בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דמעות של ברזל

הנבחרת: ציפי פינס, 20:30, יס דוקו

תגובות

עד אתמול היו מעט מאוד אנשים שראו את ציפי פינס בוכה. אם לסמוך על עדותה, אין כאלה בכלל, משום שהיא "בנאדם שלא בוכה". אפילו בהלווית אמה היא לא בכתה. היא גם לא יכולה לסבול אנשים שבוכים לידה. הם נראים לה חלשים ולכן היא צועקת עליהם. בעולם של פינס, הכי גרוע זה להיות חלש, וליתר דיוק, להפגין את חולשתך.

ובכל זאת, גרמה לה אתמול עינת פישביין לגלות חולשה ולהשתנק בפרץ של בכי. כל מה שעשתה היה להראות לפינס תמונה של אמה ולשאול אותה על יחסיהן. זה הספיק כדי לגרום לפינס לאבד לרגע את שליטתה המפורסמת ולפרוש הצידה כדי להזיל את הדמעה שלא הזילה בהלוויה. אחרי כמה שניות חזרה לעשתונותיה ולמצלמה ופטרה את התקרית במשפט לא אופייני: "אשת הברזל מתפרקת מתמונה..."

יש שתי דרכים להתייחס לרגע הטלוויזיוני הזה, שהיה שיאו של הפרק הראשון בסדרה החדשה של פישביין על נשים מצליחניות בעולם גברי. אפשר להיות ציניים ולחשוד שפינס, המנהלת הקשוחה של בית לסין, היא השחקנית הסודית הטובה ביותר בתיאטרון שלה. יש בענף מספיק נפגעי-פינס שיאמצו בהתלהבות את הפרשנות הזאת. אחרי הכל, הסצינה הדרמטית נראתה מושלמת מכדי להיות אותנטית. הסרט כולו עוסק בצורך העמוק של פינס להיות חזקה ולשלוט בעצמה ובסביבתה, למרות המחיר החברתי שהיא משלמת. והנה, בעיתוי מופלא, מתגלה האשה הרגישה והרכה שמאחורי השכפ"ץ, והנה לכם רגע של קיטש סנטימנטלי שמתחזה לרגע של אמת ומעניק הישג מקצועי לפישביין ויחסי ציבור מעולים לפינס.

אבל אפשר לראות את הדברים כפשוטם - להאמין שההתרגשות לא היתה מבוימת ובאמת הבקיעה את חומת ההגנה שפינס מתגאה בה. נדמה לי שזה המקרה שלפנינו, ואם כך, פישביין ראויה לשבח לפחות על יצירת התנאים לחשיפה הרגשית הבלתי מתוכננת.

פישביין משתמשת בטקטיקה של ראיון אוהד, שהולך עם המרואיינת ולא נגדה. זוויות הצילום מחמיאות, השאלות מלאות אמפטיה ושני המרואיינים הנוספים משוחדים מראש - יונה אליאן עובדת אצל פינס וגיא פינס הוא בנה. כשמדובר באשה שנויה במחלוקת כמו פינס, זאת גישה בעייתית, במיוחד כשהנושא שעל הפרק הוא שליטתה ושתלטנותה. האם היא שולטת גם בסרט של פישביין? אפשר רק לדמיין אילו חוות דעת מפלילות היה אפשר להוציא ממרואיינים כמו יעקב אגמון, יריב מוצהר, ואילן רונן, מתנגד חריף (בהנחה שהיו מסכימים להתראיין).

אבל פישביין, כמו צופית גרנט וגיל ריבה לפניה, מעדיפה לפרגן כדי לרכוש את אמונם של מרואייניה ולהוציא מהם את "האמת" שלהם. לכן היא חוסכת מפינס את הצורך להתעמת עם ביקורת קונקרטית ומעדיפה לצטט לפניה גירסאות מרוככות של האשמות כוללניות בנוסח "אומרים ש...". בפרשת המינוי הטראומטי (שלא היה) למנכ"לית הבימה היא מסתפקת בגירסתה של פינס ("היו עלי התקפות פרועות, גסות רוח וחסרת תקדים. הודעתי שאין לי עניין בתפקיד").

בתחילה נדמה שהגישה של פישביין לא מגיעה רחוק. פינס מתמסרת, אבל בערבון מוגבל, ובכל מקרה היא לא מחדשת הרבה. אבל בסופו של דבר משיגה פישביין את מטרתה - פינס שמאחורי המסיכה. זה קורה פעמיים: בפעם הראשונה נקלע אילן רונן, המנהל האמנותי של הבימה, לאתר הצילומים וגורם לפינס להסגיר רגע של פיק ברכיים ("אני לא הולכת לדבר אתו אף מילה..."). על הפעם השנייה כבר דיווחתי למעלה. מתברר שגם "גברת הברזל" יכולה לפעמים להתכופף.



עינת פישביין וציפי פינס. מי משתיהן שולטת בסרט?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו