בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהממת, מצחיקה, מצפונית ורבת השראה

זוהי היידיש, בעיניו של אהרן לנסקי, שהקים את המרכז לספרי יידיש במסצ'וסטס. מיליון וחצי ספרים, שחלקם נמצאו באשפה, מוחזקים במרכז המושך אליו צעירים רבים, גם לא יהודים. אי אפשר ליצור זהות יהודית מתוך ואקום, אומר לנסקי, שספרו ראה אור בעברית

תגובות

"שולם עליכם", עונה המענה הקולי של המרכז הלאומי לספרי יידיש במסצ'וסטס, ומיד אחר כך פורצת מוסיקת כליזמרים יהודית שמחה וכשרה. אהרן לנסקי, מייסד המרכז ומנהלו, חזר עתה מארוחת הצהריים שלו. לפני 27 שנים, בהיותו בן 23 בלבד, קיבל עליו משימה יוצאת דופן: להציל מכליה את ספרי היידיש שעוד נותרו בעולם.

לנסקי היה אז סטודנט להיסטוריה יהודית בקולג' המפשייר. הוא הבין שאוצרות נאגרו בספריותיהם של קשישים יהודים ברחבי ארצות הברית, אולם מאחר שאין דור המשך לקוראי היידיש הספרים הללו מושלכים לפח. ספרות היידיש היתה אז במבוי סתום: הישראלים זנחו את היידיש לגמרי, הדורות החדשים של יהודי הגולה עברו לדבר את שפת המקום, והיהודים החרדים סלדו מספרות היידיש החילונית.

בלי משאבים ולנוכח סירובים מצד ארגונים יהודיים לתרום כסף למען המטרה הנעלה, לנסקי וחבריו - סטודנטים חסרי פרוטה - נדדו בין עליות גג ומרתפים בחיפוש אחר מקום לרכז בו את הספרים. באישון לילה ותחת גשם שוטף הם שלפו מתוך מכולות אשפה עירוניות כרכים רטובים של שלום עליכם, מנדלה מוכר ספרים וי"ל פרץ, נפגשו עם יהודים מבוגרים ושמעו מהם את סיפור חייהם ואת סיפור חיי הספריות שלהם, עד שהשיגו לבסוף תרומות ושטחי אחסון.

סופו של הסיפור שמח: בקולג' המפשייר במסצ'וסטס קיים היום מרכז גדול שבו מיליון וחצי ספרים ביידיש ו-32 אלף חברים. המרכז פועל גם ברחבי העולם ומזמין אליו צעירים ללמוד את השפה היידית, את ספרותה ותרבותה.

כל זה מתועד בספר שראה אור בעברית לאחרונה, "נגד כיוון ההיסטוריה: הרפתקאותיו המופלאות של האיש שהציל מיליון ספרים ותרבות שלמה" מאת אהרן לנסקי (בתרגום יהב זוהר, בהוצאת "עברית").

היסטוריה אבודה

לנסקי נולד ב-1955 בניו בדפורד, מסצ'וסטס. "גדלתי בדרך טיפוסית ליהודים באמריקה", הוא אומר בראיון טלפוני, "הסבים והסבתות שלי באו ממזרח אירופה ודיברו יידיש, אבל כשהייתי ילד שמעתי את השפה הזאת כשההורים שלי לא רצו שאבין מה הם אומרים. רק בקולג' זה התחיל להשתנות. בסמסטר הראשון שלי ב-1973 לקחתי קורס על השואה, ואף שקשה להאמין היום - זו היתה הפעם הראשונה שהשואה נלמדה בקורס בקולג' בארצות הברית.

"בסוף הסמסטר הזה מצאתי את עצמי פחות מתעניין בשאלה איך הנאצים הרגו את יהודי אירופה, ויותר בסוגיה מי היו יהודי אירופה, ומה בתרבות שלהם היה מנוגד לאידיאולוגיה הפאשיסטית עד כדי כך שהגרמנים היו מוכנים להפסיד במלחמה רק כדי להשלים את הוצאתם להורג. נוכחתי שאם אני באמת רוצה להבין את התרבות היהודית, אני חייב ללמוד את השפה שהיהודים דיברו בה באלף השנים האחרונות".

לנסקי מצא פרופסור באוניברסיטה שלימד ספרדית של ימי הביניים אבל דיבר 20 שפות - יידיש היתה האהובה עליו - והחל ללמוד אצלו. מה הוא כל כך אוהב ביידיש? "יש בה נשמה גדולה", הוא אומר, "ויש המון כיף בשפה הזאת. כל שפה משקפת את האנשים הדוברים אותה, ויש משהו ביידיש כל כך מהמם ומצחיק ובעל השראה וכל כך בעל מצפון חברתי".

יש שיראו בהתמקדות הזאת ביידיש פרץ של נוסטלגיה או כמיהה לחזור אל עבר שכבר איננו.

"זו לא היתה היאחזות נוסטלגית, הייתי צעיר מכדי להיות נוסטלגי כלפי היידיש. אני חושב שזה היה ניסיון להבין את הזהות היהודית".

האם ההתמקדות ביידיש היום לא עשויה להקים מחדש את הגטו התרבותי של היהודים?

"בעיני, זה עושה בדיוק ההיפך, זה הופך את הזהות היהודית לשלמה יותר. זה משחזר אלף שנים של היסטוריה שהלכו לאיבוד. מבחינת ישראל, בזמן מסוים זה באמת נשמע הגיוני ליצור סוג חדש של יהודי ולשכוח מהעבר, אבל אנשים בלי עבר אין להם עתיד, וזה לא מספיק להסתפק בתקופת התנ"ך, אנחנו צריכים גם להבין את ההיסטוריה הקרובה יותר שלנו. לא שאני מבקש לחזור לעיירה. בעיירה היהודים היו פגיעים, חלשים, סבלו מדעות קדומות, מעוני, מנחשלות ומבורות. אני הרבה יותר מעוניין בעתיד, ואני לא חושב שאפשר ליצור זהות יהודית מתוך ואקום. אנחנו חייבים להבין מאין באנו".

דיאלקט בלי צבא

היידיש - בישראל ובעולם - עדיין סובלת מתדמית בעייתית של שפה המייצגת את החלשים, שפת הסבל היהודי. לא כך בעיני לנסקי: "היידיש לא הביאה ליהודים את הסבל, מצבם של היהודים באירופה היה מה שהיה", הוא אומר. "ביידיש עצמה יש התנגדות אקטיווית, זו הגרסה היהודית לשפה ילידית, יש בה משהו מקומם, משהו שנלחם בחזרה - גם אם בדרך תרבותית. כך שאני לא רואה בה מין שפת אוי-אוי-אוי, היא הרבה יותר אמיצה מזה.

"היידיש היתה מין תת-תרבות בעולם היהודי", הוא מוסיף. "היהודים תמיד שימרו שתי שפות לפחות בכל זמן - עברית לשון הקודש ויידיש שהיתה שפת היום-יום. ובחיים היהודיים תמיד היה מתח בין שתי השפות. ולא שהיידיש מתה מוות טבעי. ב-1939 עדיין היו 11 מיליון יהודים דוברי יידיש בעולם, ועד 1945 אחד מתוך שני דוברי יידיש מת בשואה. הרבה סופרים ואינטלקטואלים שכתבו ביידיש היגרו לברית המועצות, רבים מהם הוצאו שם להורג. ובישראל היידיש נדחפה החוצה. בחירת העברית לשפתה של ישראל היתה רעיון מבריק, אבל לא היה כדאי לאבד בדרך את היידיש.

"ואילו כאן בארצות הברית היידיש התפוגגה. אמריקה פינתה מקום להבדלים בין דתות אבל לא להבדלים בין תרבויות ושפות. אז היהודים כאן באופן מצחיק שוכחים את הזהות היהודית ומגלים את תרבויות העולם, וכל תרבות היידיש - מוסיקה, ספרות, תיאטרון - הכל ננטש".

בספר מצטט לנסקי את הבלשן וההיסטוריון היידי מקס ויינריך, שאמר כי שפה היא דיאלקט שיש לו צבא. האם לדעתו שפה צריכה טריטוריה כדי להתקיים לאורך זמן? "העברית התקיימה במשך הרבה זמן בלי אדמה משלה", אומר לנסקי. "אז אולי זה נכון ששפה היא דיאלקט עם צבא, אבל ליידיש מעולם לא היה צבא, ובכל זאת היא שפה בפני עצמה, ויש לה דרך משלה לראות את העולם".

ריכוז של היצירתיות היהודית

את שני ילדיו, בני 14 ו-12, לנסקי בהחלט מתכוון ללמד יידיש - אבל לא לדבר אתם יידיש ביום-יום "כי זה יהיה טיפשי", הוא אומר.

האם לדעתך היידיש, כפי שכתבת בספר, באמת יכולה להערים על ההיסטוריה ולשרוד גם בעתיד?

"כן, אבל אני לא חושב שהיא תחזור להיות שפה מדוברת מחוץ לעולם היהודי החרדי. עם זאת, אני חושב שיבוא יום ונבין מי אנחנו כיהודים, ונלמד לא רק תורה ותלמוד וספרות רבנית מימי הביניים - אלא גם ספרות יידית".

הספרות היידית חשובה בעיניו משום שהיא מרכזת את היצירתיות היהודית. כעת עמל המרכז שהקים על איסוף ספרי יידיש בחלקים אחרים בעולם, בעיקר בדרום אמריקה. במרכז גם שוקדים על תרגום הספרים החשובים לאנגלית, הדפסה מחודשת של הספרים שאזלו בהוצאה והעברתם למדיום דיגיטלי (בעזרתו הנדיבה של סטיוון ספילברג). הצעד הבא יהיה להעלות אותם לאינטרנט.

לנסקי מספר שהמרכז מושך אליו כיום סטודנטים צעירים רבים, לא כולם יהודים. "יש לנו סדנת לימודים לסטודנטים בקיץ. יש מאות סטודנטים שמבקשים להיכנס לתוכנית הזאת. אנחנו עושים את התוכנית הזאת כבר 20 שנה, וכשרק התחלנו זה היה אצילי מצד מישהו להצטרף אליה, אבל זה השתנה מאוד".



אהרן לנסקי: "ביידיש יש נשמה גדולה והמון כיף" (במרכז: עטיפת ספרו החדש)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו