בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היי, ג'ו

יוסי פיאמנטה, הגיטריסט המחונן שבשנות ה-70 עזב לניו יורק, התחתן עם בת דודתו בת ה-16 וחזר בתשובה, שב ארצה ומתכוון להראות לחילונים ולדתיים גם יחד על מה ולמה זכה באמריקה לתואר "הנדריקס החסידי"

תגובות

כמעט 29 שנים חלפו מאז עזב גיטריסט הרוק יוסי פיאמנטה את הארץ ונסע לניו יורק כדי להכין את האלבום המשותף שלו עם הסקסופוניסט האגדי, סטן גץ. האלבום מעולם לא ראה אור. במקום זה מצא פיאמנטה את אלוהיו ונעשה דוס, התחתן עם בת דודתו בת ה-16, גידל שישה ילדים ובתוך כמה שנים, ממקום מושבו בברוקלין, מיקם את עצמו כ"הנדריקס החסידי", שלא לומר "געפילטע גרסיה".

עכשיו הוא כאן - ולצמיתות, הוא מצהיר. "חזרתי סופית לארץ. אבא שלי, בן 80, צילצל אלי לניו יורק ואמר: 'תחזור ארצה, תהיה אתי קצת'. הוא אף פעם לא דיבר בטון כזה והחלטתי לחזור. כל החיים ניגנתי ועשיתי מוסיקה ולא אפסיק. עכשיו אנגן בארץ ואקים להקה ואקפוץ להופעות בכל מקום בעולם שיזמינו אותי".

השבוע התקינו לו קו טלפון משלו בדירת אביו ברחוב פרישמן בתל אביב. ישבנו על המרפסת שהשקיפה על הרחוב, ופיאמנטה עישן נובלס בשרשרת, לגם גלונים של קפה שחור בטחינה מיוחדת שהביא מניו יורק ולא חדל להגיש תקרובת מיובאת, איכותית לא פחות - תותים לבנים מאפגניסטן, צימוקים מאיראן, אגוזי קשיו מתאילנד.

"אני חי כמו מיליונר, קונה את האוכל הכי טוב בעולם", הוא אומר. "כשאני מבשל אני משתמש בחומרים הכי טובים. האמפילפייר שלי שהזמנתי באמריקה ב-76' והתקינו בו לבקשתי 15 שינויים יצא זהה לאמפליפייר שהזמין במקביל אלי קרלוס סנטנה. אבל מה, אני תפרן. כל מה שהיה לי, הלך על החיים. שכר הלימוד של הילדים, שזה אלפי דולרים בשנה, ודמי השכירות של הבית הגדול בברוקלין, מה לא. החיים הרי זה מה שקורה עכשיו, לא?"

למשמע השאלה אם השיבה לארץ לא תייבש אותו כלכלית, כמי שהתחיל בניו יורק ב-76' בשכר של 30 דולר לחתונה חסידית והגיע ל-2,000 דולר לחתונה, הוא מצחקק. "יש לי עתיד ורוד, אני אופטימי. תהיה לי כאן להקה הכי טובה ואעמוד על כל במה אפשרית בארץ ואופיע ואמשיך להקליט. תני לי חודש-חודשיים".

הוא מתכנן להקים בארץ להקה שתכיל בסיסט, מתופף וקלידן וכמובן את אחיו, נגן החליל אבי פיאמנטה, שמופיע אתו כל השנים בניו יורק וחזר לפני כמה שנים לארץ ומתגורר עם משפחתו בכפר חב"ד. האם הוא בעצם בונה על המגזר החרדי? מי בארץ עושה כסף מרוקנרול? "אנגן איפה שישלמו לי", הוא משיב. "לא אנגן ואלווה זמרות כי קול באשה ערווה ושירה זה הרי דבר מחרמן וזה אסור. לא אנגן מוסיקה לריקודים של מינים מעורבים. אבל חוץ מהמגבלות האלה אנגן בכל מקום. הלכתי לאמריקה, ומה לדעתך עשיתי שם שלא עשיתי בארץ? גם אם הייתי נשאר כאן הייתי מרוויח טוב. אני מסתכל על זה בעיניים של שואו-ביזנס. כמה כבר עולה לשכור אולם של 500 איש? אני חושב שאפשר לעשות בארץ כסף ממוסיקה ואני יכול למלא אולמות לא רק במגזר הדתי אלא גם בתל אביב. אני לא רוצה להישמע דאווינר, אבל אני חושב שזה אפשרי".

לעת עתה אין מה לדאוג לו. ביום חול המועד הראשון הוא הופיע באירוע סוכות בבולטימור (3,000 דולר) ולמחרת בקווינס (2,000 דולר). אז אמנם "סוכות זה שפיץ של עונה וחודש שלם לא עבדתי", אבל כאמור הוא לא נח לרגע והוא מלא אופטימיות להבהיל, אף שמבחינה אישית הוא ידע ימים מאושרים יותר.

במאי הוא נפרד מאשתו, ויויאן, לאחר כ-28 שנות נישואים, שבמהלכן נולדו ששת ילדיהם וגם כמה נכדים. עכשיו הם בהליכים משפטיים. על הסיבות הוא לא מדבר. די לו בקשיי הסיטואציה. הוא מתרכז בחלומו להביא את הילדים - הקטן שבהם בן 8 - ארצה. "החלטתי באוגוסט השנה שאני חוזר ומאז ההחלטה אני שומר יום טוב אחד. ישראלים שחיים בחו"ל חייבים לשמור שני ימי טוב ועכשיו אני פטור מאחד. זה מוכיח שכבר חזרתי לארץ".

ביצוע פיאמנטה

לפני שבועיים, ב-11 בחודש, עלה פיאמנטה, בן 54, לבמה של חנות המוסיקה "האוזן השלישית" במשכנה החדש בתל אביב (בבניין קולנוע "מקסים" לשעבר), במופע מחווה מיוחד, "ג'ימי הנדריקס חי", בהשתתפות הגיטריסטים שלמה מזרחי ולהקתו וצ'לי סיגלסקי מ"שליחי הבלוז". הערב הופק על ידי איש הרוק הוותיק שאול גרוסברג, שאותו מכנה פיאמנטה "הפרופסור של הרוק הישראלי ובעל הארכיון המקיף ביותר המחזיק בין השאר כרזות של הלהקה שלי מתחילת שנות ה-70".

כשפיאמנטה, על תקן של כוכב אורח, עלה על הבמה, הריעו לו ושרקו כמו חזר הבן האובד ארצה (מה שנכון). עם כיפה בוכרית צבעונית על הראש ("אהבתי כיפות בוכריות עוד לפני שנעשיתי דוס, זה הכי בימתי שאפשר"), זקן עבות ושזור חוטי שיבה וציציות צחורות המשתרבבות מעל הג'ינס, הוא היה עגלגל וחייכני ופניו האירו בחום. בכל פעם שכמו היכה על הגיטרה ("אני בא מרחוק למיתר"), הגיב הקהל בהתרגשות. באולם אפשר היה להבחין באילן וירצברג ובישראל בורוכוב, איש "אנסמבל מזרח מערב" שבעבר ניגן עם פיאמנטה; עוד בלטו בנוכחותם כ-20 חב"דניקים צעירים שבאו במיוחד מכפר חב"ד ביודעם שפיאמנטה, שאמנם אינו מזוהה עם שום פלג דתי ("אני יהודי פשוט"), הוא הוא האיש שמרקיד את אחיהם בניו יורק והלהיב עם הרוק החסידי הייחודי שלו את בכירי הרבנים, כולל הלובביץ' בשעתו. "מה חשבת, שבמשך 20 שנה ויותר ביזבזתי באמריקה את הזמן? זה מאוד יוקרתי לנגן בפני רבנים. זה כמו שתגידי לי שניגנתי בקונצרט ואריק קלפטון מחא לי כפיים. ניגנתי מול גדולי התורה והם האזינו לי בהנאה".

בחדר האורחים בבית אביו אפשר לשזוף לפחות שמונה דימויים של הלובביץ', ממוסגרים ולא ממוסגרים, וביניהם צילום של פיאמנטה עם הרב וצילום של אביו החילוני, יהודה פיאמנטה, אחד מראשוני יחידת ה-101, קד קידה לרב. לא מכבר ראה מודעת עמוד של חב"ד עם תמונת הלובביץ' והתרגש. "אני חייב לשלוח את זה לאחותי בניו ג'רזי", הוא אומר.

הוא היה הראשון במשפחה שחזר בתשובה. אחיו החלילן אבי ("היד השנייה שלי") ושתי האחיות חזרו בתשובה בעקבותיו וכיום גם הם עתירי ילדים ושמחים בחלקם. "אני לא משתמש בנוסח 'חזרתי בתשובה'. הלוואי וביומי האחרון אוכל להגיד שחזרתי בתשובה. לחזור בתשובה זה תהליך יומיומי בין אם אתה דתי ובין אם אתה חילוני. מה את חושבת, שהדוסים לא חוזרים בתשובה, שאין להם חטאים ועוונות?"

כל השנים בניו יורק הוא דבק גם בישראליות שלו, קרא עיתונים מישראל ולא התחבר לכלום פרט לערוצי המוסיקה בטלוויזיה האמריקאית. "אני לא יודע לפתוח מחשב ואין לי ראש לזה. תני לי לנגן בגיטרה. בזמני החופשי אני קורא תורה ותהילים, כל שנה אני לומד פירוש חדש לתורה. זה בעצם מה שחשוב". אבל הוא אינו פנאטי וכאשר הושטתי ידי, הוא לחצה ללא היסוס. "זו עבירה לדחות יד מושטת, גם אם זו יד של אשה, ולביישה. יסלח לי השם ובאמת אסור לי לגעת בנשים, אבל אני חי כאן ואני מציאותי ואני לא פחות ישראלי ממי שהכי חילוני בעיניך. אני לובש ג'ינס וטי-שירט ולא תראי אותי בשטריימל. בשבת אני חובש מגבעת לכבוד בית כנסת".

מניו יורק הוא הביא לארץ את האמפליפייר שרכש ב-76' בהגיעו לראשונה לארצות הברית, ואת הגיטרה הישישה שלו ממנה לא נפרד. הוא קנה אותה בחנות ברחוב 48 בניו יורק באותו סיבוב קניות ב-76'; שבוע הוא בילה באגף הגיטרות המשומשות עד שמצאה, "פנדר סטראטוקסטר" ילידת 63', שנהפכה ל"זו שאני הכי אוהב". הוא שילם תמורתה כ-750 דולר וגם הוסיף לה חלקים, שאותם הוא ממשיל לצמיגי שטח מיוחדים. הסיפור המיתולוגי ביותר שנקשר בגיטרה מוליך לבוב דילן.

"ב-1990 ניגנתי בהופעות מגבית בשביל חב"ד ('Chabad telethon') שצולמו בלוס אנגל'ס ושודרו ברחבי ארה"ב. דילן ישב בקהל והכל התחננו שיעלה לנגן ולשיר. הופעתי בארבעה קטעים במופע שארך כשש שעות. דילן, סיפרו לי אחר כך, היתנה את השתתפותו רק אם יוכל לנגן בגיטרה שלי. ביקשו והסכמתי והוא עלה וליווה מישהו אך לא שר. אחר כך הוא הודה לי ואמר שיש לי 'וונדרפול גיטאר', אחת מסוגה. אחרי כחודש, אני מקבל טלפון מספרד, מטכנאי הגיטרות של דילן, שעשה שם במסע הופעות. הטכנאי ניסה לשכנע אותי למכור את הגיטרה לדילן. סירבתי בעדינות ונימקתי שלדילן יש אוסף מרשים של גיטרות ולי יש גיטרה אחת ואין אחרת והיא לא למכירה. האיש שאל: 'ואם תקבל צ'ק פתוח?' התנצלתי ואמרתי לא תודה. הוא שאל מה עשיתי לגיטרה. הסברתי שהוספתי לה כפתור בנוסף לכפתורים האורגינליים שאיפשר לה לתפקד כמו עוד גיטרה טלקסטר. באמת יש לה סאונד עשיר וטוב והיא גם נוחה מאוד ביד כי ה'נק' (זרוע) שלה יושב לך ביד בלי להפריע".

אחרי כל השנים שעברו לא חשבת להמיר אותה באחרת?

"היא מרופטת מרוב שהכנסתי לה מכות עם המפרט, ובל נשכח את 15 השנים שבהן עשיתי כמה חתונות חסידים בשבוע ובכל חתונה אני מנגן נון-סטופ בין חמש לתשע שעות נגינה. בהופעות רוק שלוש שעות נגינה זה גג, אבל בחתונות חסידים זה נמשך ונמשך, והנה היא עדיין משרתת אותי הכי טוב שאפשר".

ב-93', כשהיה בן 42, נכתב עליו ב"ווילג' וויס" שהוא "הנדריקס החסידי". "המיזוג הנע-ונד המיוחד לו של רוק מתקדם, ג'ז וצלילים יהודיים וערביים הפך אותו ל'בנד לידר' מבוקש במאות חתונות בארה"ב ומחוצה לה", כתב ריצ'רד גר, אחרי שהיה בהופעה של פיאמנטה והתרשם שהוא מפיק מהפנדר הנושנה שלו צלילים כאילו היתה עוד חשמלי. במאי 98' בכתבה ב"ניו יורק פוסט" נוספו תארים כמו "סנטנה הספרדי" ו"רוקר מזרחי". "הדביקו לי הרבה שמות, 'געפילטע גרסיה' ו'חסיד רוק' שנכתב כמו אסיד רוק. אני לא מתרגש מזה. אז כתבו. אני יוסי פיאמנטה, יהודי ספרדי שנולד בירושלים".

מה מקור השמועה שלפני כמה שנים נבחרת כגיטריסט מספר שמונה בעולם במגזין "בילבורד"?

"ב-98' יצא לי האלבום 'מיתרי לבי' שכלל מוסיקה שכתבתי ללא שירה והוא קיבל ביקורות טובות בעולם, ואז נכתב ב'בילבורד' שאני מדורג כגיטריסט מספר שמונה בעולם. אף פעם לא ראיתי את הרשימה, רק שמעתי מאנשים בתעשייה שקראו אותה ואמרו שהייתי הגיטריסט היחיד שאינו מפורסם ברשימה שהכילה ענקים כמו קלפטון וזאפה. זאת היתה תקופה שהופעתי במועדונים בניו יורק. ב-94' בערך חזרתי לרוקנרול ועד 2000 ניגנתי במועדון 'ווט-לנדס' שנסגר לפני ארבע שנים. הייתי שוכר את המקום וממלא אותו. הקהל היה מעורב, דוסים, שחורים, איטלקים ודרום אמריקאים שקראו בעיתונים על 'החסידיק-הנדריקס', ואני אפילו לא ניגנתי הנדריקס".

מה ניגנת?

"את המוסיקה שלי. היה מצב שמ-78', חוץ מ'מצווה גוררת מצווה' שנכתב עוד בארץ לפני שנהייתי דוס, התעסקתי בעיקר במוסיקה יהודית חסידית, שזה כלל מוסיקה מזרחית. עד היום אני מנגן את הפיוט 'אגדלך' לפי רבי אברהם אבן עזרא מהמאה ה-12, אני עושה זאת בסגנון רוקנרול קלאסי ואנשים נטרפים. המוסיקה מסורתית קלאסית והביצוע הוא ביצוע פיאמנטה, ולכן אנשים באים לשמוע אותי".

מה זה אומר, "ביצוע פיאמנטה"?

"זה אומר שהעיבודים שלי ואני מאלתר בסגנונות מעורבבים בין מזרחי לרוק ולבלוז. המזרחי הוא ים-תיכוני נוסח אום כולתום ועבד אל וואהב המצרים, נוסח סבח פכרי הסורי ופיירוז הלבנונית. כל מוסיקה שניגנתי אי פעם, כולל החסידית, הייתי גיטריסט רוק. ניגנתי עם גדולים במוסיקה ונהייתי דתי ונולדה לי ילדה, ואיך אפרנס? במקום לעלות על מונית, בחרתי בחתונות של חסידים שבעיניהם גיטרה היתה כלי טמא כי זה סקס-סמים-ורוקנרול. כשנכנסתי למוסיקה החסידית בניו יורק היה מקובל בלהקות חסידיות אורגן, סקסופון, חצוצרה, טרומבון וקלרינט, אבל לעולם לא גיטרה. לקח זמן עד שהם ראו שאני מנגן על הגיטרה את השירים כמו שהם שרים אותם. הם שרו 'אההה' ואני הייתי מותח את המיתר כמו קול אנושי. כשהם אמרו שהכלי טמא, הסברתי להם שהכלי לא קובע טומאה או קדושה. את זה קובע רק הנגן".

לקראת קונצרט המחווה ל"אוזן השלישית" נכתב שזו הופעתו הראשונה של פיאמנטה בארץ מאז עזיבתו, אבל במשך השנים הוא קיים מספר גיחות מוסיקליות לארץ. ב-92', למשל, הופיעו הוא ואחיו אבי במסגרת פסטיבל הכליזמרים החמישי בצפת, בליווי כמה מטובי נגני הג'ז הישראלים. הם הגישו שירים מזרחיים מסורתיים שעובדו לרוק, או ל"ביצוע פיאמנטה", מה שזיכה אותם, מפיו של ראש העיר צפת, זאב פרל, בתואר "חבורת פרחחים". פרל לא השכיל להבין מה הקשר בין מוסיקה מזרחית בסגנון מודרני למופע כליזמר בנוסח חסידי יידישאי.

מדליק בסגנון שלו

אמו של פיאמנטה, גניה סוויד, נולדה בדמשק והגיעה לירושלים עם משפחתה כשמלאו לה שמונה. כשהיתה כבת 16 נישאה לאחד מתשעת ילדי המשפכה השכנה, יהודה פיאמנטה ("פלפל" בספרדית). יהודה פיאמנטה, סגן אלוף במילואים, היה קצין מודיעין קרבי וילדותו המוקדמת של יוסי עברה עליו בירושלים. בהמשך עברו לנצרת עילית וב-63', כשיוסי היה כבן 12, התמקמו בתל אביב. את הגיטרה הראשונה שלו קיבל יוסי בגיל 13 מדודו, מוסיקאי הג'ז והרוק אלברט פיאמנטה. "במשך כחודשיים רק קישקשתי עליה ואז הגיעו תלונות שאני לא עושה שיעורים ונעדר מהכיתה, ואבא ניפץ את הגיטרה. הפסקתי לאכול מרוב צער וכעבור זמן מה הוא קנה לי גיטרה די טובה עליה ניגנתי כשש שנים".

המאבק המשולש, האב, הבן והגיטרה, לא פסק. "כשאבי, שהיה נוקשה, הבין שבחמישית נעדרתי שליש שלם מהכיתה ושהשאירו אותי כיתה, הוא רשם אותי לפנימייה הצבאית בחיפה ואמר שרק משטר צבאי יהנדס אותי. פתאום הייתי צריך לסדר מיטה ולעמוד למסדר בוקר, אבל זה לא שבר בי שום דבר. הייתי זוכה בתחרויות לכשרונות צעירים בריאלי חיפה עם הגיטרה והייתי בחבר'ה. אמנם בחיילות לא הצטיינתי, אבל הוצאתי ציונים טובים בריאלי. בחופשות הייתי נפגש בתל אביב עם אנשי להקות הקצב הראשונות, כמו יצחק קלפטר. עד שיום אחד נפלט לי כדור כשניקיתי את הרובה בחדר בפנימייה בערב. עשו לי משפט צבאי ונזרקתי הביתה. אמרו שיכולתי להרוג מישהו".

הוא סיים תיכון בעירוני ד', אם כי דילג על בחינות הבגרות, "לא הלכתי לקריירה של למדן", ובמקום זה הצטרף ללהקת הקצב "שחור לבן". את שירותו הצבאי עשה בלהקת התותחנים וב-74', כשנה אחר שהשתחרר, הקים את להקת פיאמנטה ששילבה רוק, ג'ז ומוסיקה מזרחית. "היום אני יכול להגיד שכל התארים האלה פתטיים. זה סגנון מקורי שאין לו שם אז מדביקים לזה תווית 'רוק מזרחי'. שאלו פעם את סטן גץ מה מדליק אותך אצל פיאמנטה והוא אמר שמדליק שאני מנגן בסגנון שלי".

כלומר?

"השורשים שלי ברוקנרול. הצלליות, להקתו של קליף ריצ'רד, היתה הנערצת עלי והגיטריסט שלה, הנק מרווין, היה בעיני הגדול מכולם. אהבתי בלוז ואחר כך את הביטלס וזה המשיך לרוק מכל הסגנונות. כשהייתי חייל בלהקת התותחנים גיליתי את הנדריקס שנהפך למורה לגיטרה שלי. אצלי לימוד זה האזנה. אני לא יודע תווים ואיני ממוסד בידע המוסיקלי שלי, לבד מהאזנה. שמעתי גם ג'ז, מצ'רלי פרקר עד כל מה שקיים בשנים האחרונות וגם בלוז. מילדות שמעתי הרבה מוסיקה ערבית בבית, אום כולתום ועבד אל-ווהאב. הייתי הגיטריסט בלהקתו של ז'וז'ו מוסא, שאמר לי שאני הגיטריסט היחיד שיכול לנגן מוסיקה ערבית. ניגנתי עם להקתו כשהשתחררתי מהצבא במשך כשנה באולמות מלאים כמו בנייני האומה בירושלים, ובמקביל הייתי הגיטריסט של הלהקה של דודי, 'הברנשים של אלברט פיאמנטה'. ניגנתי גם עם להקת 'העוד' במשך כשנה, כשהגיטריסט יהודה קיסר פרש, וליוויתי בין השאר זמרים כשלמה גרוניך, דני ליטני וצביקה פיק".

ב-75', בהופעה בנהריה בליל שבת, קיבל מכת חשמל. עד היום יש לו צלקות על קצות האצבעות. "המיתרים שרפו לי את היד והיה מתח של 340 ואט. הידיים נתפסו וננעלו במיקרופון ובגיטרה. אחי נגע בי וקיבל מכת חשמל, ורק בעיטה ניתקה את חוט החשמל מהגיטרה. אושפזתי לכמה ימים ובעיתונים כתבו 'הגיטריסט המחושמל'".

כעבור שנה הגיע סטן גץ להופעות בפסטיבל ישראל ופיאמנטה שמע שהוא בהילטון והחליט לעשות מעשה. "צילצלתי וביקשתי אותו ולהפתעתי הוא ענה. אמרתי לו שאני מעריץ אותו כמוסיקאי ענק והזמנתי אותו לבוא אלי כדי שאשמיע לו מוסיקה נהדרת. אמרתי לו: 'אביא לך מה שאתה רוצה, חשיש לבנוני טוב למשל', והוא לא התפתה. שאלתי מה הוא היה רוצה, והוא אמר: 'בנות'. אמרתי לו שיש לי שתי אחיות מקסימות והוא צחק ואמר: 'בטח לא תסכים שאתעסק עם אחיותיך'. אמרתי: 'נכון, אבל הן מיוחדות ומקסימות, תבוא'. הוא הסכים. קניתי רבע שק חשיש והבאתי הביתה נרגילה. התחננתי בפני אבי שיסכים שיעשנו בבית והוא לא נעתר בקלות. לבסוף שיכנעתי אותו שרק סטן גץ יעשן, כי אחרת הוא לא מוכן לבוא.

"הכנו לגץ אירוח של מלכים. בתחילה הוא ישב בסלון עם הורי ואחיותי ואכל, וכשרצה לעשן עברנו לחדר שלי, שם היה מוכן הציוד נגינה. שמתי לו חצי אצבע חשיש על הנרגילה ואחרי שהוא נמחק, התחלנו לנגן. אחי אבי ניגן בחליל, המתופף היה בני קדישזון והבסיסט ג'ו מיר (כיום רופא בניו ג'רזי ונשוי לאחותו של פיאמנטה). ניגנו והוא התמוגג ורצה עוד שיר ועוד שיר, ואז הוא שאל אם אי פעם הקלטנו את המוסיקה הזאת והסברתי שאין לנו תקציב. הוא דחה את הנסיעה שלו בשבועיים והקלטנו במימונו באולפני קולינור את כל השירים. הוא נסע עם המאסטר וכעבור כחודשיים הזעיק אותי לבוא לעשות את המיקס בניו יורק".

במשך כמה חודשים הוא התגורר בביתו של גץ בניו יורק. בזמן העבודה התגלעה בין השניים מחלוקת מקצועית, פיאמנטה רצה לשפר את הביצוע של התופים ואיכשהו הכל התמוסס. "בשלב מסוים נסעתי עם להקה של רפורמים לקליפורניה, הם הציעו ונסעתי. הסתובבתי בלוס אנג'לס ויום אחד ראיתי מכונית בלתי רגילה ברחוב. יצא מישהו ושאל מה אני חושב על המכונית שלו והתברר שזה היה המתופף של אריק ברדון. התיידדנו וכך יצא לי לראות שמות גדולים מעולם המוסיקה שהכרתי מאלבומי מופת. כולם לקחו קוקאין וזוגות התערבבו ביניהם ונשואים בגדו זה בזה והילדים שלהם שנאו אותם וכולם היו מפוצצים מכסף. נגעלתי. היה לי משבר ואכזבה מהאנשים האלה. כעבור חודש חזרתי לארץ".

למה חזרת בתשובה?

"בשנה האחרונה בצבא התחלתי לחפש את עצמי. בתחילה התעניינתי בזן בודהיזם ובמדיטציה. למדתי אנתרופוסופיה וקראתי את כתבי רודולף שטיינר ולא נפל לי האסימון. כשהייתי ילד סבי מצד אמי לקח אותי לבית כנסת, כך שהיה לי שורש מסורתי, אבל לא הבנתי שאני בדרך לדת. היה חסר לי משהו ולא ידעתי מה אני מחפש, עד שהבנתי שאני בחיפושים אחר אלוהות.

"כל זה מתקשר גם ליום שנסעתי לניו יורק לפגוש את גץ. הייתי בן 25 ולראשונה עזבתי את הארץ. חיפשתי בבית הורי משהו שיסמל בשבילי את הבית. חיפשתי וחיפשתי, עד שנתקלתי בתפילין שלי מהבר-מצווה. גרתי אצל גץ חצי שנה והנחתי תפילין יום יום כי זה נתן לי הרגשה טובה. אחרי כמה חודשים חזרתי לארץ וגץ בא ארצה ועשינו סיבוב הופעות כשגץ מנגן חומרים שלו ושלי והמשכתי עם התפילין. יום אחד גיליתי ביני לביני שיש אלוהים, והשלב הבא היה מה הוא רוצה ממני, אז התחלתי ללמוד תורה".

בנובמבר 77' הוא התחתן בלונדון עם ויויאן, בתו של דודו מצד אמו. הוא לא ראה אותה מגיל תשע, מאז שעברה עם משפחתה למיאמי; כשהיה בארה"ב הלך לבקר את קרוביו והשניים התאהבו ממבט ראשון. אבל היא היתה כבת 15, עוד לא מותרת לחתונה בארץ. הוריו לא הופתעו מרצונם להינשא, גם אמו היתה בת 16 כשנישאה לאביו, וכך נמצא הפתרון להתחתן בלונדון. ויויאן היתה כמעט בת 16 כשנישאו. "היא היתה חילונית כשהכרנו וכשהקשר התהדק אמרתי לה: 'את מכירה את הורינו ואת מכירה את אורח החיים של סבא וסבתא שלנו. מה נראה לך יותר איכותי?' הסכמנו שאורח החיים המסורתי של הסבים עדיף. מהיום שהתחתנתי, התחלתי לשמור שבת".

בגיל 17 כבר היתה ויויאן אם לגניה, כיום בת 27 ואם לארבעה (והחמישי בדרך). חלפה עוד שנה ונולדה ציפי (26), כעבור שנה נולד מוני (25), כיום זמר ומנהל את עסקי אביו מאז שפיאמנטה עבר ניתוח לב פתוח, לפני כשלוש שנים. נולדו גם רחל (18), יהודה (17), שלדברי אביו הוא "גיטריסט מפחיד בגיטריסטיות שלו" וצעיר הבנים, אבי. ויויאן, זבנית בחנות במנהטן, לא רצתה לשמוע על חזרה לישראל, ועכשיו כשהשניים נפרדו סבור פיאמנטה שנסללה הדרך להביא את ילדיו לארץ. "נגור כאן בפרישמן. אז מה אם הדירה קטנה יחסית? הרי גם אני גדלתי כאן".

תמימותו כובשת: דירת אביו ממוקמת בחלק לא טוב של פרישמן, ובקומה הראשונה של הבניין פועל כנראה מכון ליווי. "בכל פעם שאני יוצא מהבניין מישהו צועק לי 'לפחות תוריד את הזקן', כאילו יצאתי מאותה דירה".

בין קודש לרוק

13 אלבומים הוציא פיאמנטה עד היום ובכולם ביצועי השירים הם בעברית. האלבום שהקליט עם גץ, כשאחיו ואחיותיו מלווים בשירה, לא יצא כאמור. גץ מת ב-91', אבל פיאמנטה שמר כל השנים על המאסטרים. לפני כעשרה חודשים הוא השקיע בהעברת המיקס הלא גמור למחשב. "בכוונתי לחזור לאולפן ולגמור את האלבום כשיהיו לי כ-20 אלף דולר, כדי שהאלבום יהיה ברמה הראויה עליה חלמתי כבר אז".

אם לא מונים את האלבומים החסידיים שלו, הרי שהאלבומים הייצוגיים שלו, הוא אומר, הם "מיתרי לבי" ושני האלבומים שהקליט באחרונה בניו יורק בהופעה חיה עם שפע רוקנרול מקורי משלו, "Piamenta Live" ו-"Heavenly Jams Band". את "להקת הג'אמים השמימית" הקליט עם הבסיסט אוטיל ברברידג' (Oteil Burbridge), שב-97' הצטרף ללהקה הוותיקה האחים אולמן. "רק בשנתיים האחרונות אני מנגן עם אמנים אמריקאים מפורסמים. לפני כחודשיים הופעתי עם 'פיינטופ' פרקינס, פסנתרן הבלוז הכי קלאסי שקיבל גראמי מקלפטון. הוא בן 92, עולה לבמה עם מקל ומתיישב ליד הפסנתר. ההופעה היתה במועדון בטורונטו והיה מפוצץ. ניגנתי גם עם ליאו נוסנטלי, הגיטריסט האגדי של ה'פאנקי מטרס', מהלהקות השחורות שהמציאו את הפאנק בשנות ה-70".

אתה לא חושש שחילונים יתקשו לקבל את החיבור שאתה יוצר בין טקסטים דתיים רוק ופיוז'ן?

"זה שיר. אלה המלים. את שומעת מוסיקה, נניח בסגנון הנדריקס, ללא המלים 'קאם און בייבי...' אלא 'ברוך אתה השם...' - מה לא יושב במוסיקה? הבעיה היא שאת לא יכולה לתאר לעצמך שיש אדם מאמין שהוא מודרני בדיוק כמוך. לדעתך, אי אפשר לרכוב על טיל אלא רק על חמור כדי להיות דתי. אני חייב לנגן קלרינט כדי להיחשב יהודי אמיתי. אני מחבר בצורה הכי טבעית בין משפטי הקודש לרוק. כבר בתחילת שנות ה-70, לפני שנהייתי דתי, הלחנתי את 'מצווה גוררת מצווה' ואת ברכת המזון ולהקת פיאמנטה ניגנה רוק ישראלי מקורי לטקסטים האלה בבית ליסין. אני לא סכיזופרן. אין אצלי הפרדה בין מה שאני מנגן למה שאני מבטא במלים. הכל חוזר לאותו מרכז: אני יהודי שגדל בירושלים וחי בתל אביב שמנגן כל חייו ואומר את המלים שמבטאות מה שהנשמה שלי מרגישה". *



יוסי פיאמנטה. זה מאוד יוקרתי לנגן בפני רבנים, זה כמו שתגידי לי שניגנתי בקונצרט ואריק קלפטון מחא לי כפיים


פיאמנטה בהופעה בתל אביב. אהבתי כיפות בוכריות עוד לפני שנעשיתי דוס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו