בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"משפט הקופים" בעצם עדיין לא הוכרע

קיץ לאלים: משפט סקופס והוויכוח המתמשך בארצות-הברית על דת ומדע

תגובות

אדוארד ג'. לרסון. מאנגלית: דני אמיר
הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי-חמד, 318 עמ', 88 שקלים

"משפט הקופים" החל כקנוניה שנועדה לבחון את תוקפו של החוק, מ-1925, שאסר על לימוד אבולוציה בבתי-הספר במדינת טנסי. החוק גזר קנס של 500 דולרים על כל מורה בבית ספר ציבורי "שילמד תיאוריה המכחישה את סיפור הבריאה האלוהית של האדם, כפי שמסופר בתנ"ך, וילמד במקומה כי מוצא האדם הוא מצורת חיים נמוכה יותר" (עמ' 68). האיגוד האמריקאי לחירויות האזרח (ACLU) הציע סיוע לכל מי שיסכים לערער על החוק, וכמה מתושבי העיירה הקטנה דייטון, טנסי, סברו שמשפט כזה יפרסם את עיירתם (שסבלה מדלדול אוכלוסין מתמשך).

הקנוניה קרמה עור וגידים בחנותו של פרד רובינסון, שהיה יו"ר מועצת החינוך המחוזית בדייטון. הקושרים - בהם איש עסקים מתודיסט בשם ג'ורג' רפלייה ומפקח בתי הספר, וולטר וייט - שאלו מורה צעיר בשם ג'ון סקופס אם יסכים לעמוד למשפט על הוראת ספרו של ג'ורג' האנטר, "הביולוגיה האזרחית", שכלל תת-פרק העוסק בדרוויניזם. לאמיתו של דבר היה סקופס בן ה-24 מורה למדע כללי ומאמן פוטבול, ולימד רק מספר קטן של שיעורי ביולוגיה כמורה מחליף. סקופס הסכים להצעה ושני עורכי-דין מקומיים, האחים הרברט וסו היקס (שהתנגדו למעשה לחוק האנטי-אבולוציוני), הסכימו לשמש כתובעים במשפט.

הרלוונטיות של ספרו של אדוארד לרסון, המתאר את המשפט המפורסם, מתחדדת לאור תחייתה המחודשת של ההתנגדות ללימודי האבולוציה בארה"ב בעשורים האחרונים, עם צמיחת "תיאוריית הבריאתנות" שאף זוכה בתמיכתם של מדענים מעטים. תומכי הבריאתנות מבקשים להציגה כאלטרנטיבה קבילה לתורת האבולוציה, ולהנחילה למערכת החינוך הציבורית מנימוקים שמזכירים מאוד את נימוקי הפונדמנטליסטים שלפני 80 שנים. מגמה זו זוכה להצלחה לא מבוטלת. לפי סקרים שנערכו בזמן האחרון, כמעט מחצית מתושבי ארה"ב מקבלים את סיפור הבריאה התנ"כי כלשונו, ו-40% נוספים מסכימים אמנם שהתפתחות האדם ארכה כמה מיליוני שנים, אך טוענים שזו הודרכה בידי האל. רק 9% (!) מקבלים את גרסת המדע בנוגע להיווצרות האדם.

אבל העימות שעורר את "משפט הקופים" לא היה עימות בין "הדת" ל"מדע" אלא מחלוקת פנים-דתית בין הזרם המודרניסטי, שמייצגיו ניסו ליישב בין הנצרות הפרוטסטנטית והמודרנה (ובכללה המדע), לזרם הפונדמנטליסטי שקרא לחזרה לערכים הנוצריים המקוריים ולפירוש מילולי של כתבי הקודש. מייצגו הבולט ביותר, ויליאם ג'נינגס בריאן, הטיף נגד האבולוציה ככופרת בערכי הנצרות השורשית, משום שסבר שהיא מובילה להשחתה מוסרית ולדרוויניזם חברתי.

בריאן התנדב להוביל את התביעה משום שראה במשפט הזדמנות חד-פעמית לתקוף את לימודי האבולוציה במערכת החינוך. עמדתו התבססה על שלושה נימוקים: ראשית, האבולוציה היא תורה בלתי-מוסרית משום קרבתה לאאוגניקה (תורת השבחת הגזע, שהיו לה תומכים רבים בארה"ב באותה תקופה) ומשום שהיא מנוגדת לכתוב בכתבי הקודש. שנית, כדמוקרט סבר שלציבור האמריקאי יש זכות לקבוע את תכני הלימודים של ילדיו. שלישית, הוא באמת ראה באבולוציה תיאוריה שקרית, שאינה מדעית ואינה עולה בקנה אחד עם הגיוון המאפיין את עולם החי.

לצד ההגנה התייצב העורך-דין הנודע ביותר בארה"ב, קלרנס דארו, מי שהגן על צמד הרוצחים לאופולד ולב, והצליח למנוע את הוצאתם להורג. דארו, אתאיסט קיצוני ומטריאליסט שלא האמין אף ברצון החופשי, ראה במשפט הזדמנות להטיף את רעיונותיו הרדיקליים. ה-ACLU חשש בתחילה ממעורבותו במשפט שכן לא רצה להפוך את הדיון למתקפה כוללת על הדת, אבל השם דארו לבדו הבטיח את פרסום המשפט והיה משקל-נגד ראוי לבריאן.

רגע השיא במשפט היה ללא ספק חקירתו של בריאן בידי דארו, שזימנו להעיד כמומחה לכתבי הקודש. הוא ביקש לתקוף את ההנחה הפונדמנטליסטית, שלפיה יש לפרש את כתבי הקודש כנתינתם, באופן מילולי לחלוטין ולא כביטויים סמליים או ציוריים. דארו חקר את בריאן בנוגע לאירועים מסוימים המתוארים בתנ"ך, וניסה להכשילו ולגרום לו להודות שאף הוא מקבל למעשה פרשנויות לא-מילוליות של המקרא. הוא שאלו, למשל, אם הוא מאמין שיהושע גרם לשמש לעמוד במקומה. בריאן אמר שהוא "מקבל את התנ"ך כדברו", והוסיף: "אני מאמין שהוא נוצר בהשראת הכל-יכול, וייתכן שהוא השתמש בשפה שאפשר היה להבינה באותה תקופה, ולא בשפה שלא היתה מובנת לפני שדארו נולד" (עמ' 14). תשובתו זכתה אמנם לתשואות הקהל, אבל דארו הצליח להראות שגם פונדמנדליסט אדוק אינו יכול לקבל את סיפורי המקרא כפשוטם. הוא המשיך בחקירה (ש"התרחקה עוד ועוד מנושא המשפט"), ובריאן הוסיף להסתבך בתשובותיו.

לאחר מתן העדויות, שנמשכו כשבוע, פסק השופט רולסטון לטובת התביעה והטיל על סקופס קנס סמלי בסך מאה דולרים. במובנים רבים היה זה פסק דין ידוע מראש, שכן מבחינה משפטית לא היה ספק שסקופס עבר על החוק. דארו קיווה להגיש ערעור לביהמ"ש העליון כדי להביא לביטול החוק, והיה אופטימי מאוד בנוגע לכך.

עם תום המשפט נשאר בריאן בדייטון והוסיף לנאום בלהט, שכן לדידו המלחמה עוד היתה בשיאה, אך כעבור ששה ימים נפטר בעת תנומת הצהריים שלו. היו שסברו כי לבו נשבר בשל השפלתו בידי דארו. העיתונאי ה"ל מנקן, דרוויניסט חברתי שהעניק למשפט את הכינוי "משפט הקופים" (ותמך בהגנה), אמר בלצון ש"אלוהים כיוון אל דארו, החטיא, ופגע בבריאן במקומו" (עמ' 234). דארו פרש בהדרגה מהחיים הציבוריים, ונפטר עטור תהילה בגיל 81. המאבק שאותו ניהל, נדמה, עדיין לא הוכרע מאז.

משפט הקופים

ב-13 במרץ 1925 חוקק במדינת טנסי בארה"ב חוק האוסר על הוראת תורת האבולוציה. בקיץ אותה שנה הועמד לדין המורה ג'ון סקופס מכיוון שלימד את תורתו של דרווין. ההגנה, שאותה ניהל הפרקליט המפורסם קלרנס דארו, השתמשה במשפט כדי לעשות נפשות לתורת האבולוציה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו