בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רג'אווי נגד האיאתוללות

בעיני ארה"ב היא טרוריסטית. אבל מריאם רג'אווי, מנהיגת ארגון האופוזיציה האיראני שחשף את תוכנית העשרת האורניום של טהראן, מתעקשת: "אנחנו לא פנאטים"

תגובות

אובר סור אואז, צרפת

מאריאם רג'אווי, שמחזיקה בתואר "הנשיאה הנבחרת של מועצת ההתנגדות הלאומית של איראן", להוטה לדבר על הגילוי החדש של המרגלים שלה: מנהרות שאורכן קילומטר וחצי ורוחבן מאפשר למשאית לנסוע בתוכן, שנחצבו בהרים ליד טהראן.

"לפחות 14 או 15 מנהרות בגודל כזה נבנו בחשאי", אמרה רג'אווי בעיניים פעורות, בשעה שישבה בחדר האירוח שבמפקדה הקטנה שלה בעיירה הצרפתית אובר סור אואז. לדבריה, המנהרות מסתירות רכיבים של תוכנית גרעין חשאית, שארה"ב חושדת בקיומה אך פקחים עדיין לא מצאו עדויות לה.

קל אולי להתעלם מרג'אווי, הלבושה בחליפה כחולה-אפורה, ולראות בה פוליטיקאית קנאית ואינטרסנטית. אלא שארגונה צדק בעבר. הוא חשף באוגוסט 2002 כי איראן מפעילה תוכנית חשאית להעשרת אורניום העלול לשמש לבניית פצצה גרעינית. מידע זה הוכח כנכון. הגילויים הרבים שהארגון פירסם לאחר מכן היו פחות חשובים או שגויים.

העיירה המנומנמת אובר סור אואז, 32 קילומטר צפונית-מערבית לפאריס, ידועה כמקום שבו שהה וינסנט ואן גוך בחודשי חייו האחרונים. תיירים יפאנים ואמריקאים משוטטים ברחובה הראשי ומציצים ברפרודוקציות של ציוריו, הממוקמות ליד הבתים שמופיעים בציורים. מעטים מהתיירים יודעים שבעיירה שוכן ארגון אופוזיציוני איראני המזכיר בהתנהלותו כת דתית - אחדים מחבריו התגרשו מבני או בנות זוגם כאות לנאמנות מוחלטת למטרה; ארגון שהזרוע הצבאית שלו נמצאת ברשימת ארגוני הטרור של משרד החוץ האמריקאי. נאמנות חברי הארגון לרג'אווי היא כה עזה, שאחדים מהם הציתו את עצמם כשהיא נעצרה לזמן קצר על ידי משטרת צרפת לפני שנתיים.

רג'אווי, בת 52, מעדיפה בגדים שצבעיהם תואמים, המבליטים את הכחול בעיניה האפורות הבהירות. יש לה חיוך רחב, כמעט שובב, המאיים להפוך לצחוק כמעט בכל רגע. היא גדלה בטהראן, בתו של עובד מדינה מדרג בינוני ממשפחה השייכת לשושלת קאג'אר, ששלטה באיראן במשך 125 שנה, עד להפיכה הצבאית שביצע ב-1921 ראזה חאן, שנבחר ארבע שנים לאחר מכן לשאה וכונן את שושלת פהלאווי.

המשפחה התנגדה בחשאי לשלטון שושלת פהלאווי, ורג'אווי אמרה כי החלה לפעול ברצינות כשהיתה בת 22, לאחר שאחותה נארגס נרצחה על ידי המשטרה החשאית של השאה. רג'אווי הצטרפה עד מהרה למוג'אהידין חאלק ("לוחמי העם הקדושים"), ארגון של סטודנטים שמאלנים שהוקם ב-1965 ובשנות ה-70 היה אחד הארגונים הפעילים ביותר נגד השאה מוחמד ראזה פהלאווי.

היא התקדמה בסולם הפיקוד של המוג'אהידין, ולאחר הפלת השאה ב-1979 התחתנה עם חבר בארגון וילדה שני ילדים. אך המשפחה נמלטה לצרפת לאחר שממשלתו של האיאתוללה חומייני פנתה

המשך בעמ' ב4

נגד המוג'אהידין והחלה להוציא להורג את חבריו. רג'אווי אמרה כי אחות נוספת שלה, שהיתה בחודש השמיני להריונה, נהרגה בתקופה ההיא.

בפאריס עבדה רג'אווי לצד המנהיג הכריזמטי של המוג'אהידין, מסעוד רג'אווי, שאשתו הראשונה, אשראף, נרצחה באיראן. אשתו השנייה היתה בתו של עבולחסן באני-סאדר, הנשיא המתקדם בהשקפותיו ששלט באיראן בימים הראשונים שלאחר הפלת השאה. נישואיו השניים הגיעו לקצם לאחר שפרץ סכסוך בינו לבין באני-סאדר בהיותם בגלות.

מאריאם רג'אווי אמרה כי נישואיה למסעוד רג'אווי ב-1985 היו צעד פוליטי מחושב. "היתה לי אחריות - להתנגד למשטר המולות וחומייני, והיא הביאה אותי למסקנה שאני לא יכולה לקיים יחסי נישואים רגילים, כמו של אנשים שחיים חיים רגילים", אמרה. "זאת בפירוש היתה החלטה פוליטית".

מסעוד רג'אווי גורש מצרפת ב-1986 ועבר לעיראק, שבה הקים מחנה צבאי שנקרא על שם אשתו הראשונה. הוא נראה לאחרונה זמן קצר לפני הפלישה האמריקאית, ולדברי המוג'אהידין, הוא מסתתר מיחידות חיסול איראניות. מאריאם רג'אווי ניאותה לומר רק שהיא בטוחה שהוא בחיים. בינתיים היא אחראית לארגון הגולים.

במפקדה הקטנה שלה, הנמצאת בין מגרש הכדורגל של העיירה לבין נהר אואז, ממשיכים רג'אווי וכמאה מחסידיה לפעול למען מטרתם: הפלת המשטר האיסלאמי הפונדמנטליסטי בטהראן והקמת ממשלה משלהם. כאשר מטרתם תוגשם, רג'אווי תכהן כנשיאה עד לעריכת בחירות חדשות. היא מדברת באריכות, באופן שמזכיר את פידל קסטרו, אולם המסר שלה קצר: הארגון תויג שלא בצדק כארגון טרור, בשל מאמציו השגויים של המערב לקיים קשרים עם הממשלה האיראנית. התקווה היחידה לשנות את המשטר באיראן ללא מלחמה היא לתמוך בארגונה ולתת לו יד חופשית.

היא מציגה את עצמה כנושאת לפיד הפוליטיקה האיסלאמית המתקדמת, אך הנוקשות של ארגונה והמסירות הקיצונית של חבריו אומרים פנאטיות. חיוכה קופא כשהיא מתייחסת להוראת מנהיגי הארגון לחברים להתגרש מבני או בנות זוגם. בשל כך התפרקו משפחותיהם של חברי הארגון ב-1989, והילדים נשלחו למשפחות אומנות בחו"ל. המדיניות דרשה מחברי הארגון למקד את האנרגיות שלהם במטרה ולא ביחסים אישיים, אמרה רג'אווי, "בשל הנסיבות, החברים שלנו לא יכולים ליהנות מחיי נישואים כמו אנשים אחרים". לדבריה, התנועה מתמודדת נגד אויב אכזר, וחבריה אינם יכולים להרשות לעצמם הסחות דעת.

לצורך המחשה רג'אווי פתחה ספר עבה, המלא בתמונות של אנשים שלדבריה תמכו בתנועה ונרצחו על ידי הממשלה האיראנית. בספר יש 21,676 שמות, שישית מ"הקדושים" שנרצחו עד עתה לטענת הארגון.

"כל אחד מחברי הארגון מאמין בכנות בדמוקרטיה והקריב קורבנות למענה", אמרה רג'אווי כשחיוכה התמידי לא מש מפניה. "אינני מכנה זאת 'פנאטיות'". רק בהתייחס למומים שחברים אחדים הטילו בעצמם היא הודתה כי המסירות למטרה נוטה לפעמים לכיוון שגוי. לאחר שהמשטרה עצרה אותה ביולי 2003, בעת חקירה שנוהלה נגד הארגון, אחדים מחברי הארגון הציתו את עצמם. שניים מתו.

"מותם העציב אותי מאוד", אמרה. היא האשימה את השלטונות הצרפתיים בכך שלא הניחו לה לדבר עם המפגינים, שלדבריה האמינו כי היא ושותפיה יוסגרו לאיראן. "לכן הם חשו שלא היה ביכולתם לעשות דבר אחר".

אשרת השהייה של רג'אווי בצרפת תפוג ב-2006. עוזריה אומרים שהיא קיבלה בצרפת מעמד קבע של פליטה מדינית, אך טענה זאת לא אושרה על ידי בכירים צרפתים. בינתיים הכניסה עיראק סעיף לטיוטת החוקה שלה, האוסר מתן מקלט מדיני "לאלה המואשמים בביצוע פשעים בינלאומיים או פשעי טרור". בשל כך, לא בטוח שהארגון יתקבל בה בברכה בעתיד.

אבל רג'אווי ממשיכה לחייך. "אני אופטימית", אמרה. "זה אולי לא יתרחש בדור שלי, אך בבוא הזמן המולות יסולקו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו