בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אתה יקה או פרופסור?

תגובות

רשימתה הנאה של יעל לוטן ("תרבות וספרות", 25.11) כמו מביאה לשיאה נטייה הולכת וגוברת בשנים האחרונות, על ידי אנשים אינטליגנטים בדרך כלל, לעסוק בחומרה בשפה העברית, במה שקורה לה ובהשלכות "המצב הלשוני", שהן כמעט תמיד אפוקליפטיות (הרשימה מסתיימת בשאלה רוויית פאתוס: "אולי המצב עוד לא נואש?", ומה יכול יותר משאלה זו להעיד על עוצמת הייאוש).

מספר הבלוגים העוסקים בעברית, הדיונים הציבוריים, חקיקת העזר העירונית בתל-אביב, ובעיקר ריבוי העיתונאים, העורכים, המתרגמים והסופרים הנדרשים לנושא היא בוודאי עניין שעשוי היה לעניין סוציו-בלשנים. ומכל הבמות האלה, נראה כי המוסף "תרבות וספרות" הוא הבמה הטיפוסית ביותר לנושא, ברשימות רבות של כותבים מחוננים כמו יאיר אור, רנה ליטוין ועורך המוסף עצמו (וכן טוריהם של מיכאל הנדלזלץ ואהוד אשרי בשאר העיתון).

וכך כותב ב"צ ברשימתו "עט גדול לו היה לי": "בכל אשר רואות עיני ובכל אשר שומעות אוזני אני מוצא פגמים מרגיזים שאין לאל ידי לתקנם". נראה שב"צ רצה לומר תחת זאת "מחק גדול לו היה לי", כי גם הוא, כמו האקדמיה, רוצה את נפשו למות כשהוא קורא את המכתבים הנשלחים למערכת, מלאי התלהבות מרשימתו האחרונה. בית הצפר, כמו גם האקדמיה ללשון עברית, מוטרדים מיו"דים מיותרים ומיני מרעין בישין, ולמראה כל האנשים החכמים האלה, אי אפשר שלא להיות מוטרד: כמה עורכים ומגיהים ובלשנים ולשונאים יכולים לעמוד על קוצו של יו"ד בלי ליפול?

לא מקרה הוא שהאקדמיה שנואה כל כך על רוב הכותבים, שכן הדמיון בינם לאקדמיה מרגיז עד כדי גיחוך. לוטן: "במקביל נמשכת מלחמת ההתשה - מאבק שקט, קצת פתטי וכפי שנראה בהמשך, די אבוד - של האקדמיה ללשון העברית וצבא עושי דבריה, העובדים בתקשורת ובהוצאות הספרים". הקביעה אינה נכונה כמובן. האקדמיה ללשון עברית חסרת כל שניים, ומערכות העיתונים והוצאות הספרים מפיקות חוברות תקנים משלהן, הקובעות היכן להשמיט יו"דים והיכן להציגם, האם ג'ורג' ו"ו הבן הוא "אמריקני" או "אמריקאי" וכיוצא באלה סוגיות כבדות משקל. לוטן אף קוראת לאקדמיה "בעל הבית", אך האקדמיה היא במקרה הטוב "נושאת כלים", ואני באופן אישי נהנה מאוד להשתמש בשירותיה.

ועוד בעיה טורדת נפש: האם המתקנים הללו עוסקים כך בשפה מתוך אין אונות פוליטית, כשהלשון היא מעוז השפיות האחרון שלהם, או שמא פשוט משום שעיסוק זה קל יותר, והאמת גם מעניין יותר, מאשר העיסוק בבעיות הסתדרותיות משמימות כמו פערי שכר, אלימות כלפי נשים וילדים, או דיכוי עם זר. גם אם "השחתת השפה" קשורה באיזשהו אופן לבעיות חברתיות אחרות, קשה לעמוד על קשר כזה. לא הצלחתי להתיר פרכה זו עד שנזכרתי בסיפור שסיפר לי אבי.

כשלמד מתימטיקה, לפני למעלה מארבעים שנה באוניברסיטה העברית, הסתובבו אנקדוטות רבות על אברהם הלוי פרנקל, שהיה פרופסור בחוג, ובניגוד לחלק מהפרופסורים האחרים, מספר אבי, אף היה מתמטיקאי גדול. יום אחד עלה פרנקל זה לאוטובוס ושמע את הנהג מצווח על הנוסעים "להתקדם אחורה". "יאמר לי אדוני", פנה פרנקל להנהג, "אם להתקדם, כיצד אחורה? ואם אחורה, מה עניין להתקדם?" "תגיד לי", התעצבן הנהג, "אתה יקה או פרופסור?" ועל כך השיב לו פרנקל: "יאמר לי אדוני, כלום יש סתירה בין השניים?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו