בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוא אמר שקוראים לו פטר

השיט הרומנטי ביאכטה לאורך חופי טורקיה נגמר במעצרם של שני השייטים הישראלים. בחקירה התברר להם כי אחד מארבעת הנוסעים שירדו מהיאכטה בנמל רודוס הוא הרבויה פטראץ', סוחר נשק שנמלט לישראל מקרואטיה, שם תלוי נגדו עונש מאסר והוא מבוקש גם על ידי בית הדין הבינלאומי בהאג, בשל קשריו עם גנרל אנטה גוטובינה, החשוד בפשעי מלחמה. לפטראץ', מתברר, יש בישראל חברה, עורך דין, וגם שותף-לשעבר בכפר שמריהו, הלא הוא תא"ל בדימוס עמוס קוצר, שהיה שותפו של סוחר הנשק נחום מנבר ועד התביעה המרכזי במשפטו

תגובות

וזה הלקח שהפיק קובי חייט מההפלגה הקצרה אך המסויטת שלו, לפני כחודשיים: לעולם אל תשיט בספינתך אנשים שאינך מכיר. גם אם הם ישראלים שמבקשים לצאת ל"שיט רומנטי" ליד חופי טורקיה. בכל מקרה, לא רצוי להשיט בספינתך עבריין נמלט מקרואטיה, שמבוקש על סיוע לפושע מלחמה, גם אם יש לו חברה ועורך דין ישראליים. ודאי ששכר של כ-1,300 דולר אינו שווה מעצר של 12 יום וחקירות בתחנת משטרה בטורקיה. וכשזה קורה לך, אפילו קשרים אל מרכז הליכוד ושר החוץ אינם עוזרים.

קובי חייט מעדיף להישאר אלמוני. "סבלתי כבר מספיק מהפרשה ואני רוצה לשכוח אותה", הוא אומר בפגישה בפונדק דרכים בשרון. אבל למגינת לבו שמו מוכר כבר למשטרת טורקיה, למשרד החוץ בירושלים ולמשטרת ישראל. הוא בא לפגישה בחוסר רצון מופגן. יותר משבא לספר מה עבר עליו הוא ביקש לברר מה יודעים עליו ועל מעצרו.

הוא בן 45, גבר גבה קומה, העובד בתפקידי מטה בחברת ספנות. בעתות הפנאי שלו הוא משייט להנאתו ומשיט כלי שיט להכנסה נוספת. יש לו תעודת שייט - "סקיפר" - והוא מוסמך להשיט יאכטות מסוגים שונים. הוא הפליג והשיט ספינות כבר עשרות פעמים. אבל ההפלגה האחרונה, לפני כחודשיים, היתה יוצאת דופן.

גם שותפו להפלגה ולמעצר, יעקב (ויוי) בן קיקי, אינו רוצה באזכור שמו. בוודאי לא כעת, לאחר שההפלגה והמעצר גרמו להתמוטטות עסקי השיט שלו בטורקיה. חייט ובן קיקי נעצרו בטורקיה ונחשדו כי הבריחו תמורת תשלום, מטורקיה ליוון, את הרבויה פטראץ', עבריין קרואטי, המתואר בתקשורת בשלוש ממדינות הבלקן כ"אחד מראשי המאפיה". הוא מבוקש על ידי משטרות העולם ותמונתו מתנוססת ברשימת המבוקשים של האינטרפול. להפלגה השנויה במחלוקת הצטרפו גם שתי ישראליות, שאחת מהן הוצגה לשייטים כחברתו של פטראץ', ואורן מן, עורך דין ישראלי, המייצג את פטראץ'. גם הם, כפטראץ', ירדו מן היאכטה באי היווני רודוס.

חייט ובן קיקי נעצרו כשהחזירו את היאכטה לבעליה בטורקיה. בניגוד לדימוי שיצא לבתי הכלא הטורקיים, תנאי מעצרם היו סבירים, מספרים השניים, כל אחד בשיחה נפרדת. "אמנם זה לא נעים להיות עצור, אבל לא עברנו שום סוג של עינויים. לא היכו אותנו ולא השפילו אותנו", אומר חייט. "ולכן אין לי טענות לשלטונות טורקיה. הם עשו את עבודתם. כשאמרתי לחוקר שאני 'אינוסנט', שאני חף מפשע ופעלתי בתום לב, הוא השיב לי: אתה אולי אינוסנט, אבל זהו גורלך".

צו מעצר בינלאומי

הפרשה מעוררת תמיהה על משטרת ישראל, שאיפשרה לפטראץ' לחיות בישראל חודשים רבים, אף שהיה מבוקש ברחבי העולם. מדוע קל כל כך לעבריינים בינלאומיים למצוא מקלט בישראל? הפעם, הפרשה עשויה להסתיים בבית משפט. אם לא בישראל, אז לפחות באירופה. למרות מעורבותם של הישראלים, ניסיון בריחתו של פטראץ' נכשל. הוא עצור כעת ביוון, שם מתקיימים הליכים משפטיים לקראת הסגרתו לקרואטיה. בארצו מחכה לו עונש של שש שנות מאסר, שבית משפט בזאגרב כבר גזר עליו, וגם חקירה של חוקרים מבית הדין הבינלאומי המיוחד לפשעי מלחמה בהאג. הם רוצים לשמוע מפטראץ' היכן מסתתר גנרל אנטה גוטובינה, אחד מפושעי המלחמה המבוקשים ביותר בעולם.

הרבויה פטראץ' נמלט מקרואטיה בסוף 2004 או תחילת 2005, זמן קצר לפני שבית המשפט דן אותו בפברואר השנה למאסר על מעורבות בחטיפה של נער בן 17 וקבלת דמי כופר, שנה לפני כן. החטוף הוא בנו של גנרל ולדימיר זגוראץ', עוזר לשעבר של שר ההגנה הקרואטי וכיום אחד מסוחרי השנק הגדולים במדינה. על פי פרסומים בתקשורת הקרואטית, זגוראץ' ופטראץ' היו שותפים שהסתכסכו ביניהם.

פטראץ' לא התייצב לדיון בבית המשפט והוכרז עבריין נמלט. הוצא נגדו צו מעצר בינלאומי ושמו ותמונתו מופיעים ברשימת המבוקשים של האינטרפול. משטרת ישראל קיבלה פנייה של שלטונות קרואטיה, באמצעות האינטרפול, שביקשו לבדוק אם הוא מסתתר בישראל ואם כן - לעצרו ולהסגירו לידיהם. "בדקנו את הבקשה שלהם", אומרת ניצב משנה עירית בוטון, ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים באגף החקירות והמודיעין, במטה הארצי של משטרת ישראל. "ואכן, התברר לנו שהוא נכנס לארץ במארס 2005 בדרכון קרואטי שנשא את שמו ונמצא בארץ. הודענו לקרואטים, שלפי חוקי ההסגרה של ישראל, כדי לממש את בקשתם למעצר זמני, הם צריכים להמציא לנו ראיות לכאורה על החשדות או העבירות שבהן הורשע. ברגע שמתקבלות הראיות, משרד המשפטים בודק אם הן עומדות בדרישת חוקי ההסגרה. הקרואטים לא העבירו לנו את הראיות ולא קיבלנו מהם שום חומר".

אבל באפריל באה לישראל משלחת קרואטית ובה נציגים של המשטרה, משרד המשפטים ושירות הביטחון. "נפגשנו אתם", אומרת בוטון. "הם דיברו אתנו שוב על רצונם שנעצור אותו ונסגיר אותו, בגלל הרשעתו במעורבות בחטיפה ועל קבלת דמי כופר. אבל נרמזנו גם שהם מעוניינים בו בגלל החשד שיש לו קשר לגנרל גוטובינה, המבוקש בידי בית הדין בהאג. הסברנו להם שוב את פרוצדורת ההסגרה שאנו מחויבים לה על פי החוק".

ומה קרה אז?

"הקרואטים סיפרו לנו שהעיתונות בארצם עלתה על הסיפור ושהם מנסים למנוע את הפרסומים הצפויים על כך שפטראץ' נמצא בישראל. אבל בתוך זמן קצר התפרסמה כתבה בעניין. להערכתנו, בעקבות הכתבה פטראץ' ברח בתיעוד מזויף".

על סמך מה אתם מניחים זאת?

"בדקנו בביקורת הגבולות ואין רישום של יציאתו. הוא לא מופיע כמי שיצא את הארץ באופן חוקי עם אותו דרכון שעמו נכנס לישראל. אנחנו לא יודעים איך הוא עזב את ישראל, אך נראה לנו שהוא עזב בדרכים לא חוקיות".

שינוי קטן בתוכנית

יום אחד באוגוסט התקשר חבר אל קובי חייט. החבר סיפר לו בטלפון שהוא פועל בשמה של ידידה, ענת, המחפשת סקיפר שישיט אותה לשיט רומנטי לאורך חופי טורקיה. חייט הסכים. "ענת צלצלה אלי מטורקיה ואמרה לי שהיא מזמינה כמה חברים מישראל לשיט. סיכמתי איתה את כל הפרטים, כולל התשלום וההוצאות שהם ישלמו לי. אחר כך צילצל אלי עורך דין אורן מן ואמר לי: הלקוח שלי דיבר אתך ואני צריך לסדר לך טיסה לטורקיה. ב-22 באוגוסט טסתי לשדה התעופה דלמאן. שם חיכה לי נהג מונית שהסיע אותי לנמל גוצ'ק.

"עוד באותו ערב פגשתי את ענת, שהציגה לי גבר בשם פטר. ענת אמרה לי שפטר הוא קרואטי והוא החבר שלה. התברר לי שהם כבר שכרו יאכטה על שמי. הלכנו לישון ביאכטה ולמחרת בבוקר הלכתי אל חברת הספנות להסדיר את הניירת. הראיתי להם את תעודת הסקיפר שלי, בדקתי ציוד, וידאתי שהכל תקין ביאכטה. זה נמשך כמה שעות".

כמה שולם לחברת היאכטות?

"3,600 דולרים תמורת שבוע הפלגה. זה נחשב מחיר זול".

זו היתה יאכטה מדגם בווריה 49, עם מפרשים ומנוע עזר. בשעות הערב, 23 באוגוסט, עלה על היאכטה עו"ד מן וההפלגה יצאה לדרך. "בלילה עגנו באיזשהו מפרץ וישנו ביאכטה ולמחרת שוב המשכנו בשיט", אומר חייט.

דיברת עם פטר במשך ההפלגה?

"כן. שיחות רגילות. לא שיחות אישיות. הוא סיפר שהוא איש עסקים, שיש לו יאכטה שעוגנת באיטליה. התרשמתי שהוא מבין בספינות ובים, אבל לא כל כך בספינות מפרש. הוא סיפר גם שיש לו יקב בקרואטיה ואפילו הזמין אותי לבקר אצלו".

בשלב מסוים, אומר חייט, הודיעו לו ענת, פטר ומן כי שינו את תוכניתם. עו"ד מן אמר שהוא חייב לחזור לישראל ואילו פטר אמר שהוא חייב להגיע לאתונה. "בגלל השינוי בתוכנית הם ביקשו שנפליג לבודרום", אומר חייט. "שם הם יירדו לחוף ויקחו טיסות, וממני ביקשו שאחזיר את היאכטה לגוצ'ק".

והסכמת?

"כמובן. לא ראיתי שום בעיה. זה לא פעם ראשונה שהפלגתי עם נוסעים ששינו את תוכנית ההפלגה".

חייט הודיע לנוסעיו כי לא יוכל להשיט את היאכטה לבדו וביקש לצרף אליו חבר. הם הסכימו. הוא התקשר בטלפון אל ידידו, יעקב בן קיקי, שמאי סירות בעל עסק לתיקון וטיפול ביאכטות בנמל מרמריס, שהסכים להצטרף תמורת תשלום. בן קיקי הוא גבר ממוצע קומה שפניו צרובות משמש ומרוח. הוא בן גילו של חייט, 45, ויצא לו שם של איש מקצוע, מבין גדול ביאכטות. הוא שירת בחיל הים, ביחידה לעבודות תת מימיות. לאחר שחרורו מצה"ל למד והוסמך כהנדסאי ימי ומאז הוא עוסק לפרנסתו בבניית ספינות ובשיפוצן, ובהפלגות. בין השאר הספיק לנהל מספנה בלוס אנג'לס. לפני כשנה וחצי עבר לטורקיה והקים עם שותפה מקומית את העסק במרמריס.

היאכטה עצרה במרמריס ובן קיקי עלה לסיפון. השישייה המשיכה כמתוכנן בהפלגה לכיוון בודרום. בדרך החלה סערה. הצוות קיפל את המפרשים וניסה להתניע את המנוע, אבל המנוע השתנק וקירטע. הנוסעים החלו, לפי עדותו של חייט, להקיא את נשמתם. "היינו במרחק של שישה-שבעה קילומטרים מרודוס", אומרים חייט ובן קיקי, "והם ביקשו מאתנו שנגיע לחוף בגלל שהם לא מרגישים טוב".

שני השייטים נענו לבקשה. לאחר מאמצים ומאבק לא קל בים הגועש, הם הגיעו לאי היווני לאחר חצות. משרד ביקורת הגבולות היה סגור והם לא יכלו להחתים את הדרכונים. אבל לא היה בכך שום דבר חריג. זה נקרא בעגת הספנים "לעשות שלטר", למצוא מחסה. בים התיכון מפליגות אלפי ספינות, שנכנסות למימי חופים ועוגנות במזחים של מדינות שונות, בלי שנוסעיהן יידרשו להציג מסמכים. החבורה כולה ירדה אל החוף והלכה לאכול במסעדה. לאחר הארוחה חזרו שני השייטים ללון ביאכטה. השאר שכרו חדרים במלון. בבוקר התייצבו ארבעת הנוסעים ביאכטה, ואספו את חפציהם.

זה לא נראה לך מוזר?

חייט: "לא. זה קורה כל הזמן. חברים שלי הפליגו לקפריסין ולא רצו לחזור ביאכטה וחזרו בטיסה".

לא חשדתם בהם?

"לא. בשום שלב".

ואיך התנהג פטר?

"רגיל. הוא אמנם התנהג כבעל הבית אבל היה מאוד ידידותי. במהלך ההפלגה אפילו עזר לנקות את הסירה".

האיש שבתמונה

חייט ובן קיקי נפרדו לשלום מארבעת הנוסעים והפליגו בחזרה לנמל גוצ'ק. הם הגיעו לנמל בשבת, 27 באוגוסט, ומכיוון שאת היאכטה היו צריכים להחזיר רק למחרת, החליט בן קיקי להזמין את שותפתו לעסקים לשיט. השלושה שייטו להנאתם, הטילו עוגן באחד המפרצים ולמחרת שבו לנמל גוצ'ק, כדי להחזיר את היאכטה במועד.

על המזח המתינו להם כמה גברים. "חשבתי שאלה הפועלים שיקשרו אותנו למזח", מספר חייט. אבל מיד לאחר העגינה קפצו עליהם "הפועלים". "הם השכיבו אותנו, קשרו לנו את הידיים והעיניים. חשבתי שהם פלשתינאים, מחבלים פלשתינאים שהשתלטו עלינו, כי באותה תקופה היו אזהרות מפני טרור. הם לא אמרו כלום ועשו עלינו חיפוש. אחר כך הם הורידו אותנו למטה, לחרטום, והורידו לנו את הכיסוי מהעיניים. ראיתי חבר'ה בבגדים אזרחיים עם אקדחים ונרגעתי, הבנתי שהם כנראה לא מחבלים. הם אמרו לנו שהם לא משטרה רגילה אלא כוח מיוחד. הם הכניסו אותנו למכונית ונסענו לבסיס צבאי. אני הייתי רק בבגד ים ובטי שירט".

בבסיס הופרדו השלושה וכל אחד נלקח לחקירה נפרדת. "הם אמרו לי: ספר לנו הכל", מספר חייט. "זה הרגיע אותי, כי לא היה לי מה להסתיר".

במה האשימו אותך?

"החוקר אמר לי שהנוסע שלנו, פטר, הוא קרימינל. 'עזרתם לקרימינל'".

לאחר זמן מה שוב כוסו עיניהם והם הוסעו לתחנת משטרה בעיר פטיה. שם שוב נחקרו. אחד החוקרים שאל את חייט אם הוא עובד בשביל המוסד. חייט השיב בשלילה. אחר כך שאל אותו אם ענת אינה סוכנת של המוסד. חייט הסביר שאינו מכיר אותה מספיק. שני השייטים סיפרו בחקירתם כל מה שידעו, כולל שם המלון ברודוס שבו לנו הנוסעים. החוקרים הראו להם תיק ובו תמונתו של פטראץ', מרשימת מבוקשי האינטרפול, והם זיהו בתמונה את "פטר". בתחנת המשטרה, בנוכחות מתורגמנית, נגבתה מהם עדות רשמית. "המתורגמנית אמרה לי שאנחנו נאשמים בעזרה לעבריין נמלט וזאת עבירה חמורה שהעונש עליה שבע שנים".

את הלילה הם העבירו בתא מעצר נעול בתחנה המשטרה. למחרת, יום שני, נלקחו שני הגברים והשותפה הטורקייה של בן קיקי, לדיון אצל שופט. עוד לפני הדיון הספיקו השניים להתקשר לשגרירות ישראל באנקרה ולהודיע על מעצרם. "השופט שאל כמה שאלות, הקריא את העדות שמסרנו ואמר שהוא מאמין לנו ושלא עשינו שום דבר פלילי ושהוא משחרר אותנו", אומר חייט. לאחר הדיון שמעו בטלפון מהשגרירות כי אכן ישוחררו בתוך כמה שעות.

השותפה הטורקייה שוחררה ראשונה ושכרה עורך דין מאיסטנבול. עורך הדין בא בטיסה והחל לפעול במרץ להסרת המהמורות הביורוקרטיות. גם משגרירות ישראל ומהקונסוליה באיסטנבול התעניינו מדי פעם בשלומם. הקונסולית הישראלית הסבירה להם בשיחת טלפון כי בגלל המרחק נבצר ממנה לבוא לבקרם והבטיחה שוב ושוב שהיא מטפלת בעניינם. אבל ה"כמה שעות" נמשכו עוד עשרה ימים.

חייט המודאג התקשר לבני משפחתו ולידידים, שיש להם מהלכים במרכז הליכוד. אלה פנו לשר החוץ סילבן שלום. אבל שום פנייה ושום התערבות לא פיצחה את המכשולים הביורוקרטיים. במשטרת טורקיה לא ראו בהם עצורים, אלא מעוכבים. הם הורשו לצאת בליווי שוטר לקניות ולמסעדות, אבל נאלצו ללון בתחנת המשטרה. רק 12 יום אחרי מעצרם, ב-8 בספטמבר, הוחזרו להם דרכוניהם והם עלו על מטוס באנטליה ונחתו בישראל.

ידיד הממסד הביטחוני

מדוע בחר פטראץ' להסתתר דווקא בישראל? כנראה משום שזה כעשור הוא מכיר היטב את ישראל, התוודע לכמה ישראלים ובהם סוחר הנשק, תא"ל בדימוס עמוס קוצר, והשקיע בה כספים. על פי חקירה שניהלו השלטונות בקרואטיה, ב-2001 העבירו פטראץ' ושותפו לעסקים, גנרל זגוראץ' (שעל חטיפת בנו הוא הורשע), 19 מיליוני דולרים לישראל, שהופקדו בבנק לאומי בכפר שמריהו, בסניף מספר 844 ברחוב המעפילים.

הכספים הופקדו בחמש עד שבע העברות בחשבון שפתחה חברת "נוואדה טריידינג". החברה לא הופיעה ברשימות רשם החברות בישראל והחוקרים בקרואטיה העריכו שהיא רשומה באחד ממקלטי המס בעולם. קוצר, תושב כפר שמריהו, הכחיש אז ומכחיש גם כעת כל קשר לחשבון הבנק של חברת "נוואדה טריידינג".

הרובייה פטראץ' נחשב לאחד העשירים הגדולים של קרואטיה, בבעלותו בין השאר אדמות חקלאיות, כרמים, יקב, בניינים, והוא היה בעל סוכנות למכוניות ואופנועים. הוא דוגמה בולטת של יזמים ואנשי עסקים זריזים, שידעו לנצל הזדמנויות מהתפרקות יוגוסלוויה וממלחמות הבלקן.

המלחמה שפרצה ב-1991 בין קרואטיה לסרביה, ובין סרבים, קרואטים ומוסלמים בבוסניה-הרצגובינה, היתה אכזרית ומלווה בפשעי מלחמה מכל הצדדים. הפשעים המיוחסים לגנרל אנטה גוטובינה, ידידו של פטראץ', בוצעו לקראת סיום המלחמה ב-1995. בין השאר הוא נאשם בבית הדין הבינלאומי בהאג במעורבות ברצח של 150 סרבים ובאחריות לגירושם - טיהור אתני - של כ-150 אלף סרבים מחבל המריבה קראינה.

בגלל הנחיתות הצבאית של קרואטיה מול סרביה, היתה הנהגתה זקוקה נואשות לנשק, ולא תמיד בדקה בציציות של מקורותיו. הרבויה פטראץ' הפעיל את קשריו אצל ידידיו, קצתם גנרלים בצבא קרואטיה, חנך היכרויות חדשות ובתוך שנים ספורות היה לסוחר נשק חשוב בארצו. הוא ידע להפעיל דמיון ויצירתיות, כדי לעקוף את העיצומים שהטילו האו"ם ונאט"ו על הצדדים הנצים.

אחד משותפיו של פטראץ' היה סוחר הנשק הישראלי עמוס קוצר. "נכון שהכרתי את פטראץ', ואף ניסינו לעשות עסקים משותפים", אומר קוצר, שמסרב לפרט כיצד בדיוק התוודע לעמיתו הקרואטי. "הכרתי אותו בשנת 1994. הוא היה כבר איש עסקים ידוע. היה לו יקב והוא היה בין השאר יבואן של וולוו ואופנועני דוקאטי".

לדברי קוצר, עסקיו המשותפים עם פטראץ' התנהלו בשני שלבים. בשלב הראשון הם ניסו לקנות בשביל קרואטיה נשק ממדינות מזרח אירופה. בשלב השני, בשנים 1997 -1996, לאחר סיום המלחמה, ניסו למכור עודפי נשק של צבא קרואטיה למדינות אחרות, בעיקר באפריקה. "אבל בשני השלבים לא יצא כלום מכל העניין", אומר קוצר. "פטראץ' היה מקושר מאוד לממסד הביטחוני והצבאי של קרואטיה", הוא מספר.

קוצר היה בשנות השמונים קצין צנחנים וחיל רגלים ראשי. לאחר פרישתו מצה"ל קיבל אישור ממשרד הביטחון לעסוק בסחר בנשק ובייעוץ ביטחוני. בתחילת שנות התשעים חבר לסוחר הנשק נחום מנבר. בשלב מסוים פנה קוצר אל הממונה על הביטחון (המלמ"ב) במערכת הביטחון ודיווח ששותפו מנסה למכור לאיראנים חומרי לחימה כימיים.

ב-1997 נעצר מנבר. בחקירותיו הוא טען שקוצר היה מודע למגעיו החשאיים עם האיראנים, ואף השתתף בכמה פגישות עם נציגים איראנים, שהתקיימו במלון מריוט בווינה. במשפטו היה קוצר אחד מעדי התביעה המרכזיים. בשיחה השבוע הכחיש קוצר את טענות מנבר. לדבריו, הוא לא נכח בשום פגישה עם האיראנים ולא היה מעורב בשום ניסיון למכירת חומרי לחימה כימיים לאיראן. "במשפט חזר בו מנבר מהטענות האלה כלפי".

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את מנבר בבגידה ובסיוע לאויב במלחמתו בישראל וגזר עליו 16 שנות מאסר. קוצר, לעומתו, נחשב לידיד הממסד הביטחוני וקשריו עמו רק התהדקו. לטענת קוצר, אין כל קשר בין פעילותו בקרואטיה והיכרותו העסקית עם פטראץ' לבין עבודתו עם מנבר באותן שנים, "אלה שתי פעולות עסקיות שונות ונפרדות".

קוצר ופטראץ' המשיכו לשתף פעולה בעסקים גם לאחר סיום מלחמות הבלקן. קוצר השקיע בחברת הביטוח "אטלס" שבבעלותו של פטראץ'. אבל החברה נקלעה לקשיים וקוצר אומר כי אף שרשמית הוא עדיין בעל מניות בחברה (הוא אינו מוכן לפרט את היקף אחזקותיו בה), הוא מתייחס להשקעה כאל "חוב אבוד".

קוצר טוען בתוקף כי מעולם לא הכיר את גנרל גוטובינה ובוודאי שלא ידע על הקשר לכאורה בין פטראץ' לגוטובינה ועל החשדות נגד השניים. "הפעם האחרונה שראיתי את פטראץ' היתה ב-1999 ומאז נותקו בינינו הקשרים", אומר קוצר. "עובדה היא שהוא לא התקשר אלי, ונודע לי מעיתונאים קרואטים שהוא נמצא בישראל. כנראה הבין שאני לא אעזור לו".

הטעות הגדולה שלו

הקריירה העסקית של פטראץ' החלה בשנות השמונים, עם ניצני ההתרופפות של השלטון המרכזי, הקומוניסטי, ביוגוסלוויה. הוא עבד בכמה חברות יצוא-יבוא והתמנה באחת מהן, "פלמאן", למחסנאי ראשי, אבל נאלץ להתפטר לאחר שהמשטרה פתחה נגדו בחקירה בחשד לניפוח מחירים. ב-1990 הוא גילה את נפלאות הסחר במטבע חוץ. כעבור זמן, בראיונות לתקשורת הוא התפאר כי בעיסוקו זה בעצם "הציל את קרואטיה מאסון פיננסי", שסרביה ניסתה להמיט על יריבתה.

הוא רכש בזול מניות של חברות שהוצעו למכירה ומישכן אותן כדי לקבל מהבנקים הלוואות וקווי אשראי מוזלים. עד מהרה יצא שמו ברחבי המדינה ובעיקר בחוגי השלטון של הנשיא פראניו טוג'מן כאיש עסקים מחונן ומוכשר, ורבים שיחרו לפתחו והציעו לו שותפות. אחד מהם היה נכדו של הנשיא, דז'אן קוסוטיץ'. השניים היו לשותפים בבנק קפטול.

לקראת סוף שנות התשעים החלה התקשורת לשרטט את דיוקנו של פטראץ' גם כראש של חבורה שעושה את עסקיה באמצעים לא כשרים. התברר כי בבעלותו, בין השאר, קזינו. בתקשורת נכתב במפורש שהוא אחד מראשי הפשע במדינה. ראיות לביסוס חשדות אלה התפרסמו בעיתון "נדלני טלגרף". העיתון השיג תעתיקי שיחות טלפון של פטראץ', שהוקלטו כנראה בידי שירות הביטחון הקרואטי. מתעתיקי השיחות התברר שפטראץ' מעורב לכאורה בעסקים של שוק שחור, שבמרכזם הברחת סיגריות וסמים.

אישוש נוסף לחשדות ניתן כשהתגלה כי השתתף ב-2001 בהלווייתו של סנדק הפשע הקרואטי, זלאטקו באגריץ', שנרצח. כשפט-ראץ' התבקש להסביר את נוכחותו שם, הוא אמר שזאת היתה "הטעות הגדולה" שלו. באותה שנה נרצח גם וויטק סליסקו, שנחשב "מלך ההימורים" של זאגרב. רוצחו היה שכיר חרב ממוצא בלגי, ששירת ביחידת האבטחה המיוחדת ("המשמר הפרטוריאני") של הנשיא טוג'מן. פטראץ' נחקר במשטרה וטען כי לא ידע דבר על רצח סליסקו וממילא גם לא היה מעורב בו.

אם לא די בכל אלה, בחודש שעבר הועלו בתקשורת בסרביה (בין השאר בשבועון "נין") טענות כי פטראץ' הוא מודעו של ראש כנופיה אחר. ולא סתם ראש כנופיה, אלא מילוראד לוקוביץ', הסרבי הידוע לשמצה. לוקוביץ', המכונה "לגיה" (על שום שירותו בלגיון הזרים הצרפתי), פיקד על יחידה מיוחדת בצבא סרביה שפעלה לדיכוי המרד של האלבנים המוסלמים בחבל קוסובו. ב-2001 הוא פרש משירותו הצבאי ועמד בראש ארגון פשע שכינויו "זמאן", על שם פרבר בבלגראד. חברי הכנופיה ולגיה בראשם חשודים כי יזמו ורצחו במאי 2003 את ראש ממשלת סרביה, זוראן ג'ינג'יץ'. בתקשורת הסרבית לא ידעו לפרט אילו קשרים, אם בכלל, היו לפטראץ' עם לגיה.

אבל מלבד רמיזות בתקשורת וחקירות במשטרה, לפטראץ' לא היו למעשה חיכוכים של ממש עם החוק, למעט תקרית אחת שבה הורשע בתקיפת מנקה בבניין שבו שכנה מסעדה שבבעלותו. רק ב-2004 נהפכו הרמיזות לעובדות שזכו לאישור בית משפט. יחד עם עוד כמה שותפים הוא נחשד במעורבות בחטיפת בנו של גנרל זגוראץ'. לפי התביעה, החוטפים דרשו כופר של 1.5 מיליון יורו, אך הסתפקו במחצית הסכום. אחדים מהם הורשעו ונשלחו למאסר. פטראץ', שנגזרו עליו שש שנות מאסר ומורשע אחר, איוון מטקוביץ, שנחשב החשוד העיקרי בפרשה, לא התייצבו למשפט והוכרזו עבריינים נמלטים.

פטראץ' נעצר ביוון

לאחר שירדו מהיאכטה באי רודוס, שב עו"ד מן לישראל. פטראץ' הגיע לעיר הנמל פטראס דרך כרתים. הוא עלה שם על מעבורת שהפליגה לנמל אנקונה באיטליה. ב-31 באוגוסט, בעת שהמעבורת עגנה בדרך בנמל היווני איגומניצה, עלו על סיפונה שוטרים ועצרו אותו. בית משפט יווני גזר עליו חמישה חודשי מאסר על החזקת דרכון מזויף וקבע כי הוא בר הסגרה.

פטראץ', באמצעות עורכי דין יווניים וקרואטיים, הגיש ערעור לבית המשפט העליון ביוון. הדיון יתקיים בעוד כשבועיים. בו-בזמן הוא ביקש מקלט מדיני, בטענה שהוא נרדף פוליטית בקרואטיה ולא יזכה שם למשפט הוגן. לטענת עורכי דינו, כל ההליכים המשפטיים שבהם הורשע בחטיפה היו "עיוות אחד גדול". הם נסמכים בין השאר על דברים שמסר שותפו לפשע איוון מטקוביץ, שנעצר בינתיים בקרואטיה. מטקוביץ טוען שהוא ופטראץ' לא היו מעורבים בחטיפה.

בקשות לקבל את גרסתו של פטראץ', באמצעות עורכי דינו ביוון ובקרואטיה, לא נענו. עורך דינו הישראלי, אורן מן, סירב לומר באילו נסיבות הכיר את פטראץ' וכיצד מונה להיות עורך דינו ומנהל עסקיו בישראל. הוא גם נמנע מלמסור כל פרט על ההפלגה, או על "ענת", חברתו של פטראץ'. "עד לשמיעת הערעור ביוון אני מנוע מלהתייחס לכל הפרשה", אמר בשיחה קצרה. "כל מה שאני יכול לומר הוא שההפלגה מטורקיה ליוון היתה רגילה וחוקית, ולא ניסיון הברחה. אין לו (לפטראץ') כל עבר פלילי. כל מה שמתנהל נגדו הוא רדיפה פוליטית".

המניע הפוליטי מתייחס בעיקר לקשר המיוחס לפטראץ' עם הגנרל אנטה גוטובינה (מעניין לגלות שהגנרל הקרואטי, כמו הסרבי לגיה, שירת בלגיון הזרים הצרפתי). בעיני התובעת השוויצרית קרלה דה פונטה, גוטובינה הקרואטי הוא אחד משלושת המבוקשים החשובים ביותר שהיא חותרת ללכוד, יחד עם הסרבים-הבוסנים גנרל ראטקו מלאדיץ' והפוליטיקאי ראדובן קראדז'יץ'.

בלחצה ובהשפעתה של דה פונטה אימצו מדינות האיחוד האירופי מדיניות נוקשה כלפי קרואטיה: כל עוד לא יימצא גוטובינה ולא יוסגרו לבית הדין בהאג, לא תוכל קרואטיה לפתוח במשא ומתן על הצטרפות לאיחוד. פטראץ' נחשב בעיניה לאיש מפתח שיכול להוביל למעצרו של גוטובינה. משום כך הוכרז פטראץ' ב-2001 כ"מסורב כניסה" למדינות האיחוד האירופי.

הלחץ הבינלאומי השפיע כנראה בסופו של דבר. הממשל הקרואטי ביקש בחודשים האחרונים להפיס את זעמם של האירופים וליצור ולו מראית עין של שיתוף פעולה. מבחינתו, מעצרו והסגרתו של פטראץ' יכולים להעיד כי נעשים מאמצים כנים לעצור את פושע המלחמה המבוקש, שרבים בארצו רואים בו גיבור לאומי. "בגלל שהם יודעים כי ברגע שגוטובינה יוסגר ימיהם בשלטון ספורים", מעריך עו"ד מן, "הם הפכו את פטראץ' לשעיר לכפרת עוונות".

לעו"ד מן יש השערה כיצד נלכד פטראץ', אבל הוא אינו מוכן לומר מהי. החוקרים הטורקים סיפרו לחייט ולבן קיקי כי הם עקבו כל הזמן אחר פטראץ' וראו אותו עולה על היאכטה, אך לדבריהם בגלל תקלה ביורוקרטית (לא היה ברשותם צו מעצר) לא עצרו אותו והניחו לו להפליג. לעומת זאת, ניצב משנה בוטון זוקפת את לכידתו של פטראץ' לתושיה של משטרת ישראל. לדבריה, ברגע שדיווחו שלטונות טורקיה לשגרירות ישראל באנקרה על מעצר שני הישראלים, שהשיטו נוסע קרואטי ששמו פטר, נדלקה שם נורה אדומה.

"הנספח שלנו לענייני משטרה חיבר אחד ועוד אחד וחשד כי פטר הוא המבוקש פטראץ'", אומרת בוטון. "הנספח מסר לטורקים את הערכתו וכך ידעו החוקרים להראות לשני העצורים הישראלים את תמונתו של פטראץ'; הם אישרו כי האיש בתמונה הוא הנוסע שלהם. הנספח התקשר מיד לעמיתו, הנספח הקרואטי, ומסר לו את המידע. התברר שהקרואטים ידעו כבר כי פטראץ' מסתתר בטורקיה, אך שכחו לספר לנו. הנספח הקרואטי ושלטונות טורקיה העבירו התראה ליוונים, עם שם המלון שבו שהה פטראץ' ברודוס, ואלה לכדו אותו". כהוכחה לתרומה של משטרת ישראל למעצר מצביעה בוטון על העובדה שהנספח הישראלי קיבל עיטור כבוד מיוחד בטקס שהתקיים בשגרירות קרואטיה באנקרה.

אבל הפוליטיקה הבינלאומית לא ממש מעניינת את שני השייטים הישראלים. קובי חייט אומר שהוא "רוצה להתנתק מכל העניין". בן קיקי לא יכול להתנתק, משום שבינתיים אינו רשאי להיכנס לטורקיה. "נגרם לי נזק אדיר", הוא אומר. "העסק שהקמתי בטורקיה קורס, במרינות בישראל מרכלים עלי ומפיצים עלי שמועות. מי יפצה אותי על כך?" *



הרוביה פטראץ'. מבקש מקלט מדיני ביוון בטענה שנפל קורבן ל"רדיפה פוליטית"


מסלול הבריחה של פטראץ'. עלה על היאכטה בנמל גוצ'ק, ירד ברודוס, נעצר באיגומניצה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו