שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי דרומי
אורי דרומי

המערכה הנשכחת: מלחמת רוסיה-יפאן ומורשתה רותם קובנר. מערכות וההוצאה לאור של משרד הביטחון, 639 עמ', 95 שקלים

War in theWild East: The German Army and Soviet Partisans Ben Shepherd.Oxford UniversityPress, 2004, 336 pp, 29.95$

המלחמה הסובייטית באפגניסטן לסטר גראו ומיכאל גראס. מערכות וההוצאה לאור של משרד הביטחון, 352 עמ', 78 שקלים

במהלך המאה העשרים היתה רוסיה - תחילה האימפריאלית, אחר כך בריה"מ ולבסוף שוב רוסיה - מעורבת בסדרת מלחמות: מלחמתה עם יפאן (1905-1904), מלחמת העולם הראשונה, מלחמת האזרחים (1920-1918), מלחמת העולם השנייה, המלחמה באפגניסטן והמלחמה בצ'צ'ניה. בין אלה, מלחמת רוסיה-יפאן היא הפחות נודעת, לפחות לקוראי עברית, ומשום כך יש בהופעת הספר "המערכה הנשכחת" תרומה חשובה. אני מעיד על עצמי כי בנעורי ידעתי שהמלחמה ההיא התרחשה בכלל רק בזכות בדיחותיו של דרויאנוב, שליגלג על פחדנותם של הרוסים באותה מלחמה נגד ה"יאפונים", בלשונו.

למשל: "מעשה וציווה קורופאטקין (המצביא הרוסי במלחמה עם היאפונים, ומומחה היה לניסה) על לגיונותיו לנוס. ודרכו של פוניה (סירוס של ואניה, איוואן): כשמצווים עליו לנוס, אין הוא מסרב. נסו חילותיו של קורופאטקין, וחילותיו של קורוקי (המצביא של היאפונים) רודפים אחריהם. לבסוף עייפו היאפונים לרדוף וישבו לנוח. ראו הרוסים שאין רודף, וישבו גם הם לנוח. נסתכל אופיצר רוסי בחייליו וראה: כולם לבושים שריונותיהם על חזיהם כהלכה, חוץ מחייל אחד יהודי, ששריונו לבוש לו על גבו. תמה האופיצר ואמר לו: מה ראית ללבוש שריונך על גבך? החזיר לו היהודי: כבוד מעלתך, לא משל קורופאטקין אנו כולנו? מראש ידעתי שעתידים אנו לנוס..." (ספר הבדיחה והחידוד, דביר, תשכ"ג).

מי שייטול את "המערכה הנשכחת" לידיו בחנות הספרים ויתרשם מהציור על כריכתו, עלול לטעות לרגע ולחשוב שזה עוד אחד מאותם ספרים (טובים!) על מלחמות וקרבות חשובים שהופיעו לאחרונה בעברית, כמו "סטלינגרד" ו"נפילת ברלין 1945" של אנתוני ביוור. אכן, בספר אנו מקבלים סקירה מעמיקה על הרקע למלחמת רוסיה-יפאן ועל המערכה הצבאית בפרקים שכתב העורך, ההיסטוריון רותם קובנר, ובהם נקודות הציון הבולטות של המלחמה: ההתקפה היפאנית על פורט ארתור; הקרב היבשתי במוקדן; והמסע הימי הארוך של הצי הרוסי שהסתיים במפלה בקרב צושימה.

אלא שאחרי הפרקים הצבאיים מזומנת לקוראים הפתעה נעימה: אין הספר מסתפק בתיאור המלחמה עצמה אלא מרחיב את היריעה, ובעזרת מומחים ישראלים מן המעלה הראשונה בוחן את הקשר בין המלחמה ומאזן הכוחות בין המעצמות, בודק את השפעתה על אסיה, וכמובן, אינו פוסח על הנקודה היהודית: מירון מדזיני מביא את סיפורו של יוסף טרומפלדור, שבחוזרו מהשבי היפאני דרש לחזור ולשרת למרות שאיבד את ידו השמאלית; ודניאל גוטווין משכיל אותנו במאמר מרתק במיוחד על תרומתו של הבנקאי יעקב שיף לניצחון היפאני.

לסיום מוקדש שער מאלף על הזירה התרבותית של המלחמה, כולל שירים ששרו תלמידי בתי הספר היפאניים בזמן המלחמה ("לקיסר אקדיש גופי זה. אכן, גם טיפת דם אחת היא יקרה - אם לא אתן לה לזרום בדרך זאת, לא אוכל להימלט מאשמת חוסר-הנאמנות". ביפאנית זה נשמע כנראה טוב יותר). אינני מכיר בספרות העולמית כרך מעולה שכזה, ולפיכך טוב תעשה הוצאת מערכות אם תתרגם את הספר לאנגלית. זו תהיה תרומה ישראלית חשובה להיסטוריה הצבאית והכללית של מלחמה זו.

מבצע ברברוסה, ביוני 1941, הביא להתנגשות איתנים בין שני צבאות אדירים, הוורמאכט המצויד היטב והאמון על תורת מלחמת-הבזק, והצבא האדום על שפעת אנשיו. מלחמה זו ידועה לקוראי העברית מאז הטרילוגיה "אנשי פאנפילוב" מאת אלכסנדר בק, על הגנת מוסקבה, שראתה אור בעברית ב-1946 (הוצאת הקיבוץ המאוחד) והלהיבה אנשי פלמ"ח וצה"ל, וכן שני הכרכים של אלכסנדר ורט, "רוסיה במלחמה", שהוצאת מערכות פירסמה ב-1968. בן שפרד בספרו, "המלחמה במזרח הפרוע", שופך אור על צד פחות מוכר, שלא זכה אצלנו לתשומת לב מרובה למעט בזיכרונות של יהודים שלחמו נגד הנאצים, והוא הלוחמה נגד פרטיזנים שניהל הצבא הגרמני בשטחים שכבש בברית המועצות.

עמר ברטוב הראה בספרו "צבאו של היטלר: חיילים, נאצים ומלחמה ברייך השלישי" (הוצאת דביר, 1998), איך הלחימה האכזרית, שגבתה קורבנות רבים משני הצדדים ומהאוכלוסייה האזרחית, הביאה להתחזקות האידיאולוגיה הנאצית בקרב החיילים והקצינים של הוורמאכט. שהרי היה צורך למצוא צידוק להקרבה ולמוות בצורת מלחמה ללא-חת בבולשביזם וביהדות.

שפרד מחדד הבחנה זו. הלחימה הפראית, לעתים ברמה של הישרדות פיסית בסיסית, חייתית, אכן גרמה לשני הצדדים להידרדר לשפל המדרגה, כאשר הגרמנים גומלים על פעולות הפרטיזנים בפגיעה חסרת-רסן באזרחים. אולם שפרד אינו מסתפק בבחינת הנושא ברמת הפיקוד, אלא הולך בעקבות כריסטופר בראונינג, שבספרו "אנשים רגילים" (ראה אור בעברית, הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד) בחן את התנהגותו של גדוד מילואים של "משטרת הסדר" הגרמנית בפולין. כמו בראונינג, מתחקה שפרד אחרי אותם גרמנים שנקלעו למצבים קיצוניים, ומסביר כיצד הפכו "אנשים רגילים" אלה לחיות טרף.

ארבעים שנה אחר כך התהפך הגלגל, כשבריה"מ פלשה לאפגניסטן ומצאה את עצמה לוחמת מול פרטיזנים נחושים בשטח הררי קשה ובקרב אוכלוסייה זעפנית. "המלחמה הסובייטית באפגניסטן" מביא את נקודת מבטם של קציני הצבא האדום שחקרו את "סיפור מלחמתה הכושלת של מעצמת-העל", כפי שנכתב בכותרת המשנה. ושוב מטעה הכריכה: אין זה ספר מאת לסטר גראו (שכבר כתב שני ספרים על מלחמת אפגניסטן) ומיכאל גראס, אלא הם המתרגמים והעורכים של מאמרים שכתבו צוות קצינים במטכ"ל הסובייטי, בראשות אל"מ פרופ' ולנטין רונוב. רונוב ואנשיו ערכו סדרת סיכומים על המלחמה שנמשכה כמעט כל שנות ה-80 של המאה שעברה, אולם המטה הכללי סירב לפרסם את החומר; אולי משום שכבר נקלע למלחמה בצ'צ'ניה, ופרסום חומר מרשיע כזה על הכישלונות הקודמים היה הדבר האחרון שלו היה זקוק אז. זהו ספר לאנשי מקצוע, מסמך מרתק ומפליא בכנותו, שכל צבא שייאלץ אי-פעם ללחום נגד גרילה יוכל ללמוד ממנו.

מי שירצה להשלים את הקריאה על מלחמות רוסיה במאה העשרים יוכל לעיין בספרו של אלן קלארק, "קרבות בחזית המזרחית 1918-1914: התאבדותן של מעצמות" (ראה אור בהוצאת ויידנפלד וניקולסון 1999), ובו טוען ההיסטוריון הצבאי הנודע כי הפיקוד הרוסי זנח את התפישה המסורתית של הגנה בעומק, והכלת התקפות האויב בשטחיה העצומים של רוסיה, לטובת התקפה מיד בפרוץ המלחמה. כתוצאה מכך התרגשה ובאה התבוסה לגרמנים בקרב טאננברג באוגוסט 1914. על מלחמת האזרחים ברוסיה, בין "האדומים" ל"לבנים", מומלץ לקרוא בספרו של דונלד ראלי, Experiencing Russia's Civil War" by Donald J. Raleigh" (הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2002), שבו הוא מתמקד בעיר סרטוב שעל הוולגה, ומראה כיצד לאירועים שהתרחשו אחרי תפיסת השלטון בידי הבולשביקים היו שורשים כבר במלחמת האזרחים.

ולבסוף, על מלחמותיה של רוסיה בסיום המאה, ברפובליקה הצ'צ'נית, כדאי לקרוא את ספריהם של שני עיתונאים: ספרו של אנטול ליבן, כתב ה"פייננשל טיימס": "צ'צ'ניה: אבן המצבה של העוצמה הרוסית"; וספרה של אנה פוליטקובסקיה, כתבת ה"נובאיה גאזטה" במוסקבה: "מלחמה מלוכלכת".

מאוד ייתכן שגודש האלימות הפורץ מהספרים הללו, ובמיוחד האחרונים, ימלא את הקורא ברגשות תיעוב כאלה כלפי המלחמה, שיתגלגל בחזרה אל החוכמה היהודית הנושבת מבין בדיחותיו של דרויאנוב: "חייל יהודי לא עמד בניסיון, נשא רגליו וברח משדה-הקרב. תפסו אותו והביאוהו לראש הגדוד. סנט בו ראש הגדוד ואמר לו: הלא תיבוש ותיכלם. מחר יידעו הכול חרפת מנוסתך ולמשל ולשנינה תהייה בפי כל חבריך. החזיר לו הבורח היהודי: מודה אני לפני כבוד מעלתך, נוח לי יותר שאהיה למשל ולשנינה יום אחד משאהיה בר-מינן כל ימי..."

מלחמת רוסיה-יפאן מלחמת רוסיה-יפאן (1905-1904) פרצה בעקבות סכסוך על שטחי מנצ'וריה וקוריאה, והסתיימה בניצחון יפאני מוחץ שהוביל ל"מהפכת 1905" ברוסיה. במלחמה השתתף גם יוסף טרומפלדור, ושם איבד את ידו השמאלית

אורי דרומי הוא עורך הפרסומים של המכון הישראלי לדמוקרטיה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ