בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיטר אלוף בלעשות

אריק איינשטיין, יהודית רביץ, מאור כהן, אפרת בן-צור, דן תורן - ללא הבדל גיל, מין או מעמד רוצים מיטב הזמרים את פיטר רוט לידם כמפיק מוסיקלי. מה הפך את הגיסטריסט הנחבא אל הכלים של מוניקה סקס לנסיך הצליל הישראלי?

תגובות

הוא עשה את זה עם אריק איינשטיין. היה לו חלום כזה. בדירת הקרקע שלו בשכונת כרם התימנים בתל אביב מקשיב פיטר רוט, כאילו עוד לא ממש מאמין, לאיינשטיין המדבר ברדיו על אלבומו הטרי "רגעים", אלבום שרוט אחראי על עיבודו, הפקתו וחלק גדול מלחניו. על הקירות ציורים ענקיים של נשים עירומות וקרחות בצבעים אדומים ושחורים. "אבא שלי צייר את הציורים", אומר רוט ומפנה מקום לקפה על שולחן עץ גדוש בדיסקים, מאפרות וחשבונות ויזה דהויים.

"ראית כבר את הדיסק?" הוא שואל ושולף אותו בעדינות מתוך המולת החפצים שעל השולחן. על גבי העטיפה תמונה של רוט יחד עם איינשטיין וכיתוב מחמיא: "אריק איינשטיין, פיטר רוט. רגעים". שם לצד שם, כשותפים מלאים. "כשראיתי את זה היתה לי צביטה בלב", הוא מתוודה בחיוך. "עדיין כשאני מחזיק את התקליט הזה אני מרגיש צמרמורות. זה דבר שכל כך רציתי, להפיק אלבום לאריק איינשטיין, שתהיה לי האפשרות להחליט על כל מה שיהיה בו, שהכל יהיה בידיים שלי. חשבתי שיהיה טוב להוציא אותו מהאווירה שהיתה בשני התקליטים הקודמים שלו, ?שמש רטובה' ו'שתי גיטרות, בס, תופים', רציתי לנער את האבק, את המלנכוליה, רציתי נימה יותר מחויכת. אריק היה הרבה זמן ה'אבא', זמר נוגה של בלדות כבדות. המטרה ששמתי לפני בהפקה הזו היתה להחזיר את החיוך המוכר של אריק, אפילו טיפה של אווירת שטות, את חוש ההומור שקצת נשכח".

הפקת "רגעים" השלימה מהלך מכונן בקריירה המוסיקלית של רוט, בן 31. בשנה האחרונה הפך מי שזכור כגיטריסט הנחבא אל הכלים בלהקת האם שלו, מוניקה סקס, לאחד הכוחות המשפיעים בענף המוסיקה. זה הרגע שלו בזמר העברי: הוא בכל מקום, כולם רוצים אותו לידם. אלבומו של איינשטיין, כמו הפקת הפרויקט הגרנדיוזי של שירי בודלר של מאור כהן, הם שיאים שהוציאו את המוסיקאי הצעיר מהצל והזניקו אותו לצמרת מצעד המפיקים המוסיקליים.

היומן הקטן שלו גדוש בפגישות לאין קץ; עד כה כבר הספיק ליטול חלק בלמעלה מ-30 תקליטים והפקות, ביניהם האלבום החדש של נורית גלרון והאלבומים האחרונים של יזהר אשדות, רמי פורטיס ושלום חנוך, בהם ניגן בס. לפריצה של 2005 הוא לא הגיע בן-לילה. בתקליטו הקודם של דיוויד ברוזה, "זה הכל או כלום", קיבל את מלאכת עיבוד הקולות, ועוד לפני כן הפיק את אלבום הבכורה של מאור כהן, "טוב לנו יחד", את "אי שקט" של טל שגב ו"הרגע הנכון" של קובי רכט ואת "רבות הדרכים" של דניאל סלומון. "גם הפקתי את השיר ?עבדים' לברי סחרוף, שהוא דווקא דוגמה יוצאת דופן למה שאני עושה".

כלומר?

"ההעדפה הכללית שלי בתור מפיק מוסיקלי היא להיות מעורב מהתחלה עד הסוף. אני קונטרול-פריק, מעדיף לנגן כל מה שאני יכול, ליצור את התמונה הבסיסית בעצמי. מפיק מוסיקלי מטפל בדרך כלל בדברים מאוד עירומים. יש כל מיני סוגים של הפקות מוסיקליות, אבל אם צריך לעשות הקבלה, מפיק מוסיקלי הוא כמו במאי סרטים - הוא מקבל תסריט וצריך להוציא ממנו תמונה. ב'עבדים' של סחרוף היתה כבר להקה. מה שעשיתי הוא שרשמתי בבית את כל התפקידים, מי ינגן איפה ומתי. ידעתי איפה אני רוצה כל ליין. אני מניח שרצו ממני שייצא שיר מתקשר, ובאמת זה אחד השירים הכי מתקשרים באלבום".

היום אין לו מנוחה; הוא מנגן בהקלטות של שלמה ארצי, מפיק שיר להראל סקעת, הפיק את הסינגל הראשון מתוך אלבומה השני של אפרת בן-צור, ניגן באלבומה החדש של סיון שביט ומעורב בהפקת אלבומה הבא של יהודית רביץ. "יש בטח כמה דברים ששכחתי", הוא מעיר. "אני מנגן בהרבה מקומות ונורא כיף לי עם זה, כי אני מרגיש שבכל מקום אני משאיר את טביעת האצבע שלי. כנראה שזה מוצא חן בעיני אנשים מה שאני מביא. קשה לי להגיד מה זה בדיוק, אני לא טוב בהגדרות כאלה. אני חושב שזה חום ואהבה, אפילו שזה נשמע פתטי. זה מה שאני מביא. בשנים האחרונות יצא לי לעבוד הרבה עם הדור שמעלי, אני לא יודע איך זה קרה, כנראה שיש לנו שפה משותפת. אין לי דרך להסביר איך זה קרה שאני עובד עם כל כך הרבה אנשים. מה שבטוח שאני לא קוסם, אני לא שולט במה שהוא אופנתי ומה שלא אופנתי. אני לא מחפש להיות שיא האופנה".

ממשיך את משה לוי

רוט הוא מוסיקאי של פרטים קטנים, לא של מהפכות גדולות. בתעשייה הוא שם נרדף לצליל חם, צלול ומלוטש. יהלומי. אלבום הסולו שלו, שיצא בשנה שעברה וכלל מספר להיטים כמו "היא אוהבת", "צחוק הגורל" ו"שיער קצר", שאב אותו מהאנונימיות הקרירה של אולפני ההקלטות. עכשיו כבר אפשר לדבר על הצליל של פיטר רוט.

"זה צליל שהוא פחות מחוספס, אולי הוא פחות ישראלי ויותר אירופאי, למרות הקשר החזק שיש לו לרוק ישראלי של שנות ה-70", אומרת יהודית רביץ. קרוב לשנתיים שרוט מנגן עם רביץ בהופעות, אחרי שהפיקו אותן יחדיו. "הוא היה דומיננטי מאוד בתהליך, הנוכחות שלו חיזקה את הצליל הראשוני של השירים. אם מדברים על הצליל של פיטר, אני חושבת שהוא יותר רומנטי, המאפיין הבולט הוא הקו ההרמוני והמלודי. הרכות שלו היא אמירה לדעתי, מהבחינה הזאת הוא נדיר בדור המוסיקאים שלו".

"זה מזכיר לי את ההפקות משנות ה-70 בארץ", אומר דן תורן. "מבחינת התפקידים של הכלים, המיקס ותפקיד הקולות, פיטר מחייה איזה סאונד של רוקנרול בעברית. יש סוג של התכתבות עם מוסיקאים כמו גרי אקשטיין, דני סנדרסון ואפרים שמיר. יש לו טעם, פיטר יודע איך להוציא את ה'יפה' ומצד שני גם את המלוכלך, האלטרנטיווי. זה עניינים של מינון, הוא מרגיש את זה נכון. אני מניח שהוא כבר מטביע חותם משמעותי ביותר על המוסיקה בארץ, עוד כמה שנים זה יהיה אפילו יותר ברור".

גם את אלבומו החדש של תורן מפיק רוט. "אני חושב שמה שמייחד אותו היא היכולת שלו לנגן בהרבה כלים, ובכך הוא מכתיב את הצבע של ההפקה שלו. הוא גם מרכיב הרכבים של נגנים לקראת הפקות, ובחירת הנגנים שלו משפיעה גם היא על הצליל שהוא מוציא. בסגנון העבודה שלו הוא מזכיר לי מאוד את משה לוי, הוא ממשיך בדרך שלו, דרך שיש בה דגש על האווירה באולפן בזמן העבודה, על יחסי חברות, על סוג של נינוחות ביצירה. הוא מקשיב לרצונות אבל יודע גם בדיוק מה הוא רוצה".

טוב לי

מבלי שביקש, בזמן שתמך במיטב המוסיקאים בארץ, הלכו ונבנו ציפיות לקראת אלבום הבכורה שלו, שיצא עשר שנים לאחרי פירוקה של מוניקה סקס. לקח זמן. כולם חיכו שהנסיך יתפוס את הבמה אבל הוא התמהמה. מי שהצליח בסופו של דבר להוציא אותו החוצה היה יזהר אשדות. אשדות גם היה מתווך מרכזי בין הפקות שנעשו באולפנו המשגשג לבין רוט.

"יזהר הזמין אותי לנגן לנורית גלרון", מספר רוט, "הוא קרא לי לאחר שנדנדתי לו להפקה שעשה בזמנו לאריק איינשטיין. מה שמשך אותי אצל יזהר זה שיש בו משהו מאוד ווינרי. יש לו גישה של רצון להשיג דברים, להיות הישגי, לא להתפשר על התוצאה כמפיק, להגיע לרמת הסאונד הכי גבוהה. למדתי ממנו המון. נוצר מצב שביליתי הרבה שעות באולפן שלו. כשסיפרתי לו שיש לי שירים משלי, הוא אמר לי מיד: ?יש לך אולפן, יש לך בית, תיכנס ותקליט. יש פה אנשים שמאמינים בכשרון שלך, עזוב כסף, שים מה שאתה יודע על המחשב'. אני חושב שהייתי צריך שמישהו ייתן לי בעיטה, ויזהר עשה את זה בסוף".

איך חברי הלהקה שלך שמכירים אותך כל כך טוב, יהלי סובול ושחר אבן-צור, לא הצליחו להוציא את זה ממך?

"זאת באמת שאלה יפה. אני לא יודע. אולי כי לא באתי ואמרתי שמתאים לי לשיר. העמדה שלי במוניקה סקס היתה אחרת. היה סדר ברור וקיבלתי את זה. אני אוהב מסגרת ברורה לדברים, ככה אין בעיות. הייתי הגיטריסט של הלהקה, לזה דאגתי, לתפקידי הגיטרה. יהלי כתב והלחין את רוב החומר, לרגע אחד לא הרגשתי שאני רוצה לדחוף שירים שלי, זה לא האופי שלי. זה היה נורא נוח לי ככה. כנראה שהיו לי גם חששות, היה לי קל לעמוד מאחורי הקלעים ולא להוציא את הראש מאחורי הווילון ולראות את כל האנשים. אולי גם כי עשיתי המון דברים בדרך, אני כמעט ולא אומר לא לאנשים ולא היה לי זמן לעצמי. עכשיו אני מרגיש שפתאום יצאתי החוצה".

כשהאלבום יצא הורגשה אכזבה אצל המבקרים, כאילו ציפו ממך ליותר. אמרו שאתה לא בועט, שאתה נחמד מדי.

"במי רוצים שאבעט? החיים שלי טובים, טוב לי, אני כותב שירים שמחים ורוב השירים שלי הם ידידותיים. זה אני. כשאני הולך לישון אני שם במערכת ג'ון לנון, אפרים שמיר, טום פטי ואלון אולארצ'יק. על זה גדלתי ואת זה אני אוהב. לכל המבקרים שלי אני אומר שאני אוהב את מה שאני עושה, גם את התקליט שלי. בגדול אני בן אדם שמח, מאוד אופטימי, וכל מי שמכיר אותי יודע שאני טיפוס של ?בעד'. רציתי לעשות תקליט של פאן, אני לא בן אדם דכאוני, לא אוהב כבדות בשירים. התקליט זה אני. עובדה שבאקו"ם כן בחרו את התקליט הזה כתגלית השנה. להם כנראה לא אכפת מכל הבולשיט מסביב, הם פשוט מקשיבים לשירים".

יש משהו בטוח מאוד בזימרתו של רוט. הוא נותן דגש לשירה נכונה, מקפיד להעביר את המלים כאילו הם דבר שביר; יש בו משהו מהזמר המקצועי של פעם. הטקסטים באלבומו נכתבו יחד עם דן תורן, שותפות שמאוד הועילה. רוט היה מתקשה להתמודד עם כתיבה של אלבום שלם לבדו. הטקסטים עירוניים מאוד, אבל זו עירוניות רגשנית, כמעט בנאלית, לא קשה ומנוכרת. אין כמו "היא אוהבת" כדי לחוש באווירה: "היא אוהבת להרגיש כוכבת, קונה ביום שישי שני עיתונים, מעיינת בשקיקה במקומון שלה, אולי תבחין בשמה. היא אוהבת להיות נאהבת ולא אכפת לה השכנים. מתרפקת בלחישה. שואלת איך היה? היה נפלא".

אולי זו הדרך הנכונה לתאר את רוט הסולן: הוא שר כמי שיודע לענג את הנשים שלו. זו אולי הסיבה שהוא לא בוחן את מערכות היחסים מהכיוון המר. האיש יודע להנות; גם הפרידות אצלו הן דבר מתוק. "לא בכלל לא קשה בערב לבד, חלון קומה שנייה, הן עושות לי עיניים, רק את פה חסרה", הוא מספר ב"צחוק הגורל". ב"שיער קצר" זה חוזר: "חשבתי שתחזרי אלי יפה ומפוייסת. דמיינתי שאני שומע איך את נכנסת. רציתי לטייל איתך בסוף הקיץ, על החוף לתת ידיים".

"אין באלבום שיר שהייתי יכול להקליט יותר טוב", הוא מסכם את כתב ההגנה על יצירת ביכוריו. "למה רוצים דברים חריגים, מה אני חריג? יש דברים שאני פשוט לא מבין. מה, ?היא אוהבת' זה לא שיר טוב? זה שיר שלעולם לא חשבתי שיכנס לגלגל"צ, אין לו פזמון בכלל, הוא לא שיר קצבי, והוא נכנס. אז נכנס, אני אשם?"

הגשר הישן

ילד טוב. "אף פעם לא הייתי רוקר שיוצא לשתות עד הבוקר ומוריד שורות ועושה דברים אחרים בשירותים. זה לא אני כל כך. אולי זה גם בגלל שהייתי בזוגיות הרבה שנים". בעשור שעבר הפך לרגע לדמות רכילותית בעקבות יחסיו מנחת הטלוויזיה, עדן הראל. "יצאתי עם עדן כמעט שנה. עכשיו סיימתי מערכת יחסים ארוכה של חמש שנים. לא מישהי מוכרת, אבל אני הכרתי אותה", הוא אומר ונאנח. אחר כך הוא שותק.

יחד או לבד, הוא תמיד חרוץ, עד כדי התמכרות. "אני קם בבוקר ומתחיל לעבוד. גם כשאני מתלונן שאני מותש ועובד קשה מדי ואנשים כל הזמן אומרים לי לקחת חופש, נראה לי שזה מה שמניע אותי, העבודה המוסיקלית. כשאני מוצא את עצמי פתאום בשלוש שעות של בטלה בצהריים, אני מתחיל להרגיש לא נוח. אני מאוד אוהב לעבוד, אם כי בזמן הקרוב אני חייב למצוא זמן לעצור. אני חייב לעשות הפסקה ולסמן מטרות. בארץ השמים יותר נמוכים ולכן צריך להפעיל את הדמיון ולחשוב איך כובשים פסגה חדשה".

הוא נולד ברחוב טבנקין בבת ים. הוריו נפרדו כשהיה בן שנתיים וילדותו נחלקה בין בית אביו לבית אמו. היא עבדה בבית חולים וולפסון כפקידה, אביו, פאול, יוצא להקת פיקוד צפון (עם יגאל בשן, דובי גל ודודו דותן), לימד גיטרה ומכר כלי נגינה בחנות "מרום" בתל אביב. הגיטרות היו פזורות בשני הבתים ורוקנרול היה דבר טבעי, לא דבר שמתמרדים אתו. "אבא שלי לימד אותי לנגן, אבל האהבה למוסיקה באה גם מאמא. גרתי אתה והיה לה טעם טוב במוסיקה, היא היתה צרכנית רצינית של תקליטים. היא שמעה פינק פלויד, איינשטיין ובנזין. יש לי חברים שההורים שלהם שמעו רק הגבעטרון, שזה קצת בעיה.

"הייתי ילד שהיה הרבה עם עצמו", הוא ממשיך. "לא היו לי אחים, הרגשתי שאני די מוזר כי ניגנתי בבית על טייפ סלילים וכל מה שעניין אותי הוא להקליט בערוצים שונים. בתור ילד בן 14 הסתכלתי שעות במודעות בעיתונים שעסקו בכלי מוסיקה. הסוויץ' היה במעבר שלנו לחולון, בתיכון בקריית שרת דברים התחילו לזוז. הכרתי אנשים שניגנו והיתה לי הלהקה הראשונה שלי, ?ועד בית'. אלה היו שנים שהערצתי את משינה, חלמתי להיות משינה או לפחות להקת חימום שלהם. בתור ילדים עקרנו כיסאות בקולנוע ?רינה' בחולון בזמן ההופעה של משינה. היינו מעריצים פנאטים. אני זוכר שהיתה אווירה לא טובה בבית כיוון שעם הזמן למדתי פחות ופחות וניגנתי יותר ויותר. אני זוכר שבהופעה של רמי קלינשטיין, כאשר יצא התקליט ?על הגשר הישן', נפתרו לי הרבה דברים".

זאת היתה הופעה מינימליסטית, פסנתר, בס ותופים, ובכל זאת קלינשטיין הצליח להרים את הגג של קולנוע "רינה". "זה היה מטורף בשבילי, אחרי ההופעה הזו ירד לי האסימון סופית, זה היה שלב של הכרעה. ידעתי שאני רוצה לעשות מוסיקה ולא מעניין אותי מה יגידו. אחרי אותה הופעה הגעתי אל קלינשטיין הביתה עם קסטת דמו. רציתי שישמע".

מערבי להקות של תיכוניסטים עבר רוט לזרועותיה החמות של מוניקה סקס. על קו 1 שנוסע מחולון לתל אביב הוא גילה עולם חדש עם אנשים שהתלבשו קצת אחרת, עם סגנון, לא כמו בחולון. השאיפות שם היו קרובות יותר לדבר האמיתי. "הם היו צריכים גיטריסט ופנו אלי", נזכר רוט ומתכוון לסובול ולאבן-צור. שנתיים הופיעה מוניקה סקס, עד הוצאת האלבום "פצעים ונשיקות" ב-95'. לפני הוצאת התקליט היו ערבים שניגנו מול מלצרית אחת. אבל זה השתנה עם יציאת האלבום הבכורה, שהפך לתקליט זהב. אחר כך גם אומץ השיר "מכה אפורה" לסדרה "פלורנטין" ומוניקה סקס הגיעה לשיאה, אבל היא כבר עברה לניו יורק.

אחרי שנה של סיבוב הופעות מצליח החליטו חברי הלהקה (מינוס הבסיסט יוסי חממי) לנסות לעשות זאת בניו יורק, לא פחות. הם חיו כולם בבית אחד בברוקלין, הקליטו שירים באנגלית ועבדו קשה במועדוני האיסט וילג' במנהטן, אבל כעבור שנה וחצי לא עמדו בזה. "אחרי ניו יורק חזרנו מפורקים לגמרי. גרנו שנה וחצי באותה דירה בברוקלין, עם בנות הזוג שלנו. זה היה סיר לחץ ופשוט לא נתנו חופש אחד לשני. היינו צעירים ופחות חכמים".

רוט היה הראשון שנכנע ועזב את ניו יורק. בארץ אף אחד לא חיכה. "הגעתי לארץ בהרגשה נורא ריקנית, שבעצם לא מכירים אותי ואני צריך למצוא את המקום שלי מחדש". דברים התגלגלו לאט. הוא הצטרף לשלל אמנים ולהקות (אביתר בנאי, אסף אמדורסקי, הזבובים, מלכת הפלקט ועוד). סובול ואבן-צור, שחזרו הביתה הרבה אחריו, מיהרו קדימה - סובול הוציא כבר ב-99' את אלבום הסולו שלו, לפני שהוא, רוט ואבן צור החליטו להשיב לחיים את מוניקה סקס.

"זאת היתה תקופה שהבנתי שלהיות גיטריסט זה משהו שלא יביא אותי רחוק", משחזר רוט. "הבנתי שאם אהיה רק גיטריסט אולי אמצע את עצמי בבעיה רצינית. להיות רק גיטריסט בארץ זה לא עובד, אלא אם כן אתה אבי סינגולדה או שמוליק בודגוב. אחרי ניו יורק קיבלתי בגרות מסוימת, התחלתי לחשוב מה יהיה והבנתי שאין לי להקה ואני חייב להוכיח את עצמי. לקחתי על עצמי להפיק למאור כהן את אלבום הסולו הראשון שלו. מאור מאוד התמסר, הוא נתן לי להפיק את האלבום כמו שאני רוצה. ניגנתי שם את כל הגיטרות. אהבתי את זה, רציתי להתפתח, העניין של הפקה מוסיקלית מאוד קרץ לי. המשכתי להפיק, הפעם הפקתי לשגב שהיה אתי בלהקה בתיכון בחולון, זה התגלגל גם לקובי רכט וככה הלאה".

מאסטר-פיס

רוט נגע לרגע בטבעת זהב מרובעת ונכנס לבמה. בפאב "הצ'יקה" בבאר שבע התקיימה לפני שבועיים הופעת איחוד של חברי להקת "הזבובים", שפעלה לפני שבע שנים. החיבור המחודש בין מאור כהן, דן תורן, יובל שפריר (תופים) ורוט, שנקראים בגירסה החדשה "הזבובונים", מציב הפעם את רוט במקום אחר. הקהל בבאר שבע, רובו סטודנטים, קיבל אותו בחיבה גדולה: שר אתו את שיריו והקשיב כשסיפר על "פרחי הרע", פרויקט שירי בודלר שהלחין ושר כהן. כש"הזבובונים" שרו את "האחר", השיר הפותח את "פרחי הרע", היה הקהל מהופנט. "עם בוא הבוקר העפור, שוב לא אהיה שם, רק הכפור", שר כהן את המלים המיוסרות של המשורר הצרפתי ובסוף החליף חיוך מלא סיפוק עם רוט. הם הצליחו. אחרי חמש שנות עבודה זה מתבהר.

פרויקט שירי בודלר הוא דוגמה לרוחב היריעה שפורש רוט בעבודתו. הפקת אלבום רוק משירי בודלר היא לא משימה קלה. כדי למלא אותה צריך להיות או נועז ויומרני, או מאור כהן. את שירי הספר "פרחי הרע", שבעת פרסומו באמצע המאה ה-19 עורר סערה ציבורית בפאריס והביא להרשעת בודלר בבית המשפט, תרגם המשורר דורי מנור, ואף הוסיף אקספוזיציה מפורטת על חייו ופועלו של בודלר בחוברת המהודרת שצורפה לאלבום. קבלת הפנים הביקורתית לאלבום היתה מעורבת, אבל לא בכדי הוא נמכר היטב מאז שיצא. כהן ורוט הכינו פנינה.

"זה מאסטר-פיס מבחינתי", אומר רוט בגאווה. הפרויקט שהתחיל בתל אביב סופו שהגיע עד רומניה, שם מנצח סבו, לסלו, על התזמורות הפילהרמונית. "סבי הוא ניצול שואה מהונגריה. הידע המוסיקלי שלו הציל את חייו כאשר ניגן לקציני האס-אס באושוויץ. הוא הביא לי משם לחולון סיפורי זוועה, איך הוא ניגן להם שם בפסנתר ומקבל עוד בטטה. בארץ בשנות ה-60 הוא עשה הרבה עיבודים לקול ישראל ולפסטיבלי זמר, הוא היה מאוד מבוקש. בפרויקט בודלר, את כל העיבודים של התזמורות - מדובר ב-40 נגנים - סבא עשה. אני כל כך גאה באלבום הזה. עבדנו עליו המון, ההפקה היתה כל כך מגוונת. מבחינתי זה אלבום מדהים, מסמך אנושי. הרגשתי שקיבלו את התקליט הזה בחשדנות. יש אנשים שזה לא מעניין אותם. הוא קצת לאניני טעם, בכל זאת, זה לא תקליט שאפשר לשיר בקיסריה".

נוח וטוב

עד למשחק של מכבי בארופה איינשטיין כבר יחזור הביתה. אחר הצהריים ביום חמישי והוא קפץ לביקור. בחוץ גשם שוטף. בקיץ היה חם מאוד, הם נזכרים כשהם יושבים על הספה בבית של רוט. כשעבדו על "רגעים", מרוב החום הם ישבו ודמיינו לעצמם שהם פרנק סינטרה ואריק קלפטון. זה הצחיק אותם.

"לאריק היה קשה מאוד לשיר", אומר רוט ומצית סגירה. "הוא הזיע כי צריך היה לסגור את המזגן כדי שלא יהיה רעש במהלך ההקלטות, אז היו הרבה הפסקות של קפה וסיגריה. בהפסקות הוא היה אוכל סנדוויצ'ים שהביא מהבית. התחלנו לנגן בבית שלו באזור בוגרשוב (בתל אביב), על הגיטרה הקלסית של דינה אשתו. אריק רצה שנעבוד באולפן בבית שלי, עד אז לא ידעתי לעשות את זה בכלל, להפעיל אולפן ביתי. הוא הרגיע אותי ואמר: ?לאט לאט, תלמד'. הוא היה מגיע, אני מיד הייתי מכין לו קפה. ישבנו, דיברנו קצת, שלפתי גיטרה, אריק היה מוציא טקסט של רוטבליט. היתה לנו רומנטיקה. רומנטיקה, זה מה שהיה".

איינשטיין מסכים. "אני מרגיש שקרה בינינו משהו טוב", הוא אומר. "קרה משהו יותר טוב מתקליטים קודמים, התקליט הזה הוא יותר נעים. פיטר אלוף בלעשות נעים. זה תקליט יותר קל, קשה לי לנסח את הדברים. איך אפשר להסביר דברים של רגש? כל הסיפור בינינו הוא ממחלקת הרגש, אתה מבין? מה שכן, היה לי ברור כבר מזמן שאת התקליט הזה פיטר יפיק. בתקליט הקודם, שהפיקו לי מיכה שטרית וברי סחרוף, פיטר כתב שני שירים. תוך כדי עבודה שם היה ברור לי שאני רוצה להרחיב את הקשר אתו. נוח וטוב לנו ביחד, עכשיו אחרי שהתקליט יצא אני מרגיש שאפשר לעשות עוד".

"בטח גם פה נשמע ביקורות שיגידו שלא העזתי מספיק, שלא המצאנו את הגלגל", מתערב רוט. "העניין שאנחנו לא מחפשים להמציא שום גלגל, אנחנו בסך הכל רוצים להקליט שירים יפים. במשך העבודה אריק לא היה לחוץ כמה התקליט ימכור, שזו אחריות שנופלת על המפיק המוסיקלי בסופו של דבר. בעבודה אתו היה טונה של מצב רוח טוב. זה נדיר, בדרך כלל יש עליות ומורדות בהפקות, פה היה תענוג. היתה זרימה נהדרת, לא היו לנו מחלוקות כמעט. אמנם לא משמיעים את התקליט יותר מדי ברדיו, אבל הרבה שירים של אריק הצליחו רק אחרי כמה שנים. לי נראה שהאלבום יוכיח את עצמו עוד עשר שנים. זה יהיה יומרני מצדי להגיד שהאלבום הזה ייכנס לקלסיקה, אבל אני יודע שפרויקטים שאני מפיק אותם אני סגור ב-100% על מה שעשיתי".*



פיטר רוט. במי רוצים שאבעט? החיים שלי טובים, השירים שלי ידידותיים. זה אני


אריק איינשטיין עם רוט. היתה זרימה נהדרת, לא היו לנו מחלוקות כמעט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו