בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אצלי זה פוליטי, נקודה

בשנים האחרונות נדמה שאין עתירה עקרונית בענייני זכויות האדם בשטחים, שעו"ד מיכאל ספרד אינו קשור אליה, לבדו או בחברת מורו ורבו אביגדור פלדמן. הקיץ אף זכה ספרד לשמוע מחמאה מפתיעה מנשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, אחרי שהציג את טיעוניו בעתירה נגד תוואי הגדר באזור אלפי מנשה. והוא בסך הכל בן 33

תגובות

בבוקר היום הכי ארוך של השנה, 21 ביוני, קידמה את באי ההיכל התמונה הבאה: תשעה משופטי בית המשפט העליון יושבים דוממים בכיסאותיהם הרמים ומאזינים בקשב רב לעורך דין צעיר אחד. ארבע שעות שטח עו"ד מיכאל ספרד, בלהט ומתוך שכנוע פנימי עמוק, את טיעוני התביעה נגד המדינה בעתירה מספר 7957/04, הלא הוא "בג"ץ אלפי מנשה". בספטמבר הגיעה העתירה הזאת אל סיומה בפסיקה מורכבת ודו-משמעית: מצד אחד, קבע בית המשפט העליון (בניגוד לעמדת בית הדין הבינלאומי בהאג) שמותר למדינת ישראל לבנות גדר הפרדה גם בשטחים שמעבר לקו הירוק; מצד שני, פסק בג"ץ שעל המדינה להרוס את קטע הגדר הנדון בתיק ולבנותו מחדש בתוואי אחר. וכל כך למה? משום שקטע זה פוגע בזכויות האדם של 1,200 פלשתינאים והשופטים לא השתכנעו שהתוואי שם נקבע אך ורק משיקולי ביטחון.

את העתירה הגיש ספרד בשם חמישה עותרים, תושבי חמישה כפרים פלשתיניים שבניית הגדר באזורם יצרה טבעת חנק סביב כפריהם וניתקה אותם מן הגדה המערבית. משהסתיימה דרשתו המלומדת של ספרד, בדיון ההוא ב-21 ביוני, נתן בו נשיא בית המשפט העליון מבט בוחן. "בין אם אדוני צודק ובין אם אינו צודק, יפה טענת", העיר אהרן ברק.

ספרד לא ידע את נפשו מרוב התרגשות, ועדיין מתקשה להתגבר.

מובלעת אלפי מנשה

שלושה חודשים חלפו. ב-15 בספטמבר נתן ההרכב המורחב את פסק הדין. מיד אחר כך מיהרו שני הצדדים המתדיינים לשדר שביעות רצון ולהצהיר כל אחד על ניצחונו. נציג המדינה מטעם הפרקליטות, עו"ד ענר הלמן, הציג לתקשורת שתי נקודות שעליהן יכולה לדעתו המדינה, והוא כבא כוחה, לסמן וי: קביעה עקרונית תקדימית על זכות המדינה להגן בגדר גם על התנחלויות, והקביעה כי יש לבחון כל קטע גדר לגופו, ואין לקבוע עמדה ביחס לגדר כולה.

עו"ד ספרד, מצדו, חגג אף הוא ניצחון: הוא חילץ מבג"ץ פסיקה תקדימית המורה על הריסת קטע קיים בגדר שכבר נבנתה. "זה סוף עידן התמימות של בית המשפט העליון", מצהיר ספרד בגאווה. "לא ראיתי עד כה מקום שבו צה"ל אומר לבית המשפט, עשיתי כך כך מטעמי ביטחון המדינה ובג"ץ אומר לצבא, אני לא מאמין לך".

משפטנים רבים רואים בקביעה הזאת עדות להתייצבות נחושה של בג"ץ לצד ההגנה על זכויות הפרט. מבחינת 1,200 הפלשתינאים שנלכדו בתוך "מובלעת אלפי מנשה", זו הצלחה גדולה. קטע הגדר שייבנה מחדש, יוקם באופן שלא ינתק אותם עוד משאר שטחי הגדה, וזה בדיוק היה היעד שספרד הציב לעצמו. "לקחתי על עצמי, יחד עם האגודה לזכויות האזרח, לסייע ל-1,200 בני אדם שזכויותיהם הבסיסיות נפגעו באופן מחפיר על ידי המדינה שלי. אלה אנשים שלא היו מסוגלים להמשיך להתפרנס, שנקטעו ונפרמו כל קשרי המסחר, השירותים, החינוך והתרבות וכן הקשרים החברתיים והמשפחתיים שלהם עם הגדה. וזה הצליח. זה ניצחון גדול ושמחה גדולה שלי".

ומה בדבר המחיר?

"יש מחיר", מאשר ספרד. "אני מודע לו ונאלץ לשלם אותו. בג"ץ, לצערי, טעה כשהכשיר כאן הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי. בג"ץ סיפק תמיכה לשירותי התעמולה הישראלית בדבר היותנו מוסריים ונאורים בלה-בלה-בלה. הסטטיסטיקה מראה שברוב המוחלט של תיקי שטחים, בג"ץ קיבל את עמדת המדינה ומערכת הביטחון, להוציא כמה מקרים יוצאי דופן. זו סטטיסטיקה מבישה. זה עצוב. בית המשפט העליון שלנו מרכין ראש שוב ושוב לפני טענות ביטחוניות. לצערי, בג"ץ אכן קבע גם הפעם שמותר לבנות גדר בתוך השטחים הכבושים. אבל מה המסקנה מכך? האם היה עלינו להפקיר את 1,200 הפלשתינאים ולסרב לנסות לסייע להם, בגלל החשש ש'נירה לעצמנו ברגל'?

"תשובתי היא - לא. זו דילמה קשה, אבל לפני הכל, מוטלת עלי חובה אתית לעזור לאנשים במצוקה שפונים אלי ומבקשים את עזרתי. כל גישה אחרת, המוכנה להקריב את היחיד תמורת המאבק הכולל, היא מסוכנת".

חצי שנה סטאז'

בגיל 33, עם פרצוף של בן 23, מחזיק ספרד במשרד עצמאי בן שנה וחצי, במוניטין הולכים ומתבססים של מומחה לזכויות אדם, וברשימה לא קצרה של תיקים. בין היתר מטופלים אצלו כרגע: תיק המאחזים הבלתי חוקיים שהוא מנהל בשביל שלום עכשיו; שלושה תיקי גדר נוספים; תיק פלילי שהוא מנהל בשם הסרבן יונתן בן ארצי; חמישה תיקים פליליים אחרים; ייעוץ משפטי לתנועת "אומץ לסרב"; ייעוץ קבוע שוטף לעמותת "יש דין", שהיא לדבריו "הדבר הגדול הבא בכל הנוגע למאבק למען זכויות אדם בארץ"; הוא מנהל תיקים של הוועד הישראלי למען אסירים ועצירים פלשתינאים; עם עו"ד לאה צמל הוא מייצג את משפחת אימאן אל-האמס, הילדה שנהרגה ושבוצע בה וידוא הריגה; יחד עם עו"ד אביגדור פלדמן הוא מטפל בעתירה העקרונית לבג"ץ נגד גדר ההפרדה ומייצג את משפחותיהם של פעילי שלום מחו"ל שנהרגו בשטחים, רייצ'ל קורי, ג'ון מילר ותום הרנדל.

האוריינטציה שלו פוליטית מובהקת ומוצהרת, הוא איש שמאל רדיקלי. ספרד סירב לצאת לשירות מילואים בחברון וריצה על כך עונש מאסר של חמישה שבועות. העבודה המשותפת שלו עם פלדמן אינה מקרית. הוא גדל אצלו. "עוד כשהייתי סטודנט אביגדור הצטייר אצלי כמישהו שהוא הרבה מעבר לעורך דין. דמות לדוגמה. מודל".

ספרד למד משפטים באוניברסיטה העברית, ובאותו זמן כתב מדור לענייני משפט בשבועון הירושלמי "כל העיר". הוא עקב אחר כל מופע של פלדמן בבית משפט, התענג על טיעוניו, והעריץ אותו בסתר. ספרד מקפיד לשדר סולידיות וצניעות, אבל העובדות מצביעות על הערכתו העצמית הגבוהה: כסטודנט שנה ג' יעד את עצמו לסטאז' בלשכת אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון, אבל ההעדפה הראשונה שלו היתה בכל זאת שמורה למורהו הרוחני, אביגדור פלדמן. הקליק ביניהם היה מיידי.

פלדמן אמר לו שהוא יכול לקבל אותו רק לחצי שנה, כי כבר התחייב למתמחה אחר לפניו, לחצי השני של השנה. ספרד לא היסס לרגע. "הייתי בעננים", הוא אומר. בפברואר 98' התחיל את ההתמחות. כשהתקרב מועד הסיום של חצי השנה, הזכיר לפלדמן בשיחה אגבית שדרכיהם מתפצלות עוד מעט. פלדמן היה המום, הוא שכח מזה לגמרי ולא עלה על דעתו לשחרר את המתמחה החביב עליו. עוד באותו יום הסדיר את הישארותו במשרדו.

החיבור ביניהם עמד במבחן פעם נוספת אחרי שנתיים, כשספרד תיכנן לנסוע לעשות תואר שני במשפט בינלאומי באוניברסיטת לונדון. פלדמן שיחרר את בן טיפוחיו, לא בשמחה, וקיבל אותו בחזרה מיד עם שובו כעבור שנה. כמתמחה וכעורך דין במשרדו, התגלגלו לידיים של ספרד תיקים חשובים ומרתקים. "השיטה של אביגדור היא פשוט לזרוק אותך למים, להאציל עליך סמכויות, ולתת לך לעשות כל מה שעורך דין ותיק במשרדו עושה", הוא אומר. על כמה מהתיקים עבד לצד פלדמן, באחרים טיפל לבדו, וישנם תיקים שהתחילו את הטיפול בהם יחד והם ממשיכים לטפל בהם יחד גם היום, שנה וחצי לאחר שעזב ספרד את הקן ופתח את משרדו העצמאי.

כך, למשל, "תיק החיסולים". ב-2001 הם עתרו לבג"ץ (בשם הוועד הציבורי נגד עינויים) נגד מדיניות החיסולים של צה"ל והמדינה, כשהם טוענים לאי חוקיות של "הסיכול הממוקד". בג"ץ אינו ממהר לפסוק בתיק הבעייתי והרגיש הזה. פלדמן וספרד עתרו יחד לבג"ץ (בשם תנועת יש גבול) נגד מינויו של דן חלוץ לתפקיד סגן הרמטכ"ל, בגלל הפגיעה באזרחים חפים מפשע בפעולה לחיסולו של סלאח שחאדה, שעל ביתו הוטלה פצצה במשקל טונה. בג"ץ דחה את העתירה, חלוץ מונה לסגן הרמטכ"ל ואחר כך לרמטכ"ל.

יחד עם פלדמן טיפל ספרד ומטפל בתיק ואנונו. יחד עם פלדמן ניהל ספרד את הייצוג של הסרבן דוד זונשיין לשרת בשטחים; בג"ץ דחה את העתירה בטענה שזהו סירוב סלקטיווי שאינו נהנה מההגנה על חופש המצפון. התיקים שהופקדו בידיו בלעדית בעת העבודה אצל פלדמן היו העתירה בעניין הקרקעות של הקשת המזרחית הדמוקרטית; העתירה נגד פסילת הסרט "ג'נין ג'נין" של מוחמד בכרי; תיקו של מרקוס קלינגברג; עתירה נגד המאחזים של תנועת שלום עכשיו.

כישלון צורב

את הכישלון הצורב ביותר בקריירה בת שש השנים שלו רואה ספרד בתיק חלוץ. "אביגדור ואני לא הצלחנו לשכנע את בית המשפט לדון בדרישה לחקור את חיסול שחאדה, ולסכל את מינויו של האיש הזה לסגן רמטכ"ל". ההישג הגדול שלו עד כה הוא פסק הדין בבג"ץ אלפי מנשה, המאפיל קצת על הישג קודם של ספרד. בעתירה נגד תוואי הגדר ליד בית סוריק חילץ ספרד מנציגי המדינה הודאה תקדימית בכך שהשיקול בקביעת התוואי אינו בטחוני בלבד, וכי צה"ל והמדינה מערבים בכך שיקולים נוספים.

זה קרה בתחילת יולי השנה. בעתירה הזאת עוד לא ניתן פסק דין; כעשרות עתירות נוספות נגד הגדר, שופטי בג"ץ הכניסו אף אותה להקפאה עמוקה. מתי יחודש הדיון בה? ספרד אינו יודע.

מה למדת מאביגדור פלדמן?

"המון. ממה להתחיל? קודם כל משפטים. עריכת דין. איך לטעון טיעון. הוא גדול טועני ישראל. אין שני לו. אומרים את זה עליו שופטים. ולמדתי ממנו פילוסופיה וספרות ומוסיקה. ואיך להתייחס לאנשים שעובדים איתך, בעדינות, תוך מתן אמון, ולסמוך. ואיך לא לתת לאגו לנהל אותך, ואיך לשלב הכל יחד - הוא אורטור וירטואוז בעל אמונה יוקדת. וזה שילוב שמייצר עוצמה בלתי רגילה".

מה הדבר הכי חשוב שלמדת ממנו?

"אביגדור, בניגוד לכמה קולגות, לא מחזיק במשרדו עורכי דין כדי להגדיל את נפח הפעילות, להפוך לפירמה ולייצר יותר כסף. הוא מוכר מאוד, ומצליח, ומתפרנס יפה. אבל כסף זה לא מה שמניע אותו. הוא מחזיק עורכי דין כדי שהפעילות תגיע לנפח כזה שיאפשר לו לעשות את התיקים שבאמת מעניינים אותו. הוא פועל כמו אמנים. אביגדור הוא אמן. הוא יגיד לך, 'אומן, סנדלר', אבל אני אומר, אמן. הוא יושב עם המכחול שלו, יש לו אסיסטנטים אבל הוא עם המכחול שלו, מצייר".

אתה אוהב אותו?

"כן, מאוד".

אז איך לכנות אותך, אביגדור הקטן? ממשיכו, היורש שלו?

"לא. אני תלמיד שלו. לא בהכרח מה שמניע אותו ברמות עמוקות, מניע אותי. אנחנו אנשים שונים שבאים ממקומות שונים. את אביגדור מניעה תחושת צדק, הוא פריק של עוול, של עיוות הדין. זה ברמה של סטייה אצלו. זה מטריף אותו לגמרי. אצלי זה בא יותר ממקום של רגשות אשם וכעס על מה שהמדינה הזאת, שאני חלק ממנה, מרשה לעצמה לעשות בשמי".

ואצל פלדמן זה לא חלק מהעניין?

"נראה לי שלא. הוא סוציולוג פוסט מודרניסטי של העוול".

מה זה?

"הוא בא אל המשפט מהזווית של האדם היחיד. בגלל זה הוא גם נמשך כל כך לפלילים. הוא חוקר את זה, הוא לומד ומלמד את זה. הוא דור שני לשואה. הוא לוחם צדק, לבד מול העולם. זה עמוק אצלו באופן שקשה לתפוש. אצלי זה יותר כאן ועכשיו. אצלי זה פוליטי, נקודה".

לא כולם זוקפים את הנקודה הזאת לזכותו. בעת שהגן על סרבן הגיוס יונתן בן ארצי, התמודד ספרד בבית המשפט מול ירון קוסטליץ, אז עוזר בכיר לתובעת הצבאית הראשית ועוזר בכיר לפצ"ר (וכיום עורך דין במשרדו של יעקב וינרוט). "אני סבור שמיכאל הוא עורך דין מצוין, תענוג אמיתי לעבוד מולו", קוסטליץ מחמיא לו. "הוא מופיע מצוין, טוען רהוט, אדיב, ונעים לעבוד אתו".

אבל?

"אבל אני רואה, למשל, באפיזודת הסרבנות האישית שלו מעשה חמור. סירוב הוא סירוב והוא מנוגד לחוק. לא מקובל עלי. אני טוען שעורך דין המערב עמדות פוליטיות בצורה כה מובהקת ועקבית, מועד לאבד נקודות משפטיות, גם אצל שופטים. בתיק בן ארצי זה לא קרה למיכאל. הוא הצליח לשמור על איזון. אבל יש פה בעיה מובנית וסכנה ליפול לפח של הבחנה, למשל, בין הלגיטימיות של סרבנות השמאל לבין הלגיטימות של סרבנות הימין. זה פח שגם מיכאל וגם מורו הגדול אביגדור פלדמן, נופלים לתוכו".

ספרד בתגובה: "אין ולא צריכה להיות בעיה עם סרבנות מצפון אמיתית. לא של אנשי ימין ולא של אנשי שמאל. דמוקרטיה חייבת להיות מסוגלת להכיל בתוכה סובלנות כלפי התנגדות מצפונית כנה ולא אלימה. וכן, יש הבדל מהותי בין סרבנות השמאל לסרבנות הימין. זו לא נפילה לשום פח".

מה ההבדל?

"סרבנות הימין לא נובעת ממצוקות נפש מוסריות, אישיות, כי אם מקריאה של מנהיגים. מלמעלה למטה. בשמאל זה הפוך: בשמאל כמעט שלא היה מנהיג שהעז לתמוך בגלוי בסרבנים. זה מעיד על העדר אותנטיות בקרב סרבנות הימין, וזה מחליש את הבסיס שהיא מוצבת עליו".

ופלדמן? הוא גורס חד משמעית שסרבנות הימין מזויפת ובזויה ואילו סרבנות השמאל נאצלת וטהורה. "אין לי גישה אחידה לסרבנות", אומר פלדמן. "לא דומה מי שמסרב לשרת בחברון או בשכם כי הן התנחלויות בשטחים כבושים, דבר הפסול בעיניו מוסרית ומצפונית, למי שמסרב לפנות התנחלויות, שהן בעצמן דבר פסול מאוד מוסרית. מצפונו של מי שלא מוכן לבצע פשעי מלחמה, ומצפונו של מי שלא מוכן למנוע או להימנע מפשעי מלחמה, הם לא אותו עניין".

ימין ושמאל

המבוכה שאליה נקלעו רבים בשמאל הישראלי בזמן האינתיפאדה פסחה על מיכאל ספרד. לא התעוררו אצלו שאלות חדשות, הוא אומר, לא תהיות, לא התלבטויות או ספקות באשר לצדקת הדרך. להיפך. אם זז לכיוון כלשהו, זז שמאלה. הכיצד? "כשאומרים אינתפאדת אל-אקצה, אני לא רואה את כל הדקדוקים והניואנסים - מה ישראל הציעה במשא ומתן, איך ולמה התפוצץ, האם הפלשתינאים נהגו בחוכמה כשעשו מה שעשו - אלא דבר אחד בלבד: את ההידרדרות המוסרית הגדולה, האיומה, שהתרחשה במדינת ישראל".

דקדוקים וניואנסים? כל חייך אתה בדקדוקים וניואנסים. פסק דין גורלי עולה ונופל על ניואנסים, לא?

"נכון. אבל אני בוחר להתמקד במה שקרה לנו, בתוכנו. המוסריות מחייבת אותי קודם כל לכך. אני מתבייש במדינה שלי וחש אשמה עמוקה על האופן שבו היא נוהגת בבני אדם. אני כועס עליה כעס גדול. האינתיפאדה הראשונה, מבחינת יחסה של ישראל לחיי אדם ולכבוד האדם, היתה משחק ילדים לעומת הנוכחית. פה, נפרצו כל המחסומים. יחד עם חיסול המבוקשים חוסלו גם כל העכבות המוסריות. איבדנו אותן ואיבדנו את הבושה".

אתה לא רואה הבדל בין האינתיפאדה הראשונה לשנייה? יש טענה שהראשונה היתה אכן התקוממות עממית לגיטימית נגד כיבוש, ואילו השנייה היא מתקפת טרור תוך כדי תהליך שלום.

"זה נשמע לא רציני. יש פה כיבוש, הכל מתחיל ממנו. הכל נובע ממנו. גזרנו על עם שלם תחושה של איום, סבל וקיפוח במשך עשרות שנים. התעלמנו מכל המגבלות המוסריות שמוטלות עלינו מעצם היותנו כובשים, ואחראים לגורלם. אחר כך, כשהם פנו ללוחמה, צקצקנו בשפתיים והפכנו את כל העם הפלשתיני לאויב, בלי הבחנה בין מעורבים בלחימה ובין אזרחים תמימים. ניצלנו במכוון את הסבל האזרחי, שזה כשלעצמו, על פי כל קנה מידה, הפרה ברוטלית של כללי המלחמה".

השאהידים המתאבדים בתוך ישראל הם פועל יוצא ישיר של הכיבוש?

"ברור. זאת עובדה. לכן כדאי לשאול גם, אם כל מיני דברים שמדינת ישראל עושה לא מגבירים את הטרור הזה".

במלים אחרות, אתה מבין את תופעת המתאבדים ואת מתקפות הטרור על ישראלים, אתה רואה בכיבוש את הרקע לצמיחתן ואנחנו האשמים היחידים בסיפור הזה?

"אני לא מצדיק טרור. הטרור הפלשתיני, כמו כל טרור, הוא כמובן מגונה. אבל האיום האמיתי שטמון בו שואף לאפס. הוא מעולם לא היווה איום קיומי על מדינת ישראל. לצערי, לטרור בכל העולם יש יחסי ציבור נהדרים. ולשאלתך השנייה, כן, ברור שאנחנו האשמים הגדולים. אני לא מבין, מה את רוצה, שאני אגנה את הטרור? שנעסוק במובן מאליו?"

אולי תפרט קצת: אילו מחשבות ורגשות צפו אצלך לנוכח הטרור הזה?

"מה, שאגיד שהוא מפלצתי, שהוא לא אנושי? זה ברור, לא?"

כשאתה מדבר על המדינה שלך ומעשיה אתה מצליח לדווח בקלות על שלל רגשות מגוונים ומורכבים: כעס, שנאה, דחייה, בושה, אשמה. אבל כשמדברים על הטרור הפלשתיני, זה שמבקש להרוג אותך ואותי ברחובות הערים, אוצר המלים שלך מתכווץ מאוד.

"אז את רוצה שאגיד שאני כועס על הטרור? אני כועס על הטרור. שאגיד שאני מפחד? כן, אני מפחד. לא מעניין לעסוק בזה".

למה? למה לא מעניין אותך לעסוק בזכויות האדם שלי ושלך, ושל עוד כמה מיליוני בני אדם, למשל הזכות לחיים?

"אני חש אחריות מוסרית רק על מה ששלי. על חלקי. על החלק של מדינתי. פה אני אחראי. אני לא אחראי למה שהפלשתינאים עושים, גם אם הם עושים דברים איומים ונוראים. נעשה אנחנו את חשבון הנפש שלנו והם את שלהם".

כמעט כל התיקים שאתה מנהל נוגעים לפגיעה בזכויות של פלשתינאים. יש כל כך הרבה עוולות אחרות.

"ראשית, יש לי גם אחרים. אבל בעיקרון זה נכון והתשובה שלי פשוטה מאוד: מספר התיקים שבהם אני מייצג פלשתינאים (לעומת תיקים של ישראלים) הוא ביחס תואם למספר הפגיעות שמבצעת מדינת ישראל בזכויות האדם של שתי הקבוצות. זה לא אומר שאני לא מתעניין בפגיעה בזכויות אדם של ישראלים יהודים. אלא שכעורך דין אני מתעסק ביחסים שבין הפרט למדינה, בהפרת זכויות אדם על ידי המדינה. פגיעה באזרחי ישראל על ידי בני אדם אחרים היא עניין למשטרה או לצבא. מה אני בדיוק אמור לעשות כמשפטן, להגיש עתירה לבג"ץ נגד החמאס?"

התמחית במשפט בינלאומי. איך מנהלים מלחמה מוסרית לגיטימית בטרור, כשהטרוריסטים משתכנים בלב אוכלוסייה אזרחית, מסתתרים בבתיה, ומרפדים את מקומות המסתור שלהם בשכניהם התמימים?

"העובדה שאני פוסל על בסיס מוסרי ומשפטי שיטות נלוזות אינה מחייבת אותי להציע פתרונות אלטרנטיוויים. וכן, יש הרבה מאוד מחירים שעל מדינה מתוקנת לשלם כדי שהיא לא תנהג כמו אותם טרוריסטים. צבא שבלי להניד עפעף הורג במכוון אזרחים חפים מפשע שאותם המדינה מכנה בציניות נוראה 'בלתי מעורבים'. לצה"ל לא אכפת שהוא הורג ופוצע בני אדם תמימים, את יודעת מתי התחיל להיות לו אכפת? רק ברגע שזה התחיל לגבות מחיר תקשורתי תדמיתי ציבורי בארץ ובעולם".

כלומר, למפקדי צה"ל לא אכפת עקרונית להרוג פלשתינאים חפים מפשע, כולל ילדים, והם גם עושים את זה, במכוון?

"נכון".

זאת האשמה חמורה. יש לה בסיס עובדתי?

"ודאי. אחרת לא הייתי מרשה לעצמי לטעון את זה".

ניקח את חיסול שחאדה לדוגמה, תיק שטיפלת בו יחד עם אביגדור פלדמן. אתה טוען שבעת הטלת הפצצה המפורסמת על ידי חיל האוויר הובא בחשבון שייהרגו 15 בני אדם ומתוכם תשעה ילדים?

"אני טוען שצה"ל כהרגלו משקר. דובר צה"ל כהרגלו משקר. אולי לא ידעו לנקוב במספר 15 ובמספר של 150 פצועים. אבל ידעו גם ידעו שיש בני אדם, תמימים, משפחות עם ילדים, בבניין ובסביבתו. מה הקשקוש הזה על 'פער מודיעיני' שצה"ל העלה כהסבר? מה, הם לא ידעו שיש שם בני אדם? בואי אגלה לך מה הצבא כתב בתצהיר לבית המשפט: שבכוונה בחרו בעיתוי בשעת לילה, כדי שלא יהיו אנשים ברחוב. צבא מוסרי מאוד. איפה חשבו שהאנשים האלה, שלא יהיו ברחוב, כן יהיו? במועדוני לילה? והילדים, בדיסקוטקים של עזה? אתה זורק פצצה על בניין מלא אנשים ישנים ואחר כך מופתע שנהרגים הורים וילדים?"

דן חלוץ לפי תפישתך הוא פושע מלחמה?

"דן חלוץ נתן פקודה לשגר פצצה אדירת עוצמה לעבר בניין בשכונה אזרחית צפופה. הוא פיקד על עשרות מבצעים שבהם הוצאו להורג אנשים ללא משפט. כשבעזה נערמו גופות של ילדים בשל פקודות שלו, הוא הביע גסות ואטימות לב, בין היתר, בראיון שנתן לך - את מכל האנשים אמורה לדעת זאת היטב. איך את קוראת לזה, לא פושע מלחמה?"

ההתנתקות

חמש שנים על מיכאל עברו בלימודים. אצל פלדמן. ובשישית, הגיעה ההתנתקות. הוא עזב את משרדו של פלדמן ופתח משרד עצמאי קטן, בבניין משרדים ישן בתל אביב, ברוטשילד פינת אלנבי. לפי שעה, נאמן לדרכו של המאסטר שלו, זהו משרד של אדם אחד. "זה שלב שיש בו בדרך כלל שתי אופציות", הוא מסביר. "לקחת מקום גדול, מפואר, עם עוד אנשים, ואז לאבד את הפריווילגיה של סלקטיוויות בתיקים. צריך הרבה כסף כדי לממן קומפלקס כזה ואי אפשר להיות בררן. או - לפתוח משהו צנוע, מינימלי, לבד, שתובע פחות השקעה, ולקחת רק תיקים שבאמת מעניינים אותך, שהלב שלך נוהה אחריהם".

הוא בחר באופציה השנייה. יושב בגפו במשרד של חדר וחצי בקומה הרביעית של הבניין. עונה בעצמו על טלפונים. מכין לעצמו קפה. אין לו שום בעיה עם זה. והוא נהנה. "בינתיים, לא נאלצתי לעסוק בתיק שגרם לי לפהק. כמו מה? כמו נדל"ן, חוזי שכירות ודברים משעממים מן הסוג הזה".

הוא מתגורר בתל אביב עם אשתו, נירית בן חורין, מעצבת אופנה. בן להורים פולנים, ירושלמים, סיים בהצטיינות תיכון (רנה קסן), היה חבר בתנועת הנוער של ר"צ, שירת בנח"ל כחובש קרבי. בית הוריו היה ועודנו בית פוליטי מאוד, "בית בוהמי, אינטלקטואלי, ספוג עשן סיגריות וניחוחות אלכוהול". אמו, פרופ' אנה ספרד, היא מרצה לחינוך באוניברסיטת חיפה. אביו ליאון, מתמטיקאי ("הוא רצה ללמוד משפטים, אבל אבא שלו, סבא שלי, הסביר לי שאי אפשר להיות גם עורך דין וגם אדם ישר"), היה שותף מוביל בארגון הפגנות הסטודנטים בורשה נגד המשטר הקומוניסטי ב-1968, ובילה כמה חודשים בכלא הפולני.

בישראל היו שניהם פעילים בשל"י, וניהלו בביתם בירושלים סלון פוליטי תוסס וסוער, שאותו פקדו "בוקר, צהריים, ערב ולילה" שכניהם, דיירי הבניין המיוחד ברחוב מעלות דפנה 137, שאפשר היה לכנותו בית העיתונאים: ג'ודי לוץ, דוד ויצטום, שמעון שיפר, אריה גולן, ישראל סגל, יגאל גורן, חיים זיסוביץ' ואחרים. הפוליטיקה הישראלית, על עיוותיה ועוולותיה, זרמה אצל ספרד בדם מילדות. בכיתה ט' בערך, כווריאציה על דברי סבו, הגיע למסקנה שאי אפשר להיות פוליטיקאי ואדם ישר. אז כבר התחיל לגלות עניין בפגיעות בזכויות אדם ולגלות רגישות מיוחדת לעוולות בתחומים אלה.

האם אינך פולש אל הנישה של פלדמן? האם הפרידה לא יצרה משקעים עכורים ביניכם?

"מה פתאום? חס וחלילה. בשום פנים ואופן לא. אנחנו חברים. אביגדור קיבל את זה בשמחה. בהבנה. יותר מזה, הוא עמד על כך שתיקים שטיפלנו בהם יחד, נמשיך לטפל בהם יחד גם אחרי ההתנתקות. זה היה טבעי ומובן ומקובל לגמרי, שברגע שאני כבר לגמרי על הרגליים של עצמי, זה הזמן ללכת".

כשהוא נשאל על מי יסרב להגן, ספרד מתקשה להשיב. הוא, למשל, משוכנע שליגאל עמיר יש זכות להינשא ולהוליד ילדים. "ההצעה למנוע ממנו את זה מראה על אורח חשיבה ימי-ביניימי. כל אסיר, גם רוצח מתועב, הוא בן אדם. מי שטוען שצריך לשלול את זכותו להיות חלק ממשפחה, טוען למעשה שהוא לא בן אדם. קו טיעון כזה בוודאי לא יסתיים ביגאל עמיר".

לבסוף הוא מוצא תשובה על השאלה. "אין אדם שאני לא מוכן להגן עליו. יש אידיאולוגיות וערכים שאני לא מוכן לשרת אותם. ואני כמובן לא מוכן לעולם לייצג את המדינה. כעיקרון". *



עו"ד מיכאל ספרד. לטרור יש יחסי ציבור נהדרים בכל העולם


עו"ד מיכאל ספרד (משמאל) עם עו"ד אביגדור פלדמן. הוא גדול טועני ישראל, אין שני לו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו