בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה לעשות שהם התרגלו למשרות במועצה

ביריד התעסוקה שהתקיים שלשום בניצן היה חידוש: לנציגי המדינה נמאס מהטענות של מפוני רצועת עזה על שאינם מקבלים שום הצעה ראויה, והם תקפו אותם בחזרה

תגובות

מעטה של עצבנות עטף שלשום את יריד התעסוקה למפוני רצועת עזה, שהתקיים ליד אתר הקראווילות הסמוך למושב ניצן. שני הגופים שאירגנו את האירוע, שירות התעסוקה והמרכז לייעוץ והשמה תעסוקתית למפונים שבמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, התאמצו להשרות אווירה נעימה על כל מי שהגיע ליריד. אנשיהם הקימו שני אוהלים גדולים ומרווחים שאיכלסו את הדוכנים של מציעי המשרות, שכרו דיילות ודיילים מאירי פנים שהציעו ללא הרף את עזרתם, הציבו שילוט בולט שכיוון את הבאים עוד מהכביש הראשי וגם דאגו לאזור מנוחה עם מזנון ומקומות ישיבה נוחים. ואף על פי כן, המתח השורר בין המתנחלים-לשעבר לבין נציגי המדינה, שהוא פרי העובדה שחמישה חודשים אחרי הפינוי לרוב המפונים אין עדיין עבודה, ניכר היטב מתחת לפני השטח.

חלק מביטוייהם היו צפויים מראש. טרוניותיהם של רבים מהמפונים על "השלטון שפינה אותנו מהבית ואחר כך הפקיר אותנו בלי לדאוג לנו לעבודה" לא היו בגדר הפתעה. גם טענותיהם על כי ביריד הוצעו להם בעיקר עבודות שאינן מתאימות לאנשים בגילם או בעלי הכשרה מקצועית כשלהם היו צפויות. אפילו העובדה שרק מיעוט מבין המפונים שעדיין לא מצאו עבודה טרחו לבוא ליריד היתה, פחות או יותר, צפויה מראש. גם העובדה ששעות מעטות אחרי פתיחת היריד המתיחות הזאת כבר התפרצה אל מעל לפני השטח לא היתה הפתעה של ממש; הדבר המפתיע היחיד היה שביטויי המתיחות הזאת לא נותרו חד-סיטריים: ראשי שירות התעסוקה ומשרד התמ"ת, שבשעות הבוקר המוקדמות דאגו לקבל את המפונים בארשת נעימה ומחויכת, לא נשארו חייבים ועד מהרה החלו להגיב על טענותיהם בטענות כלפיהם, שהיו לא פחות קשות ונוקבות.

עובדים עלינו

העימות הראשון ביניהם התרחש כבר בשעת צהריים מוקדמת. "אתם עובדים עלינו בעיניים", צעק לפתע אחד המפונים, כבן ארבעים, על עובדי שירות התעסוקה שהתקבצו בפתח אחד האוהלים. "אספתם את כל המשרות השחורות שאתם לא מסוגלים לאייש והבאתם אותן לפה רק כדי שתוכלו אחר כך להגיד שניסיתם לסדר לנו עבודה. מה אתם חושבים, שתצליחו להפוך את כולנו לסבלים, עובדי ניקיון ועובדי תחזוקה? אנחנו עבדנו בגוש קטיף במשרות מסודרות ואתם מציעים לנו פה עבודות שאף אחד לא רוצה". האיש סירב למסור את שמו וסירב גם לומר במה עבד כשהתגורר ברצועת עזה. הוא רק הסכים לומר שהוא הנדסאי ניהול בהכשרתו ושנאלץ לדחות את המשרה הרצינית היחידה שהוצעה לו ביריד כי התנאי של מציעיה, מפעל "אינטל" בקרית גת, היה שיסכים לעבוד גם בשבת.

"אתה משקר", הגיב מיד אחד מפקידי שירות התעסוקה, שאמר שהיה נוכח בשיחה בינו לבין נציגי אינטל. "אף אחד באינטל לא דיבר אתך על עבודה בשבת. אתה נרשמת אצלם ואחרי כמה דקות הסרת את ההרשמה שלך". איש שירות התעסוקה, שנראה נסער בעליל מהאשמותיו של המתנחל-לשעבר, החל עכשיו להטיח בו האשמות בלשון רבים. "הבעיה אתכם", טען, "היא שהדבר היחיד שאתם רוצים לקבל הוא משרות מועצה, כמו אלה שהיו לכם בגוש קטיף. את זה לא תמצאו כאן, כי מחוץ לגוש קטיף אין דברים כאלה". "משרות מועצה", הסביר אחר כך ל"הארץ", "הן משרות שלא היה בהן צורך ממשי ושהמועצה האזורית חוף עזה חילקה כדי שאנשים יחיו על חשבון המדינה. המועצה האזורית חוף עזה העסיקה למשל שלושים נהגים בעוד שהמועצה האזורית חוף אשקלון, שיש בה פחות או יותר אותו מספר תושבים, מעסיקה רק שישה נהגים".

"אני בהחלט מבין מדוע היריד הזה כל כך מעצבן את המפונים", אמר לאחר מכן אבי דואן, עובד סוציאלי במקצועו, שעומד בראש המרכז לייעוץ ולהשמה למפונים במשרד התמ"ת. "עד עכשיו הם התלוננו שאין משרות ושהמדינה לא עושה כלום כדי לעזור להם למצוא עבודה. פתאום אנחנו מארגנים להם יריד תעסוקה ומעמידים לרשותם למעלה מאלף משרות. אז כל אלה שלא באמת רוצים לעבוד מוצאים את עצמם במצב לא נעים. זה יוצר תסיסה ועצבנות וזה גם גורם להתפרצויות".

רבים מהמפונים מתקשים למצוא עבודה, המשיך באותו קו דן זלינגר, סמנכ"ל שירות התעסוקה, כי הציפיות שלהם לא ריאליות. "1,500 מבין 2,300 המועסקים בגוש קטיף עבדו בשירות הציבורי", הסביר, "רובם עבדו במועצה האזורית והשתכרו שכר שהיה גבוה בשיעור ניכר ממה שהשתכרו מקביליהם בתוך הקו הירוק. היו להם הטבות מס מרחיקות לכת, הם קיבלו תוספת ביטחון וגם השכר הבסיסי שלהם היה גבוה יותר מהמקובל בישראל". גם זלינגר רומז לכך שרבים מהמתנחלים הועסקו במועצה האזורית בגוש קטיף במשרות שלא היה בהן צורך ממשי. "אני גם לא בטוח", הוא מוסיף בזהירות, "שבכל המקרים היתה קורלציה בין כישורי העובד לבין העיסוק שלו במועצה האזורית".

"בגוש קטיף עלות הקיום היתה נמוכה ורמת השכר היתה גבוהה", אומר יעקב זיגדון, סמנכ"ל לענייני השמה בשירות התעסוקה. "בתוך הקו הירוק המצב הפוך - עלות הקיום גבוהה ורמת השכר נמוכה". זיגדון מספר שבפגישותיו עם מנהיגי המפונים התרשם שהם מתקשים להסתגל למציאות הזאת ובוחרים, לכן, "להתלהם ולבוא בטענות אלינו. אני חושב שהגיע הזמן שיפסיקו להתבכיין ויתחילו לחפש עבודה".

70% לא עובדים

תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, קשה לחלוק על הקביעה כי מצבם התעסוקתי של המפונים הוא לא טוב. מבין 2,300 המועסקים שהתגוררו בגוש קטיף, 1,985 איבדו את מקורות פרנסתם כתוצאה מההתנתקות ורק 383 מביניהם הצליחו עד כה למצוא פרנסה חדשה - 300 כשכירים ו-83 כעצמאים. עוד 200 מפונים, בהם 45 חקלאים שכבר אושרה זכאותם לקבל קרקע לעיבוד, יתחילו לעבוד כעצמאים בעתיד הקרוב. מהנתונים הללו עולה ש-1,402 איש, כלומר 70% מאלה שאיבדו את מקורות פרנסתם אחרי ההתנתקות, עדיין לא מצאו עבודה. בשירות התעסוקה אומרים שחלק מהם (לא יותר מ-330) יתחילו ללמוד בקרוב בקורסי הכשרה. השתתפותם בקורס אינה ערובה לכך שיזכו בסיומו לקבל עבודה.

לא כל 74 המעסיקים שהבטיחו להשתתף ביריד אכן השתתפו בו, אך בין 50 ל-60 מהם אכן שלחו את נציגיהם לניצן והציעו למפוני עזה כ-1,500 משרות. רבות מהמשרות הללו אינן נחשבות מבוקשות או יוקרתיות. חברת האבטחה "שלג לבן", למשל, חיפשה 230 מאבטחים באזור אשדוד ועוד 60 מאבטחים באזורים אחרים ומתפרה משדרות הציעה עבודה לחמש תופרות. אבל היו הצעות מושכות יותר: חברת האוטובוסים "דן" מחפשת מאה נהגים, חברת "אגן כימיקלים" זקוקה לעשרים מפעילי מכונות, חברת "אלתא" רוצה ארבעה מהנדסים ו"התעשייה האווירית" מחפשת 55 עובדים מקצועיים למפעליה בלוד ועוד שבעים עובדים למפעל שלה בבאר שבע.

מקבץ מקרי של שיחות עם מחפשי משרות ועם מציעיהן העלה אי-התאמה בין ההיצע לבין הביקוש. יאיר הילר, למשל, פונה מנצרים, מתגורר בקרני שומרון ומתכונן לעבור לאריאל. בגוש קטיף הוא לימד יהדות במכללה תורנית ועד כה לא מצא עבודה. ביריד בניצן לא הוצעו משרות למורים ליהדות. אלי שלי בן ה-50 עבד כקצין ביטחון עד שנפצע בתאונה. מאז הוא פתח חנות בנוה דקלים, למד גישור והשתתף בקורס סוכני נסיעות. אף שסיים את הקורסים בהצלחה, הוא לא מצליח למצוא תעסוקה. רעייתו עבדה כמזכירה במועצה האזורית ובנם בן ה-26 עבד כמאבטח במוסדות החינוך של גוש קטיף. אלי שלי אומר שלא מצא ביריד שום הצעה שהתאימה לו. כך אומר גם משה מרדכי, גם הוא בשנות החמישים לחייו, שעבד כאב הבית של בית הספר בנוה דקלים.

בוויכוח בין שירות התעסוקה למפונים נראה שרוב המעסיקים מצדדים בעמדת השירות. אמיר גוניקמן, מנהל כוח האדם בחברת דן, האמין אחרי ההתנתקות כי לא יתקשה למצוא בקרב המפונים חלק מהנהגים הדרושים לו. הוא יצר קשר עם מינהלת ההתנתקות, שאירגנה לו שלוש פגישות, שבכל אחת מהן השתתפו שלושים מפונים. "הצענו להם להירשם למבחנים והסברנו להם, שמי שיעבור אותם ויקבל את האישורים הדרושים יוכל לעבור קורס הכשרה שלנו", סיפר. "לצערי, לא יותר מ-15 איש נרשמו".

גור גל, המנכ"ל של מלון "גולדן טוליפ", שרשת "פתאל" תפתח בעוד חודשיים באשקלון, זקוק לשמונים עובדים - פקידי קבלה, קציני ביטחון, מלצרים, עוזרי טבח, חשמלאים ועוד. שלשום ישב ליד דוכן ביריד והתרשם שלא ימצא שם את מבוקשו. "ההצעות שלי לא מושכות אותם ואני לא מבין למה", אמר. "אני מסביר להם שבענף המלונאות השמים הם הגבול. אני מספר להם שאני עצמי התחלתי לעבוד לפני חמש שנים כמלצר והיום אני כבר מנכ"ל. שום דבר לא משכנע אותם".

ואף על פי כן, מארגני היריד סבורים שהוא שהצליח. זלינגר אמר אתמול שהגיעו כ-750 מחפשי עבודה ושיותר מ-500 רואיינו ו"נמצאו עומדים בתנאי הסף לקבלת משרות מוצעות". הערכתו היא שכמאתיים מהם הופנו "למשרות קונקרטיות, ובודקים את התאמתם אליהן". זה תואם את הציפיות האופטימיות שלנו ואפילו מעבר לכך, סיכם.



היריד בניצן, שלשום. למרות המתח, מארגניו אומרים כי הוא היה מוצלח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו