בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ב"קבלת שבת" הם קוראים מהסידור

ליד לטרון, במקום שבו נגלה ישוע על פי הנצרות, מתגוררים חברי קהילת "בני האושר" הקתולים, החיים לפי עקרונות הקהילה הנוצרית הראשונה ומשלבים בתפילותיהם אלמנטים מהיהדות. לעתים מצטרף אליהם רב תל אביבי

תגובות

ביום השלישי לאחר צליבת ישוע נתקלו שניים מתלמידיו, שהיו בדרכם מירושלים למקום בשם אמאוס, בעובר אורח. הזר לא ידע על המאורעות הדרמטיים שהתרחשו בירושלים באותם הימים, והשניים עידכנו אותו. כשסיפרו לו עד כמה התאכזבו מצליבת האיש שקיוו שהוא המשיח, הגיב הזר באופן מוזר: הוא נזף בהם על חוסר האמונה שהפגינו ופירש בעבורם את דברי הנביאים על בוא המשיח. הזר הסכים להישאר לארוחה. כשבירך על הלחם ובצע אותו, הבינו התלמידים כי הם שוהים במחיצת ישוע בכבודו ובעצמו, שביום ההוא קם לתחייה. באותו רגע הוא נעלם.

בתולדות האמונה הנוצרית נותר בסיפור, המובא ב"הבשורה על פי לוקאס" בברית החדשה, פרט אחד מעורפל: היכן בעצם נמצאת אותה אמאוס? מסורות שונות התפתחו בנוגע לכך. הפרנציסקנים מזהים את אמאוס כקוביבה שבהרי ירושלים; הצלבנים היו משוכנעים שאיתרו אותה באזור שבו נמצא כיום אבו-גוש; מסורת שלישית מקשרת בין אמאוס לבין יישוב ששיגשג בתקופה החשמונאית באזור לטרון. במאה השלישית נקרא היישוב ניקופוליס ומאוחר יותר התבססה בו קהילה נוצרית, שאף הקימה כנסייה במאה החמישית לספירה. אמאוס-ניקופוליס נפגעה על ידי הכובשים השונים של הארץ שוב ושוב במהלך השנים, ולאחר עזיבת הצלבנים את הארץ ננטשה. גם המסורת בנוגע להופעתו של ישו במקום התעמעמה במקצת.

בשנת 1878 התגלה חזון בפני מרים בווארדי, נזירה כרמליתית מבית לחם. בחזון הובהר לה כי האתר הסמוך ללטרון הוא אמאוס, שעליה סיפר לוקאס. זאת היתה הזדמנות טובה להחזיר את המתחם לידי הנצרות. הכרמליתיות קנו את השטח מהכפר הערבי עמואס, שבתחומו נמצאו שרידי הכנסייה, ובאתר החלו חפירות. "במקום נחשף מבנה מרכזי של כנסייה צלבנית ובו גם שלושה אפסיסים (גומחות תפילה, ד"ר) מוקדמים יותר, מהתקופה הביזנטית", אומר האח אנטואן מקהילת "בני האושר" הקתולית, שחבריה מתגוררים כיום במתחם שמעל האתר הארכיאולוגי. הוא הוסיף שהתגלו גם "אגן טבילה בצורת צלב, מרחצאות רומיים ופסיפסים עם תיאורים של בעלי חיים, לצד צורות גיאומטריות".

בתחילת שנות ה-30 הקימו אנשי מסדר "הלב הקדוש של אבות בית-ארם" מבנה מודרני מעל שרידי הכנסיות באמאוס. הכפר עמואס, שבשוליו נמצא האתר, נכבש במלחמת ששת הימים ונחרב. תושביו (כמו גם תושבי הכפר הסמוך יאלו) הפכו לפליטים ואדמותיהם נכללו בשטח של פארק קנדה, שהוקם במקום. אתר אמאוס, הסמוך לכביש ירושלים-תל אביב ולכניסה לפארק, נותר ברשות המסדר הכרמליתי.

המתחם שמעל השרידים הארכיאולוגיים, שנקרא "בית שלום", מושכר מאז 1993 לקהילת בני האושר, שגם אחראים לתחזוקת האתר והמוזיאון הקטן שבתחומו, ולפתיחתם בפני צליינים ומבקרים. בני האושר, המגדירים עצמם כקומונה נוצרית, הם תופעה חריגה למדי בעולם הקתולי.

תפילת שבת בבית כנסת

בקהילת בני האושר חברים כ-1,500 איש ברחבי העולם, בכ-70 מרכזים המכונים "בתים". מרבית הבתים הוקמו בצרפת, שבה נוסדה הקהילה ב-1973. מייסדה היה איש דת פרוטסטנטי נשוי, שהציע לאשתו ולזוג חברים לעבור לגור יחדיו בקומונה דתית קטנה. עד מהרה הוא שינה את שמו לאפרים - מהלך שסימן דרך תיאולוגית חדשה. אפרים המיר את דתו לקתוליות והקים עם אשתו את הקהילה.

אפרים כינה את הקהילה שהקים "קהילת אריה יהודה וקורבן השה", אך כעבור זמן שונה שמה ל"קהילת האושר". השם הקודם עדיין מופיע על הצלבים שעונדים חברי הקהילה על צווארם. השם הנוכחי לקוח מדרשת האושר המפורסמת שנשא ישוע בגליל, המתוארת ב"הבשורה על פי מתי". אולם אפרים לא הסתפק בפסוק הראשון מתוך הדרשה ("אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות השמים") והציע דרכים חדשות - למעשה מחודשות - לעבודת האל.

הוא הטיף לחיי קהילה שיתופיים, הסתפקות במועט, מעורבות חברתית, טיפול בנזקקים ובחולים, ויתור על רכוש פרטי והתקרבות לדתות ולזרמים נוצריים אחרים. הקהילה כוללת משפחות, רווקים ונזירים, בהם כוהני דת, שחיים ביחד לפי כללי העדה הנוצרית הראשונה המתוארת בברית החדשה. החברים בקהילה נודרים נדרי תפילה, צייתנות ועוני, והנזירים לוקחים על עצמם גם את נדר הפרישות.

לפני מספר שבועות ישבו לשולחן האוכל באמאוס, לאחר תפילת הצהריים שנערכה בקפלה הקטנה שבשטח "בית שלום", 14 אחים ואחיות מבין עשרים חברי הקהילה המתגוררים כעת במקום. הם מגיעים מעשר מדינות, בהן צרפת, גרמניה, מקסיקו, ארה"ב, רוסיה, פורטוגל ואפילו לבנון. באמאוס שולטת Lingua Franca שונה מזו של העולם כיום: בסוף הארוחה צילצל ראש הקהילה, הכומר פרנץ, בפעמון קטן שהיה מונח לפניו ונשא דברים בצרפתית. לאחר ששרו תפילה קצרה - אחת מרבות שהולחנו על ידי אפרים - מיהרו חלק מהנוכחים למרפסת שבקומה העליונה בבניין, לשנן שם את שיעורי הבית בשפה העברית. הלימודים אמורים לסייע להם בהגשמת אחת מהמטרות המוצהרות והחשובות ביותר של הקהילה בישראל: קירוב בין נוצרים ליהודים.

"ישראל חשובה לקהילה משום שכאן מצויים השורשים העמוקים של אמונתנו", אומר פרנץ. "היא אינה מסמלת רק את העבר וההווה, אלא גם את העתיד שיגיע", הוא מוסיף ומכוון בדבריו לאחרית הימים. הכבוד הרב שרוחשים בני הקהילה ליהדות בולט בביקור בכנסייה הקטנה שהקימו במתחם המודרני. בתפילות (הקהילה מתפללת חמש פעמים ביום ובנוסף מתפלל כל חבר לבדו אחת ליום) משולבים אלמנטים מהיהדות. פרנץ מזכיר בהקשר זה את תנוחת תפילת הבוקר, המתבססת על תנוחת העמידה של תפילת שמונה-עשרה, ואת הטקסטים הלקוחים מהסידור, שמשולבים בעיקר בתפילת שישי בערב, המכונה "קבלת שבת".

לעתים יוצאים פרנץ וכמה מחברי הקהילה לבתי כנסת לתפילת ערב שבת. פרנץ מספר גם על רב תל אביבי - מן הסתם לא אורתודוקסי - המגיע מפעם לפעם עם כמה מתלמידיו ללמוד תהילים עם אנשי קהילת האושר. "יש לשיחות על תהילים יותר משמעות מדיבורים ריקים על 'אחווה' ו'שלום'", אומר פרנץ. הוא מציין כי בקהילה שהקים אפרים היו בתחילה חברים פרוטסטנטים לשעבר וקתולים, שלא היה להם הרבה במשותף פרט לפסוקי תהילים.

כמו בתנועה הקיבוצית

השטיח המכסה את הקיר המרכזי בכנסייה באמאוס משלב מוטיווים מקראיים ונוצריים. לצד המזבח ניצבת מנורה יהודית. פרנץ אומר בגילוי לב, שבעבר היה נהוג להניח את המנורה במקום מרכזי עוד יותר, על שולחן המזבח עצמו, אך עם השנים השתנו מעט כללי הפולחן של הקהילה העולמית. הכנסייה באמאוס מכילה גם איקונות - שחלקן הוכנו במקום - מרכיב אופייני בכנסיות אורתודוקסיות.

הכומר פרנץ, בן 40, נולד למשפחה קתולית בעיירה קטנה ליד העיר דורטמונד שבגרמניה. "בגיל 22 הייתי על פרשת דרכים", הוא מספר, "ידעתי שאני רוצה לחיות חיים נוצריים מלאים, אבל תהיתי אם לשלבם בחיים 'רגילים' - רציתי להיות אדריכל גנים - או להקדיש את חיי לכנסייה. נמשכתי מאוד לרעיון החיים הקהילתיים, אבל חיים במנזר לא באו אז בחשבון".

ב-1986 התוודע פרנץ לקהילה שהקים אפרים בכנס שנערך בעיר אסן. "אפרים בא לישראל שנתיים לאחר שהקים את הקהילה. בתים נפתחו במדינות רבות דוברות צרפתית, גם באפריקה ובאסיה, אבל לגרמניה הגיעו מאוחר", הוא אומר. פרנץ הצטרף לקהילה וקיבל את שמו החדש מאפרים, על שם הקדוש פרנסואה דה-סאל. "כששאלתי את אפרים מדוע העניק לי דווקא את שמו של הקדוש הזה, הוא השיב שהבחירה מובנת מאליה", אומר פרנץ בחיוך. "אני מקווה שהוא התייחס למעלותיו של דה-סאל, שנודע בסבלנותו ובטוב לבו".

לישראל הגיעה הקהילה כבר לפני כ-30 שנה. תחילה זאת היתה נציגות קטנה שהתגוררה בעין כרם שבירושלים ואחר כך בדירה ליד רחוב הנביאים בעיר. פרנץ הספיק להתגורר כמה שנים בדירה הקומונלית הזאת, שחדרון קטן בה הוקדש לתפילות. הוא היה אחראי לבית נוסף של הקהילה, הפועל בכביש ירושלים-בית לחם, כמה מאות מטרים לאחר שעוברים את המחסום הצבאי הישראלי. מאז פרצה האינתיפאדה הבית ההוא כמעט לא מתפקד. לפני ארבע שנים עבר פרנץ לאמאוס.

הקהילה מחויבת לעקרון העוני, אינה מקבלת עזרה כספית מהכנסייה הקתולית ואינה צוברת כספים. באמאוס חיים האחים והאחיות מתרומות וממכירת עבודות יד, בחנות המצויה מעל האתר הארכיאולוגי.

"אפרים, כיום בן 56, מתגורר בצרפת והשכיל להפריד עצמו מהפעילות היום-יומית של הקהילה ברחבי העולם", מספר פרנץ, "הקהילה עברה שינויים שמזכירים קצת את מה שקרה לתנועה הקיבוצית בישראל. במקרה שלנו היה חשוב לחזק דווקא את היסודות התיאורטיים של הקהילה, ליצור מסגרות לימודים מסודרות ולאפשר היכרות מעמיקה יותר עם היהדות וישראל. בשנים האחרונות אנחנו אכן מפעילים תוכניות לימודים מסודרות". לאמאוס מגיעים המועמדים לכמורה מתוך הקהילה העולמית, שבאים לארץ לשנת לימודי תיאולוגיה ויהדות.



מתחם "בית שלום" ליד לטרון. "ישראל חשובה לקהילה משום שכאן מצויים שורשי אמונתנו"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו