בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם רוזוולט הרגיש פשוט מצוין

בעיצומו של מאבק באויב רצחני מידרדר מצב בריאותו של המנהיג, אבל הוא רץ בבחירות לקדנציה נוספת. יועציו מסתירים מהציבור את האמת. הוא מנצח. 83 יום לאחר השבעתו הוא מת. האיש האלמוני שנבחר להחליפו בעקבות דיל מפלגתי מפעיל נשק גרעיני. כרוניקה של גסיסת פרנקלין רוזוולט, חומר קריאה בעת ההמתנה לתוצאות הצנתור של שרון

תגובות

22 באפריל 1937 - הנשיא רוזוולט מאובחן כסובל מלחץ דם גבוה באופן כרוני.

28 בנובמבר 1943 - הנשיא בא לוועידת טהרן הישר מוועידת קהיר, ועם הגיעו תוקף אותו קלקול קיבה. הרוסים חוששים כי הורעל. הנשיא מחלים כעבור יום.

11 בינואר 1944 - הנשיא לא מופיע לנאום השנתי על מצב האומה לפני הקונגרס. הסיבה הרשמית: שפעת. אשתו אלינור רוזוולט מעלה את ההשערה שהנשיא נדבק במשהו מהפרות באחוזתם בהייד פארק, ניו-יורק.

29 בינואר 1944 - רופאו האישי של הנשיא, תת אדמירל ד"ר רוס מקינטייר, רופא אף-אוזן-גרון בהכשרתו, בראיון ל"ניו-יורק טיימס": הנשיא במצב הבריאותי הטוב ביותר מאז שנכנס לתפקידו בשנת 1933.

28 במארס 1944 - בעקבות הבעת דאגה מצד כמה מקורבים לנשיא המבחינים כי זה זמן שמצבו ירוד, נקרא רופא הצי (במיל'), הקרדיולוג הווארד ברואן, לערוך לנשיא בדיקה כללית בבית החולים של הצי בבתסדה. הוא מאבחן אי ספיקת לב גדשתית ברמה של 4 פלוס (בסולם בין 1 ל-4 פלוס). רוס מקינטייר, הבכיר מברואן בדרגה, אוסר עליו לשוחח על כך עם איש. רוזוולט עצמו אינו שואל שאלות על מצבו. לפי תחשיבי תוחלת החיים שהיו נהוגים בארצות הברית באותה תקופה לצורך הנפקת פוליסות ביטוחי חיים, אדם בגילו של רוזוולט, עם לב במצבו, היה בעל סיכויים של 25% להשלים קדנציה רביעית, אם לא לוקחים בחשבון את העובדה שהוא מעשן, משותק ברגליו ועובד בעבודה די מלחיצה. הבדיקה הרקטלית, אגב, חלק אינטגרלי מהבדיקה הכללית, לא מבוצעת, מפאת כבודו של הנשיא.

29 במארס 1944 - רוזוולט, במסיבת עיתונאים בבית הלבן, טוען שסבל בשבועות האחרונים מברונכיטיס ומדגים באמצעות שיעול וטפיחה על חזהו.

30 במארס 1944 - עיתונאים מבקשים ממזכיר העיתונות של הבית הלבן, סטפן ארלי, את תוצאות הבדיקה של הנשיא בבית החולים של הצי ונענים: טרם התקבל הדו"ח מבית החולים.

22 במאי 1944 - המגזין "טיים" מצטט את יו"ר המפלגה הדמוקרטית, רוברט הניגן, המכנה את הידיעות על מצבו הבריאותי של הנשיא: שמועות זדוניות. כמה שבועות אחר כך מוסיף הניגן: במצב חירום דומה לזה הנוכחי, רוזוולט ירוץ גם לכהונה חמישית!

4 ביוני 1944 - מזכיר הפנים, הרולד איקס, רושם ביומנו, בהתייחס לאפשרות שרוזוולט יתפטר ויכהן כמזכ"ל הראשון של האו"ם: ג'יימס פורסטל (שר הימייה) ואני בתחושה שלסגן הנשיא הבא סיכוי גדול לרשת את רוזוולט.

14 ביוני 1944 - רופאו האישי של הנשיא, בנאום לפני גוף של ההסתדרות הרפואית האמריקאית, מפנה את תשומת הלב למה שחשוב בעיניו: הנשיא במצב טוב, כל כולו עסוק, כפי שהוא צריך להיות, במלחמה.

10 ביולי 1944 - במכתב לרוברט הניגן, מתוודה רוזוולט: אם הוועידה הדמוקרטית תבחר בי כמועמד לנשיאות, אקבל את המועמדות, אם העם יבחר בי, אשרת... (אבל) כשלעצמי, אינני מעוניין לרוץ... אני משתוקק לחזור לביתי על נהר ההדסון.

11 ביולי 1944 - ארוחת ערב בבית הלבן. על הפרק: בחירת מועמד לסגן נשיא. השמות שעלו: סגן הנשיא המכהן הנרי ואלאס, איש איווה, שנתפש כליברל מדי בעיני החוגים השמרניים במפלגה, במיוחד בהתחשב ביריבות העתידית אך המשוערת עם ברית המועצות. מועמד מוביל היה הסנאטור לשעבר ושופט בית המשפט העליון לשעבר, ג'יימס ביירנס מדרום קרוליינה, שקיבל את תמיכתם של רבים ובהם הסנאטור הארי טרומן. החשש היה כי ירתיע את קולות השחורים והקתולים (הוא היה קתולי שהפך לאפיסקופלי). הסנאטור אלבן בארקלי מקנטקי נפסל כ"מבוגר מדי". רוזוולט העדיף את שופט בית המשפט העליון ויליאם דגלאס. הארי טרומן, סנאטור אפור מאז 1934, שלא היה חבר באף אחת מוועדות הסנאט הנחשבות, כגון ועדת החוץ או ועדת הכספים, נתפש כשמרן וישר. כך, רגע לפני שארצות הברית הופכת למעצמת על, נבחר האיש שיהיה הנשיא הבא של המדינה הדמוקרטית הגדולה בעולם.

19 ביולי 1944 - פתיחת ועידת המפלגה הדמוקרטית בשיקגו. טרומן מגיע ימים אחדים קודם, באופן שמסגיר את העובדה שלא ידע שהוא מועמד ריאלי לתפקיד סגן הנשיא של ארצות הברית, עם אשתו ובתו, במכונית הקרייזלר המשפחתית.

20 ביולי 1944 - הנשיא חש כאב בחזהו ואומר לבנו, ג'יימס: איני יודע אם אוכל להחזיק מעמד. לאחר מנוחה קצרה הנשיא מתאושש ומבקש שאיש לא יידע על האפיזודה מחשש שזה ישפיע על הבחירות המתקרבות. בהמשך היום, בנאום שנישא בקרון הרכבת שהסיעה אותו לסאן דייגו, הוא מקבל את מינויו כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בפעם הרביעית.

21 ביולי 1944 - הארי טרומן גובר על הנרי ואלאס בסיבוב ההצבעה השני ונבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית לתפקיד סגן הנשיא.

16 באוקטובר 1944 - המגזין "טיים" מפרסם כתבה הסוקרת את ששת הנשיאים הקודמים שמתו בזמן כהונתם (שלושה מתוכם נרצחו). טרומן נשאל במסיבת עיתונאים אודות הדאגה לבריאותו של הנשיא, שהעלתה המפלגה הרפובליקאית, ועונה כי דאגה זו "מוגזמת מאוד".

17 באוקטובר 1944 - "השיקגו דיילי טריביון" אוסף את הנתונים: היעלמויותיו התכופות של הנשיא, ההידרדרות הניכרת במראהו ובקולו, כפי שנשמע ברדיו, והעובדה כי בניגוד לעבר, הנשיא נשא נאום פומבי כשהוא יושב בכיסא גלגלים, ב-28 בספטמבר, בוואשינגטון. מאמר המערכת של העיתון מסתיים בקריאה לא להיות מנומסים בעניין בריאותו של הנשיא.

21 באוקטובר 1944 - כדי להפיג את חרושת השמועות בעניין בריאותו של הנשיא, יו"ר המפלגה הדמוקרטית הניגן לוחץ כי הנשיא יערוך סיור לאורכה ולרוחבה של ניו-יורק, ברכב פתוח. שהציבור יראה אותו פנים אל פנים. הסיור, שנערך בגשם שוטף, החל בבסיס הצבא בברוקלין, המשיך לבסיס הצי בברוקלין ולאיצטדיון הדוג'רס בברוקלין, משם לקווינס, לברונקס, להארלם, למרכז מנהטן ודרומה לאורך שדרות ברודוויי.

אלינור רוזוולט: זו היתה אחת מסופות הגשם הקשות שאני זוכרת. ברגע מסוים עצרה השיירה להחלפת בגדים מאחר שהנשיא היה רטוב עד לשד עצמותיו. מעריכים שבין מיליון וחצי לשלושה מיליון אנשים ראו את הנשיא יושב ברכב או עומד ונואם באותו היום. בסוף היום המתינה לנשיא סעודה במלון וולדורף אסטוריה ונאום מול קהל של 2,000. את הנאום הזה הוא כבר נשא מכיסא הגלגלים. פול פיצפטריק, יו"ר המפלגה הדמוקרטית במדינת ניו-יורק, סירב לראות את מה שכולם ראו והצהיר: הנשיא נראה טוב יותר משנראה כשסיירתי איתו לפני ארבע שנים.

23 באוקטובר 1944 - מאמר ב"ניו-יורק דיילי ניוז" מעריך כי בעתיד יתירו יועצי הבית הלבן רק צילומי פרופיל של הנשיא, מפני שכך נראים עקבות סימני המחלה בפניו פחות מזעזעים.

24 באוקטובר 1944 - "הניו-יורק טיימס" מצטט את מזכיר העיתונות של הבית הלבן, ארלי: הנשיא לא הצטנן כתוצאה מהסיור בגשם.

6 בנובמבר 1944 - רוזוולט יורד מרכבת הבחירות שלו בפורט וין ונואם: אני בעיצומה של מלחמה וכך גם אתם... זוהי עבודה קשה אך אני בהחלט מסוגל לבצע אותה וכך גם אתם.

7 בנובמבר 1944 - יום הבחירות. רוזוולט מביס את יריבו הרפובליקאי, המושל תומס דיואי מניו-יורק וגורף 432 אלקטורים מול 99. דיואי נמנע במשך הקמפיין מלתקוף באופן ישיר את מצב בריאותו של הנשיא. לאור ניסיון העבר בהתמודדות מול נכותו של רוזוולט, ההערכה במפלגה הרפובליקאית היתה שצעד כזה רק יעורר סימפטיה כלפי הנשיא.

20 בינואר 1945 - רוזוולט שוב חש כאב בחזה. הוא לוגם מעט בורבון ובהמשך היום מושבע לנשיא בפעם הרביעית, כשהוא נשען על בנו, ג'יימס. היה זה נאום ההשבעה הקצר ביותר מאז ג'ורג' וואשינגטון: רק חמש דקות. אלמנתו של הנשיא לשעבר וודרו וילסון, שנכחה בארוחת הצהריים לאחר ההשבעה: הנשיא נראה בדיוק כמו בעלי בשעתו. כזכור, וילסון לקה בשבץ בבית הלבן.

4-11 בפברואר 1945 - רוזוולט בוועידת יאלטה (מסע של 22,500 ק"מ, הלוך וחזור). דווח כי סטאלין העיר שאילו היה יודע שרוזוולט כה תשוש, היה מסכים לערוך את הוועידה בארצות הברית. זה לא מנע ממנו להתעקש על כל כוסית וודקה שרוזוולט ירים עמם. רוזוולט גם נטל שלל תרופות, החל בקודאין וכלה בגלולות שינה. ברגע אחד, בעת הדיון על גורלה של פולין, היה נדמה שהנשיא עובר סוג של התקף. לימים יטענו רבים כי נשיא פחות מבולבל היה משיג יותר מול הרוסים בעניין דמותה של אירופה לאחר המלחמה. מקינטייר, רופאו של הנשיא, מייחס את חיוורונו של הנשיא להבזקי המצלמות.

1 במארס 1945 - הנשיא מדווח על ועידת יאלטה, בנאום מכיסאו, לפני מושב משותף של הקונגרס. הנשיא נשמע מהוסס וניכר כי הוא מאבד מפעם לפעם את מקומו בטקסט המונח לפניו. מאוחר יותר יטען שהתאורה, שלא הותאמה לנואם בישיבה, סינוורה אותו.

10 במארס 1945 - בפגישה עם ראש ממשלת קנדה, מקנזי קינג, בבית הלבן, ממלמל רוזוולט לעמיתו: כשאסיים את כהונתי בעוד שלוש שנים, אני שוקל להוציא עיתון.

23 במארס 1945 - "הניו-יורק טיימס" מדווח שהרוסים דורשים בשלומו של רוזוולט ומגלים התעניינות בעמדותיו של טרומן.

29 במארס 1945 - הנשיא יוצא לוורם ספרינגס, ג'ורג'יה, מקום המרפא החביב עליו עוד מהימים שבהם התאושש משיתוק הילדים שבו לקה בגיל 39.

5 באפריל 1945 - מסיבת העיתונאים האחרונה של הנשיא. אחד הכתבים מבחין כי הנשיא מתקשה להכניס את הסיגריה לפומית השנהב המפורסמת שלו.

12 באפריל 1945 - בשעה 15:35 נקבע מותו של הנשיא, כתוצאה משטף דם במוח. השלטונות הרוסיים דרשו ניתוח לאחר המוות, מתוך תחושה טבעית שזהו מוות לא טבעי. אלינור רוזוולט דוחה את הדרישה. בן 63 היה במותו. מקינטייר, רופאו של הנשיא: זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר!

6-9 באוגוסט 1945 - באחת ההחלטות המשמעותיות בהיסטוריה, הארי טרומן, האיש שכונה בלעג "?Harry Who", ואשר כסגן נשיא לא ידע כלל על קיומה של פצצת האטום, מטיל שתיים כאלו, בהפרש של שלושה ימים, על הירושימה ונגסאקי.* musaf@haaretz.co.il



סטאלין, רוזוולט וצ'רצ'יל בוועידת יאלטה. לא צריך להיות רופא כדי לנחש שהנשיא, הצעיר בחבורה, הוא גם החולה ביותר צילום: אי-פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו