בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קפד ראשו

כמו רוב סמלי הצבריות, גם החידונאי שמוליק רוזן כבר בן 80

תגובות

לו היתה אמי עדיין בחיים, היתה חוגגת בימים אלו ממש את יום הולדתה ה-80. בשנים הראשונות לאחר מותה הייתי נמלאת צער מלווה לעתים בתחושת תרעומת ואי-צדק בכל פעם שהייתי רואה מישהי, שעל אף שהיא בת גילה של אמי או אפילו מבוגרת ממנה, הנה היא חיה לגמרי והיא בעלת תכונות חיצוניות דומות לשל אמי - אנרגיה אינסופית, תאוות חיים, חוש הומור כביר, עברית ילידית מדויקת ועשירה להפליא ובעיקר מין איכות "צברית" שאיננה ניתנת לניתוח. אותם רגעים של ייחוס זדון ורוע לב למין כוח עליון שבחר להמית דווקא אותה ולהשאיר בחיים גרועים ומעוטי אהבת חיים ממנה, היו כנראה גם רגעי ההתקרבות הכי גדולים שלי להודאה בקיומו של אלוהים שהוא כמובן גם גבר ורשע. אבל אחרי כמה שנים התעשתתי ואת ספק-האמונה שלי החליפה מאז ההכרה במקריות המוחלטת של המוות, האדישה לכל ערך של טוב ורע.

איך הפכה הצבריות לעניין של גיל ושימוש נאות בכללי דקדוק וניקוד

נחזור רגע ל"צבריות". המושג הזה כבר איבד מזמן את המשמעויות שהיו לו פעם כשגם ייצג, בעיני הצברים לפחות, סוג של ערכיות חיובית ועל כן זיכה אותם (לא רק בעיני עצמם, למרבית הצער) בעליונות חברתית. להיות צבר היה פירושו להיות אחד משלנו בניגוד ל"הם", הגלותיים שמקרוב באו. גלותיים כגון דן בן אמוץ או אבא שלי עשו ככל יכולתם כדי לסגל לעצמם תכונות של צברים. חלקם בהצלחה מופלגת. ואילו אחרים, שהיו להם יותר מדי מטען תרבותי, ניסיון חיים ותכונות אופי למחוק, נכשלו כישלון חרוץ.

כמובן, לשיא עדנתה זכתה הצבריות בתקופת טרום המדינה ובשנים הראשונות למדינת ישראל, כשהיכולת להתהלך בעולם עוטה שובל של חברמניות הצביעה בפירוש על האפשרות של עבר של לחימה קרבית או לכל הפחות הכשרה בקיבוץ עם נפילה אפשרית לתוך בור השתן, פילוח תרנגולות מהלול או אבטיחים מהמקשאה והרבה מאוד א"ש לילה (ע"ע "חבורה שכזאת" מאת פוצ'ו, ספר שקראתי לכל הפחות 20 פעם, לסירוגין עם "מאה ילדים שלי" ו"קתרין הבוגדנית", במהלך כיתה ד').

בשנים שלפני אותם עשור או שניים שלפני הקמת המדינה, לא היה למושג "צבריות" שום ערך חיובי. סבי וסבתי ששניהם נולדו בארץ כמו גם הוריהם לא כונו מעולם "צברים". נדמה לי שהביטוי "ותיקי היישוב" היה נהוג יותר במקרה שלהם.

בדור של אמי, לצבריות, כמו למלה "רגע", היתה משמעות מאוד מצומצמת, משום שצבר היה מי שנולד בארץ, ויחד עם זאת אינסופית, משום שהיו הרבה סוגים של צברים. היו הרבה צברים (ועוד הרבה יותר עולים חדשים) והיו בתוכם גם הרבה סוגים, כשהמודל למימוש העילאי של הצבריות היו חיים בקיבוץ או קריירה צבאית או ציבורית במסגרת מפלגת הפועלים הנכונה, או לכל הפחות עבודה שיש בה שליחות. חינוך, למשל.

אז, באותן שנים, לחילוקי הדעות ולהבדלים הבין-אישיים היה גם משקל עודף על פני תכונת הצבריות. בן החקלאי העשיר המעסיק פועלים ערביים מזכרון יעקב היה שונה לחלוטין ממי שהלך ללמוד בכדורי כדי להגשים את ערכיו בקיבוץ. אבל עם השנים, ככל שאיבד המושג את הרלוונטיות שלו, נעשו כל הצברים שנותרו דומים זה לזה מאוד.

מה שנותר מהצבריות בדורי היא בעיקר הנטייה לדבר אנגלית במבטא ישראלי מודגש (כשם שאבות אבותינו לא השתחוו בפני פסלים ומיאנו לשתות מים קדושים, כך גם אנו לא התחנפנו בפני הגויים בכך שניסינו לטשטש את המבטא הישראלי הגאה שלנו), ויחד עם זאת רצון לבעוט בצבריות לטובת סוג של חיפוש תרבותי קוסמופוליטי. כיום נדמה לי שכל מה שנותר מהמושג הזה הוא רק ארומה של עברית נטולת מבטא זר ועולם מושגים שגם אם איננו מקיים לפחות נאה דורש ערכים כגון צניעות, עבודה ותרומה לכלל. כך שבסופו של דבר אותה צבריות, ורק היא, הופכת את רחבעם זאבי לבן מינו של היפוכו המוחלט עזר ויצמן ואילו שולמית אלוני נראית לפתע דומה בעיקר ליריבתה המושבעת גאולה כהן.

כי צבריות היום היא בעיקר עניין של גיל (70 ומעלה), של שימוש נאות בכללי הדקדוק והניקוד (במקרה של רבין היה מדובר בהשתדלות) ואיזה שהם זיכרונות של ארץ אחרת ותרבות אחרת, מלאה תום, שגיבוריה הם דמויות של משוררים וסופרים, שחקני תיאטרון, זמרים, עיתונאים, בדרנים וגם רמטכ"לים שרובם כבר לא עימנו, ואלו שעימנו עדיין נראים לפתע מעטים ודומים ויקרי מציאות כל כך.

איך שמוליק רוזן החמיץ לילה של סקס בטוח בגלל מלחמת קדש

חשבתי על אמא שלי כשנודע לי שהשבוע, רק יומיים לאחר יומולדתה, מלאו לשמוליק רוזן, החידונאי ואיש הרדיו הוותיק (השדר הכי ותיק בקול ישראל) ואחד מגיבורי התרבות של אמי, 80 שנה. לוח השידורים של אמי כלל שלושה דברים שלא היתה מוכנה להחמיץ בשום מחיר - את הסדרה הרדיופונית "משפחת שמחון" ("נאווה בבית? יש דואר? נו, אז לאכול"), את "שלושה בסירה אחת" עם עדה בן נחום ואת החידון בסגנון עדות "קפד ראשו" של שמוליק רוזן.

משום כך כל כך התרגשתי כשלפני כמה שנים, כשהתבקשתי להחליף את גדעון רייכר ב"ציפורי לילה" בתכנית שעסקה בהחמצות עלה לשידור לא אחר מאשר האליל. הוא רצה אז לספר למאזינים איך יום אחד, בעוד ידו ממוללת בגמלוניות ובחוסר סבלנות מתגבר את קרס חזייתה של "ריבה נאה מאוד" שהזמינה אותו לעלות אל דירתה שבסמוך לכיכר צינה דיזנגוף, נשמעה לפתע תרועת האזעקה. הוא שמט במהירות את הקרס ואץ אל עבר חבריו שב"כסית" כדי לשמוע מהם שבאותו רגע ממש פרצה מלחמת קדש. כך, בגין אותה מלחמה בלתי מוצדקת בשנת 56, החמיץ שמוליק רוזן מה שנראה היה כמו לילה של סקס בטוח.

אבל אחר כך הכל הסתדר ובשנת 57 כבר נישא למרים שאותה הכיר בים. "שמוליק עבד אז כקצין תרבות על האונייה תיאודור הרצל ואני חזרתי על אותה האונייה מטיול באירופה, אז נהגו להפליג, והוא התחיל אתי כמו שהתחיל עם כל הבחורות", היא מספרת.

גם את החידון המפורסם שלו התחיל רוזן להגיש בשנת 1957 והוא, למי שלא יודע, מגיש אותו עד היום במסגרת תכנית רדיו ששמה הוא "קפד ראשו" והיא משודרת בכל מוצ"ש ברשת א'.

"היום זה באופנה להיות בן 80", אומר רוזן. "הנה, ראי. חיים חפר, חיים גורי, אהרן מגד. מבחינת ההרגשה זה שום דבר מיוחד בינתיים. בשלב הזה אני ממשיך לשדר. כותב ל'מעריב' כל שבוע שאלה. מנסה להרכיב ספר חידות חדש. הבעיה שלי היא לא מה לתת אלא מה לא לתת כי יש לי אוקיאנוס של שאלות".

רוזן נולד בראשון לציון. הוריו היו מה שהוא מכנה "מקדימי הייקים" כלומר הגיעו לארץ בשנות ה-20 של המאה ה-20, כעשור לפני שהגיעה לכאן העלייה הייקית. אביו, לאו רוזן, היה אחיו של שר המשפטים הראשון פנחס רוזן וגם של מלי דנציגר, אמו של הצייר והפסל יצחק דנציגר, שנפטרה לפני כשבע שנים בגיל 101 ושל אחותה אלזה שנפטרה לפני כמה חודשים בגיל 106. לאו רוזן היה רופא בבית החולים דנציגר וגם רופא הילדים של ראשון לציון. דודה אחרת שלו, קתה דן, היתה בעלת המלון שנשא שם זה בצפת ושאחד מאורחיו הקבועים היה חיים נחמן ביאליק. משפחה טובה אין מה לומר וגם דור ההמשך, הבן העיתונאי עמנואל והבת דנית, תושבת קצרין ומומחית בהידרותראפיה, לא מביישים את השושלת.

שמוליק הנער התחיל את הקריירה הרדיופונית שלו כבר בתקופת המנדט, בשנת 1946. הוא היה אז מה שנקרא "עורך שיחות" ואחד האנשים שהגיעו אליו כדי שיערוך את השיחה עימו "ובעיקר כדי שאעבוד אתו על העברית היה קצין גבוה, תרתי משמע, בשם אוברי איבן או במלים אחרות, אבא אבן". בשנת 47 נסע ללמוד תיאטרון אצל ארווין פיסקאטו בארה"ב באותו בית ספר שבו למדו באותו זמן ארי בלפונטה וטוני קרטיס, שהיה בן כיתתו. אבל אז פרצה מלחמת השחרור והוא חזר ארצה והיה שחקן בצ'יזבטרון ולהקת כרמל "ואחר כך גם הייתי בצוות ההקמה של גל"צ, ממש מיום השידורים הראשון הייתי שם עם שבתאי טבת ועמוס אילון אבל בגל"צ כנראה שכחו את זה".

ומאיפה בא לך הרעיון ל"קפד ראשו"?

"לפעמים אני חושב שזה בא מעליזה בארץ הפלאות, שיש שם מלכה שאומרת כל הזמן קפד ראשו. את רוצה דוגמאות לחידות 'קפד ראשו'? הנה:

"דוגמא - ראשנו, קפד ראשו מפרחי ארצנו. התשובה היא כמובן קרקפת ורקפת. או למשל צייד זבובים קפד ראשו דרך הרבים קפד ראשו עסקים לא טובים, קפד ראשו מצויים קפד ראשו שקט. אז זה עכביש, כביש, ביש, יש וש-ש-ש.

"או פעם שאלתי - אילן קפד ראשו אילן. צאלון ואלון, צאלה ואלה וילד אחד נתן לי תשובה שלא חשבתי עליה, כפי שקורה פעמים רבות, ערמון ורמון.

"אבל אני בכלל לא חשבתי שאהיה חידונאי. ידעתי שאינני רוצה להיות רופא. אני חשבתי על תיאטרון ומשחק וכתיבה לתיאטרון ואיכשהו עשיתי חידון אחד וזה כל כך הצליח שעשיתי עשרה חידונים בשבוע".

אתה אוהב חידות?

"לא כל כך. אני אוהב יותר לשאול. בלענות אני לא תמיד מצליח. היתה לי פעם הצלחה גדולה. אנחנו במשפחה היינו עורכים לילות סדר ב'גלי כנרת' והדוד שלי פנחס רוזן היה עורך את הסדר ואורח קבוע אצלנו היה דוד בן גוריון. בשנת 57 או 58, כשכבר הייתי חידונאי, הוא ניגש אלי וחד לי את החידה הבאה: 'איפה יש אפיקים ולא בבקעת הירדן', אז זה היה קל. התשובה היא בפסוק בתהילים 'שובה אדוני את שבותנו כאפיקים בנגב'".

היית פותר גם את חידון התנ"ך?

"את רובו כן. אבל תשבצי היגיון למשל לא מדברים אלי וגם לא חידות מהסוג של הגדרות לתשבצי היגיון. אולי אני זקן מדי ופספסתי את העניין הזה".

מי היו המתחרים הגדולים שלך?

"פעם שבח וייס עסק בחידונים בנוסח דומה אבל יש דבר אחד שאני יחיד בו וזה שאני גם כותב, גם עורך וגם מגיש. אבל יש לי גם צוותים. יש לי ארבעה צוותים ברדיו. יש לי צוות באולפן שהכוכב הגדול שלו, שמואל חביבי, התחיל אצלי בגיל 12, וכיום הוא סב לנכד בן 13. יש אלה שכותבים לי כל שבוע ושולחים לי שאלות, יש לי מטלפנים שמטלפנים ופותרים דברים והצוות החשוב ביותר זה המאזינים הפאסיוויים".

יש לך ממשיכים?

"לא ידוע לי כרגע".

מה אתה מאחל לעצמך ליום הולדת 80?

"יש לי מאזין ותיק מאוד וקבוע מירושלים ושמו עמנואל מן, אביהם של רפי ואיזי מן, והוא מטלפן לחידון לעתים קרובות וגם שולח שאלות בכתב והוא משיג אותי בעשר שנים והזמין אותי השבוע ליום הולדתו ה-90. גם התוכנית שלי היא להגיע ל-90".*




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו