בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החרדים מקבלים פסי רכבת, החילונים סוכן שב"כ עם משקפי שמש ואקדח

צוואה

תגובות

חיים גרינבוים. הוצאת יפה נוף, י. פוזן
605 עמ', 79 שקלים

מין ואלימות, כידוע, מוכרים ספרים יותר מכל דבר אחר. סטיות גם הן לא מזיקות למכירות, ואם לכל אלה מיתוסף גם סקנדל אחד או שניים הקשורים למחבר, הרי לנו רב-מכר בטוח. אז מה נגיד על ספר שאין בו כמעט נשים, אין בו סקס או אלימות, סטיות הס מלהזכיר, ומחברו הוא סופר ואברך שכתב את הספר בין לימודיו בישיבה לכתיבה בעיתון חרדי? מה נגיד על ספר שגיבוריו הם נער חרדי, בחור-ישיבה המקדיש את שעות הפנאי שלו לפעילות התנדבותית, אברך שבין היתר מארגן קייטנות לילדים חולי סרטן, בחור ישיבה נוסף, בן יחיד לניצולי שואה מבוגרים שאיבדו את משפחותיהם ומצפים שבנם יתמסר כל כולו לעולם התורה, וניצול שואה איטלקי שאיבד את משפחתו והונו ומסיים את חייו בבית חולים לחולי-נפש בישראל? לכאורה יש כאן מתכון לרב-מכר אצל נשות בני-ברק, ביתר עלית, קריית ספר וקריית מטרסדורף בירושלים, ולא הרבה מעבר לכך. ואולם "צוואה" הוא ספר מרתק, כתוב היטב ובעל עלילה מרתקת ומושכת במידה שהשאירה אותי ערה עד חמש בבוקר כדי לסיימה.

מישהו חשף באקראי פשע, שביצע לפני 60 שנה הבנקאי האיטלקי הקשיש ג'וזפה לורנצ'יני, ומאיים על האימפריה הכלכלית שלו. מתברר שההוכחות לפשע מצויות בידי משפחה ירושלמית חרדית שאינה יודעת על כך דבר, ואנשיו של לורנצ'יני יוצאים להשיג את הראיות המרשיעות. לסיפור קשור גם עיתונאי ישראלי בשם איציק פלד, שהוא בעצם בכיר בשב"כ שמצטרף למחנה קיץ של ילדים חולי-סרטן כדי להגן על אחד המדריכים במחנה, נתי קאהן, שהוא בן לאותה משפחה שמחזיקה ללא ידיעתה במסמכים המרשיעים. פלד משתפו בסוד העניין רק בעקבות כשלון חטיפתו בפארק שעשועים במרכז אמסטרדם.

מתברר שלורנצ'יני רכש את הבנק במלחמת העולם השנייה מידי מכר יהודי-איטלקי בשם רפאלו קונטי, אשר מכר לו את הבנק, בשני תשלומים, כדי להציל את עצמו ואת בני משפחתו. ואולם כדי להבטיח את הונו, התנה את תקפות העסקה בכך, שהתשלום השני יועבר בתום המלחמה לידיו או לידי יורשיו, אחרת העסקה בטלה ומבוטלת והבנק יחזור לבעליו המקוריים. אם לא יישארו יורשים, נאמר בצוואה, יעבור הבנק על בטחונותיו לידי בית החולים של המיסיון ברומא.

מה ליהודי ולמיסיון ברומא? מה לשב"כ ולאזרח ישראלי המצוי בסכנה מסיבות כספיות-עסקיות? מה אירע לרפאלו קונטי? האם, וכיצד, קשור פלד אישית לצוואתו של קונטי? גרינבוים מעביר את קוראיו בכתיבה קולחת וסוחפת דרך שלוש יבשות ושלושה נראטיבים - האחד מימי מלחמת העולם השנייה, השני מכאן ועכשיו והשלישי מקשר בין שתי התקופות ואורג את הקשרים בין גיבורי כל הנראטיבים.

במשך כשנה וחצי התפרסם הסיפור בהמשכים בעיתון החרדי "בקהילה" והפך ללהיט בקרב מצביעי "ג" (אגודת ישראל). הקוראים החרדים נכבשו בקסמיהם של תיאורי עולם-הישיבות, אז והיום; הרבנים והאדמו"רים שמככבים בעלילה; מנגינת הלוואי החרישית של השגחה פרטית ו"יש דין ויש דיין" המלווה את הדמויות; וכן שלל ההסברים על אתרים מרכזיים ברומא ובאמסטרדם ומושגי יסוד בתרבות העולם.

אבל מה לקהל חילוני ולכל אלה? האם הכוונה היא למכור ספרות חרדית לקהל מגוון יותר, ולספק לו בתוך כך גם מעין מסע אנתרופולוגי? או אולי זהו עוד ניסיון למכור לחילונים רומן חרדי כדי לספק את יצר המציצנות של מי שעדיין חושבים במושגים של ה"חור בסדין" ו"סודות מהמקווה"?

ספרו של גרינבוים הוא אולי הראשון שנכתב במקור למען הציבור החרדי, ורק אחר כך שווק גם לציבור הכללי. בסיפור מככבים אמנם לא מעט חרדים, אך זה אינו סיפור על חרדים. זהו סיפור על שואה ותקומה; על גישתם של הממסד והציבור לאלה שהגיעו מ"שם"; על הניסיון לגשר על התהום שבין ילדים שמבקשים לבנות חיים משלהם מול הוריהם המבקשים להגשים באמצעותם חלומות כמוסים; על עולם הצבא והביטחון והפער שנפער לעתים בין השניים.

למרות אורח חייו והשקפותיו החרדיים, גרינבוים יודע לכתוב "חרדי לייט". משום כך ספרו בהחלט מתאים לקהל קוראים מגוון יותר, ועם זאת הוא אינו נופל בפח הסטריאוטיפיזציה הגסה המאפיינת כל כך הרבה רומנים מהז'אנר הזה, שמיועדים לקהל החילוני. ההבדל היחיד בין הגירסה לחרדים לגירסה המשווקת ברשתות הגדולות הוא העטיפה: החרדים מקבלים פסי רכבת ועליהם רכבת הנופלת לתהום, עם הרבה עיטורים מוזהבים בסגנון רם אורן. קהל הקוראים הכללי, לעומת זאת, מקבל אימג' ברור של סוכן שב"כ, חמוש בהתאם באקדח ובמשקפי שמש שחורים, על רקע מפת אמסטרדם.

מבחנו של סופר המפרסם ספר-ביכורים מוצלח הוא כמובן ספרו הבא. בקומוניקט שהגיע לידי עם הספר מצוין כי גרינבוים שוקד על רומן נוסף העוסק בטרור ביולוגי, בעולם היין והייננות, בחתונת נכדו של אדמו"ר חסידי ובפשע שביצעה ממשלת ארה"ב בשנות ה-40 נגד שבטי אינדיאנים בצפון מקסיקו. מעניין מה תביא עמה הפעם אותה כתיבה משולבת, לציבור החרדי ולציבור החילוני.

חיים גרינבוים

הסופר חיים גרינבוים הוא עיתונאי בעיתון החרדי "בקהילה" (ושימש בעבר גם עורכו), שבו פירסם במשך כשנה וחצי, בהמשכים, את הרומן "צוואה". בימים אלה הוא שוקד על כתיבת הרומן השני שלו, "העוסק בטרור ביולוגי, עולם היין, חתונת נכדו של אדמו"ר ופשע שהתבצע כלפי האינדיאנים בארה"ב"

פרופ' יהודית באומל היא ראש התוכנית ליהדות זמננו בפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו