בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחסות האקטיוויזם השיפוטי

בהעדר חוקה, ההגנה על זכויות הפרט בישראל נתונה בלעדית בידי בתי המשפט ובעיקר בידי בג"ץ

תגובות

התומכים במועמדותה של רות גביזון לבית המשפט העליון מציינים את תמיכתה בצמצום האקטיוויזם השיפוטי. הם רואים בה משקל נגד לאהרן ברק, שעמדתו מתבטאת בפסוק "הכל שפיט". מה שנעלם כמעט כליל מהדיון הוא העובדה, שהצורך באקטיוויזם שיפוטי של בית המשפט העליון נובע מהאופי המיוחד של הדמוקרטיה הישראלית, ולאו דווקא מהשקפות מנוגדות על היקף פעילותו וסמכויותיו של בית משפט עליון במדינה דמוקרטית מתוקנת.

ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שאין לה חוקה, המגינה על זכויות הפרט והמיעוט מפני חקיקה שרירותית של הרוב. אפילו בריטניה, שבה התקיימה הדמוקרטיה ללא חוקה כתובה אך על בסיס מסורת הוגנת ומתחשבת, כפופה היום לחוקה האירופית המגינה על זכויות האזרח הבריטי מפני חקיקה שרירותית של הרוב בפרלמנט הבריטי .

חוקי היסוד של מדינת ישראל נחשבים, בטעות, ל"חוקה בדרך". יסוד הכרחי של כל חוקה דמוקרטית הוא חסינות בפני שינויים המוכתבים על ידי הרוב (בפרלמנט או במשאל עם). הרוב המיוחס הדרוש לשינוי חוקתי הוא בדרך כלל לפחות שני שלישים. חוקי היסוד של ישראל ניתנים לשינוי בכל רגע, על ידי 61 חברי כנסת. כלומר, על ידי כל ממשלה. לכן אינם משמשים הגנה של ממש מפני עריצות הרוב.

סמכותו של בג"ץ לפסול חוקים הנוגדים את חוקי היסוד היא בעלת ערך מוגבל, שכן היא מועילה רק בנושאים שאינם מסכנים את השלטון. אם, למשל, חוק יסוד מסוים ימנע את כינונה של ממשלה קואליציונית - זאת, בפסילת ההסכמים הקואליציוניים באמצעות בג"ץ - או ימנע חקיקה הדרושה להמשך קיומה של הממשלה, היא תוכל לשנות את אותו חוק יסוד או לבטלו כליל על ידי 61 חברי כנסת, ובכך תעקוף את בג"ץ.

בהעדר חוקה, ההגנה על זכויות הפרט בישראל נתונה באופן בלעדי בידי בתי המשפט ובראש ובראשונה בידי בג"ץ. זוהי הגנה חלקית, אך היא היחידה הקיימת כיום. ביטולה או צמצומה על ידי הגבלת האקטיוויזם השיפוטי וזכות העמידה בבג"ץ יפגע בעצם קיומו של המשטר הדמוקרטי במדינה חסרת חוקה כישראל.

זכות העמידה של כל אדם בבג"ץ לא הונהגה בתקופת נשיאותו של ברק, אלא בתקופת קודמו, מאיר שמגר. אפילו שמגר, שהצטיין במחויבותו ל"טובת המדינה", הבין שזכות העמידה היא קו ההגנה האחרון על זכויות הפרט במדינת ישראל חסרת החוקה.

מצב זה אינו עשוי להשתנות בעתיד הקרוב. יוזמת "חוקה בהסכמה" היא מסוכנת, שכן היא מבוססת בעיקרה על הכשרת המצב התחוקתי הקיים, שהוא בלתי דמוקרטי ובלתי שוויוני בתחומים רבים. במקרה הטוב יוזמה זו תיכשל. במקרה הרע היא עלולה להתקבל ולהנציח לדורות את החקיקה הרעועה והבלתי שוויונית של הדמוקרטיה הישראלית הקיימת, מתוך חיסול האקטיוויזם השיפוטי כשומר זכויות הפרט.

עד שלא תיווצר היערכות פוליטית שתאפשר קבלת חוקה דמוקרטית אמיתית, עדיף שהמצב הקיים יימשך. בג"ץ הנוהג באקטיוויזם שיפוטי הוא מעצור חלש, אך הוא היחיד שיכול למנוע דיקטטורה של הרוב, שמכונה אצלנו בטעות בשם "דמוקרטיה".

הכותב הוא פרופסור לכימיה באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו