בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין בושה, רות גביזון?

תגובות

הוויכוח המעניין ביותר בחודשים האחרונים לא היה בפוליטיקה. בעוד הדיון שם קפא בסביבות האפס המוחלט, הריב על איוש בית המשפט העליון נהפך לדרמה אינטלקטואלית מרהיבה.

אמנם, גם אצל נשיא בית המשפט, אהרן ברק, שעשה הכל כדי שפרופ' רות גביזון לא תיבחר, אפשר לזהות אינטרסים. ושרת המשפטים, ציפי לבני, המשיכה את הפוליטיקה באמצעים אחרים כשדחפה את גביזון למעלה. היא עצמה, מועמדת מוכשרת ובעייתית, ניהלה קמפיין שסילבן שלום לא היה מתבייש בו. אבל העימות היה על לא פחות מאשר דיוקנה של רשות השלטון הנקייה היחידה שנותרה כאן.

דמותם של גביזון וברק העניקה לקרב צירוף נדיר של איכות ורכילות-על. ברק נתפש כמי שחותר להגן על מפעל חייו מפני עמיתה ותיקה, "רותי, חברה טובה שלי". גביזון הרעיפה עליו מחמאות וארס. הטענה כלפיה, בקיצור, היתה, שהמשפטנית המוערכת הטיפה בראש חוצות לאג'נדה שלה באופן שהפר את הצינה השקטה הנחוצה, לדעת ברק, בפסגה השיפוטית. מחנה גדול קם להגן על גביזון בשם גיוון הדעות.

ברק ניצח, לפי שעה, אף שכראוי לדרמת מתח טובה שגה פעם אחר פעם. הוא ביקר את גביזון על שהרבתה להתבטא בפומבי על אופיו של בית המשפט העליון, כשהוא עושה את זה בעצמו כמעט באובססיה. תחילה הופיע בטענת האג'נדה. מיד אחר כך נסוג ואמר שאג'נדה זה בסדר, אבל לא בשביל שופט לפני כהונתו. לבסוף העלה את הצעת הצינון. איך תצנן את עצמה גביזון הלוהטת?

ברק הביא דוגמה ממשפטן דעתן אחר, הפרופ' מרדכי קרמניצר, השוהה בשבתון בברלין. עד שיחזור יימחק לו הדיסקט? ואיך גביזון בת ה-60 תעמוד, בנוסף לצינון, בתנאי אחר שלו, שלשופטי העליון דרוש אופק-כהונה של חמש שנים לפחות? ואמנם, מה שהוסיף עניין היו האג'נדות החבויות. ג'נטלמנים כברק לא אומרים הכל. הוא לא אמר אם מה שמפריע לו, בסופו של דבר, הוא דעותיה של גביזון ואופיה.

בעניין כה חשוב ברק רק רמז לטענה רבת משקל: המזג השיפוטי שלה בעייתי. בטקס הענקת פרס לגביזון לפני שנים אחדות הביע ברק תקווה ש"הפרס, רותי, יאיר את דרכך". עדויות מספרות במשך השנים על קוצר רוחה כמקשיבה, על נטייתה לאי-פרגון כלפי מי שחולקים עליה, על התקפי כעס ועל מהפך אישי ואידיאולוגי שעברה.

את האגודה לזכויות האזרח עזבה באווירה לא טובה. גם הפרישה מהמכון לדמוקרטיה התאימה לטמפרמנט העימותי שלה. היא עזבה לא לפני שהשתתפה בחיבור מסמך מלא פגמים, "חוקה בהסכמה". היתה זו גביזון שהתריעה פעם מפני הסכנה ש"בוקר אחד" נתעורר לגלות שיש לנו חוקה נוקשה. בוקר אחד? 57 שנה אין כאן חוקה. זה אחד הטעמים לכך שבית המשפט העליון מוכרח להיות אקטיווי כלפי החקיקה הישראלית הגובלת לפעמים בהפקרות. גביזון כינתה אותו "מעט שחצני", ולכך התכוון אולי ברק בחשש מפני הפיכת הערכאה העליונה לזירת קרב.

באופן מוזר אמרה גביזון בשיא פרשת אריה דרעי (היא ראתה בהליך המשפטי התנכלות), ש"לא ברור שכסמכות מוסרית בית המשפט העליון טוב יותר מעובדיה יוסף". בלי השחצנות כבי כול הזאת לא היתה נחקרת שערוריית השב"כ וקו 300, למשל. שר שהוגש נגדו כתב אישום (דרעי, רפאל פנחסי) לא היה מחויב לפרוש מהממשלה. בג"ץ היה נהפך לסמרטוט.

ולכו הבינו מדוע התנגדה לזכות של בנות זוג לסביות לאמץ אחת את ילדי חברתה. היו"ר לשעבר של האגודה לזכויות האזרח ואם חד-הורית הסכימה לוותר על ההכרה במעמד "ידועים בציבור" לבני זוג הומוסקסואלים ולאמץ מונופול הלכתי על גירושים. היא עשתה את זה בהתדיינות עם הרב החרד"לי יעקב מדן על עוד מסמך בעייתי, "אמנת גביזון-מדן".

שם, במסגרת פשרות מטעם עצמה, הרהיבה עוז לאמץ התנגדות להשתלת איברים. מדוע? כי העגלה החילונית שלה, הסבירה, היא "אקלקטית". אכן, המשפטנית החדה היתה לא פעם מעורפלת להחריד. "אינני חושבת", אמרה בראיון, "שזה נכון שבית המשפט יכריע לטובת מערביות ונגד מסורתיות".

יש לה מובאות? אין לה בושה? גם כשאמרה שהתקשורת, אשר בה היא משתמשת לא רע, מסמנת אובייקט לחקירה "מבלי להסביר לנו מדוע"?

אין שאלות נוספות, היתה אומרת כאן התביעה במשפט ציבורי על מינויה של רות גביזון לבית המשפט העליון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו