בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האדם ברחוב הוא האל"ף והבי"ת של חיי

תגובות

הייתי ככל הנראה בת שלוש-עשרה כשקראתי אחד משני ספריו של פנאיט איסטרטי שתורגמו לעברית. אני זוכרת זאת, כי השם המוזר של הסופר, וכנראה גם תוכנו של הספר, גרמו לי לשאול את אמי אם קראה אותו. אני זוכרת בבירור ששאלתי אותה אם הסופר הודי. איני זוכרת את תשובתה, אבל איכשהו התברר לי, אם אז ואם הרבה יותר מאוחר, שהסופר פנאיט איסטרטי אינו הודי. ספריו שתורגמו לעברית הם הרומאן "קירה קירילינה", שתירגם ישראל זמורה ואשר ראה אור בהוצאת "מצפה" ב-1937 ו"מסיפוריו", שראה אור בתל-אביב ב-1928 ותורגם על ידי גינזבורג, כנראה. באנציקלופדיה "ויקיפדיה" שבאינטרנט נכתב גם שספרו של פנאיט איסטרטי "משפחת פרלמוטר", על חיי משפחה יהודית באלכסנדריה, "נכתב בשיתוף עם יהושע יהודה, אביו של א"ב יהושע".

בדקתי את העניין והתברר לי שאמנם, הרומאן "משפחת פרלמוטר" נכתב בשיתוף אדם ושמו יהושע יהודה, ששמו המקורי היה כנראה קולריאנסקי, יהודי רוסי שחי בשווייץ והיה ציוני לוחמני, סופר צרפתי ועיתונאי. לפי אותו מקור אינטרנטי לחם יהושע יהודה בגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה, היה חבר בוועד הציוני בציריך עד להצהרת בלפור ב-1917 וייסד את כתב העת "Revue juive" בז'נווה. כן מסופר שכתב ספר על הקהילה היהודית בז'נווה בין השנים 1843-1944 ואת הרומאן "הטרגדיה של עם ישראל", ובו שני חלקים: "מרים" ו"מאב לבן". בעשור הראשון של המאה העשרים פגש יהודה את פנאיט איסטרטי ונתן דחיפה לקריירה הספרותית שלו בכך שלימד אותו צרפתית ועזר לו בדרכים שונות. לפי מקור מהימן יותר נפגשו השניים בסנטוריום לחולי שחפת בשווייץ, באמצע העשור השני של המאה העשרים.

פנאיט איסטרטי, שנחשב בשעתו לאחד הסופרים הצרפתים הגדולים של זמנו, ומי שכונה "גורקי של הבלקן", נשכח מלב ואפילו פעמיים. לפיכך החליטה הוצאת "פבוס" הצרפתית להוציא את כתביו מחדש בשלושה כרכים. הכרך הראשון כבר ראה אור, והוא מחזיק 928 עמודים. הכרכים הנוספים יראו אור בפברואר ובמארס. בשנות השישים ראו אור כל כתביו בהוצאת "גלימאר" בארבעה כרכים. ובמלאות לו מאה שנה, ב-1983, הוציאה גלימאר כרך של טקסטים אוטוביוגרפיים שכתב תחת הכותרת "צליין הלב".

מי היה פנאיט איסטרטי? ובכן, הוא נולד ברומניה, בעיר הנמל בראילה שבשפך הדנובה, ב-1883, לכובסת בת איכרים ושמה זואיטסה איסטרטה, ולמבריח יווני מן האי קפלוניה ושמו יורגוס וולסאמיס, שהיה כנראה שותפו בעסקים של אבי האם. שמו האמיתי היה פאנאגיס וולסאמיס. בן תשעה חודשים התייתם מאביו, שנהרג על ידי פקידי מכס בניסיון הברחה. הוא למד רק בבית ספר יסודי, אבל הרבה מאוד לקרוא. בן 12 עזב את ביתו ועסק בעבודות מזדמנות בנמל של בראילה. ב-1913 נסע לצרפת בפעם הראשונה ופגש שם את מוכר הנעליים ז'ורז' יונסקו, שבביתו עלה במוחו הרעיון לספרו הראשון. עד מהרה חזר לרומניה. כאן נשא לאשה מהפכנית ממוצא יהודי. הנישואים נמשכו שנה אחת בלבד. בשנים האלה גידל חזירים. ב-1915 נסע לשווייץ, לטיפול בשחפת, ושם פגש את יהושע יהודה, שלימד אותו צרפתית. בתקופה זו של מלחמת העולם הראשונה התוודע לקולו של הסופר הפציפיסט רומן רולאן.

ב-1916 יצא לנדודים בארצות הים התיכון וחי בין השאר בשווייץ, יוון, צרפת, איטליה, ועבר במצרים, לבנון וסוריה. הוא עבד כפקיד מלון, עובד נמל, שומר לילה, צלם וכיוצא באלה. ב-1921, בהיותו בניס שבצרפת, ניסה להתאבד בגן ציבורי בשיסוף גרונו, וניצל על ידי נווד שמצא לידו מכתב אל הסופר רומן רולאן. כך נפתחה מערכת יחסים אמיצה בין השניים, ואיסטרטי החל לפרסם סיפורים קצרים ורומאנים. את ספרו "קירה קירילינה" פירסם כבר ב-1923. ספרו השני, "הדוד אנגל", ראה אור שנה אחר כך.

בהיותו בן למעמד הפועלים תמך בקומוניזם הרוסי ועשה ברוסיה בשנים 8-1927. שם פגש את ניקוס קזנצקיס והתיידד עמו. השניים ביקרו יחדיו אצל מקסים גורקי. איסטרטי היה הראשון שערך היכרות בין קזנצקיס לציבור הקוראים בצרפת. אבל משנוכח בעוולות המשטר של סטאלין פנה עורף לקומוניזם, והדבר יצר קרע בין שני הסופרים ואף הרחיקו מרומאן רולאן. ב-1928 נסע גם ליוון בהזמנת העיתון "אלפטרון וימה". בשנים הבאות נדד מארץ לארץ, נרדף גם על ידי תומכי סטאלין וגם מפני שהיה הומוסקסואל. הוא טען שמשטר האימה הקומוניסטי גרוע מן הפאשיזם. איסטרטי מת בשחפת ב-1935 בבוקרשט. הוא היה בן 51 במותו. כיום אפשר לבקר בעיר בראילה ברומניה בבית איסטרטי, שהוא מוזיאון לזכרו. בכתביו תיאר חיים קשים, עשירים, אותנטיים ואנושיים.

מדוע נשכח מלב? האם זה בשל הרומנטיות המהפכנית שבה רוויה יצירתו, או שמא בגלל שפתו הארכאית במקצת? הוא נשכח אחר מותו ונשכח שנית אחרי שנגמרה המהדורה של כתביו שהוציאה "גלימאר". יש אומרים שמצד ההגנה על חירות האדם אין ליצירתו מתחרים. אולי משום שהיא מתארת את חיי נדודיו למן היותו בן 12. הוא היה אוטודידקט, מבריח גבולות שלא הפסיק אף לרגע להרחיב את אופקיו, עסק בכל עיסוק שפירנס אותו ולקח חלק במאבקים חברתיים. לא פעם היה על סף ייאוש, שממנו התרומם למאבק מחודש ולמפגשים חדשים.

בפרקי "אוטוביוגרפיה", שפירסם בכתב העת "אירופה" באוגוסט 1923, סיפר על נדודיו בבלקנים, מצרים ואירופה, סיפור שניתן לסכמו במלים: "עוני, רעב, העדר מקלט, פשפשים ופרעושים". משבר קשה פקד אותו ב-1919 עם מות אמו, אבל אז קרא את "ז'אן כריסטוף" של רומן רולאן. הוא כתב: "אופיי לא מינה לי מחקר ספרותי, אלא דחף אותי בכוח אל הכרת האדם כפי שאני רואה אותו ברחוב: הוא אוהב וסובל כמוני, אליו אני חייב ללכת. הוא האל"ף והבי"ת של חיי". בשורה של עלילות מצייר איסטרטי תמשיח צבעוני ורותח של גורלות, ושוזר את אגדת הבלקן והאוטוביוגרפיה בעובדות היסטוריות ("לה מונד").

Oeuvres de Panait Istrati

Phebus, Libretto. Vol. 1, 928 p. 15E



פנאיט איסטרטי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו