההומו בילי (עידו רוזנברג), ולא מטרידה עצמה בקשייו. ויש גם צד אפל וסודי במשפחה הזאת: האדריכל המהולל שזכה זה עתה בפרס פריצקר היוקרתי לארכיטקטורה, המקביל לפרס נובל, התאהב בעז העונה לשם סילביה. זו אהבה נואשת, בלתי אפשרית, שהוא אינו מוכן לוותר עליה.

הבגידה הזאת, שהיא מעבר להבנתה של סטיווי, מפרקת את המשפחה ומחריבה את חייהם. ברטו מיטיבה לגלם את האשה הפגועה, הנבגדת, בעלת הרגשות הסוערים.

האם לא היו חששות לגלם אשה שבעלה בוגד בה עם עז?

"המחזה של אלבי בוחן את הסובלנות של הקהל ואת גבולות הסובלנות בכלל. הוא מעמיד לקהל אתגר, לחשוב על דברים שאינו מורגל בהם, שלא העלה בדעתו. העז סילביה היא מבחינתי משל. היא לא מדברת ולא פועלת ואי אפשר להאשים אותה בכלום. זאת אומרת שסילביה היא משהו שנמצא אצלנו, כמו האשה המופלאה שבתוכנו, שאינה באמת קיימת והיא פרי דמיוננו. לכל אחד מאתנו יש את סילביה שלו".

אם אכזרית

"הדמות שאני משחקת, סטיווי, היא שנונה ודומיננטית והיחסים בינה לבין בעלה מרטין טובים", אומרת ברטו, "אבל יחסיה עם הבן בילי הם העמדת פנים. היא לא באמת רגישה אליו, היא רגישה בעיקר לעצמה ומתעסקת בעיקר עם מה שקורה לה. ברגעי המצוקה של בנה היא מתעלמת ממנו. ככל שההצגה מתקדמת היא נאטמת ופחות ופחות אכפת לה ממנו. היא אכזרית בחוסר ההתייחסות למצוקה שלו".

הצלחת להזדהות עם אם כל כך אכזרית?

"בחזרות חיפשתי דרכים להיות אמפתית אליה, ניסיתי למצוא את הדרך להיות יותר חמה אל בילי. אבל הבמאי חנן שניר ביקש ממני לא לעשות את זה. הוא רצה אותה אכזרית.

"אני מזדהה עם האהבה הגדולה שלה לבעלה ומזדהה עם הפגיעה הקשה שחוותה. קל מאוד לדמיין פגיעה מקשר זוגי שהתרסק. בכל שנות חיי חוויתי פגיעות בזוגיות. תמיד נפגעים מתישהו ממישהו. זה דבר שקל לדמיין אותו. אבל כאמא לא יכולתי להזדהות אתה.

"אני לא שופטת אותה, אני פשוט מתעסקת ביחסים שלי עם מרטין ולא חושבת על הילד. זה מה שאני צריכה לעשות כדי שהאמהות הקשה הזאת תצא החוצה. אם הייתי נקלעת לסיטואציה קשה כזאת בזוגיות שלי, לא הייתי נותנת לאף אחד מילדי להתקרב לזה. אחרי הכל, זה לא ריב אלא התרסקות מוחלטת של החיים המשותפים. אבל היא לא מנסה להגן על הבן שלה אף לא פעם אחת, וזה מאוד מנוגד אלי. אני אמא מאוד מגוננת".

אלכסנדר ראה את ההצגה או שמנעת את זה ממנו?

"מנעתי ממנו, כי זו לא הצגה לילדים. אבל אלכסנדר בא כמעט לכל ההצגות שלי, ויש לו מה להגיד עליהן. יש לו אוזן חדה, ולפעמים אני מבקשת ממנו לבחון אותי על טקסט, והוא אומר 'למה את אומרת ככה ולא ככה, כדאי שתגידי את זה בצורה אחרת'".

טרגדיה מצחיקה

המחזה נע על הסקאלה שבין צחוק וגיחוך לבין כעס ובכי. את משחקת בטרגדיה או בקומדיה?

"בעיני, זו קודם כל טרגדיה. אבל האופן שבו הטרגדיה מתגלה - זה נורא מצחיק. הסוד שמרטין מתאהב בעז נחשף כבר בהתחלה, אבל הסיטואציה כל כך אבסורדית שהקהל צוחק. כשחקנית הדבר העיקרי שמעסיק אותי לפני שאני עולה לבמה הוא להיות במצב רגשי מאוד טעון, כי בסופו של דבר היא מתרסקת, היא מין מדיאה".

האם תסכימי היום לשחק במחזה של לוין?

"היום אני חושבת שאני יותר רגועה ופתוחה לזה. אם תהיה הצעה, אשקול בהתאם לתפקיד, אף על פי שלא אוכל להתייחס לזה כמו לכל תפקיד אחר במחזה. כשחקנית מאתגר אותי לעשות תפקידים שלא עשיתי לפני כן, אבל אני מודה שיש בי אלמנט של מתח מתפקיד במחזה של חנוך".

את צופה בהצגות לפי מחזות של לוין?

"אני הולכת למעט הצגות, כי אני מופיעה הרבה, ובערבים הפנויים אני משכיבה את הילדים לישון. אבל להצגות על פי מחזות של חנוך אני הולכת, והיום אני מחכה לראות שתי הצגות כאלה: 'סוחרי גומי' שעולה בתיאטרון חיפה ו'השמשים' בתיאטרון הסמטה".

ומה הלאה?

"אני לא חולמת על תפקיד מסוים. התפקיד של סטיווי קרה במקרה. לפעמים, כמו במקרה הזה, תפקיד שלא הכרתי נהפך להתגשמות החלומות שלי".



ליליאן ברטו: "אף אחד מבני משפחתי או משפחתו של חנוך לא נתן לי הרגשה לא נוחה"; למטה: ברטו בהצגה "העז או מי זו סילביה" בהבימה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו