בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בראשית היה אל-אקצה. שלמה בסך הכל בנה שם חדר תפילה קטן

מחקר חדש מתעד את ממדי תופעת ההכחשה השיטתית של בית המקדש על ידי אנשי דת, היסטוריונים ומדינאים מוסלמים. יש הטוענים שהמסגד הוקם עוד בימי האדם הראשון

תגובות

באתר התנועה האיסלאמית הצפונית הופיע לפני שנים אחדות מאמרו של הארכיאולוג המצרי עבד אל רחים ריחאן ברכאת, מנהל העתיקות באזור דהב שבסיני. ברכאת כתב שם כי "האגדה על המקדש היהודי היא פשע הזיוף ההיסטורי הגדול ביותר". לפי ברכאת, לדוד ולשלמה היו בתי תפילה קטנים ולא היה להם שום קשר למקדש. הוא אינו לבד. היסטוריון סעודי בשם מוחמד שראב טוען שמקדש שלמה נבנה בכלל במקום שבו נמצא מגדל דוד. פתווא באתר האינטרנט של הוואקף בירושלים גורסת ששלמה והורדוס לא בנו את המקדש, אלא רק שיפצו מבנה שהיה קיים קודם לכן עוד מימי האדם הראשון. טענה אחרת, של המופתי הירושלמי עכרמה סברי, היא שהמקדש כבר נבנה שלוש פעמים, בפעם השלישית על ידי הורדוס. מכאן לכאורה, שהבית השלישי כבר נהרס ולכן למסורות היהודיות בדבר בניינו העתידי אין שחר. לפי גרסה מוסלמית אחרת, שקנתה לה אחיזה בשנים האחרונות, המקדש היהודי בכלל היה בתימן.

ההיסטוריון ד"ר יצחק רייטר, המפרסם בימים אלה את ספרו-מחקרו "מירושלים למכה ובחזרה - ההתלכדות המוסלמית סביב ירושלים", מלקט כבר שנים אלפי פרסומים, פסקי הלכה, אמירות והתבטאויות של אנשי דת, היסטוריונים, אישים ומדינאים מוסלמים בנוגע לירושלים. הספר שלו מצייר בפירוט רב את דיוקנה של ההכחשה המוסלמית הגדולה, הכחשת הזיקה היהודית לירושלים, להר הבית ולמקדש, שמאז מלחמת ששת הימים רק הולכת ומתעצמת. הספר יצא בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל, מכון למחקרי מדיניות שהוקם ביוזמתו של טדי קולק ב-1978, ומאז פירסם מאות מחקרים בתחומים הנוגעים לעיר ולעתידה. המכון ממומן בעיקר מכספי תרומות ואינו תלוי בממסד העירוני או הממשלתי. הוא מוציא בכל שנה שנתון סטטיסטי לירושלים, והכין את חלופות החלוקה המחודשת של ירושלים והאזור בין יהודים לפלשתינאים לפני ועידת קמפ דייוויד 2000. אנשיו מנהלים כמה מחקרים בשיתוף עם מכוני מחקר פלשתיניים.

הכותל המוסלמי

פרקים רבים במחקר של רייטר מתארים את ההעלאה המקבילה בקדושת אל-אקצה ואל-קודס. כך למשל מרועננות בשנים האחרונות מסורות מוסלמיות קדומות, ומסגד אל-אקצה, שלפי המחקר המודרני הוקם לפני כ-1,400 שנה, מתואר כמסגד שהוקם עם בריאת העולם, בתקופת האדם הראשון, או בימי אברהם. עבאל סלאם אל עבאדי למשל, שהיה שר ההקדשים הירדני, עשה בעבר שימוש במסורות אלו. גם המופתי של הרשות הפלשתינית, שייח עכרמה צברי, השתמש בהן בפסק הלכה שכתב לפני שנים אחדות. הוא ייחס שם את בנייתם של המסגד הקדוש במכה ושל מתחם אל-אקצה לאדם הראשון, בעוד שלאברהם הוא ייחס את חידוש בניית הכעבה ולשלמה את חידוש בניית אל-אקצה. גם ההיסטוריון הסעודי מוחמד שראב כותב שאל-אקצה נבנה על ידי האדם הראשון, והיסטוריון סעודי אחר טוען שמסגד אל-אקצה היה קיים עוד לפני ישו ומשה. לפי מסורת נוספת, המצוטטת אצל חלק מהכותבים המוסלמים בני זמננו, בניית אל-אקצה מיוחסת לאברהם. מסורת זו מספרת, שאברהם בנה את אל-אקצה 40 שנה אחרי שהוא בנה את הכעבה יחד עם בנו ישמעאל.

אבל בעיניים יהודיות, הפרקים שבהם חושף רייטר מאות ואלפי פסקים, פרסומים ומקורות המלמדים לאילו ממדים התרחבה בעולם המוסלמי הכחשת הזיקה היהודית לירושלים ולמקומות הקדושים - הם אלה שמעוררים את העניין הרב ביותר. גורמים איסלאמיים שונים מנסים להפריך היום את התפישה היהודית בדבר מרכזיותה של ירושלים ביהדות, להתכחש לדבר קיומו של בית המקדש בירושלים ולטעון שהכותל המערבי אינו שריד אותנטי של חומת התמך החיצונית של מתחם בית המקדש אלא החומה המערבית של מתחם אל-אקצה, המקום שאותו מזהים כיום המוסלמים עם אל בוראק, בהמת המסע הפלאית של הנביא מוחמד, שלפי הנטען נקשרה על ידי הנביא אל החומה.

את הטקסטים האיסלאמיים, העוסקים בהכחשת הזיקה היהודית לירושלים ולמקומות הקדושים, איתר רייטר ביריד הספרים הערבי השנתי בקהיר ובחנויות ספרים בקרב קהילות איסלאמיות באירופה, באמריקה ובאסיה. חלק גדול מהטקסטים נגישים לקוראי ערבית גם באינטרנט. הם מחלחלים בהדרגה והופכים לאמת בעיני ציבור מוסלמי גדול בעולם.

הכתיבה האיסלאמית החדשה, המתפלמסת עם הכתיבה היהודית בנושא ירושלים, מעלה שלוש טענות בסיסיות: האחת שהנוכחות היהודית בירושלים היתה קצרת ימים (60-70 שנה בלבד) ואין היא מצדיקה ריבונות יהודית על העיר הקדושה; שבית המקדש מעולם לא היה קיים ומקדש שלמה, שאינו אלא דמות איסלאמית קדמונית, היה לכל היותר חדר תפילה אישי; ושהכותל המערבי הוא אתר קדוש מוסלמי, שהזיקה היהודית אליו הומצאה רק במאות ה-19 וה-20 לצרכים פוליטיים.

הדו"ח סולף

רבים מאנשי ההלכה המוסלמית מצמידים כיום למלה "אל היכל" (המקדש) את המלה "אל מזעום", שפירושה המילולי הוא "הנטען" או "המתיימר", כדי לחדד את עמדתם שמדובר בהמצאה יהודית שאין לה כל בסיס עובדתי. עבד אל תואב מצטפא, למשל - איש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת קהיר ומגיש לשעבר של תוכנית דת בטלוויזיה המצרית - כותב בספרו שאמונתם של היהודים בעניין המקדש אינה אלא טענה שקרית, שהמחקר לכאורה של היהודים אינו מחקר מדעי אלא בבחינת הערכות והיפותזות בלבד.

לפי הניתוח של מצטפא, המקדש היה מבנה בגודל של דירה מרווחת בלבד, ובפועל התקיימו בתי פולחן רבים אחרים שכונו בשם "היכל". הוא מסלף את דו"ח ועדת החקירה הבריטית בעניין הכותל המערבי, שהוקמה בעקבות מאורעות תרפ"ט, ומספר לקוראיו כי הוועדה מצאה שטענות היהודים שהכותל המערבי הוא אחד מקירות מקדש שלמה אינן נכונות (דו"ח הוועדה קובע את ההיפך). מצטפא מתבסס בין היתר על מחקרה של הארכיאולוגית קתלין קניון, שקבעה כי העיר יבוס היתה מחוץ לחומות אל חרם אל שריף לכיוון נחל קדרון. כלומר, אם היה שם מקדש, הוא לא עמד במקום שבו ניצב כיום מסגד אל-אקצה. גם כאן צריך לציין שהארכיאולוגית הידועה, שחפרה את עיר דוד בתקופת שלטונו של המלך חוסיין, לא הטילה בדבריה ספק במיקומו של בית המקדש.

סילוף דומה מופיע באתר האינטרנט של התנועה האיסלאמית הדרומית בישראל. מוחמד ח'לאיקה מסתמך לכאורה על ארכיאולוגים ישראלים כדי לקבוע שאין כל זכר למקדש היהודי. לדבריו, מאז 1967 ערכו היהודים 65 חפירות ארכיאולוגיות בהר הבית. הוא מצטט את הארכיאולוגית אילת מזר, כמי שאומרת: "לא הגענו למקדש ואין לנו מושג היכן היה". מזר דווקא מציגה בספרה ממצאים התומכים במקורות המקראיים לגבי המקדש ומציינת שהסיבה שבגינה אין ממצאים ראשוניים ממבנה המקדש עצמו היא, שלא ניתן לעשות חפירות מתחת למתחם הר הבית, המקום שבו על פי הסברה, גם של הארכיאולוגים, שכן בית המקדש.

בכירי הוואקף בירושלים אומרים כי אין להעלות על הדעת שתותר חפירה ארכיאולוגית במקום קדוש ומציינים שכל החפירות סביב ההר אינן מאששות את קיומו של המקדש היהודי, שאינו אלא אגדה. הם מפנים לדבריו של המופתי של ירושלים, השייח עכרמה צברי, ולדברים שנשא קודמו בתפקיד, המופתי המנוח שייח סעד א-דין אל עלמי, שהדגישו שניהם את בכורתו ועליונותו של האיסלאם על היהדות בירושלים. השייח צברי כבר אמר בעבר, כי "לא ייתכן שאללה שלח למוסלמים בית תפילה וביקש מהם לשמור עליו, כאשר הוא שייך לעדה אחרת".

רייטר עצמו מספר, כי לפני שפירסם את המחקר הציג את ממצאיו העיקריים בפני איש אקדמיה פלשתינאי ידוע, שחתום על יוזמת איילון-נוסייבה. "תגובתו היתה כי השיח שאני מציג, בין אם הוא מובא מפי ערפאת או מפי אנשי אקדמיה ערבים, אינו מקובל על הציבור הרחב. הוא טען שאיש אינו קונה את סיפורי ההכחשה של קדושת ירושלים ליהודים, כפי שבאו מפי ערפאת ואחרים. לדבריו, רוב מחברי הטקסטים הם אנשי אקדמיה אופורטוניסטים המבקשים לרצות את שליטיהם, והציבור הרחב ובעיקר הציבור המשכיל אינו מאמין להם".

רייטר אינו מסכים עם ידידו. הוא מעריך שהשפעתה של מסכת ההכחשה הענפה אינה מבוטלת, ומציין שפוליטיקאים ועיתונאים ממדינות ערביות שונות משתמשים בחלק ניכר מהמסרים הללו והופכים אותם לחלק מפועלם הפוליטי או מכתיבתם, וכך מעצימים את תפוצתם.

עד 1967 הם דיברו אחרת

במשך מאות שנים עד 1967 היה סיפור בית המקדש היהודי - פרטים על בנייתו, מסורות על הווייתו ואפילו פרטים על הריסתו של הבית הראשון על ידי נבוכדנצאר - מוטיב מושרש ובלתי מוכחש בספרות הערבית המוסלמית על כל סוגיה. יתרה מזאת: רייטר מציין שמקורות ערבים קלאסיים מזהים את האתר שבו ניצב מסגד אל-אקצה עם המקום שבו עמד מקדש שלמה. הגיאוגרף וההיסטוריון הירושלמי אל מקדסי, בן המאה ה-11, וחכם ההלכה האיראני אל מסתופי, מהמאה ה-14, מזהים את מסגד אל-אקצה עם מקדש שלמה. בשירתו של ג'לאל אל דין אל רומי מהמאה ה-13 מוגדרת בניית מסגד שלמה כבניית "מסגד אל-אקצה". הסלע שבתוך המתחם הוא בדרך כלל הזיהוי הערבי של מקדש שלמה ולבו של מתחם אל-אקצה. גם אבו בכר אל ואסטי, שהיה דרשן מסגד אל-אקצה בתחילת המאה ה-11, מביא בספרו על שבחי ירושלים מסורות שונות, המציגות את העבר היהודי של בית המקדש.

אפילו במאה ה-20 כתב ההיסטוריון הפלשתינאי עארף אל עארף (לפני 1967) כי מקום אל חרם אל שריף הוא על הר המוריה, שנזכר בספר בראשית, שבו היה גורן ארוונה היבוסי, שדוד קנה כדי להקים עליו את המקדש, וכי שלמה בנה את בית המקדש בשנת 1007 לפני הספירה, ואף הוסיף כי שרידי המבנים שמתחת למסגד אל אקצה הם מתקופת שלמה. אלא שדברים אלה נכתבו בתקופה שהעיר העתיקה של ירושלים היתה חלק מממלכת ירדן, והם אינם זוכים כמעט להד בספרי ההיסטוריה הערביים שנכתבו מאז 1967 ובשיח בן זמננו.



שער ספרו של מצטפא: "הפרכת הלכת המקדש וכיצד תחזור ירושלים (לחיק האיסלאם)"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו