בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזוג המוזר

לא כל מנהיג זקן ושמן הוא צ'רצ'יל, קל וחומר לא דה-גול. בעקבות מאמרו של חיים הנגבי, "למה אצביע לשרון" (מוסף "הארץ" 16.12)

תגובות

קראתי את הטקסט של חיים הנגבי, שבו הוא מסביר למה יצביע לשרון ולמפלגת הדמה שלו "קדימה". קראתי. ועוד איך קראתי. פעם ועוד פעם, ועוד אחת. והתפלאתי, והשתוממתי, ואז נתקפתי חולשה, דכדוך ודיכאון של ממש. אני מכיר, מוקיר ואפילו מצליח לאהוב את חיים הנגבי. ועל-כן נזעקתי. צר לי על הדרך, אולם זה הוא שהתחיל והכתיב התכתבות דרך העיתון. אשמח להמשיכה באופן בלתי אמצעי. והעיקר: יש עוד זמן תיקון. אני לא באמת מאמין שיצביע לשרון. מקווה שזאת מהתלה.

אז ככה, נתחיל איפוא מההתחלה (כמו פעם): הפתיח עם השורות הקסומות של המשורר הענק, ג'ונתן סוויפט, נורא יפה ומרשים. באמת שורות גדולות של משורר ענק, אולם מה הקשר לטקסט שלך? כנראה שהדבר נשגב מבינתי המוגבלת. אשמח מאוד לקבל הסבר בלתי אמצעי.

הלאה. חיים, אתה לא יודע באמת וגם אין ברשותך שום אינדיקציה לכך ששרון מתעתד ללכת למהלך מדיני נרחב - "אני מתפלל ששרון 2006 יתברר כהבטחה, ועם זאת גם מחשל עצמי נוכח האפשרות כתעתוע". זה נורא יפה שאתה מחשל את עצמך. ומה אתנו? ובכלל, דומני שעברת לעסוק בהימורים. זה באמת לא ראוי לך.

בואו נמשיך לתוככי הטקסט המניפולטיווי והמושחת לטעמי שחיברת: ההקשר של שרון עם דה-גול, שאתה מבצע, קל וחומר הציטוטים מפיו, מאת דה-גול, תוך הדגשת הפכפכנותו והתהפכותו. רגע, של מי בעצם? של דה-גול? של שרון? של שניהם? אה, אה, הבנתי, עכשיו זה באמת מרשים ומשכנע. שרון להבנתך הוא דה-גול והוא יעשה את אותו מסלול. או-קיי. בסוף הבנתי.

תגיד, חיים, עם מי שרון יעשה שלום? מתי? באיזו דרך? יש לך קצת פרטים או הערכות? אתה מסכים לשתף אותנו? אגב, באותו עניין, שמעת שהקנאות בחברה הפלשתינית עולה ועולה ועולה, והחמאס והג'יהאד על הגובה? שמעת או לא שמעת? יכול להיות שלשרון יש איזשהן מניות בתהליך הזה? אולי אפילו זה מפעל חייו?

רגע, רגע, רגע, שרון לא עובד עשרות שנים על הפרויקט הזה של החרבת הזרמים המרכזיים בחברה הפלשתינית? בדבקות, בהתמדה. זוכר את ראשית ימיו כשר ביטחון בתחילת שנות ה-80? עם אגודות הכפרים שהקים. עם מוסטפא דודין, ג'מיל אל-עמלה ושאר הליצנים שהסתובבו עם אקדחים צה"ליים והיו אמורים להוות אלטרנטיווה לפת"ח. זוכר את פרופ' מנחם מילסון, שהיה אז ראש המינהל האזרחי והפרויקטור מטעם שרון של כל ההבל הזה שהבשיל לכדי אסון? אתה זוכר או לא זוכר? יכול להיות שיש כאן איזושהי שיטה? אולי לאסוננו זה הצליח לו, לשרון?

תגיד, חיים, מה עובר עליך? זה לא מה שקראו פעם אצלכם, בחוגים הרעיוניים והלמדניים, השחתה מוחלטת של התודעה?

בקיצור, לא דה-גול ולא גרביים. גם לא במידות האישיות. גם ההשלמה שלך עם ההנחה שמנהיג חייב להיות שקרן, מדכאת. למה? זה תמיד היה ככה? מה כל כך מופרע ומופרך וחולמני לצפות ממנהיגים שידברו אמת עם שולחיהם?

חיים, למרות שאני כועס, כועס מאוד אפילו, אני רוצה להגיד עליך גם דברים טובים: אתה אדם מרשים, ידען מופלג, כובש (צ'ארמר), וגם הג'ינס שלך תמיד מגוהץ בקפידה והנעליים האיטלקיות לנצח מצוחצחות למשעי. הנה כי כן, בכל זאת, אתה אדם עקבי וקשוח בכמה דברים. אה, שכחתי שאתה גם בעל יכולת לסנכרן פוליטיקה עם תחומים נוספים בחיים. באמת יכולות נורא יפות, גבוהות, אינטלקטואליות, מרשימות ומחרמנות. אבל זה כנראה הפסיק לעבוד. לא מצליח להבין איך הגעת עד שרון.

הרי לא כל מנהיג זקן ושמן הוא צ'רצ'יל, קל וחומר לא דה-גול. דה-גול אכן היה גנרל שמרן ואולטרה רפובליקאי טרם שהתהפך. נורא מפתה ואופטימי ומאתגר אינטלקטואלית לקשור בין שרון לדה-גול. לדאבון הלב, אין קשר. גם אני כמעט והתפתיתי טרם הנסיגה מהקולוניות בגוש קטיף לאנלוגיה הזאת, אולם חיש קל התעשתתי והשתכנעתי שהיא מופרכת.

למה היא מופרכת? מכיוון ששרון, כאמור, גמר את אלה שעוד אפשר היה להסתדר איתם (עשה אחלה עבודה בעניין הזה, השרון שלך). אבל בעיקר משום שהוא באמת לא רוצה ולא מאמין שאפשר להסתדר עם השכנים. הרי לא כל כך מזמן הוא שלח את הקונסיליירי שלו, דב וייסגלס, עוד ענק מדינאות, לבמה הזאת, כדי להסביר לארי שביט, עוד אחד שהתאהב בשרון, את המוטיווציה האמיתית של שרון למהלך ההתנתקות. והתזה של שרון - אני מבקש להזכיר (עכשיו תתרכז), היא כזאת: אין עם מי לדבר ואין על מה לדבר ולא בא לי לדבר, ואין מול מי לעבוד. ולכן אני אעשה מה שבא לי, מתי שבא לי ורק חד-צדדית. הדברים הללו נאמרו או לא? הם נעשו או לא? שמעת דברים אחרים? איזה דה-גול ואיזה בטיח. בקיצור, הבנתי. עברת לכתוב מדע בדיוני. תהנה.

ושורת המחץ, השורה התחתונה שסוגרת, מסכמת ומהווה את תמצית מאמרך המופרך: "ואין בישראל 2006 מישהו, לבד משרון, אמיץ דיו לצאת את המקום שבו נוגשת ישראל במיליוני פלשתינאים". וואללה. חזק.

תגיד, על עמיר פרץ שמעת? מה בדיוק הבעיה שלך אתו? הסכסוך הישראלי-ערבי גדול עליו לטעמך האנין וההיסטורי? הוא לא ראוי? זה לא הוא? מה הקטע בדיוק? מה העניין? בוא נציף את זה ונדבר על זה ונברר את זה, גם מעל דפי העיתון וגם בבתי הקפה ובכל זמן ומקום. אולי בכל זאת הפרץ המודחק, המוכחש והמועלם על-ידך עדיף על שרונך?

ועכשיו להתחלה, לציטוט המופלא מג'ונתן סוויפט: "בעיה חריפה במצב ללא מתום: לנהוג בחרפה או לצאת את המקום". הנה הצעתי: צא את המקום וקח אתך את שרון. אבל קודם אל תשכח להצביע לו. שיהיה לך בכיף.*

דרור ניסן הוא יועץ תקשורת, ובעבר דוברה של תנועת חד"ש



כתובת על חומת ההפרדה באבו דיס: עשיתי את זה בדרכי, שרון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו