בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נס גלוי ומתן בסתר

זאב וולפסון ובנו מוריס, נדבנים ובעלי חברת המיחשוב נס, מצאו נתיבים בלתי שגרתיים לקופה הציבורית. במשרד האוצר הם הכירו את המנכ"ל אהרון פוגל, שהצטרף 4 שנים לאחר פרישתו לאימפריית המחשבים של הוולפסונים. פוגל גייס את החשב הכללי ניר גלעד - שמכיר את סגן החשב איציק כהן. גם מבקר המדינה מתח ביקורת על הדרך בה זכו המיליונרים המקושרים במכרז המיחשוב הגדול של משרדי הממשלה. תחקיר

תגובות

המיליונר המסתורי זאב וולפסון סולד מחשיפה אישית. אם כבר, הוא מעדיף לראות את שמו מונצח כמי שתרם וסייע למוסדות חינוך חרדיים ברחבי העולם או במדורי הנדל"ן של עיתוני ניו יורק המדווחים על עוד עסקה מוצלחת שסגר ועל עוד כמה עשרות מיליוני דולרים של הכנסה צפויה לשנים הקרובות.

לפני שנים אחדות פרש וולפסון ממרבית עסקיו והעביר את השליטה בהם, כולל הבעלות על חברת נס טכנולוגיות בישראל, לבנו הבכור מוריס. עם השליטה ירש הבן גם את ההסתייגות ממגע עם התקשורת. אולי זו הסיבה שהשם וולפסון כמעט ואינו מוכר כיום בישראל, על אף שבני המשפחה וקבוצת וולפסון בראשות מוריס מחזיקים בחברה המעסיקה כ-5,800 עובדים ומגלגלת מחזור מכירות שנתי של 340 מיליון דולר, פחות משש שנים מאז הקמתה.

מאז פרישתו מקפיד וולפסון האב לעסוק רק בפעילות החינוך והצדקה שהקים בשלושת העשורים האחרונים. על אף שוולפסון אחראי להזרמתם של מאות מיליוני דולרים לפעילויות צדקה לאורך התקופה, חלקו מוצנע ותמונתו כמעט ואינה מופיעה.

האנונימיות היחסית ממנה נהנה וולפסון איפשרה לו לבנות ולקיים רשת ענפה של קשרים פוליטיים ועסקיים חובקי עולם שקידמו את פעולות החינוך והצדקה שלו לא פחות מאשר את עסקיו. בארצות הברית כמו בישראל, הצליח וולפסון להביא לשינויי חקיקה, הכנסת סעיפים מיוחדים ועקיפת מנגנוני ביקורת, הכל בזכות קשריו המיוחדים - קשרים של הון ושלטון. אם לשפוט לפי הצלחת עסקיו בישראל, ההשקעה של וולפסון השתלמה, ולא רק לו.

על העוצמה של וולפסון מעיד הסיפור הבא: כשהקונגרס האמריקאי אישר את התקציב השנתי הענק ל-88' (בדצמבר 87'), סעיף קטן אחד נקבר בין אלפי הדפים המודפסים של ספר התקציב שחולקו לחברי הבית. הסעיף הקטן נהפך מהר מאוד לכאב ראש גדול לסנאטור דניאל אינוויי מהמפלגה הדמוקרטית, נציגה של מדינת הוואי בקונגרס ויו"ר משותף של תת הוועדה לתוכניות סיוע חוץ. אינוויי הכניס לתקציב בחשאיות סעיף המורה על העברת 8 מיליון דולר לתמיכה בבית ספר היהודי בפאריס "אוצר התורה". בית הספר, שהוגדר בספר התקציב כ"בית חינוך לילדי פליטים יהודיים ממרוקו", התגלה כבית ספר של יהודים ספרדים אמידים שהיגרו לצרפת ממרוקו יותר מ-20 שנה קודם לכן.

מתנגדי המפלגה הדמוקרטית מיהרו לעשות מהפרשה מטעמים פוליטיים. הם העלו לכותרות את שמו של איל הנדל"ן וולפסון, שתרם כספים לקמפיין של אינוויי כמה שנים קודם לכן. וולפסון, על פי הפרסומים מאותם ימים, היה שתדלן שנהנה מקרבתו לאינוויי והצליח לשכנע אותו שסיוע אמריקאי לבית הספר היהודי ישפר את תדמיתה של ארה"ב. אותו בית ספר נבנה אגב על מגרש שהוקצה לוולפסון ללא מכרז על ידי עיריית פאריס, שראשיה התקשו לאחר חשיפת הפרשה להסביר מדוע עשו זאת. גם אינוויי הנבוך שנפגע מהפרסומים פירסם תגובה רשמית לפיה כלל לא ידע שוולפסון תרם לו כספים והורה מיד למחוק את הסעיף מהצעת התקציב.

לא שכח מאיפה הוא בא

הכעס שעוררה פרשת הסעיף החבוי של אינוויי היה רק קצה הקרחון של מערכת יחסים חשאית והדוקה במיוחד שניהל וולפסון הנמרץ, שכונה "הג'ינג'י", עם אינוויי ובכירים אחרים בקונגרס שנחשבו לתומכי ישראל נלהבים. מערכת היחסים החמה החלה עוד בראשית שנות ה-70 כשהכלכלה הרעועה של מדינת ישראל נזקקה לזריקות מרץ מתוצרת אמריקאית.

וולפסון, יהודי חרדי, היה בן 17 כשהגיע בשנות ה-30 מווילנה לניו יורק עם אמו ואחיו. הוא החל את דרכו ברחובות וגילה עד מהרה חוש עסקי מפותח. עם השנים רשם לזכותו שורה של עסקות מוצלחות ונהפך לאחד מהיהודים המבוססים ביותר במנהטן ולתורם כבד של המפלגה הדמוקרטית. עם השנים הלכו והתחזקו גם הקשרים הפוליטיים שלו. וולפסון טיפח כמה חברי מפלגה שבינתיים הגיעו לעמדות השפעה והחל להפעיל אותם לטובת מטרות שונות. הוא גם לא שכח מאיפה הוא בא: בשנים הראשונות גייס מחבריו בבית הנבחרים כספים ששימשו בעיקר עבור מפעלי חינוך חרדיים ברחבי ארה"ב ובמדינות שונות באירופה אליהם הגיעו פליטי הגוש המזרחי.

גם מקומה של ישראל לא נפקד. בכירי המדינה חיזרו אחרי וולפסון וביקשו ממנו לדאוג שהלוואות הענק שהעניק כבר אז הממשל האמריקאי לישראל יוגדלו ויינתנו בתנאים נוחים יותר, וחובות הענק ייפרסו או יימחקו כליל. וולפסון סיפק את הסחורה: הוא התרוצץ ברחבי גבעת הקפיטול ואירגן שדולה לקידום ענייניה של ישראל בקונגרס. התקציבים גדלו משנה לשנה, התנאים נעשו נוחים יותר. אינוויי, שהגיע לעמדת השפעה בוועדת ההקצבות של הקונגרס, אף הוביל יוזמה לשנות את הסיוע למענק ואף קידם תוכנית מיליארדים לפריסת חובות. ממש כמו שוולפסון ביקש.

"פקידים באוצר שהגיעו עם וולפסון לגבעת הקפיטול התרשמו מקרוב מיכולותיו", מספר בכיר באוצר עד לפני כמה שנים. "במקום בו העניין הוא לא מי אתה אלא את מי אתה מכיר, נראו יכולותיו של וולפסון כמעשי קסמים בעיני הפקידים. הוא לא ביקש פרסום לפעולותיו ולא דבר לעצמו. כל מה שהעסיק אותו היה פילנתרופיה ומניעת התבוללות העם היהודי".

בישראל התרשמו מביצועיו של הג'ינג'י, שהקים בינתיים רשת מפוארת של בתי ספר יהודיים ברחבי העולם שפעלה תחת כמה שמות - אך תחת השם הכללי "הקרן לחינוך יהודי בתפוצות". גם בישראל הקים וולפסון רשת דומה. הרשת, "אור לנוער", המפעילה כיום יותר מ-40 סניפים בישראל, היתה אז בחיתוליה ונזקקה לאישורים לפעול כרשת חינוך חרדית עצמאית שאינה כפופה לפיקוח ולתכנים של משרד החינוך.

האישורים התקבלו עד מהרה ועמם גם נחתם הסכם בין וולפסון לבין המדינה, לפיו המדינה תזרים לתקציב הרשת שקל על כל שקל שיזרים וולפסון. זאת כאמור, מבלי שלמדינה תהיה יכולת לפקח על הנעשה בכסף. אבל זה היה ככל הנראה הכסף הקטן (רשת אור לנוער נהנית גם כיום מתמיכה של תקציב המדינה בשווי מאות אלפי שקלים בשנה). מה שהחל בימי ממשלת רבין הראשונה (74') כהזרמה תקציבית זניחה למטרה נעלה כמו חינוכם של ילדי מהגרים יהודים מרוסיה, נהפך עשר שנים מאוחר יותר לשיטפון של מאות מיליוני שקלים מכיסו של משלם המסים הישראלי.

על השיטות של וולפסון לשידול ראשי הממשל בישראל ובארצות הברית נסובו אגדות רבות. כולן מספרות על יהודי חם ונמרץ שהמוטו שלו הוא "חינוך ילדי ישראל". לצד מחזור עסקי של מאות מיליוני דולרים, שהניבו השקעות נבונות בשוק ההון ובנדל"ן בניו יורק (קבוצת וולפסון היא הבעלים של בניין קנארד ההיסטורי במנהטן), הקפיד וולפסון לשמור על קשריו עם בכירי המפלגה הדמוקרטית ובהם ביל קלינטון (שהובא לישראל על ידיו לכנס של חברת נס ב-2002) והסנאטור הניו יורקי צ'רלס (צ'אק) שומר, שגם אותו הצליח לסבך בחשד להעברה בלתי חוקית של כספים לבית הספר "נווה ירושלים" בברוקלין שפעל בחסותו של וולפסון.

"ניגש, לוחש, מחייך ומשפיע"

עם הישראלים היה וולפסון פעלתן לא פחות. "הוא נהנה להזמין למשרדיו בקומה ה-50 של בניין משרדים בלב הסיטי של מנהטן", משחזר בכיר באוצר באותם ימים. "מבחוץ הכל היה נוצץ והוא שידר עוצמה, אבל בלשכתו הוא הקפיד על צניעות. זה עשה רושם אדיר ופתח את הלב. הוא יהודי חביב שמזכיר לכל אחד את הסבא שלו. מיליארדר שלא צריך לעבוד יום אחד בחייו ומתרוצץ כמו נער צעיר. חי במנהטן אבל מתנהג כמו בגליציה. יושב במשרדים מפוארים ואוכל סלט מקופסת קרטון שנקנתה ברחוב. בישראל הוא היה תופס טרמפים מהכנסת למלון בו התאכסן והיה מתבדח על זה שאין לו כסף. אדם בלתי שגרתי שמותיר רושם בכל מי שפוגש בו".

וולפסון הקפיד לבקר בארץ הקודש לעתים תכופות לאורך כל שלושת העשורים האחרונים בהם טווה קשרים חוצי מפלגות. "כשהיה מגיע היה מתחיל מיד מצעד של עלייה לרגל לסוויטה שלו במלון 'פנינת דן' בירושלים", משחזר עוזר של אחד השרים שלוולפסון היה עניין בקרבתו. "לכל אחד היתה בקשה קטנה, וולפסון היה מתעניין בפרטים ומפנה את אנשיו לבדוק אפשרות של מתן תמיכה. זה לא היה קל. היו לאנשי וולפסון דרישות ברורות לגבי הארגון והתכנים שלו לפני שהיו מסכימים לפתוח את הארנק".

"מי שראה את ההתמדה של וולפסון בגיוס הכספים ואת דבקותו במטרה לא יכול היה שלא להתרשם", מעיד אחד מאנשי אגף התקציבים באותן שנים. "מגיע לו פרס ישראל או לפחות להדליק משואה ביום העצמאות על מה שעשה ב-30 השנים האחרונות למען עם ישראל".

לוולפסון היתה מטרה ברורה: כדי להמשיך ולקבל את הכספים היה על שרי האוצר והחינוך לחתום על תקנה מיוחדת שאיפשרה את העברת התקציב ללא מכרז. התקנה שנולדה לאחר חוק חובת המכרזים, חודשה משנה לשנה ונהפכה למוקד הלחצים שהפעילו וולפסון ובכירים בפוליטיקה הישראלית על שרי האוצר והחינוך לדורותיהם כמו גם על בכירי שני המשרדים. "בכל שנה היה מגיע וולפסון לכנסת לקראת הדיון בוועדת הכספים", נזכר אחד מחברי ועדת הכספים באמצע שנות ה-90. "הוא היה מתרוצץ בין החברים ודואג שההצבעה תהיה בכיוון הנכון. הוא היה ניגש, לוחש, מחייך ולפעמים מושיט טלפון נייד לאוזן של החבר עליו צריך להשפיע. מקצוען אמיתי". בדרך צבר לו וולפסון כמה בני ברית נאמנים להם הקפיד לסייע עם השנים. בנובמבר 2004 תרם מיליון שקל לרשת החינוך "אל המעיין" של ש"ס, שנקלעה לקשיים כספיים חמורים ומנע סגירתה לבקשתו של אריה דרעי - שהיה מכוכבי חתונת צעיר בניו של וולפסון, שנערכה בניו יורק ברוב פאר רק כמה חודשים קודם לכן.

מאמציו המתמידים של וולפסון לטוות קשרים בעמדות השפעה בישראל נשאו פרי. בפברואר 98' חשף "הארץ" יוזמה חינוכית מעניינת שהריץ משרד האוצר החל מראשית שנות ה-80. האוצר הזרים ל"בייבי" של וולפסון - העמותה "לחינוך יהודי בתפוצות" - התומכת בבתי ספר דתיים בחו"ל - כ-300 מיליון שקל (בערכי 2005), אף שנושאי חינוך אינם מתפקידו של המשרד. כל זאת תוך עקיפת החוק המתיר מתן תמיכות ממשלתיות רק על פי קריטריונים או באמצעות מכרז. כך נהפכה העמותה, שוולפסון הקפיד שלא להירשם בין חבריה, לארגון היחיד הממשיך לקבל כספים ייחודיים. כלומר, הקצבות מסעיף תקציבי המיועד רק לה, הרבה אחרי שהכספים הייחודיים נעלמו מהמציאות הפוליטית הישראלית ולקנאתם הרבה של ראשי זרמים חרדיים - שלא נהנו מתמיכה נדיבה של המדינה כמו זו שניתנה למי שוולפסון חפץ ביקרו.

במשרד האוצר לא ששו להיפרד מהחבר הוותיק וולפסון. עד 96' העביר האוצר את הכספים לעמותה של וולפסון בשיטה של חלוקה לפי קריטריונים. לאחר שמבקרת המדינה קבעה שהקריטריונים "תפורים", עבר האוצר ב-97' לשיטה של פטור ממכרז. היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, התעקש שגם שיטה זו אינה תקינה.

"הכישורים של יו"ר ועדת הכספים המיתולוגי אברהם שפירא מאגודת ישראל החווירו לעומת הביצועים של וולפסון בתחום הוצאת הכספים מתקציב המדינה", שיחזר השבוע אחד השרים שסייעו אז לוולפסון לחדש מדי שנה את התקנה שפטרה את הכספים מפיקוח ציבורי. "הוא שבר שיאים עד שעורר את קנאתם של אנשי חב"ד שהיו מקורבים לראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו. הם רצו לקבל נתח ובאמצעות נתניהו כפו על משרד האוצר להוציא מכרז".

ההחלטה על המכרז התקבלה עוד בימיו של דן מרידור באוצר. אחד ממקורביו אמר השבוע שמרידור המשפטן הזדעזע כששמע על חוסר השוויון. ביחד עם היועץ המשפטי לממשלה רובינשטיין, גיבש מרידור תוכנית לפיה האחריות לכספים תועבר למקומה הטבעי - משרד החינוך, שגם יפקח על השימוש בהם. אבל התהפוכות הפוליטיות הובילו את מרידור אל מחוץ למשרד ואת כסאו תפס משפטן ותיק אחר - פרופ' יעקב נאמן, שבימיו יצא כבר המכרז לדרך.

לנאמן היתה בעיה קטנה של ניגודי אינטרסים: הוא נמנה עם חברי הוועד המנהל של העמותה של וולפסון שהיתה אמורה לקבל את הכספים. אחרי שהמידע הודלף לתקשורת, נאלץ נאמן להימנע מהטיפול במכרז. זה לא שינה הרבה - עיון בשורות הקטנות גילה שמישהו באוצר ממש התאמץ "לתפור" את המכרז למידותיה של העמותה של וולפסון. המכרז דרש פריסה עולמית של הרשת, ניסיון של שבע שנים בניהול רשת חינוך מסוג זה ועוד כמה דרישות שלא הותירו מקום לספק. בתגובת האוצר לפרסום על המכרז התפור, הדגיש דובר האוצר בזמנו, כי דרישה של פחות שנות ניסיון היתה "בגדר חוסר אחריות".

אך אם היה למישהו ספק שבין האוצר לבין וולפסון מתקיימת אהבה שאינה תלויה בדבר, הוא נעלם כשכמה חודשים מאוחר יותר התגלה שמשרד האוצר מעכב את המכרז בשל העובדה הפשוטה שמישהו בכל זאת היה תמים מספיק כדי לחשוב להתמודד מול וולפסון על הכספים. הסוכנות היהודית, שהיתה הארגון היחיד שענה על הקריטריונים מלבד הארגון של וולפסון, ניגשה למכרז אחרי הכנה ממושכת. אבל באוצר לא התבלבלו ופשוט עיכבו את פרסום ההחלטה על הזוכה בחמישה חודשים. רק אחרי שהתחלפה הממשלה ולאוצר נכנס אברהם שוחט, הושגה פשרה בין הסוכנות לאוצר ונחתם הסכם לפיו תהיה הסוכנות אחראית על חלוקת הכספים לרשתות חינוך ציוניות בלבד. הגלולה המרה שנאלץ וולפסון לבלוע הומתקה במחווה קטנה. על פי החוזה המשיכה הסוכנות להעביר עד יוני 2000 כספים לרשת של וולפסון, במה שהוגדר כ"תקופת הסתגלות לקריטריונים החדשים". כיום, כאמור, מעביר משרד החינוך תקציבים לרשת המקומית של וולפסון.

הקשרים והמינוי של פוגל

מלבד האנרגיות הסוחפות והקסם האישי של וולפסון, הוא נודע במשך השנים ביכולתו להגיע לאוזנו של הפקיד הנכון במשרד הממשלתי הנכון - שהיה אמור להסיר את החסם הבירוקרטי שמנע מימוש העברת כספים כזו או אחרת לארגון שוולפסון רצה לקדם. עוזרי שרים, מנכ"לים וראשי אגפים - את כולם ידע וולפסון להשיג כשהיה צריך. אחד מהם היה איש אגף התקציבים באוצר ולימים המנכ"ל הדומיננטי של המשרד, אהרון פוגל. על רקע התעניינותו של פוגל ביהדות התפוצות ומעורבותו בכמה פרויקטים עם הסוכנות ומשרד הקליטה (קרן גרוס להלוואות לעולים חדשים), נוצר קשר בינו לבין וולפסון - מה שנהפך עם השנים לידידות אמיצה שהמשיכה עוד הרבה אחרי שפוגל פרש מן האוצר ב-95', אחרי שלוש שנים סוערות בתפקיד המנכ"ל.

וולפסון, שבינתיים התחיל לפתח יוזמות עסקיות בישראל, התרשם ככל הנראה מכישוריו של פוגל ומינה אותו ליו"ר חברת נס טכנולוגיות עם הקמתה ב-99'. עם חזון חינוכי חובק עולם ואינטרסים עסקיים בישראל, פוגל כיו"ר היה הימור בטוח. קשריו במגזר הציבורי והעסקי בישראל כבר היו מוכחים וכל מה שנשאר לחברה - שהשליטה בה הועברה בינתיים למוריס, בנו הבכור של וולפסון - היה למצוא את ההזדמנות העסקית שתממש את יתרון גודלה של החברה הצעירה ותקפיץ אותה לראש תעשיית התוכנה בישראל. ההזדמנות לא איחרה לבוא.

ביולי 2001 נחתם הסכם בין משרד האוצר לבין נס טכנולוגיות להקמת פרויקט המחשוב הענק מרכב"ה. טקס החתימה נערך במעמד החשב הכללי ניר גלעד, סגנו איציק כהן, יו"ר נס אהרון פוגל ומנכ"ל החברה רביב צולר. על פי ההסכם, שכרה המדינה את שירותיה של נס להקמת מערכת מחשוב רוחבית כוללת במוסדות הממשלה, על פני חמש עד שבע שנים - בהשקעה כוללת של כ-700 מיליון שקל.

המכרז על הפרויקט נחשב למכרה הזהב של ענף המחשוב. זכייה במכרז הבטיחה חוזה ארוך טווח עם לקוח יציב שתמיד משלם בזמן. יותר מכך, הטמעת מערכות מחייבת שעות ייעוץ רבות והכנסה בטוחה על פני שנים משירות ומכירת מוצרים נלווים. על רקע התחרות הקשה הגיע המכרז לבית המשפט. חברת אורקל עתרה לבית המשפט לביטול המכרז, בטענה לפיה ועדת המכרזים קבעה שמערכת ה-ERP של אורקל קיבלה ציוני איכות גבוהים יותר ממערכת ה-SAP של חברת נס. ולמרות זאת, נבחרה המערכת של נס בשל המחיר הנמוך שהציעה למשרד האוצר.

אורקל טענה בעתירתה כי במהלך המכרז נעשו חריגות מהותיות כדי להבטיח את זכיית ההצעה הזולה במכרז, וזאת תוך שינוי בדיעבד של כללי המכרז ופגיעה בתחרות בין הצדדים.

הטענות הובילו להחלטת בית המשפט לבטל את הזכייה והוא אף שלח את פקידי האוצר לבחון מחדש את החלטתם, אך בסופו של דבר החליטה אורקל למשוך את העתירה מבלי שבית המשפט הספיק לבחון את הטענות. אורקל מסרה כי העתירה נמשכה משיקולים עסקיים.

ארבע שנים מאוחר יותר חשף דו"ח מבקר המדינה מציאות עגומה של בקרה לקויה ושיתוף פעולה הדוק מדי בין משרד האוצר לבין החברה שבבעלות משפחת וולפסון. שוב היו ברקע יחסי הקירבה ההדוקים מדי בין וולפסון ואנשיו לבין אנשי המערכת הציבורית.

לידתו של הפרויקט לוותה בקשיים מן הרגע הראשון, ונראה כי גם היום, ארבע שנים מאוחר יותר, הקשיים לא הסתיימו - החל בקבלת ההחלטות על ביצועו ועד לביצוע בפועל וניהול הכספים שלו. אלא שבעוד שכוכב דו"ח המבקר היה סגן החשב הכללי והאחראי על מחשוב הממשלה, איציק כהן - השאלה הגדולה היא היכן היו הבוסים שלו ומה בדיוק עשה החשב הכללי לשעבר, ניר גלעד, כאשר כהן קידם את הפרויקט ביד רמה.

בדו"ח קבע מבקר המדינה כי חלופות זולות יותר לא נבדקו בראשית הדרך, וכך בסוף אוגוסט 2000 הוציא החשב הכללי באוצר מכרז לפרויקט מרכב"ה. בפברואר 2001 הוכרזה נס כזוכה במכרז. אורקל נדחתה, כאמור, משיקולי מחיר ולא משיקולי איכות. אלא שעל פי עתירת אורקל, נס נהנתה כבר מתחילת הדרך מיתרון בולט של קשרים במקומות הנכונים שהובילו לקבלת החלטות בלתי ענייניות. היתרון המרכזי של נס היה היו"ר פוגל, שהמכרז הפגיש אותו עם כמה מידידיו הוותיקים שנותרו במשרד האוצר. אחד מהם היה החשב הכללי גלעד, שהיה אחד מבני טיפוחיו של פוגל בשנותיו באוצר, עמו כאמור חתם פוגל בסופו של דבר על ההסכם.

גלעד עוזב את האוצר וחובר לפוגל

פוגל עבד עם גלעד לראשונה כשזה היה סגן ראש אגף התקציבים ופוגל כיהן כמנכ"ל. גלעד היה אחראי, בין היתר, על סעיף 13 בתקציב. הסעיף המיתולוגי שהוגדר כ"שונות" הכיל בתוכו את כל אותן ההקצבות שנתנה המדינה מחוץ לתקציבי המשרדים הרגילים. אחד התקציבים היה זה שהועבר למוסדות בהם תמך וולפסון. פוגל וגלעד לא הסתפקו בדיווחים על השימוש בכספים אלא גם נסעו לראות אותו במו עיניהם, כשביקרו במוסד החינוכי שהקים וולפסון בפאריס.

כמה חודשים אחרי צאתו של הפרויקט לדרך נראה היה שמצבה של נס מעולם לא היה טוב יותר. סגן החשב הכללי כהן שהופקד על הפרויקט, פעל על פי היתר שניתן לו מהחשב הכללי גלעד ושכר ללא מכרז יועצי הטמעה לתוכנות SAP. זאת, למרות שעל פי דו"ח המבקר, היתר תהליכי קבלתם של היועצים לעבודה וקביעת שכרם היו רחוקים מלהיות תקינים. באופן בלתי מפתיע, בדיעבד, מצא המבקר כי מרבית העובדים שנשכרו כיועצים חיצוניים בשכר גבוה היו עובדי נס טכנולוגיות ובסופו של דבר החברה בהחלט הרוויחה מכך. המבקר אף קבע כי משקל העסקת היועצים היה גדול בהרבה ממשקלם היחסי של מחירי הרישיונות לתוכנה, שהיו הרכיב המרכזי שלפיו זכתה נס במכרז מלכתחילה.

המתחרים טענו שהקשרים של פוגל עם משרד האוצר ועם גלעד הם בעייתיים לנוכח העובדה שנס זכתה במכרזי המשרד ובהעסקת עובדים שם. פוגל טען בעבר לא פעם ולא פעמיים כי לא היה מעורב כלל במועמדותה של נס במכרזים שונים במשק. "הממשלה מייחסת חשיבות ליציבות החברה ולאמינותה, ואם נס מצליחה בחוזי המחשוב שם, כנראה יש לה מה למכור", אמר פוגל.

בינתיים, בקיץ 2003 עזב גלעד את תפקיד החשב הכללי, ונענה להצעתו של הבוס הקודם אהרון פוגל לבוא לעבוד עמו בחברת הביטוח מגדל, שפוגל הוא היו"ר שלה. גלעד ביקש לקצר את תקופת הצינון בת השנה שלה נדרש, אך בקשתו נדחתה. כיום הוא המשנה למנכ"ל מגדל וראש תחום אסטרטגיה בחברה. עם פרסום דו"ח המבקר סירב גלעד לדבר על ארבע השנים שבהן היה אחראי על פרויקט מרכב"ה ועל יחסיו עם סגנו לשעבר כהן.

כשדו"ח המבקר פורסם, כבר ישב בכסא החשב הכללי הרכש החדש של נתניהו - ירון זליכה. כשעלו השאלות הקשות הכחיש אותן דובר האוצר כחסרות בסיס. בהודעת הדובר הודגשו שורה של צעדי התייעלות בניהול הפרויקט, שכללו הכנסת בקרה שתמנע העדפה של חברה מסוימת על פני המתחרה ושינוי מרבית נהלי התשלומים במסגרת הפרויקט. כהן טען כי הרעיון לקצץ ולשנות את הנהלים עלה בלשכתו עוד לפני שהגיעו מסקנות מבקר המדינה. כשעלו המסקנות לדיון בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת - הגן עליו זליכה בלהט ולא היסס לשסע בגסות חברי כנסת ששאלו שאלות נוקבות על היחסים בין נס לבין אנשי האוצר והשפעתם על ניהול הפרויקט.

בינתיים ממשיכה נס ליהנות מפירות הזכייה במכרז, למרות הקיצוצים בתקציב המקורי. מערכות של נס הוכנסו לבנק הפועלים ובנק המזרחי, שראשיהם מוכרים לפוגל עוד מימיו באוצר ובוודאי מימיו כחבר הוועדה המייעצת לבנק ישראל; החברה לאוטומציה של מרכז השלטון המקומי עברה לשווק באופן בלעדי מוצרים של נס לעיריות; הסוכנות היהודית, חברת החשמל וארגונים ציבוריים נוספים מיישרים קו עם המגזר הממשלתי ורוכשים את שירותיה של נס שסיימה באחרונה גם הנפקה מוצלחת בבורסה האמריקאית, אשר הכניסה למשפחת וולפסון ולבעלי המניות, ביניהם פוגל, רווחים נאים.

כרטיס הביקור של נס רק הולך ומתמלא בלקוחות מהסוג שמשמח משקיעים, ממש כמו ספר הטלפונים של וולפסון האב בימיו הטובים. בכנס החברה האחרון שנערך בתל אביב כבר הראה הבן מוריס שלמד פרק או שניים מאביו בהלכות טיפוח קשרים. אורח הכבוד בכנס היה ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני. על פי ההערכות יתמודד ג'וליאני על נשיאות ארצות הברית ב-2008. בכנס כבר היה מי שהעלה את השאלה אם וולפסון זיהה את הפוטנציאל והחל להשקיע בג'וליאני בתבונה.

נס: "כל טענה בדבר ניגוד עניינים אינה רלוונטית"

בנס טכנולוגיות אמרו בתגובה כי "אהרון פוגל פרש מתפקידו האחרון במשרד האוצר בסוף 94'. כידוע, החברה הוקמה רק כארבע שנים מאוחר יותר, כתוצאה מרכישה ומיזוג של כמה חברות. לפיכך, כל טענה בדבר ניגוד עניינים אינה רלוונטית".

לגבי משפחת וולפסון אמרו בנס כי "היא מהתורמים הגדולים למדינת ישראל לאורך השנים ובני המשפחה אינם נוהגים להתראיין".

באשר לטענות האחרות כלפי נס מסרה החברה: "זכינו כדין במכרז של פרויקט מרכב"ה והדבר נבחן בבית המשפט המחוזי. כאמור, החליטה החברה המתחרה (אורקל) למשוך את התביעה שהגישה בעניין טרם הכרעה. גם דו"ח מבקר המדינה לא הטיל כל דופי בהתנהלותה של נס טכנולוגיות".

בקשה שהעביר TheMarker לראיין את וולפסון ופוגל נענתה בשלילה, ותגובת נס הובאה גם בשמם.

האוצר: "טענות חסרות בסיס"

"כפי שהגבנו בעבר", אומרים באוצר, "הטענות על שיקולים בלתי ענייניים בבחירת נס לפרויקט הן חסרות בסיס ואינן עולות בקנה אחד עם מורכבות תהליך הבחירה והבחינות המדוקדקות שנעשו. במשך העבודה השוטפת אין נגיעה בין ראשי נס או מי מהם שהיה בעבר בתפקיד ממשלתי כלשהו למי מאנשי האוצר.

"השינויים בפרויקט בוצעו בהובלתו של החשב הכללי באוצר ירון זליכה מאז כניסתו לתפקיד ב-2003, עוד בטרם פרסום דו"ח המבקר. השינויים נועדו לטפל בבעיות הקריטיות ומספקים מענה הולם לכל הליקויים שהועלו בדו"ח המבקר תוך הידוק הפיקוח והבקרה על ביצוע הפרויקט. ועדת תקשוב עליונה בראשותו של איציק כהן אחראית על אסטרטגיית המחשוב ואינה מבצעת רכש עבור משרדי הממשלה בכלל ופרויקט מרכב"ה בפרט.

"כמו כן נערכה בחינה מקיפה של מצבת כוח האדם במטרה להגביל ולצמצם את גיוסי היועצים בפרויקט. הפרויקט מעסיק 35 עובדים מחברת נס, מתוך מצבת כוח אדם הכוללת 177 עובדים. תעריפי הייעוץ בפרויקט הופחתו בכ-10% באופן גורף במהלך 2003 ביוזמתו של כהן".

גלעד:"היכולת להשפיע היא אפסית"

החשב הכללי לשעבר ניר גלעד אמר בתגובה: "בתהליך הבחירה של המערכת עסקו עשרות אנשים. המערכת של SAP בייצוג נס נבחנה מול המערכת של אורקל בתהליך מדוקדק ומסודר. בסופו של דבר הגיע התהליך לבית המשפט שביטל את הזכייה ושלח אותנו לבדוק את עצמנו. לבסוף אורקל החליטה משיקוליה שלא להתמודד עם תוצאות הבדיקה בבית המשפט ומשכה את עתירתה.

"תוצאות הבדיקה שלנו העלו ש-SAP טובה מהמערכת של אורקל וזה מה שנבחר. יש לזכור שהיכולת של מי מהשחקנים להשפיע על תוצאת תהליך בחירה מורכב כל כך היא אפסית. עובדתית, SAP נבחרה על ידי כמה מהגופים הגדולים במדינה עוד הרבה לפני שבחר בה האוצר. הגופים בחנו אותה היטב והגיעו לאותן מסקנות. אף אחד מהגופים האלה לא קשור למיטב ידיעתי לאהרון פוגל".

על מעברו למגדל אומר גלעד כי "לא היו לי קשרים עם חברת מגדל במהלך עבודתי. על העוול שנעשה לי בתהליך הצינון עוד יכתבו פעם ספר. לאהרון פוגל לא היה כל קשר לעובדה שהגעתי למגדל בסופו של דבר. מי שמכיר את החברה יודע שזו שטות. יש לחברה בעלים ויש לה מנכ"ל דומיננטי שהוא בעל המשקל בגיוס כוח אדם ולאו דווקא פוגל".



זאב וולפסון. קשרים בצמרת הממשל האמריקאי והישראלי


בניין נס טכנולוגיות ברמת החייל בתל אביב. ההסכם עם האוצר נחשב למכרה הזהב של ענף המחשוב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו