בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין דבר שחיים אותו רק פעם אחת

תגובות

את שירי הראשונים פירסמתי בעיתון "הדים" של הגימנסיה העברית "הרצליה" שבה למדתי. חבר טוב, המבוגר ממני בכמה שנים, העיד באוזני לא מזמן שהוא זוכר אותי מגיע בכיתה ז' לישיבת המערכת ואומר: באתי לכתוב בעיתון הגימנסיה. בשנים אלה שבין גיל אחת-עשרה לגיל שלוש-עשרה התהפכה נפשי. גם התחלתי לשורר, גם חליתי במחלה קשה ביותר (אז הוסיפו לי הורי את שמי השני, חיים), גם התקרבתי על דעתי לחיי מצוות וגם מסיבות משפחתיות שונות קיבלה ילדותי הודעה על עיצובה מחדש במתכונת "אחראית" יותר. שנים רבות אחר-כך כתבתי בשיר: (שאף הולחן בשלושה לחנים שונים בידי עוזי חיטמן ז"ל, יסמין אבן ואלי מגן) "מה קדם למה, היופי או פניך?" ואולי הייתי צריך לשאול מה קדם למה: השיר, האמונה או פצעי הגוף והנפש. עובדה היא שבשיר מוקדם מאוד, "משחקי הילדים", כתבתי בבית הראשון:

משחקי הילדים מעון מעופם שחוקם בו קראתי ימי עולם. פגעי שנים, חרפות מבטים כולם עד אחד נלפתו.

אכן, הסתכלות של נער-עלם במשחקי הילדים, כאילו הוא איננו חלק מהמשתתפים אלא רק במביטים ובמתרשמים. שיר זה כלול בקובץ שירים ראשון שלי שיצא בבחרותי בהוצאה פרטית. בספר שלי שיצא בתשל"ח ("והנפש לא תמלא", הוצאת "טרקלין") מופיע שיר מוקדם, "אהבה בודדה", ובו השורות: "כשרואים את הים חשים במרחק/ ומנסים להתנחם בשקיפות האוויר/ אבל גם מן הבית השכן/ ניתן לראות מבט קפוא". גם כאן בולטת ההתבוננות של מי שאינו בטוח במרחקיו.

אבל אין דבר שחיים אותו רק פעם אחת. ישנה ההתייחסות המוקדמת הכוללת ציפייה, פחד או הכחשה. ישנה ההתרחשות עצמה וישנה, כמובן, הצריבה המאוחרת מהאירוע עצמו שהיה או לא היה. שנים ארוכות נדרשו לי כדי להבין שאת המציאות אני חי באינטנסיביות מלאה יותר דווקא בכתיבה, כמו שאת מקומי במקורות היהדות אני מבטא בשירה ובפרוזה יותר מאשר בלימוד עצמו. כך גם המצב לגבי "הכרזת" השירה בתוכי. דומני שכמה אירועים מכוננים אישיים מבטאים את "השיר הראשון" שלי במובן העמוק יותר מכל בדיקה כרונולוגית.

האירוע האחד קשור בעורך מדור הספרות של "מעריב", ורדי בן-יעקב. הגעתי לחדרו בלי שהכרנו ומסרתי לו כמה דוגמאות מ"מחזור העתים" שכתבתי על-פי פרק ג' בקהלת, שיר לכל אחת מהעתים. הוא קרא לפני את השירים, הימהם משהו, הלך לבדוק, חזר וחייך. ימים ספורים אחר-כך מצאתי ארבעה משירי מתנוססים על העמוד הראשון בגיליון הספרות של ראש השנה ב"מעריב".

מבחינה מסוימת היה זה שירי הראשון. סדרה זו הופיעה אחר כך במלואה בשנת תש"ן בספר "עת לבקש", בהוצאת הקיבוץ המאוחד. יחסו של ורדי בן-יעקב אינו מובן מאליו. המפגש הראשון בין משורר צעיר לעורך ספרותי מעורר גיחוך ואימה כמעט באותה מידה. אני זוכר בבהירות עורך של מוסף הספרות באחד העיתונים, שהצביע בידו העבה לכיוון אחד ואמר: "אתם תלכו לכיוון שלכם (ואז הרים את ידו השנייה והצביע לכיוון המנוגד) ואנחנו נלך לכיוון שלנו". לא ידעתי אז ואיני בטוח עד עתה מי היו כאן "אתם" ו"אנחנו", וגם אינני זוכר אם נוסף על מלותיו גם נטל ממני, המשורר הצעיר, שירים להדפסה. ברור רק שהרגשתי פגוע ומאוים.

פתיחה נוספת לשירתי הגיעה אלי במכתב מאורי צבי גרינברג בעודי נער בגימנסיה. אחי הבכור שלח לאורי צבי שירים שלי כדי שישיב, וזמן מה אחר-כך אכן הגיעה ממנו תגובה מרגשת, ובכך עברתי לראשונה מחדר של שירה לעולם של שירה. בביתו של אורי צבי היתה השירה יסודית יותר וראשונית יותר מכל דיון ועיון, ואין ספק שעצמותיו דיברו שירה עוד לפני שעסקו בחיים "עצמם". מלת המפתח שבה התייחס לשירתי היתה "פליאה", ומובן איפוא שלגבי יש גם כאן תחנה ראשונה.

מי הייתי כשכתבתי לראשונה, בגיל שתים-עשרה, אחת-עשרה, שורות של שיר? הייתי ילד שובב מהצפוי, שגופו אולי כבר ידע על מחלה קשה שעומדת לבוא אבל מודעותו טרם ידעה. הייתי ילד אהוב ואוהב בתוך משפחתי, כשהאהבה עדיין לא ידעה את המחויבות הנפשית החמורה כלפי מי שקרוב לך ואהוב עליך מאוד. כבר בנקודה הזאת נכתבו בי מלות השיר הראשונות והיסודיות בנוגע לחיי המשפחה, הורים וילדים, אחים ואחר-כך זוגיות והורות. כאן נכתבו המלים הראשונות והיסודיות של בריאות וחוליי הגוף והנפש, והאברים שלפעמים הם גוף ולפעמים הם עסק עצמאי.

ואז, כשהלכתי לבית-הספר לימד אותי אבא לחבוש כיפה בזמן שיעורי תנ"ך, והראש שלי לימד אותי להשאיר את הכיפה הזאת גם מעבר לזמן השיעור. מה גורם לילד לחייב את עצמו במצוות לא קלות, או מה גורם למוח להחליט שהוא חי את עולמו בשיר ואת כל השאר עושה רק "כאילו"? בוודאי שאין לי תשובה לכך, אבל מכאן התחילו לבוא השורות הנוספות אשר משוחחות ביני לבין אמונתי, יצרי, קשיי ופסוקי התורה והגמרא. ואם כך הדבר, שירי הראשון הוא אולי דבר שטרם נכתב, או דבר שאולי לעולם לא ייכתב. יכול משורר להיות בטוח שבעת כלשהי נכתב שירו האחרון, אבל ספק אם ניתן להיות בטוח שאי-פעם נכתב ממש השיר הראשון. הרי תמיד משהו קדם למשהו ושורות שלא חשבתי לשיר, אולי דווקא הן היו הראשונות והקובעות, ואולי בכלל מעשים שעשיתי במוחי ובגופי היו עשויים להיות השיר הראשון ממש. וכך אמנם כתבתי בבית האחרון של שיר מהחודשים האחרונים: "ימי אדם קרבים אליו בסופו/ לקרוא באוזניו את אחריתו/ על ברכו האחת מניחים את סודו/ וברכו השנייה ממתינה לו כתינוק".



המפגש הראשון בין משורר צעיר לעורך ספרותי מעורר גיחוך ואימה כמעט באותה מידה. מירון ח. איזקסון נזכר בפגישות ובאנשים שאחראים לפרסום שיריו הראשונים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו