בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עשה שמיניות באוויר, אבל לא עשה קקי

"מילון הסלנג המקיף" הוא הטוב שבמילוני הסלנג והעברית המדוברת

תגובות

מילונו של רוביק רוזנטל הוא הטוב, השלם והמתועד שבכל מילוני הסלנג העברי אשר הופיעו עד היום. זה ארבעים שנה אני עוקב אחר הופעתם של מילונים אלו. הראשון בהם, שראה אור ב-1965, היה "מילון הסלנג הישראלי", של הבלשן רפאל ספן ובו 77 עמודים בלבד, ופירסמתי ביקורת עליו בכתב-העת של האקדמיה ללשון העברית "לשוננו" (כרך לא, עמ' 72-74). אני מציין זאת משום שבאותם ימים קשה היה לדמיין שכתב-עת אקדמי מכובד יפרסם סקירת ספר שמופיעות בה מלים כמו "תקע נאד", "קרע לו את התחת", "אכל חרא", "נא באוזן", "שמוק", "זימבר" וכיוצא באלה - רבים מהם היו אז בגדר טאבו, שמקומם לא יכירם בכתובים.

חלפו מאז כמעט דורותיים ונתפרסמו עוד מילונים של הסלנג העברי. המפורסם שבהם היה מילונם של דן בן-אמוץ ונתיבה בן-יהודה על שני כרכיו: כרך א' "מילון עולמי לעברית מדוברת" (1972) וכרך ב' "מילון אחול-מניוקי לעברית מדוברת" (1982). הכרך השני הוא השלמה והרחבה של הראשון. ראוי להזכיר גם את "לקסיקון הסלנג העברי והצבאי" (הוצאת פרולוג, 1993) ואת ספרו של משה יהלום "סלנג והומור - מילון הסלנג החדש והשימושי לישראלית מדוברת" (2003).

אינני רוצה להרחיב את הדיבור על גבולות הסלנג, קשריו עם הלשון המדוברת ועניינים נכבדים כאלה, שכתבו עליהם בהקדמותיהם למילון הנוכחי ד"ר רינה בן-שחר ופרופ' רפאל ניר. אבל אבקש לומר דבר על זליגתו המתמדת של הסלנג אל הכתיבה הספרותית. תופעה זו קיימת בספרות ה(ארצ)ישראלית למן ראשיתה. אחד הראשונים והחשובים שביוצריה של ספרות זו הוא יזהר סמילנסקי (ס' יזהר). כבר בסיפוריו הראשונים (כגון סיפורו הראשון "אפרים חוזר לאספסת", מ-1938), וביתר שאת בסיפורי מלחמת השחרור ("סיפור חרבת חזעה" ו"השבוי" מ-1949, "שיירה של חצות" מ-1950 ו"ימי צקלג" מ-1958) הכניס לסיפוריו - בעיקר בפי גיבוריו הצעירים ילידי הארץ - ביטויים מן הלשון המדוברת ובהם גם ביטויי סלנג. רוביק רוזנטל ער לתופעת זליגת הלשון המדוברת אל לשון הספרות, והוא משתמש בטקסטים ספרותיים מובהקים (בפרוזה ובשירה) כמקורות ללשונות הסלנג. ותעיד רשימת הספרים שבראש מילונו (עמ' כ-כב).

אחד ממאפייניו הבולטים של הסלנג הוא שרובו ביטויים של שתי מלים ויותר, בניגוד לאוצר המלים שבמילון רגיל, שרובו ערכים בני מלה אחת. על המילונאי להחליט החלטה לגמרי לא פשוטה, היכן לרשום ביטוי שיש בו כמה מלים: אם על פי מלת המפתח - לא תמיד ברור למעיין מה היא; ואם על פי הא"ב של המלה הראשונה - הרי שבהרבה ביטויים סדר המלים אינו קבוע. רוזנטל מצא פתרון הולם לבעיה: את הביטוי כולו רשם על פי הא"ב של המלה הראשונה, אבל תחת מלת המפתח נרשמו כל הביטויים המכילים מלה זו. למשל, הביטוי "נכנס לי ג'וק" נרשם באות נו"ן, "נכנס", אבל בערך "ג'וק" נרמזו גם הצירופים "כמו ג'וקים בראש" וכן "נכנס לו ג'וק".

מילונו של רוזנטל הוא הראשון בסוגו שנעשה בו ניסיון שיטתי רציני להתחקות אחר מוצאם של מלים וביטויים שמקורם זר. לשם כך נעזר רוזנטל בעצתם של יודעי לשונות, ובהם אנשים ידועים בתחום חקר הלשון (כגון המילונאי ד"ר יוסף גורי) וחקר הספרות (כגון פרופ' ששון סומך). קל לזהות את מקור המלה או הביטוי כאשר הם שאולים מלשון זרה כצורתם במקור, פחות או יותר. למשל, אין שום קושי לקבוע שהמלה "אנדרדוג" שאולה מאנגלית (אגב, הגדרת המלה, "נחות", אינה נראית לי מוצלחת; עדיף לדעתי להגדירה כך: "הצד המוכה, המובס, המפסיד, הקורבן, שידו על התחתונה" וכו'). כן הדבר לגבי צירופים מתורגמים, שאין ספק בזיהוי מקורם, כגון "ילד פלא" (גרמנית, יידיש).

הרבה יותר קשה הדבר בביטויים שנראים עבריים, אבל מאחוריהם מסתתר ביטוי מקביל באחת הלשונות הזרות. הצירוף "הראה לו מאיפה משתין הדג" מקורו בערבית-מרוקאית. או למשל, המלה "נשיקה" בהוראת "קצה הלחם". המחבר טוען שהצורה הנכונה היא "לשיקה", ומקורה הוא המלה הפולנית calusek, שהוראתה גם "נשיקה". המלה הפולנית הזאת היא צורת ההקטנה של המלה calus (=נשיקה), וצורת ההקטנה משמעה "דובשנית, חלת דבש קטנה".

יש מלים וביטויים שרוזנטל לא מצא את מקורם, וייאמר לשבחו שבמקרים כאלה רשם: המקור לא ידוע. למשל, "מטקות/מדקות". בעניין זה לא ברור מנין לרוזנטל הצורה "מדקות" בדל"ת, שהרי במובאה כתוב: "לכו לים, שחקו מטקות". ואשר למלה עצמה, ברור שזו צורת הרבים של "מטקה" - מלה סלאווית - אבל אני איני יודע כיצד התגלגלה למשחק. לעומת זאת יש ביטויים, שרוזנטל לא חשד בהם שמקורם זר (תרגום שאילה), ולכן גם לא חיפש אותו. למשל, הביטוי "עשה שמיניות באוויר". מקורו כנראה בחיל האוויר הבריטי, שכמה מבכירי טייסינו היו מחניכיו.

מילונו של רוזנטל מצטיין גם באוסף העדויות המלוות כל ערך מערכי המילון. היקף המובאות מן הספרות, מן העיתונות, מן הטלוויזיה והרדיו, מן הפזמונאות ומאתרי האינטרנט מעורר השתאות. מאחר שכל העדויות מתוארכות ורובן ככולן משנות האלפיים מתברר שזו עבודת ענק. להבאת עדויות במילון יש הצדקה משתי בחינות: ראשית, ראיה היא שהערך המובא יש לו קיום ואינו המצאה בעלמא. וככל שיש יותר מובאות בערך מערכי המילון, ברור שאין זו המצאת יחיד אלא ביטוי שיש לו מהלכין בלשון המדוברת. שנית, הבאת עדויות בציון מראה המקום והתאריך, יש לה ערך היסטורי לעתיד לבוא: בעוד דור או שניים, כאשר יופיעו מילוני הסלנג העתידיים, אפשר יהיה לומר שערכי מילונו של רוזנטל משקפים את מצב העברית המדוברת בישראל של שנת 2000.

ובכל זאת יש חיסרון בכך שכמעט כל העדויות הן מראשית האלף הנוכחי. הרי יש במילון חומר רב מאוד שמתקיים בלשון המדוברת כבר עשרות שנים. קל להיווכח בזה כשמשווים את המובא במילונו של רוזנטל אל מילוני הסלנג שקדמו לו בארבעים השנים האחרונות. עם זה, אפשר להבין את החלטתו של רוזנטל, שלא רצה לשקוע במחקר היסטורי של הסלנג הישראלי. מחקר כזה, עם כל התועלת שבו, היה מאריך את השלמת המילון בשנים הרבה.

עוד סוג אחד של ערכים מביא רוזנטל במילונו, ויש לשבחו על כך: אלו הסופיות או הסיומות (סופיקסים בלעז) המצטרפות למלים קיימות ויוצרות מלים חדשות: -ון, -ונר/-יונר, -יה, -יסט, -ניק, -צ'יק, -ר וכיוצא באלה. בכל אחד מן הערכים האלה מובאת רשימה של כל הערכים במילון המסתיימים בסיומת כזאת. ראוי היה שכל מילונאי ינהג כך. הרשימות הללו מרתקות. למשל, הסיומת -ונר/-יונר (עמ' 119) המוגדרת "סיומת המבטאת תפקיד, תכונה או שייכות". לצורך דיוננו נצרף לסיומת -ונר גם את הסיומת -ר (עמ' 348) המוגדרת כך: "סיומת המציינת בדרך כלל שייכות לקבוצה או תכונה". שתי הסיומות הללו, שמקורן בלשונות אירופה (צרפתית, גרמנית, יידיש וכו'), מן הבחינה האטימולוגית אחת הן. והרי רשימת המלים: אוגדונר, אמביציונר, באסטיונר, ביזיונר, גליציאנר, דאווינר, דיסטאנסיונר, מאפיונר, סליקר, פאניקר, פאקיונר, פארטיונר, פונקציונר, פוקסיונר, פנטזיונר, פרוטקציונר, פשלונר, קריזיונר, שיריונר - בסך הכל 19 מלים.

ואולם הללו אינן עשויות מעור אחד: מהן מלים לועזיות - המלה כולה על הסיומת שבה, כגון פונקציונר (גרמנית, רוסית), מהן (והן הרוב) - מלת היסוד לועזית, אבל צירוף הסיומת - (ו)נר נוצר בעברית. כמו אמביציונר (אמביציה - רוסית, אבל ברוסית אדם שאפתן נקרא אמביציוזני); פנטזיונר (פנטסיה - רוסית - ולאו דווקא אנגלית, כפי שציין רוזנטל - אבל ברוסית וביידיש בעל פנטסיות נקרא פנטזיור). קבוצה נוספת הן מלים ממקור ערבי, שבעברית המדוברת נוספה להן הסיומת -ונר האירופית: באסטיונר ("בעל דוכן בשוק"), פשלונר (פשלה - "כישלון"). הקבוצה האחרונה של מלים ברשימה זו היא המעניינת ביותר: אלו מלים עבריות שהודבקה להן הסיומת האירופית -(ונ)ר: אוגדונר (מפקד אוגדה), ביזיונר, שיריונר.

אפשר להעיר על אחדות מההגדרות, ויש כמה חסרים (כמו הצירוף "עשה קקי", שאינו מופיע לצד "עשה פיפי"), אבל אין בהם להעיב על מעלותיו הרבות של המילון, שיצא בהוצאה מהודרת ומשוקעת - באופן נדיר כל כך. כל אלה יוצרים את הטוב שבמילוני הסלנג והעברית המדוברת.



רוביק רוזנטל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו