בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחלוקת בין יהודי ארה"ב: מדוע מוזיאון השואה מתעלם מהאנטישמיות הערבית?

תגובות

כתב "הארץ" בוואשינגטון

בבית הכנסת "אוהב שלום" התכנסו החברים להכריז מלחמה. ולא סתם מלחמה: יהודי נגד יהודי. רביעי בערב, וקהל גדול בא, האולם מלא. שעתיים יושבים, הסבלנות אינה פוקעת, ומאזינים לדובר אחר דובר. זה עולה, זה יורד, אך כולם מכוונים לאותה מטרה: לטלטל את האחראים על מוזיאון השואה. מוסד מקודש באמריקה - ודאי היהודית - אבל לא חף ממחלוקת. ועכשיו, מעין קמפיין הושק כדי להביא לשינוי מדיניותו של המוזיאון, ולאלץ אותו לעסוק במסגרת פעילותו בתופעות של אנטישמיות ערבית-מוסלמית. נושא טעון, אך אקטואלי.

השבועות האחרונים חידדו את הצורך הזה, כמובן, בסיועו של נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, שקרא למחוק את ישראל מהמפה, אך בה בעת גם כפר בקיומה של שואת היהודים, ואף הכריז על ועידה חדשה שתלמד את הנושא. המוזיאון הגיב על נאומו של האיראני, אך זה היה "מאוחר מדי" לדעתה של קרול גרינוולד, העומדת בראש הארגון "מוזיאון השואה ווטש".

גרינוולד הנחתה את הערב ב"אוהב שלום" בתקיפות עניינית. מחאת המוזיאון נגד איראן, סיפרה, באה רק לאחר שהיא וחבריה עמדו והפגינו בשעת כינוסה של מועצת המנהלים. "מעולם לא היתה במוזיאון אף תוכנית שקשורה לאנטישמיות איסלאמית", סיפרה. על השואה אמרה, "הם שואלים: 'מה עשיתם אז?' - אנחנו שואלים: 'מה אתם עושים עכשיו'?" - כמשווה בין אדישותו של העולם המערבי לגורל היהודים בשנות הארבעים, לאדישותו של המוזיאון לנוכח התגברות האנטישמיות בעולם הערבי של העשור הנוכחי. אם המוזיאון מרגיש צורך להתייחס למעשי טבח בבוסניה, ברואנדה, בדראפור - ואיננו מקדיש עצמו אך ורק למחקר היסטורי - מדוע שלא יעסוק באנטישמיות הגוברת של מנהיגי האיסלאם?

חקר ההווה ולא העבר

קואליציה מעניינת של דוברים הציגה את טיעוני התביעה. היו בהם שהדגישו את המימד של המחקר ההיסטורי, כמו שלמה אלפסה מה"חברה הבינלאומית לקידמה ספרדית", שגיבור נאומו היה המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני, ששיתוף הפעולה שלו עם אדולף היטלר לא זכה לאזכור הראוי במוזיאון. לחוסייני היתה עדנה בערב זה. חשיבותו נופחה מעט מעבר לראוי - אך הטענה כבודה במקומה מונח: מדוע שלא יזכה לאזכור או למחקר של המוזיאון? ואותה שאלה נשאלה גם ביחס לפוגרום שנערך ביהודי עיראק ב-1941 בהשפעה ובעידוד של הנאצים. המחבר אדווין בלאק דיבר על כך בהרחבה. הוא האשים המוזיאון ב"סגירות" וטען כי מדובר בקבוצת חוקרים שאיננה מוכנה לקבל ביקורת מבחוץ.

אך הסיפור המעניין יותר, מעורר המחלוקת, איננו זה העוסק בחקר העבר - שאלות הנוגעות למינון ולמימון של מחקר על הנאצים והערבים יכולות להיפתר ביתר קלות - אלא זה המתייחס להווה. במרכזו עמדה פוליטית - טענה פוליטית - ודוברה הרהוט ביותר היה הרב אבי וייס מארגון "עמך", שתקף את המוזיאון ללא בלמים של נימוס. המוזיאון, קבע, הוא מוסד שלידתו בפוליטיקה של סוף שנות השבעים, ושפעילותו רוויה בהחלטות פוליטיות.

"אין כל ספק", קובע וולטר רייך, מנהלו לשעבר של מוזיאון השואה בוואשינגטון (וגם גיסו של וייס), "שרוב ההתבטאויות האנטישמיות כיום, וגם הבסיס העיקרי להכחשת השואה, מקורם בעולם הערבי-מוסלמי". רייך עזב את המוזיאון בגלל הוויכוח סביב שאלת אירוח ערפאת. בראיון ל"הארץ" גרס גם הוא כי "סביר שהמוזיאון יתייחס ברצינות הראויה להתרחבות ולעוצמה של האנטישמיות והכחשת השואה בעולם הערבי". וייס הלך רחוק כאשר אמר כי שתיקת המוזיאון תורמת ממש לפריחת התופעות הללו. הוא סבור שהמוזיאון איננו מטפל באנטישמיות הערבית, משום שמופעל עליו לחץ מהממשל האמריקאי, שאיננו מעוניין לעורר מדנים נוספים בזירה רוויה.

מה תפקיד המוזיאון?

הנה נושא לוויכוח שיש בו מרכיבים מסעירים לרוב. מה תפקידו של מוזיאון העוסק בשואה; מהו בכלל "זיכרון השואה"; מהי אנטישמיות, והאם העולם המוסלמי אכן ראוי לתואר "אנטישמי"; עד כמה מכתיבה הפוליטיקה את האופן שבו נזכרת ונלמדת השואה; האם מותר לעשות בשואה שימוש פוליטי, ולאילו צרכים בדיוק; האם ישנו מונופול של מעטים על מחקר השואה; מי קובע את סדרי העדיפות של המחקר ומהם שיקוליו; על כל שאלה אפשר לקיים ימי עיון וכנסים לרוב. המוזיאון החליט להימנע מתגובה על הטענות.

יוזמי הכינוס מקווים להכות גלים, לכפות שינוי. הם מכנסים אסיפות, מפגינים לעתים, גם כמה מודעות כבר פירסמו ובהן תצלומם המשותף של אל-חוסייני והיטלר והשאלה: "למה לא תוכלו למצוא את התצלום הזאת במוזיאון השואה?" עוד לא מדובר בתנועה של המונים - אבל נדמה שפוטנציאל מסוים יש כאן. לעזרתם כבר גייסו לפחות חבר קונגרס אחד, אליוט אנגל מרובע ברונקס בניו יורק, שבא לדבר בכנס, ימים ספורים לאחר שובו מביקור בישראל. בכוונתו, אמר, לשלוח מכתב למנהלי המוזיאון ולבקש הסברים. חלק ניכר מהמימון למוזיאון מאשר הקונגרס, ואנגל בהחלט מצפה לתשובה.

המחלוקת על פעילות מוזיאון השואה בוואשינגטון

הנתונים ,לטענת ארגון "מוזיאון השואה ווטש", המוזיאון מעולם לא עסק באנטישמיות איסלאמית

הטענות , המוזיאון הואשם ב"סגירות", ובכך ש"קבוצת החוקרים לא מוכנה לקבל ביקורת מבחוץ"

המחאה, מודעות ובהן תצלום של אל-חוסייני והיטלר וכיתוב: "למה לא תמצאו תצלום כזה במוזיאון?"



מוזיאון השואה בוואשינגטון, ארה"ב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו