טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תורת הביטחון של הרמטכ"ל יצחק רבין והדרך למלחמת ששת-הימים

יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל 1995-1992 / 1977-1974

תגובות

מבחר תעודות מפרקי חייו. כרך ראשון: 1967-1922. הוצאת גנזך המדינה, תשס"ה. ערכה וכתבה מבואות: ימימה רוזנטל. 618 עמ', לא צוי

שנים לפני שנרצח והפך למיתוס, זכה יצחק רבין בתפקידיו השונים בפלמ"ח ובצה"ל לכינוי "המוח האנליטי"; אוסף המסמכים שפירסם באחרונה גנזך המדינה, בעריכת ימימה רוזנטל, מאפשר לבחון מדוע ניתן לרבין הכינוי הזה, וכן לעמוד על "תורת הביטחון" שלו ועל חידושיה, יתרונותיה וחסרונותיה - בטרם הפך האיש לאגדה.

החלק הראשון בספר מביא פרטים על נעוריו של רבין ועל חלקו במלחמת העצמאות. לאחר מכן אנו למדים כי יסודיותו ורצינותו הקודרת של רבין הצעיר הצילוהו ככל הנראה מפיטורים בימי פירוק הפלמ"ח, למרות שהיה ראש מטהו של יגאל אלון, ושמר לו אמונים. בתוקף תפקידיו כמפקד בית הספר למג"דים וכרמ"ח מבצעים במטכ"ל, גיבשו רבין וחבריו - רובם עולי ימים שטרם מלאו להם 30 - את תורת הביטחון הראשונית של ישראל, שעיקרה היה מגננה וספיגה של מתקפה ערבית תחילה, ולאחר מכן "העברת המלחמה לשטח האויב", בהיעדר עומק אסטרטגי מינימלי לישראל שבגבולות שביתת הנשק.

אחרי השתלמות קצרה בקולג' המטה הבריטי חזר רבין ארצה, ונעשה לראש אגף ההדרכה בצה"ל ולאחר מכן לאלוף פיקוד צפון. בתוקף תפקידו זה לא היה מעורב ב"מבצע קדש" בשנת 1956. מידות שיקול הדעת והמתינות שבו גרמו לו להסתייג מלהיטותם של חבריו האלופים ל"מלחמת מנע" במצרים. כפי שמתברר מדברי העורכת, בפגישה עם הסגל הבכיר של צה"ל, התנגד שר הביטחון בן-גוריון בתקיפות רבה ל"מלחמת מנע" כזאת. בסופו של דבר, לנוכח שינויים לרעה במהלכי מצרים, ירדן ועיראק, תמך רבין במתקפה על ירדן דווקא - כלומר אזור השומרון שבגדה המערבית, על הערים ג'נין, שכם וטול-כרם. בן-גוריון שאל אותו מה יהיה על יושבי האזור. רבין השיב: "אני סבור שאת מרביתם אפשר להרחיק (...) זה לא יהיה צעד הומני אבל מלחמה בכלל זה לא דבר הומני" (עמ' 180). מכאן ואילך דובר במטכ"ל מדי פעם בפעם בכיבוש הגדה המערבית או חלקים ממנה כדבר מובן מאליו, ככל שחבריו הכירו בסכנות ובקשיים שבכיבוש זה.

ואולם יש לשאול מדוע החליט בן-גוריון בסופו של דבר לצאת ל"מבצע קדש" נגד מצרים דווקא ולא נגד ירדן. התשובה אינה מצויה במלואה בכרך תעודות זה, אלא רק נרמזת, מטעמי צנזורה, וגם משום שרבין לא עסק בענייני הכור הגרעיני שהוקם בדימונה הודות לשיתוף הפעולה בין ישראל לצרפת במלחמת סיני. יתר על כן, לנוכח הקמת הכור והשלמתו אי אז בשנת 1963 או 1964, לפי התיעוד הזר והישראלי העומד לרשותנו, ברור היה שמעתה הצטרף גורם חדש, מכריע, להבטחת ביטחון ישראל לעתיד לבוא. לא עוד "מלחמות מנע" קונבנציונליות ו"העברת הלחימה לשטח האויב", אלא הרתעה אסטרטגית כלפי מדינות ערב, וכן העקרונות של קיום חלוקת הארץ בגבולות הקיימים, הימנעות משליטה על ערבים בכל מחיר ופיתוח הנגב הריק. זו היתה מדיניות החוץ והביטחון והפנים של בן-גוריון מאותו שלב ואילך.

יורשו של בן גוריון, לוי אשכול, מינה את רבין לרמטכ"ל. עם כניסתו לתפקיד ב-1964, רמז רבין לקשיים בעניין ההרתעה הגרעינית, ועל דרכו שלו להבא, שתוליך עקלקלות למלחמת ששת הימים, באומרו: "אני בטוח שבנו יש את האפשרות להבטיח שגם במושגי נשק קונבנציונלי אנו יכולים לקיים יחסי כוחות שיאפשרו לצה"ל למלא כל משימה שתוטל עליו".

רבין והמטכ"ל שלו התחבטו במה שנראה לו כשאלת מפתח בתחום הקונבנציונלי. בדברים שהשמיע לפני מפקדים במדרשה הצבאית לחינוך בדצמבר 1966, אמר הרמטכ"ל יצחק רבין כי ממשלת הבעת' הקיצונית בדמשק מצאה פתרון לבעיית ישראל, והוא לוחמת טרור וגרילה של הארגונים הפלסטיניים. רבין לא נכנס לצד הלא-קונבנציונלי של שיקולי הסורים והפלסטינים, בשעה שהם עצמם הרבו לדון בו בפומבי על פי דרכיהם השונות. שר החוץ הסורי, ד"ר איברהים מאחוס, למד לקח מפינוי אלג'יריה בידי צרפת, ומתבוסתם הממשמשת ובאה של האמריקאים בווייטנאם, כי לשתי המעצמות הגרעיניות הללו לא היתה תרופה ללוחמת גרילה מתחת לסף הגרעיני.

לעומתו, אחמד שוקיירי הרעיש עולמות בכתב ובעל פה באומרו - בצדק - כי אם תשלים ישראל את האופציה הגרעינית שלה עתה, ייתקע טריז בין הפלסטינים הגולים מארצם לבין מדינות ערב שיושביהן אינם גולים, וכי הם לא יסתכנו בשואה גרעינית בגלל אחיהם הפלסטינים. הזמן למלחמה הוא איפוא עכשיו.

רבין, מצדו, התייחס בחומרה לאיום בלוחמת טרור מתחת לסף הגרעיני, ולא פסל אפשרות של מלחמה כוללת במצרים תחת הנהגת נאצר. למלחמת הגרילה מצא רבין פתרון: פעולת תגמול גדולה לאור היום נגד הכפר סמוע בדרום הר חברון, שמחבלים מסוריה עברו בו בדרכם לפיגוע בישראל, או שנסתייעו ביושבי המקום. לפעולה כזאת לא היה תקדים, לא בימי בן-גוריון ולא בימי אשכול. בעיני רבין היתה לה משמעות של הרתעה; כלומר, ישראל תגיב על פעולות טרור מבחוץ בכלים, במקום ובשעה שייראו לה, כמצוטט בקובץ. בדיעבד היתה פעולת סמוע אחד הנפצים שהובילו למלחמת ששת הימים, כפי שאמרו בן-גוריון ודיין לרבין בבוא העת.

ירדן של המלך חוסיין, שנעשתה זה כבר לבת-ברית סמויה של ישראל, הוכתה אז מכה רבה. הפלסטינים בירדן התקוממו על מלכם, שבלית ברירה נאלץ לדכאם בטנקים מתוצרת אמריקאית, האמריקאים עצמם רתחו, ואיש לא הבין איך זה היכתה ישראל בחוסיין החלש בשעה שמקור הצרה היה בסוריה הנתמכת בברית המועצות. יתר על כן, פעולת סמוע חשפה את נשיא מצרים לעולם הערבי כמי שמחויב מילולית להשמדת ישראל אך אינו עושה מאומה, לעומת הסורים, שתמכו בלוחמת הטרור של ערפאת והגיבו בהפגזת יישובים על עיבוד חלקות שנויות במחלוקת לאורך הגבול. רבין הפך אפוא פניו לסוריה. הפגזה סורית על יישובים בעקבות עיבוד חלקה שנויה במחלוקת התגלגלה למבצע אווירי ישראלי רב-ממדים שבו הופלו שישה מטוסי מיג, מהם מעל דמשק הבירה.

עתה האשימו הסורים את נאצר שוב ושוב באזלת יד, ואילו רבין מצדו איים על עצם קיומו של משטר הבעת' בדמשק. כך אמר גם בישיבת מטכ"ל ביום 24 באפריל 1967, כמצוטט בקובץ זה: "ההתנגשות שלנו עם השלטון הסורי היא התנגשות של 'אול אאוט' בעיני. בעיתונות אסור לכתוב זאת (אחרי שכבר צוטט בתקשורת וננזף בידי אשכול, ש"א) אבל או שמשטר זה ישתנה או שעליו ליפול". גם כאן טמון היה גרזן המלחמה, שכן הסובייטים יכלו עתה להניע את נאצר לטובת הסורים, או שנאצר האמין שהסובייטים יסייעו לו מעתה יותר מאשר היו מוכנים לכך לפני האיום הישראלי על הקליינט הסורי שלהם.

מכל מקום, ב-15 במאי הצעיד נשיא מצרים את כוחותיו לסיני. מדוע עשה זאת? זו חידה שאין לה פתרון במקורות הראשוניים המצריים, מכיוון שאינם זמינים. יש לה אולי פתרון בתיעוד ובעדויות סובייטיות, שנפתחו באחרונה למחקר. לאור עדויות אלה, ייתכן מאוד שבריה"מ עמדה מאחורי הגמביט המצרי, מתוך תקווה שישראל תפתח במלחמה ואז תופצץ דימונה מן האוויר בידי המצרים. ממשלת אשכול עצמה התלבטה בכך ימים ארוכים, הקרויים "תקופת ההמתנה." עמדתו של בן-גוריון, כי אין לצאת בתנאים אלה למלחמה יזומה, ללא תמיכת מעצמה, נראית הגיונית לשעתה. הן לגופא, שכן דובר במצור בלתי חוקי - ומוסכם בעיני העולם שלא היה חוקי - שמצרים הטילה על אילת, והן משום שחשש לגורל הפרויקט בדימונה.

רבין עצמו למד דווקא משיתוף הפעולה של בן גוריון עם בריטניה וצרפת בשעתו, שאם תצא ישראל למלחמה לבדה הפעם, היא תזכה גם בכל הקרדיט של הניצחון ובחופש הפעולה שיצמחו ממנה. ואולם עד למלחמה אימץ רבין כמה וכמה עמדות. מאחר שמלכתחילה הכין רבין את צה"ל למלחמה, הרי מעט מעט נתמלאו התנאים שהצדיקו אותה בעיניו. הנחת היסוד שלו היתה שנאצר "הסתבך" בעבר במהלכים שלא תיכנן אותם מראש, אבל בכל זאת שקע לתוכם בשל אופיו או שמא מטעמי יוקרה בין-ערבית שגברו על שיקול דעתו. מכיוון שכך, יש לחשוש שיסתבך גם הפעם במהלכים שידרדרוהו למלחמה.

להלן אימץ רבין עמדה בדיוני המטכ"ל, שחייבה דיון "באפשרויות לא לפי סבירותן, אלא לפי סכנתן". כלומר, הוא ויתר על לימוד מניעי האויב, ובכללם על כוונתו לתקוף - שכן ההיערכות המצרית בסיני היתה ונותרה הגנתית - אלא הניח שהיערכות זו עלולה להיעשות התקפית. בה בעת הוסיף: "אני רוצה שכל מפקד וכל חייל עד האחרון שבהם יידעו שנערכים אנו למלחמה: לא אימונים ולא תרגילים. איני רוצה היום להכניס אווירה של פסיכולוגיה שייתכן שמצב זה יעבור ללא כלום". ביצירת אווירה של מלחמה הקטין רבין את חופש הפעולה של הדרג המדיני, שביקש למצות מהלכים מדיניים תחילה, ויצר פער בינו לבין העם, שגויס כולו לאחר סגירת מצרי טיראן.

בתגובה למהלכיהם של נאצר ורבין החלה הסלמה ללא שליטה בעולם הערבי, ובסופה נראה כי נתמלאו כל התנאים למלחמת מנע: מצור מכל צד, גיוס כללי שהכרחי לפרקו ולו במלחמה, ומשבר אמון חמור בהנהגה מבית. סוף דבר: כלי התקשורת תבעו את ראשו של אשכול עצמו ואת שובו של בן-גוריון, אם ניתן, או לפחות את מינויו של משה דיין לשר הביטחון. אשכול לא היה רחוק מעמדתו של בן-גוריון, ששללה מלחמה. ואולם הוא לא היה מסוגל להסכים לשובו של מי שאולי יכול היה למנוע את המלחמה בכלל, או לפחות להימנע מכיבוש הגדה המערבית כולה. אשכול נאלץ להסכים למינויו של דיין לשר הביטחון לאחר שהלה, ועמו שמעון פרס, הצטרפו לממשלת האחדות הלאומית והשאירו את בן-גוריון לבדו.

ביקורתו של דיין על אשכול ועל רבין לא מנעה בעד דיין, בשלב זה של ההסלמה, מלהכריע את הכף בעד מלחמה. אשכול הסכים גם לצירוף מנחם בגין לממשלת חירום לאומית. עם בגין נכנסה "ארץ ישראל השלמה" כגורם לגיטימי לחייה של ישראל, לצדה של מפלגת "אחדות העבודה", בהנהגתו של איש ארץ-ישראל השלמה יצחק טבנקין. הניצחון הגדול כמו העלים את הטרגדיה הזאת, שאת תוצאותיה אנו חיים - ומתים - עד היום הזה.

רבין איש הצבא

יצחק רבין הצטרף לפלמ"ח ב-1941, בהיותו בן 19, וב-1945 התמנה לסגן מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח. ב-1947 התמנה לקצין המבצעים של הפלמ"ח וב-1948 למפקד חטיבת הראל. בין 1956 ל-1959 היה אלוף פיקוד צפון, ובין 1959 ל-1963 סגן הרמטכ"ל. ב-1964 מונה רבין לרמטכ"ל ופיקד על צה"ל במלחמת ששת-הימים. ב-1968 פרש מצה"ל

ספרו של פרופ' שלמה אהרונסון, "Hitler, the Allies, and the Jews" ראה אור בהוצאת אוניברסיטת קיימבריג'



משה דיין ויצחק רבין, 1967



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות