בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בבואה מכוערת ואכזרית

במשך שנים לא העזו אוניברסיטאות בארה"ב לקבל אליהן את קתרין מקינון, מן המפתחות החריפות ביותר של המחשבה הפמיניסטית; עם תרגום ראשון של כתביה לעברית, מנסה אורית קמיר להסביר למה

תגובות

פמיניזם משפטי בתיאוריה ובפרקטיקה

קתרין מקינון. תירגמה מאנגלית: עידית שורר הוצאת רסלינג/ליבידו, 233 עמ', 89 שקלים

"קשה לדמיין את החשיבה הפמיניסטית בכלל ואת הפמיניזם המשפטי בפרט ללא קתרין מקינון", קובעת פרופ' דפנה ברק-ארז במבוא המדויק ומאיר העיניים שבפתח הספר "פמיניזם משפטי בתיאוריה ובפרקטיקה", המציע תרגום עברי של לקט מכתביה של הוגת הדעות הפמיניסטית. קשה לדמיין פמיניזם בלי מקינון, כי היא הפליאה לזהות ולהגדיר את אופני פעולתם של המבנים החברתיים המייצרים, מעצבים ומנציחים את אפליית הנשים השיטתית בעולם הפטריארכלי המודרני.

באומץ ציבורי יוצא דופן, היא מציבה זה כשלושים שנה מראה מול פני החברה המערבית המגדירה את עצמה שוויונית ונאורה, ודורשת ממנה להתעמת עם בבואה מכוערת ואכזרית. כה מרכזית תרומתה של מקינון לחשיבה הפמיניסטית, ולזו הפמיניסטית המשפטית בפרט, עד שהיא הפכה לאחת הדמויות השנואות ביותר על יחידים ומגזרים שלמים, החשים מאוימים מן הערעור הפמיניסטי על "סדרי בראשית". עוצמתה, בתיאוריה ובמעשה הפמיניסטיים כאחד, כה גדולה, עד שבמשך עשר שנות שיא הקריירה שלה שום אוניברסיטה אמריקאית לא העזה לצרף אותה לשורותיה (רק בראשית שנות התשעים, בשלב מאוחר בקריירה שלה, לאחר דחיות וסירובים רבים, הציעה לה אוניברסיטת מישיגן באן-ארבור משרה וקביעות). כה עמוקה השפעתה של מקינון על עיצוב הפמיניזם (ובמיוחד זה המשפטי) של שנות השמונים וראשית שנות התשעים, שהזרמים ה"פוסט-פמיניסטיים" השונים המציפים את ארה"ב (ולכן כמובן גם אותנו) הם במידה רבה "פוסט-מקינונים", וליתר דיוק "אנטי-מקינונים". לכן, לכל מי שרוצים להתוודע לחשיבה הפמיניסטית, אין מקום הולם וראוי לעשות זאת ממשנתה של מקינון.

נקודת המוצא של הפמיניזם של מקינון היא, שקבוצת הנשים מופלית ומדוכאת בידי קבוצת הגברים בראש ובראשונה באמצעות הבנייתה החברתית של המיניות. על פי מקינון, המיניות היא התחום שהגדרתו החברתית הפטריארכלית הופכת גברים לשולטים ונשים לנשלטות. הכלים הספציפיים באמצעותם מתרחש תהליך הבניה חברתי זה כוללים את כל סוגי הפגיעות המיניות בנשים: החל ברצח מסיבות מגדריות, דרך אונס לסוגיו (לרבות אונס קטינות במשפחה, סחר בנשים לשם שימוש מיני בהן, הזנייתן וקניית מיניותן), וכלה בהטרדות מיניות ושאר גילויי סקסיזם, כפי שהם באים לידי ביטוי בכל ההיבטים של חיי היום-יום.

לפי גישה זו, הפורנוגרפיה, שאני מעדיפה לכנותה במונח עברי ולא יווני, "הזניה מתועדת", משמשת בתפקיד "הסברתי" מרכזי: היא מלמדת גברים להשתמש במיניות כדי להשפיל נשים, להפוך אותן לאובייקטים מיניים, לשלוט בהן ולרכוש לעצמם מעמד של כוח ועליונות. במקביל היא מלמדת נשים לקבל את כל אלה, להשלים עמם ולשתף פעולה. על פי מקינון, ההזניה המתועדת מלמדת גברים ונשים שהשימוש המיני בנשים כדי לקבע את מעמדן החברתי הנחות הוא "סקסי" ומעורר מינית. כך מטשטשת ההזניה המתועדת את אופיו הפוליטי הדכאני של השימוש המיני בנשים ומשווה לו נופך "ארוטי", שמקנה לו לגיטימיות בחברה הליברלית.

בשל כל אלה, הפמיניזם (של מקינון) מתמקד בראש ובראשונה בדיוק באותן תופעות חברתיות שהן לב מנגנוני הדיכוי המגדרי: רצח נשים, סחר בהן, אונס לסוגיו, הטרדה מינית, והזניה - לרבות הזניה מתועדת. כל שאר סוגי ההפליה (למשל בשכר בשוק העבודה, או ביחסי הכוחות בתוך המשפחה, או בתחום הציבורי) נתפסים כמשניים, נגזרים מהשליטה המינית ונספחים אליה. הטיפול בהם חשוב, אך אינו "טיפול שורש". מטרת הפמיניזם של מקינון היא לשחרר את קבוצת הנשים מן התנאים המפלים והמדכאים שבתוכם חיות נשים, כדי לאפשר להן להתפתח ולהגדיר את עצמן מחדש, והפעם ללא כפייה ושעבוד.

"פמיניזם משפטי בתיאוריה ובפרקטיקה" מביא לראשונה לקוראת ולקורא הישראלים קובץ מכתביה הרבים מאוד של מקינון. קשה לא לחוש קורטוב של אכזבה מן המפגש עם הטקסטים בלבושם העברי. חלק משמעותי מעוצמתה המהממת של מקינון קשור בסגנון ההתבטאות הייחודי שלה: דבריה רהוטים, קולחים, ישירים כמו אגרוף בבטן ועם זאת מתוחכמים, שנונים, מבריקים. היא משלבת שפה גבוהה ומתוחכמת עם ביטויים "נמוכים" ואף "וולגריים" משפת היום-יום, שוזרת את כולם יחדיו במיומנות וירטואוזית ומסחררת את הקוראת והקורא. היא מציעה עוד ועוד ניסוחים מכיוונים שונים, שכל אחד מהם מפלח כחרב ועם זאת מחייב מחשבה מעמיקה, וביחד הם כובשים ועוטפים ולא מניחים מפלט. בקיצור, התבטאותה סוחפת ועוצרת נשימה, וזוהי התכונה שהפכה את ספרה הראשון, "Feminism Unmodified", לספר הפמיניסטי הנקרא ביותר בעולם.

חלק מן העוצמה המיוחדת הזאת אבד בתרגום לעברית, שאיננו אחיד, ומדי פעם הוא מסורבל ואף לא מדויק (במיוחד בהקשר הדיון בפוסט-מודרניזם). כתיבתה של מקינון מצדיקה יחס תרגומי כזה ההולם שירה, ואילו התרגום לעברית הוא פרוזאי טוב, לא יותר. היבט נוסף של האכזבה כרוך בכך שחלקיו השונים של הספר מוענקים לקוראת ולקורא הישראלים ללא הכוונה וללא דברי הסבר, שיכלו להבהיר לאיזה שלב בהתפתחותה של החשיבה הפמיניסטית של מקינון שייך כל טקסט, ומה מקומו בהקשר הכולל. קוראות וקוראי עברית לא נחשפו לא למקינון, ולא להרבה מהכתיבה הפמיניסטית שקדמה לה ושהקיפה אותה, ולכן הם עלולים להתקשות לעמוד על מלוא משמעותם של הדברים המובאים בפניהם מחוץ להקשר (מבוא שיטתי להגותה של מקינון בעברית ניתן יהיה למצוא בספר של האוניברסיטה המשודרת, "מבוא ללימודי מגדר", שיראה אור ב-2006).

מי שסובל במיוחד משתי החולשות הללו הוא דווקא המאמר הפותח את הספר, המכיל את אחד הטיעונים הפמיניסטיים התיאורטיים המרכזיים ביותר. במאמר זה, "שוני ושליטה: על אפליה מינית", מקינון חושפת את האי-התאמה בין תפיסת השוויון הנוהגת לבין טיפול בבעיות מגדריות. היא מצביעה על כך שתפיסת השוויון הנוהגת גוזרת את הזכות ליחס שווה מן הדמיון בין פרטים המושווים זה לזה: מי שנמצא דומה לזולתו זכאי ליחס שווה לזה שמקבל אותו זולת. ואולם, טוענת מקינון, כל הזכויות החברתיות נוצרו למען גברים, ואילו נשים הובנו והוגדרו חברתית דווקא כ"שונות מגברים" בכל צורה; לכן הניסיון להעניק לנשים שוויון על סמך הדרישה שיוכיחו דמיון, משמעה שכדי לקבל זכויות עליהן להוכיח דמיון לגברים, דבר שהוא מועד לכישלון. בתמצית: כדי לזכות בזכויות יסוד, נשים נדרשות להוכיח "דמיון" למה שבהגדרתן (החברתית-פטריארכלית) הן "שונות" ממנו (הגבר).

זהו מלכוד שאין ממנו מוצא במסגרת השיטה הקיימת, והוא הופך את הדרישה לשוויון בין המינים לפרדוקסלית וחסרת פשר. טענה זו מבהירה את ביקורתה של מקינון ביחס לגישות פמיניסטיות (כמו זו הליברלית), שמאמצות את מבחן הדמיון (לגבר) ומנסות להיבנות ממנו. זהו גם הבסיס לטענתה של מקינון כי יש להגדיר מחדש את משמעות השוויון בהקשר המגדרי. על פי מקינון, יחס שוויוני לאשה, בכל הקשר נתון, הוא כזה המשחרר אותה באותן נסיבות מדיכוי פטריארכלי, ומאפשר לה לחיות מחוץ להגבלות שלתוכן היא נדחקת על ידי הסדר החברתי הקיים. בתרגומו העברי, מאמר חשוב זה, שאינו פשוט להבנה גם באנגלית, עלול להישאר סתום לקוראת ולקורא הישראליים.

עם זאת, חלק חשוב של המאמרים כן מצליח להעביר את מסריה רבי העוצמה, ואפילו לא מעט מסגנונה ואישיותה הייחודיים של מקינון. המאמר העוסק באונס ובאלימות נגד נשים ("מין לא שוויוני") מעביר היטב את הקישור, שהוא לב שיטתה הפמיניסטית של מקינון, בין הפליית נשים להבניית מיניותן באמצעות אלימות מינית נגדן. שני המאמרים העוסקים בהזניה מתועדת ("לא בעיה מוסרית" ו"לשון הרע ואפליה") הם תרומה חשובה מאין כמוה לשיח הישראלי, שכמעט אינו מכיל התייחסות פמיניסטית להצגה הוויזואלית של נשים כאובייקטים לצריכה מינית. חלקים מן הפרק "לשון הרע ואפליה" צריכים להיות חומר קריאה חובה לנערים מתבגרים, לשופטים העוסקים בתחומים אלה ולציבור הרחב בכללותו.

המאמר התיאורטי "פוסט-מודרניזם וזכויות אדם" מחייב אמנם היכרות קודמת כלשהי עם עולם המושגים שאליו הוא מתייחס, ואולם הוא חשוב ביותר לצעירות ישראליות רבות אשר הולכות שבי אחר קסמי הפוסט-פמיניזם האקדמי. בישראל אין עיסוק שיטתי ומסודר בפמיניזם, וכותבות פוסט-פמיניסטיות כמו ג'ודית בטלר, שכבר תורגמו לעברית, נקראות בווקום. בהעדר רקע קודם קשה להתמודד עם דבריהן, הזוכים לתשומת לב רבה בהקשרים אקדמיים מגוונים.

בתשובתה החריפה לגישות אלה, מקינון חושפת ללא כחל ושרק את השקרים, המניפולציה, חוסר המחויבות הערכי והנזק הפוטנציאלי הכרוכים בגרסאות מסוימות של הפוסט-מודרנה, ומאמרה יכול לאפשר לצעירות וצעירים התמודדות ממשית עם הכתיבה הטרנדית השלטת. חזקים במיוחד הם שני המאמרים העוסקים באונס שיטתי כרצח-עם ("אונס, השמדת עם וזכויות האדם של נשים" ו"המיניות של השמדת עם"). גם מי שמתקשה לקבל את הביקורת הפמיניסטית ביחס ליחסים בין המינים בהקשר של החיים הרגילים, לא יוכל שלא להיות מושפע עמוקות מן הדיון בזוועות המבוצעות בנשים בעתות מלחמה. המאמר השני מבין השניים עוסק בהרחבה בהשוואה בין האונס השיטתי שביצעו הסרבים בנשים מוסלמיות במחצית שנות התשעים של המאה העשרים לבין התעללות מינית שיטתית שבוצעה בנשים היהודיות בידי הנאצים במהלך השואה.

זו נקודה רגישה במיוחד שכמעט שאינה עולה לדיון בישראל, ויש כאן הזדמנות יוצאת דופן לתת עליה את הדעת ולהתמודד עם השלכותיה הקשות. קריאת פרקים אלה קשה וכואבת, אך אין ספק שהיא שווה את המחיר הכבד שהיא גובה.

קתרין מקינון

המשפטנית והפעילה הפמיניסטית קתרין מקינון היא מרצה בבתי הספר למשפטים של אוניברסיטת מישיגן ואוניברסיטת שיקגו. מאז שנות השבעים היא מקדמת את המאבק בהטרדה מינית ובפורנוגרפיה, כשתי צורות ביטוי של האפליה בין גברים לנשים

ספרה של ד"ר אורית קמיר, "פמיניזם: כבוד האדם הישראלי", שהוא חלקו השני של הספר "שאלה של כבוד: ישראליות וכבוד האדם", יראה אור בהוצאת כרמל



קתרין מקינון, מתוך "ניו יורק טיימס מגזין", 1991



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו