בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אהיה בסייפן כל עוד אני חי"

ד"ר בועז איתן הוא מסוג האנשים שתמיד יעדיפו את הדרך הקשה והמאתגרת על פני הדרך הבטוחה. שם נמצא העניין, שם נמצא התגמול. עד עכשיו זה הצליח לו בכלל לא רע. ראיון ראשון מאז הנפקת סייפן

תגובות

תעשיית האלקטרוניקה והתוכנה קלטה 2,300 עובדים חדשים ב-2005, עלייה של 4% לעומת 2004 * שכר ממוצע בענף ההיי-טק, ברוטו, לא כולל תנאים נלווים: מהנדס חומרה - 22 אלף שקל * מהנדס תוכנה - 19.5 אלף שקל; מהנדס Real-Time, 20.8 אלף שקל * מהנדס בדיקות - 14.5 אלף * מנהל בסיס נתונים - 13 אלף * מהנדס אלגוריתמים - 25 אלף * מומחה אבטחת מידע - 15.5 אלף * מנתח מערכות מידע - 14.5 אלף * מנהל שיווק ומכירות בעל רקע טכנולוגי - 25 אלף

ההבדל בין בועז איתן לישראלי הממוצע ניכר עם הכניסה למשרדי חברת סייפן שבנתניה. המבקרים בחברה אינם מורשים להיכנס פנימה לפני שכיבו את הטלפון הסלולרי.

"הדיבור בטלפון הנייד עושה רעש לכל השאר", מסביר איתן. "מי שרוצה לדבר, שיעשה את זה בטלפון רגיל. כשהסלולרי כבוי, אנשים מדברים פחות בטלפון ומתרכזים יותר בעבודה. כבר קרה שכמעט פיטרנו מישהו, מאחר שהפר את הכלל הזה". אגב, גם SMS הוא מחוץ לתחום.

איתן הוא, כנראה, אחד האנשים הממוקדים, העקשנים והתחרותיים בתעשיית ההיי-טק הישראלית. ייתכן שזה הסוד הגדול שלו, ומה שסייע להצלחה הגדולה של החברה שהקים, סייפן.

כמעט חודשיים חלפו מאז ההנפקה שביצעה סייפן בבורסה האמריקאית. עכשיו להצלחה הזו יש גם תג מחיר רשמי. שווי השוק של סייפן נע סביב 900 מיליון דולר, ושווי מניותיו של איתן מתקרב לסכום ענק של 400 מיליון דולר.

שווי השוק של סייפן נתמך בביצועים עסקיים מרשימים, צמיחה מהירה בהכנסות וברווח. את 2005 צפויה החברה לסיים עם הכנסות של כ-80 מיליון דולר ורווח נקי של כ-45 מיליון דולר.

המספרים של סייפן משמשים תפאורה יפה למה שמחולל איתן בחברה. כששואלים אותו על גודל הפוטנציאל של סייפן, הוא עונה: "השוק שלנו ענק, ואנו נמצאים רק בתחילת הדרך".

איתן אומר שחייו לא ייהפכו לקשים יותר בעקבות ההנפקה. "החיים בחברה השתנו רק לארבעה אנשים", הוא אומר. "לקובי הנשיא, מרשה - האחראית על קשרי המשקיעים (IR), יגאל מנהל הכספים ורונית החשבת. אצל כל האחרים וגם אצלי החיים נמשכים כרגיל". "כרגיל" אצל איתן, משמעותו ש-80% מזמנו עדיין מוקדשים למחקר ופיתוח, ורק כ-20% או פחות מוקדשים לניהול השוטף. הוא מדגיש שהדבר מתאפשר בזכות שותפים כמו קובי רוזנגרטן הנשיא שמנהל את החברה לבדו, או אדוארדו מעיין, שמנהל את המחקר והפיתוח בסייפן בעצמאות מלאה.

"בשביל מה עשיתי דוקטורט בפיסיקה? בשביל להיות מנהל כמו אחרים?" הוא תמה. "היתרון היחסי שלי הוא שאני ממשיך לקרוא ולהתעניין בטכנולוגיה".

אתה חייב להודות שניהול חברה ציבורית שונה מניהול חברה פרטית.

"את סייפן ניהלנו מהיום הראשון כמו חברה ציבורית. הכנו דו"חות כספיים כל רבעון והצגנו אותם למשקיעים ולעובדים. הרי גם לחברה פרטית יש יעדים, פרויקטים ורצון להצליח".

ככה זה אצל איתן. אולי בגלל עברו כטייס קרב, אולי בגלל שלוש השנים בשבי הסורי, אולי בגלל התחרותיות הבלתי-מתפשרת שלו - בכל דבר הוא צריך להצליח. ולרוב הדברים גם מסתדרים לו בדיוק כפי שתיכנן אותם. איתן הוא הראשון שיודה כי אינו האיש הכי צנוע בעולם, אבל שלא כמו אחרים, לו יש קבלות.

הסיפור על איתן יכול להתחיל בכמה נקודות זמן. אפשר לספר על ההליכה לקורס טיס ("הבוגר הכי מפורסם בקורס שלי הוא בחור בשם דני חלוץ"), על השבי בסוריה, על החתירה הבלתי-מתפשרת לתואר דוקטור בפיסיקה ("ידעתי שפיסיקה בלי דוקטורט, זה פשוט לא זה") או על 11 השנים שבילה בעמק הסיליקון, ובהן נחשף לתרבות העסקית האמריקאית שאותה הוא מעריץ.

אפשר לספר על ההחלטה שלא להצטרף לחברת סאנדיסק המצליחה בגלל הרצון לחזור עם המשפחה לישראל, על השותפות בחיים עם רעייתו עו"ד טלי איתן ועל גידול משפחה מורחבת של חמישה ילדים (ועוד נכד טרי שנולד לפני שבועיים). אפשר גם לדבר על הקמתה של סייפן או על 82 הפטנטים הרשומים על שמו ("ועוד 47 בקשות לפטנט" שלא ישכח להזכיר).

ואפשר גם להתחיל את הסיפור בילדות ובנעורים במושב חופית שליד כפר ויתקין בשרון.

איתן, בן יחיד להוריו, נולד ב-18 באוקטובר 48'. "כילד תמיד חשבתי שאהיה ממציא. תמיד אהבתי לעבוד בידיים", הוא אומר. על המצאותיו כנער שכמה מהן גרמו, כנראה, מפח נפש לכמה מחברי המושב, הוא מעדיף שלא להרחיב את הדיבור.

כיאה לאיש אדמה שורשי, למד איתן במדרשת רופין. את ההשכלה הפורמלית שלו באותן שנים הוא מגדיר "ים תיכונית" - יותר בים מאשר בתיכון. "באנגלית קיבלתי כל הזמן 5. בסוף ירד לי האסימון שזה לא ממש משנה אם אקבל 5 או 4 - ובכיתה י"א הפסקתי לבוא לשיעורי אנגלית", נזכר איתן. "היה לי ברור אז שלא אגיע לאוניברסיטה, מכיוון שבאוניברסיטה צריך לדעת אנגלית - ולכן אין לי מה לחפש שם".

בכיתה י"ב הפוקוס שלו קצת השתנה: "תמיד ידעתי שאני רוצה להיות טייס. גדלתי בארץ ישראל של פעם, ובכפר ויתקין היו הרבה טייסים, וטייס היה 'וואו'". איתן החליט להתאמץ קצת יותר, ובסופו של דבר הצליח לסיים את התיכון והתקבל לקורס טיס.

לימודי פיסיקה בכלא הסורי

איתן התגייס לצבא ב-1966. לאחר שנתיים נהפך לטייס קרב והוצב בטייסת מיראז'ים. ואז, בוקר אחד ביוני 1970, במלחמת ההתשה, הופל מטוסו של איתן מעל אדמת סוריה. "צנחתי לתוך עמדת הנ"מ שהפילה אותי", הוא משחזר.

"השבי הוא תקופה קשה מאוד", אומר איתן. "בהתחלה אתה מעודד את עצמך ואומר שזה בטח ייקח כמה חודשים. אבל אז אתה רואה שהחודשים עוברים, ולא משחררים אותך. נותנים לך להיפגש עם הצלב האדום, ואתה רואה שאין להם שום חדשות בשבילך. אז אתה מתחיל להבין שזה יכול לקחת גם שלוש, חמש ואפילו עשר שנים. וכשההכרה הזו מחלחלת בך, אתה עובר משבר קשה".

לאחר כמה חודשים של חקירות ובידוד צורף איתן לטייסים נוספים שהיו אז בשבי, כמו גדעון מגן ופנחס (פיניק) נחמני. מגן הוא אחד האנשים שאיתן שומר להם תודה עד היום: "אין לי מלים לתאר כמה גדעון עזר לנו בכלא. הוא היה המפקד שלנו ועמד על כך שנקבל את הזכויות שלנו. כשלא קיבלנו אותן, שבתנו רעב. גדעון שמר על כבודנו".

איתן התחיל ללמוד פיסיקה בהיותו בשבי. "גדעון לימד אותי מספרי פיסיקה של תיכון שהביאו לנו מהצלב האדום", הוא מספר. "היתה לנו שגרת לימודים רצחנית, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. הרגשנו טוב מזה שאנחנו יכולים להיות בשבי ולעשות משהו חיובי. לאחר שגמרנו עם הפיסיקה והמתמטיקה, התחלנו ללמוד כימיה".

לאחרי שלוש שנים בשבי, ארבעה חודשים לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים, שוחררו הטייסים השבויים בסוריה בעסקת חילופי שבויים עם חמישה קצינים סורים שלכד צה"ל בלבנון.

מה לקחת איתך מהשבי לחיים שלאחר מכן?

"מרבית בני האדם נולדו עם יותר כוח מכפי שהם יודעים עליו, בעיקר יותר כוח לסבול. אבל לא לכל אחד נוצרת הזדמנות לבדוק את זה. העובדה שהייתי במצב כזה ושרדתי אותו, נתנה לי הרבה ביטחון בהמשך. כשנוצרו משברים אחרים, תמיד היתה בי האמונה שאמצא את הדרך להתגבר".

הביטחון והאופטימיות שאיתם יצא מהשבי היו חשובים במיוחד לקראת ההחלטה להקים את סייפן. "ביזמות יש משהו לא נורמלי", אומר איתן. "אופטימיות של יזם היא לא אופטימיות סבירה. בהתחלה יש לך רק רעיון שצריך לחשוב איך להפוך אותו למשהו אמיתי. ואז כשאתה עושה תוכנית עסקית לחמש שנים ובודק כמה דברים צריך לעשות בדרך כדי שהרעיון ייצא לפועל - אתה מבין כמה זה קשה, ושרוב הסיכויים שזה ייכשל. למרות זאת, היזמים אינם מוותרים ומאמינים שהם יכולים להצליח".

לאחר החזרה מהשבי המשיך איתן לשרת בצבא קבע ואפילו חזר לטוס. "אחרי השבי הציעו לי ללכת ללמוד, עם משכורת מלאה, בלי התחייבות לחתימה נוספת", הוא מספר. "אפשרות אחרת שהציעו לי היתה להיות טייס באל על. זו היתה הצעת עבודה שקסמה לי, עם משכורת ותנאים והכל".

אבל כמו הרבה צמתים שאליהם הגיע בחייו, גם כאן העדיף איתן לבחור בדרך הקשה על פני הדרך הבטוחה. "לא רציתי שתהיה עלי תמיד תווית 'השבוי שחזר'", הוא אומר. "לא חשבתי שזה יעזור לי להתקדם ולהצליח בחיים".

שנה לאחר מכן החליט איתן ללמוד פיסיקה באוניברסיטה העברית מתוך מטרה ברורה - לעשות דוקטורט ולהיות חוקר: "ידעתי שבפיסיקה בלי דוקטורט, זה לא זה. בהתחלה אנשים לא האמינו לי כשאמרתי את זה, ואמרו שאני לומד פיסיקה כתחביב".

כישורי מיקוח של אינסטלטור

כדי לממן את לימודיו פתח איתן עסק קטן לתיקוני אינסטלציה. "אחד העובדים שלי היה רוני אגרנט, הבן של השופט אגרנט, שכיום הוא פרופסור לפיסיקה באוניברסיטה העברית", מספר איתן. "בעסקי האינסטלציה למדתי על עסקים יותר מאשר בכל דבר אחר שעשיתי.

"פירסמתי ב'דפי זהב' שאפשר לפנות אלי 24 שעות ביממה, והגיעו אלי הרבה פניות לפתיחת ביוב סתום באמצע הלילה. אחרי שהייתי אומר מה המחיר - מחיר לא נמוך, אבל סביר - היו אומרים לי: 'בסדר, העיקר שתבוא'. אני מגיע לדירה מוצפת, ותוך חמש דקות מוצא את הסתימה ופותח אותה. ואז הבעל - תמיד זה הבעל - היה אומר לי: 'רגע אחד. כזה מחיר לעבודה של חמש דקות? למה לא אמרת שזה לוקח רק חמש דקות?'

"היתה לי תשובה קבועה. במקום לריב עם הבעל הייתי אומר לו: 'אתה יודע מה? בוא תכין לשנינו כוס קפה, אנחנו נשב כאן ונשתה, וברגע שתגיד לי שעבר מספיק זמן, ואתה כבר מרגיש מספיק נוח, תשלם לי, ואני אלך'. ואז הבעל היה אומר לי: 'אתה יודע מה? נוותר על הקפה'".

יופי של סיפור, אבל מה הלקח ממנו?

"זה מראה שבניהול משא ומתן הדבר הכי חשוב הוא לא מה אתה רוצה להשיג, אלא מה הנקודה שתגרום לצד השני לעשות את מה שאתה רוצה. מה הדבר שיגרום לצד השני לחשוב שהוא המנצח. כשמסיימים משא ומתן, זה לא תמיד רעיון רע להשאיר כסף על השולחן. זה עוזר מאוד לאיש בצד השני למכור את העסקה לארגון שלו".

מי מהאנשים שפגשת בדרכך עזר לך לשכלל את יכולת ניהול המשא ומתן?

"אלי הררי מסאנדיסק מנהל משא ומתן מצוין. גם גיורא ירון שהקים הרבה חברות היי-טק, יודע לנהל משא ומתן בצורה פנטסטית. הוא יודע מתי לומר לא, ושלא צריך להיבהל אם צריך עוד יומיים כדי לסגור עסקה.

"ממייק קלאהן, נשיא WSI, שבה עבדתי בארצות-הברית, למדתי איך להיות סופר הגון בעסקים. אם הצד השני יעריך שאתה הגון, הוא תמיד יחזור אליך. עסקים חוזרים הם הדבר הכי טוב שיש, מכיוון שבהם המחסומים שמפריעים הם הכי נמוכים. ה'טיים טו מאני' מתקצר באופן משמעותי".

הפטנט הראשון

אדם חשוב נוסף שהשפיע על הקריירה של איתן הוא פרופ' דב פרומן, מי שהקים לפני 32 שנה את קבוצת הפיתוח הראשונה של אינטל בישראל. "פרומן איפשר לי לעשות את הדוקטורט בשנתיים וחצי במקום בשבע שנים ועזר לי לדלג על המכשולים הפוליטיים באוניברסיטה", מספר איתן. "את הפטנט הראשון שלי גיליתי יום אחד במהלך עבודת הדוקטורט. באתי להראות אותו לפרומן. הוא אמר שכבר רשמו על זה פטנט לפני, אבל מיד הוסיף שאין לי שום סיבה לחוש מאוכזב, משום שעליתי על זה בעצמי. 'זה סימן שאתה עוד תמציא פטנטים אחרים', הוא אמר לי. אני חושב שזה היה מאוד יפה. הוא הראה לי איך להסתכל על הצד החיובי של העניין במקום להיות מתוסכל מכך שהמציאו משהו לפני".

בזמן הלימודים, בטיול בנחל דרגות, הכיר איתן את טלי. הם התחתנו ב-1976. לזוג איתן נולדו חמישה ילדים - שאול (28) קצין וחובל בחיל הים שסיים באחרונה תואר בהנדסת אלקטרוניקה, יעל (27) בעלת תואר בחינוך גופני ממכון וינגייט, ענת (25) שלמדה הנדסת אלקטרוניקה ועובדת גם היא בסייפן, רוני (23) שלומדת עבודה סוציאלית וערן (18) תלמיד תיכון.

עם סיום הדוקטורט כיוון פרומן את איתן לעבוד באינטל. ב-1981 המריאה משפחת איתן עם שלושה ילדים קטנים לארצות הברית. איתן הצטרף לקבוצת הפיתוח של אינטל בסנטה קלרה, קליפורניה. טלי שסיימה בישראל התמחות בעריכת דין, החלה בהליכים לקבלת רישיון בעריכת דין בארה"ב.

אם רוצים לסכם את הקריירה של איתן במשפט אחד, אפשר לומר שמאז דרכה רגלו באינטל, לפני 25 שנה ועד היום, הוא משקיע את מרצו בפיתוח טכנולוגיות חדשות להרחבה והגדלה של קיבולת הזיכרון הלא-נדיף בשבבי זיכרון. וככל שגדל מספר המכשירים הממוזערים הצורכים זיכרון, גדל גם הביקוש לטכנולוגיות שהוא מפתח. כך שמבחינה כלכלית ועסקית איתן בחר לעצמו כיוון לא רע.

מה כל כך מרתק אותך דווקא בתחום הזיכרון הלא-נדיף בשבבים?

"כל תחום שאתה טוב בו, מעניין אותך. אני מניח שאם הייתי מתעסק בתוכנה, הייתי אוהב גם את זה".

ב-1983 עבר איתן מאינטל לחברת WSI האמריקאית וגם בה המשיך לפתח טכנולוגיות להגדלת קיבולת הזיכרון. הוא המשיך לעבוד בחברה עד 1992, אז חזר לישראל והקים שלוחה מקומית של WSI. לאחר החזרה לישראל התמקמה המשפחה ברעננה ("בעיקר משום שיש שם מועדון סקווש מצוין").

החזרה לישראל נעשתה מסיבה אחת עיקרית - הילדים. "הבן הגדול כבר היה בן 14, וידענו שאם לא נחזור לישראל תוך שנה, אחר-כך יהיה קשה יותר", אומר איתן. "אני מאמין שלהיות ישראלי זה אומר גם שירות צבאי, וחשבנו שזה לא יהיה פייר כלפי הבן שנחזור, והוא ישר יתגייס לצבא. אז חזרנו, והבן עשה צבא וסיים קורס חובלים. כיום, מאחר שהוא גדל והתחנך גם באמריקה, הוא קצין וג'נטלמן".

טלי איתן התחילה לעבוד בעמק הסיליקון במשרד מקומי המתמחה בפטנטים וקניין רוחני. כשחזרה המשפחה לישראל, הקימה עם שותפים את משרד עורכי הדין איתן, פרל, לצר, כהן-צדק. המשרד טיפל גם בענייני הקניין הרוחני של סייפן.

לפני כשנה, בעקבות סכסוך מתוקשר עם שותפיה שהגיע גם לבית משפט, פרשה איתן והקימה משרד חדש. "פירוק המשרד נבע מכך שכבר לא היה לנו חזון משותף", אמרה בהרצאה שנשאה לפני כמה חודשים. "כיום יש לה שותפים טובים יותר", פוסק איתן.

חיית 11 שנה בארצות הברית. מה למדת שם?

"האמריקאים הם גאונים בעסקים. הם נולדים לתוך זה. כבר מגיל הגן מכניסים להם ערכים של עבודת צוות והתנהגות ג'נטלמנית. אחר-כך הם גדלים ונהפכים למנהלים טובים. למה זה קורה? כי אמריקה היא ארץ של מערכות גדולות. במערכת גדולה, אם משהו לא עובד - כולם נדפקים. הישראלים לא מבינים את זה. הם חושבים שהאמריקאים פראיירים. נהג המונית הישראלי כל הזמן קופץ מנתיב לנתיב, ולא מבין שאם כולם היו נוסעים בצד ימין ומשמאל רק עוקפים, כולם היו נוסעים יותר מהר.

"במערכות הגדולות באמריקה הכל פשוט, הכל ברור. כל אחד יודע בדיוק מה תפקידו. הפקידה בבנק יודעת מה מותר לה להגיד ללקוח ומה אסור. וכשאתה שואל על דברים שאסור לה, היא תגיד, 'סורי, אני לא יכולה לעזור לך בזה', ותפנה אותך לאחראי על כך. בישראל היא תנסה בכל זאת לעזור ואולי תפגע בך או בארגון שלה.

"התרבות הארגונית של סייפן היא תרבות אמריקאית. לכן כאן לא מדברים בעבודה בטלפון סלולרי. זו האחריות של הבחורה בכניסה לוודא שכל מי שנכנס פנימה מכבה את הטלפון שלו. אחריות שלה ולא שלו".

איך העובדים קיבלו את ההנחיה הזו? זה בטח לא היה קל.

"אצל כמה מהעובדים היה בהתחלה אנטגוניזם, אבל אני חושב שכיום כולם גאים בכך. העובד שכמעט פוטר, התחכם ואמר שהטלפון היה רק על רוטט ולא צילצל. זו המשמעת הישראלית. החוק קיים, אבל תמיד אפשר לאלתר".

למרות זאת העדפת להקים את סייפן בישראל ולא באמריקה.

"כי בישראל יש המון יתרונות אחרים. בישראל נמצאים האנשים הכי טובים, הכי נאמנים, הכי חדשניים. אנשים שמחויבים למקום העבודה שלהם ומוכנים להקדיש המון. באמריקה בשעה חמש אחר-הצהריים העט נופל מהידיים, והעובד אומר לך: 'עכשיו זה הזמן הפרטי שלי'. בסך הכל אנחנו חיים כאן באווירה מאוד משפחתית. שיעור העזיבות בסייפן נמוך מאוד. מתחילת הדרך עזבו אותנו אולי חמישה או שישה. אנחנו העזבנו אנשים יותר מאשר הם עזבו אותנו".

יש לכם מדיניות של פרידה מ-10% מהעובדים המוכשרים פחות, כמו בג'נרל אלקטריק?

"זה לא בדיוק כך, אבל יש דמיון. יש אצלנו כלל שאומר שחייבים להגיע לאחוז מינימלי של שיפור בכל פעם. יש לנו מדדי ביצוע, אנחנו מודדים את המנהלים לפיהם ודורשים מהם להשתפר.

"המנהלים אחראים לטפל באדם שלא יכול לסחוב את העגלה כפי שנדרש ממנו, משום שאנחנו חושבים שזה לא יהיה הוגן כלפי שאר חברי הצוות שלו. אני מאמין שהאחריות באה עם סמכות. ואם מנהל מחליט להעסיק חבורה של 'שלייפערים' ולעשות הכל לבד - זו זכותו. לאורך זמן זה, כמובן, לא יכול לעבוד.

"אין לנו כאן HR (מנהל משאבי אנוש, ע.ג), וזאת למרות שהחברה גדלה במהירות. בשנה האחרונה לבדה גייסנו קרוב ל-100 עובדים. מתוך 250 עובדים בכל העולם 245 נמצאים בישראל. כל מנהל הוא HR של הקבוצה שלו.

"בסייפן כל מנהל חייב גם לעבוד. אין כאן מנהלים שרק בודקים מה עושים האחרים. כל אחד חייב לעשות גם עבודה של מהנדס, לנסוע, ליצור הזדמנויות. הידיים של המנהל חייבות להיות כל הזמן על ההגה. גם אצלי זה ככה. יש לי פרויקטים, אני כותב מאמרים, אני מבצע מדידות".

לפי "פטנט" ניהולי נוסף שהגה איתן, בסייפן אין ישיבות לפני השעה 15:00. "בחברה נורמלית אנשים כל הזמן קופצים מישיבה לישיבה ובדרך מבזבזים המון זמן", הוא אומר. "אדם שיצא מישיבה בשעה 13:30, ויש לו עוד אחת בשעה 14:00, לא יתחיל לעבוד על משהו. ככה כל היום מתבזבז על ישיבות, והעובדים נשארים לתוך הלילה כדי לגמור את הפרויקטים. בשיטה שלנו אפשר לעבוד ברציפות עד השעה 15:00 ולהספיק הרבה יותר. ואז מתברר שאפשר לגמור פרויקטים בזמן. כאשר עובדים בצורה כזו, צריך לקבוע את הישיבות מראש ולתת להן זמן קבוע ויום קבוע. כך גם יורד מספר הישיבות".

"כולם אמרו לי: 'זה לא יעבוד'"

חמש שנים לאחר שחזר לישראל, הגה איתן את ההמצאה שעל בסיסה הוקמה סייפן - הרחבת הזיכרון בשבבים. הפתרון הטכנולוגי סבוך. איתן מסביר כי השיטה הדומיננטית עד היום בשבבי זיכרון מבוססת על "כליאה" של אלקטרון בתוך מוליך שמצופה במבודד. בסופו של דבר, לאחר זמן מסוים, האלקטרון "מתנדף" משם.

"זה כמו שאם תשים מים בדלי, אחרי הרבה זמן המים יתאדו ממנו", אומר איתן. "הרעיון שלי אמר שכדי לשמור על המים, צריך להכניס אותם לדפנות של הדלי. או במקרה של האלקטרון - להכניס אותו לתוך המבודד וכך לשמור עליו שלא יברח. מאחר שלמבודד יש שני צדדים, אפשר להכניס לכל אחד מהם אלקטרון המופעל בנפרד וכך להכפיל את כמות האינפורמציה על גבי השבב".

איתן הציג את הרעיון למנהלים שלו ב-WSI: "הם אמרו לי שזה רעיון מעניין, אבל הם לא הולכים להתעסק בזה. 'זה גדול עלינו', הם אמרו. 'זה סיפור לעוד הרבה שנים. זה לא נמצא בתוכנית העסקית שלנו'.

"בהסכם איתם היה סעיף שמאפשר לי לקחת רעיונות שלי שהחברה לא רוצה ולממשם בעצמי. המומחים שהצגתי להם את הרעיון, באינטל ובמקומות אחרים, אמרו לי שני דברים: הראשון: 'זה לא יעבוד'. והשני: 'אם זה כן יעבוד - וואו!'

"מי שמכיר את ההיסטוריה שלי, יודע עד כמה אני תחרותי. לא רק בחיים המקצועיים. אני משחק סקווש ארבע פעמים בשבוע. אני אלוף הארץ בסקווש מעל גיל 55. במכביה האחרונה זכיתי בתחרויות לגילי בשתי מדליות - אחת קבוצתית מכסף ומדליית ארד אישית. ברגע שאמרו לי שזה לא יעבוד, ידעתי דבר אחד - אני הולך לעשות את זה. והאמת היא שדי מהר ראינו שזה עובד".

איתן החל בפיתוח ההמצאה החדשה ונעזר לשם כך בידיד מימי הלימודים, יואב ניסן-כהן, ששימש אז מנכ"ל יצרנית השבבים טאואר. לאחר שנה של בדיקות היתכנות הודיע איתן ל-WSI שהוא עוזב, וב-1 בינואר 1998 הוקמה סייפן.

סייפן סומנה כהבטחה גדולה מיד עם הקמתה. אנשים בתעשיית ההיי-טק הכירו את היכולות של איתן עוד קודם, והציפיות ממנו היו גבוהות. הציפיות הגבוהות סייעו לאיתן להציב לחברה שווי גבוה. טאואר שנכנסה בשלב מוקדם כשותף אסטרטגי, קיבלה נתח ראשון במחיר טוב. לקרנות ההון סיכון שבאו כשלושה חודשים לאחר הקמת החברה כדי להשקיע בה 5 מיליון דולר, הציב איתן שווי חברה של 40 מיליון דולר. "המחיר כלל לא עמד למיקוח", הוא אומר.

ההשקעה בסייפן הוצעה לארבע קרנות הון סיכון ישראליות. כל אחת מהקרנות רצתה את העסקה. בסופו של דבר היא נחתמה עם הקרנות קונקורד של מתי קרפ וג'מיני של יוסי סלע. "ברגע שמתי ויוסי החליטו ללכת יחד על העסקה, היה לי נוח יותר להחליט, כי זה אמר שיש אדם אחד פחות שצריך להגיד לו לא", אומר איתן. הגיוס הבא ב-2000 כבר נעשה לפי שווי חברה של 400 מיליון דולר.

איך הצלחת לקבל שווי כל כך גבוה בגיוסים הפרטיים ולהישאר עם יותר מ-50% מסייפן עד להנפקה הציבורית?

"העצה הראשונה שלי ליזמים היא לבחור קודם כל שותפים אסטרטגיים שיהיו מעוניינים בטכנולוגיה ובתוצרים שלה. רק אחרי שיש כאלה, אפשר לפנות למשקיעים פיננסיים שבאים כדי להרוויח כסף. השותף האסטרטגי הוא השותף האמיתי שעוזר לך לבנות את השווי של החברה".

ב-2001, בשיא משבר ההיי-טק, הפתיע איתן שוב כאשר איפשר לכל אחד מעובדי סייפן ללוות מהחברה סכום של כחצי מיליון שקל. בסך הכל הקצתה החברה לעובדים הלוואות בסכום מצטבר של כ-6-5 מיליון דולר. ההלוואות הובטחו באופציות שקיבלו עובדי סייפן, מתוך אמונה שעם תום המשבר בענף ההיי-טק החברה תונפק בבורסה האמריקאית. בנובמבר השנה ההבטחה קוימה, והאופציות של עובדי סייפן נהפכו לנכס יקר מפז.

סייפן היא חברה ייחודית בנוף הישראלי, ולא רק בו. החברה אינה מוכרת מוצר מוחשי, אלא רישיונות לשימוש בטכנולוגיה שהיא מפתחת. סייפן היא מה שנהוג לכנות "חברת Intellectual Property) "IP) - חברה שהערך שלה נובע מהיכולת למסחר את הידע והקניין הרוחני שהיא יוצרת. "ככה אנחנו נשארים ממוקדים ועושים רק את מה שאנחנו טובים בו", מדגיש איתן.

על קיר המסדרון בסייפן מוצגים לראווה 100 הפטנטים שרשמה החברה עד כה. "סייפן היא החברה השלישית בארץ במספר הפטנטים שנרשמו בארבע השנים האחרונות", מתגאה איתן. "לפניה נמצאים רק מכון ויצמן וטבע". לדבריו, קניין רוחני אינו רק פטנטים, אלא שילוב של פיתוח ידע ושימוש בו לצרכים עסקיים.

המודל העסקי של סייפן מבוסס על ארבעה מקורות הכנסה: מכירת רישיונות לשותפים אסטרטגיים (חברות המפתחות את שבבי הזיכרון), קבלת תמלוגים על כל שבב שמוכרים השותפים, מתן שירות למפתחי השבבים והשתתפות ברווחים מפרויקטים משותפים. מודל כזה מחייב הגנה משפטית חזקה על הטכנולוגיה וחתימת הסכמים מורכבים לשימוש בה. הוא גם מחייב יחסי אמון וקרבה עם הלקוחות הגדולים.

"יש לנו כיום ראות טובה קדימה", אומר איתן. "כבר היום אני יכול לדעת עם ביטחון גדול מה יקרה איתנו בשנה הקרובה. יותר מ-50% מההכנסות שלנו ל-2006 כבר מובטחות. אני משוכנע שסייפן תהיה חברה שתמשיך לרוץ קדימה ולהצליח, מכיוון שאני אדם ששונא להיכשל".

אתה יכול לציין משהו שנכשלת בו?

"יש כמה כישלונות. הפילו את המטוס שלי. אני לא מועמד לפרס נובל. יש אנשים עשירים ממני. רציתי שיהיו לי שישה ילדים, ויש לי רק חמישה".

קריירה, כסף, ומה יישאר לילדים

ההון האישי שלך במניות סייפן מסתכם ב-400 מיליון דולר. מה עושה לך סכום כזה?

"אני חי בגישה שכשאתה מצליח במה שאתה עושה - מעניין לך ואתה אוהב את זה. וכשיש בזה גם כסף, זה נהפך לעוד יותר מעניין. אפשר לומר את זה ולא צריך להתייפייף. הדבר העיקרי שכסף נותן לך זה ביטחון. אתה יודע שאם תצטרך אותו - יהיה לך".

כמה כסף היה מספיק כדי לתת לך תחושת ביטחון?

"4 מיליון דולר היו מספיקים".

כיום יש לך פי-מאה.

"נכון, אבל זה לא ממש משנה. אני הרי לא אלך לאכול יותר ולא אחליף את המכונית. אני נוסע במכונית פורד פוקוס דומה לזו שהחברה נותנת לשאר העובדים. אני מאמין שהגעתי לגיל שבו כמות כזו של כסף כבר לא תשפיע עלי לרעה".

אולי עליך זה לא ישפיע, אבל על ילדיך זה בהחלט יכול.

"זה יהיה אסון טבע אם ילדים יגדלו בידיעה שהם לא צריכים לעבוד יותר למחייתם. אסור שהם יגמרו בזה שהם לא ירצו לעשות קריירה בעצמם. אני לא אאפשר סיטואציה שבה ילדיי יירשו את כל כספי. תהיה להם נקודת פתיחה טובה - וזהו. דיברנו על כך במשפחה לא פעם, וילדיי מבינים את זה ומסכימים. זה לא נפל עליהם רק עכשיו. אבל אני מודע לכך שזוהי סכנה אמיתית".

כמה זמן עוד תמשיך לנהל את סייפן?

"אם לא היינו חברה ציבורית, הייתי אומר שסייפן לא עומדת למכירה כל עוד אני חי. כיום אני לא יכול להגיד כזה דבר. אבל אני כן יכול לומר שאני אהיה בסייפן כל עוד אני חי.

"אני לא מאלה שעושים מכה ואז פורשים. אני מכיר לא מעט אנשים כאלה בתחום ההיי-טק. אני חושב שזה חבל. הם יושבים בבית וכותבים שירים במקום להמשיך וליצור דברים חדשים שהם טובים בהם.

"בעניין הזה אני אוהב לצטט את וורן באפט שאמר: 'אני אצא לפנסיה שנתיים לאחר מותי'. אני אולי לא אהיה כבר אבל התוכניות שאשאיר בחברה ימשיכו ללוות אותה גם אחרי".



"בסייפן כל מנהל חייב גם לעבוד. גם אצלי זה ככה. יש לי פרויקטים, אני כותב מאמרים, אני מבצע מדידות"


הידיעה שפורסמה ב"הארץ" לאחר שחרורם של איתן וחבריו מהשבי הסורי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו