בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין מנהג שאין לו בית אב

על ישראל תא-שמע, ששירטט מפה המגדירה לראשונה את המאפיינים של "מנהג אשכנז" כתופעה ייחודית בעולמה של ההלכה. במלאות שנה למותו

תגובות

לפני שנים אחדות הוציא הפרופ' ישראל תא-שמע בספר את שיעוריו על הספרות הפרשנית לתלמוד. וכך כתב בהקדמתו ("הספרות הפרשנית לתלמוד", חלק ראשון, ירושלים תש"ס): "בשנים המרובות שבהן עסקתי בחקר הספרות הרבנית של ימי הביניים, מצאתי עצמי בהתמודדות מתמדת עם יצירתם הענפה והכבירה של כמה וכמה מן הדמויות הגדולות ביותר בתולדותינו, כרש"י כרמב"ם, כרבינו תם וכרמב"ן. אי אפשר שלא לחוש רגש אמת של ענווה וצניעות אל מול גדולתם וטוהר נפשם של אישים גדולים אלה. חש אני חובה לומר זאת, משום שכל ניסיון לתאר "מלמעלה" את מפעלם, בסגנון השוואתי, קר, ביקורתי והתפתחותי, יש בו לכאורה משום התנשאות, ולא היא".

בספריו מנסה תא-שמע לתווך בין המקורות הרבניים של ימי הביניים ובין הקורא הישראלי, שבדרך כלל מתקשה מאוד בקריאת חומר זה. הקריאה בספר קלה, ובהעדר צעצועי לשון שפתו פשוטה וישירה, בבחינת "כל הרוצה יבוא וייטול".

אחד התחומים החשובים שבהם קנה לו תא-שמע שם עולמי הוא חקר המנהג האשכנזי, שורשיו ומעמדו. בזכות ידיעותיו חובקות העולם בכל אוצרות הספרים הנדפסים וכתבי היד, הצליח לשרטט מפה המגדירה (לראשונה באופן מקיף) את המאפיינים של "מנהג אשכנז" כתופעה ייחודית בעולמה של ההלכה. לנושא זה הקדיש את ספרו על "מנהג אשכנז הקדמון". הטענה המרכזית שלו היא שמעמד המנהג באשכנז עלה לראש הסולם בהייררכיה ההלכתית עם כניסתו של התלמוד הבבלי לאזור האשכנזי. מסורות עתיקות שעברו מאב לבן נשתמרו, גם אם נגדו את המסורת הבבלית. נוצר עימות מרתק בין עולמו של התלמוד הבבלי, כפי שמשתקף בכל דף מדפיו, לבין המסורת החיה של יהודי אשכנז (שמקורה במקרים רבים במסורת ארץ ישראל-ביזנטיון). תא-שמע מתאר כיצד היטיבו חכמי המאה הי"א לדחוף את המסורת הקדומה כלפי מעלה ולהעלות אותה לדרגת "מנהג".

התמונה העולה מכל פרקי הספר מרתקת: מצד אחד ברור שהתלמוד הבבלי נקלט כספר הלימוד המוביל, וממילא גם המחייב. אך עוצמתו של התלמוד הוגבלה על ידי כוחו של המנהג, שחתר לשמר את מסורות יהדות אשכנז העתיקה. למהלך זה היו השפעות רבות, ואת כולן בחן תא-שמע בקפידה רבה. פרק המבוא של הספר עומד כיצירה עצמאית ומשמש מבוא לכל שיטתו בנושא זה ("הלכה, מנהג ומסורת ביהדות אשכנז במאות הי"א-י"ב", נדפס לראשונה בכתב העת "סידרא" ג, תשמ"ז, עמ' 85-161, ואחר כך הובא כפרק מבוא לספרו "מנהג אשכנז הקדמון", ירושלים תשנ"ב).

תחום צדדי בספר הוא מעמדו של ספר "הזוהר" והקשר בינו לבין מסורת מנהגי אשכנז. לנושא זה הקדיש תא-שמע קובץ נפרד, שבו הוא מסכם את מסקנותיו בשאלת היחס שבין מסורת המנהג האשכנזי על ספר הזוהר ("הנגלה שבנסתר", לחקר שקיעי ההלכה בספר הזוהר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה). בפתיחת הספר מתנצל המחבר ש"לא איש קבלה אנכי ורזיה נסתרו ממני". נראה שספר זה הוא בבחינת פירות הנושרים ממחקריו הרבים של המחבר בתחומי ההלכה והמנהג, ולא כפי שכתב אבי כצמן ("הארץ", 10.10.2004) שזה הספר החשוב שבספריו.

בהמשך לספרו על "מנהג אשכנז הקדמון" הוציא תא-שמע את ספרו על "הלכה, מנהג ומציאות באשכנז (1100-1350)". אם בספר הראשון עסק בבירור מושג המנהג בקרב יהדות אשכנז, הרי שבספר זה ביקש להטעימנו ביחסי הגומלין שבין ההלכה למציאות המשתנה. היה זה נושא שהעסיקו מאוד ועליו הירבה לכתוב. בספר זה הקדיש פרקים רבים לסוגייה. גם בשאלה זו לא הסתפק בהצגת נושאים בודדים אלא ניסה להתוות קו כללי לשיטתם של חכמי אשכנז: "שאלת הזיקה הקיימת בין דרישות ההלכה שהיא נורמה דתית מטפיסית שמקורה בהתגלות אלוהית - לבין דרישות החיים המשתנים ללא הרף, המייצגים גורם ארצי נטול כל ערך דתי, אולם מהווים תנאי הכרחי לקיומה של מסגרת ריאלית למימושה של ההלכה, היא שאלת היסוד שתעסיק אותנו לאורכו של ספר זה".

כך הוא מציג את השאלה, בפתיחת הפרק העוסק ב"מפעלם של בעלי התוספות והתפתחות ההלכה". הוא פותח בהצגת עמדות של חוקרי הספרות הרבנית שקדמו לו, מתעמת אתם ומציג את גישתו. אחד מגדולי בני הפלוגתא שלו בנושא היה פרופ' יעקב כ"ץ, שתא-שמע העריך מאוד, אך לא בלי ביקורת. כ"ץ הניח את יסודות המחקר החברתי בעולמה של ההלכה, וניסה להסביר תהליכים הלכתיים רבים ממניעי חברה-כלכלה. לשיטתו, הדינמיקה החברתית היתה חזקה דיה להניע מערכות של שינויים בהלכה.

זו בדיוק נקודת התורפה שמצא תא-שמע בשיטתו, אי יכולתו להגדיר תפקיד של ממש למשא ומתן ההלכתי של בעלי התוספות.

תשובתו של תא-שמע לשאלת היחס שבין תנאי המציאות המשתנה ומפעלם של חכמי אשכנז הראשונים מבוססת על ראייה מקיפה של השפעת השינויים התרבותיים על עולם החשיבה הכללי וממילא גם על דרכי החשיבה של חכמי אשכנז. מדובר בשינוי שפרץ את המסגרת של ההסתכלות המקומית הפרשנית על סוגיה לכיוון פרשנות רחבה והרמוניסטית. גישה זו העניקה לחכמים כלים למדניים לחקור את הספרות ההלכתית ולחתור בעזרתם לחקר ההלכה בכנות, דבר שהוליד בהכרח הכרעות חדשניות שהיו גם צורך השעה.

הוויכוח בין תא-שמע לכ"ץ הפך ויכוח עקרוני, הנובע מגישות מתודולוגיות שונות וממידת הנאמנות לשיטה ההיסטורית-הביקורתית: "בעל ההלכה וההיסטוריון עודרים באותו שדה אך כלי מלאכתם שונים" (י' כ"ץ, "פלוגתא בדבר ההפלגה בים ובנהרות", תרביץ ס, תשנ"א, עמ' 672).

דומני שתשובה מסוימת לטענתו של תא-שמע על שיטת כ"ץ ניתן למצוא בדברי הפרופ' חיים סולובייצ'יק. הוא מראה שמאמצם העקבי של בעלי התוספות להתאים בין מקורות התלמוד למנהג הרווח במקומותיהם נבע מתוך ראיית הציבור שעמו חיו כ"קהל קדוש". ראייה זו נתנה מקום של כבוד לכל נוהג שרווח באופן עמוק בציבור. אין מנהג שאין לו בית אב. אם הציבור נוהג בדרך מסוימת צריך הפוסק לתור אחר מקורות התלמוד, ולבדוק ולמצוא את שורש המנהגים בעיון המחודש. אם כן, אין פעולתם של בעלי התוספות מסתכמת ב"אשרור אקדמי" (כלשונו של תא-שמע בביקורתו על כ"ץ), אלא יש בה חשיפה של שורשי המנהגים בספרות התלמוד. מחקריו של סולובייצ'יק עצמו משמשים מודל המדגים דברים אלו. המחלוקת בין תא-שמע לכ"ץ וסולובייצ'יק היא דוגמה למחלוקת שבין האסכולה ההיסטורית, הצופה על הסוגייה מתצפית חיצונית, ללא תלות בהסברי ההלכה את עצמה, לבין האסכולה התלמודית-המשפטית, המבקשת למצוא את התהליכים האימננטיים של התפתחות ההלכה.

אין ימי הביניים בתולדות ישראל

במחקריו המרובים, שכתב במשך למעלה מארבעים שנה (יותר מ-150 מאמרים) הצליח תא-שמע להנחיל לעולם כולו את הידיעה שבתולדות ישראל אין כלל "ימי ביניים", כפי שכתב בעצמו (בהקדמה לאסופה, כרך א): "אין המונח ימי הביניים מתאים אלא לסיפור קורותיהם של עמי אירופה, שהיו שרויים אז בשלב הבינים בין תקופת האופל הממושכת (450-1000 לערך), ובין תקופת הרנסנס באיטליה (המאות הי"ד והט"ז). ואולם בתולדות ישראל לא קדמה שום תקופת אופל לא באירופה ובוודאי לא בבבל של תקופת הגאונים לשנת 1000. אדרבה, בשלוש מאות השנים שעד המאה הי"ד אנו עדים לפריחה תרבותית חסרת תקדים בהיקפה ובאיכותה על אדמת אירופה, לא פחות, ואולי יותר, מהתקופה שאחריה".

הספרים שיצאו השנה מתחת ידו הם חלק מסדרה של חמישה כרכים, המבקשים להקיף את ספרותם של כל הראשונים על פי תפוצתם: אשכנז-צרפת; ספרד, פרובנס, איטליה ויוון ביזנטיון. בהקדמת הכרך הראשון מתאר תא-שמע את תוכנית הסדרה, ובה הוא מביע את תקוותו: "כאשר תוגשם התוכנית במילואה, על מפתחותיה המפורטים, תשמש הסדרה שער כניסה חשוב אל המקצוע כולו, ותמשוך אליו חוקרים צעירים במדעי היהדות שיקדמו את המקצוע, שעדיין רב בו החומר הגנוז והנסתר מן העין, שטרם פורסם, ומועט מאוד העיון ההיסטורי המעמיק במה שכן פורסם".

פיסקה צנועה זו מגלה לקוראים טפח מאחת מסגולותיו המיוחדות של תא-שמע: מידת הנתינה בעין טובה. העניין הרב שגילה בתורה גרמה לו לחפוץ בהגדלת התורה ובהגדלת התלמידים. כשהתחבטתי בבחירת נושא לעבודת הדוקטור הציע לי ארגז מלא תצלומים שאסף למחקר מסוים שלא הצליח להגיע אליו. יש אנשים גדולים שלהיטותם לספרים מפרידה אותם מחברת בני אדם. יש אנשים שחברת בני אדם מקשה על לימודם. אך בפרופ' תא-שמע השתלבו שני הדברים יחד: קשה לדמיין אותו ללא ספר וקשה לדמיין אותו ללא אנשים.

בפתיחת כרך ב' של הסדרה (ספרד) כותב תא-שמע על המשך התוכנית: "הכרכים הבאים של כנסת מחקרים עתידים להופיע בקרוב, ראשון להם כרך המוקדש לחקר התרבות התורנית בביזנטיון ובאיטליה. ואני תפילה שאזכה לסיים מפעל זה בשלמותו". ולא זכה.



ישראל תא-שמע. רגש אמת של ענווה וצניעות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו