בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נולד בהכשת נחש

אסף בן-צבי - "מיומנו של צייר", מבחר עבודות 1984-2005, גלריה גורדון, תל-אביב

תגובות

"בקיץ שבו הייתי בן תשע או עשר עברה להתגורר בכפר המשוררת אסתר ראב, שהיתה חברה של סבתא שלי. זה היה המפגש הראשון שלי עם מישהי שדיברה אמנות. היא הקסימה אותי בשפה שלה, ברהיטים שהיו לה, בפנים שלה, בשיער שלה, שהיה לבן-לבן. לא הייתי רגיל לזה שמישהו מחפש מלים, ופתעום אני פוגש אדם שמחפש. היה ברור לי שזה מתחבר למה שאני רוצה להיות. היה לה בית קטן בקצה הכפר ואני ניצלתי כל הזדמנות לעזור לה. עם הזמן הבנתי שהמשורר מתרחק ממני. היו לי קשיים בכתיבה ובדיבור. נמניתי על אלה שהמלה הכתובה קשה להם. בסוף שנות השמונים, כשחזרתי מניו יורק, באופן לא מודע חיפשתי אחרי מקור והמלים הכתובות בעברית היוו ניצן, מעיין" (אסף בן-צבי, מתוך שיחה עם אמנון יריב, נומבמבר 2005, ומכאן שאר הציטוטים). אכן, הדימוי בעקבה של המלה חוזר ביצירתו של אסף בן-צבי, כחיפוש עצמי ויצירתי ומתוך פשטות אלכימאית. בן-צבי משמר בה תמיד מידה של ראשוניות גולמית, שאפשר להמשיך ולפתח אותה בדמיון: "יש לי גם עניין בבוסריות".

"מארס", 5-2003: פעמון מוות מידנדן בציור הזה על פשתן הבד, פעמונו של אל המלחמה, מארס. מעבר לצלילים נראים שברים מעולמו של בן-צבי, שהם בין דימויים למסמנים: שדיים בצבע, כוכבים חורגים ומקל "קנה מידה", שורה של תאריכים המודדים את זמן היצירה והחיים מ-2003 ועד 2005, אדישים לזמן החולף ולחיים המתכלים. בקצה למעלה רמז לרכס הרים מחודדים, נוף מתפרק וצמא. הניגוד שבין אטימות הפעמון לחיותו של הציור מכה בצופים. "ספרד בכחול", 1989, הוא ציור ענק, שנדמה מקרוב לירכתי ספינה נטושה. בפנים מתרחשת תנועה רוטקואית המחיה את הצבע, ואת קו האופק חוצה קו בודד, כגל. זה קו התפר שבין חצאי הבד, המחדיר אלמנט פיסולי כמעט למשטח הציור; את כל זה מעצים צלב כסף בודד, בחלק העליון של הבד, כקבר נרחב. "'ספרד בכחול' עסקה ביהדות שהלכה מספרד ובעצם בישראליות שהלכה מישראל". בן-צבי נמנע במתכוון בציור הזה מהעומק הרנסנסי, הפרספקטיווי.

"אילם 11" מ-1994 הוא הדימוי המוכר ביותר של בן-צבי: מין דאון ארך כנפיים ודקיק, המרחף בשמים כתומים אחידים, אילם וכבד למרות שבריריותו, נוגע בשוליים. יש בציור החיבור המוטמע שבין דימוי לחומר, והאין-חלל הזה מאיים למחוץ את הנושא הפגיע בפרופורציות לא מאוזנות וקיצוניות. "אופק העבר" מ-2005: "אני נקרא על שם הדוד שלי, שמת מהכשת נחש שלושה חודשים לפני שנולדתי, והתחושה שלי כילד היתה שנולדתי מהכשת נחש". כך נזרע זרע החידלון בילד, וכך כמעט קרה כשכדור פילח את קסדתו של בן-צבי בקרב על החרמון ב-1973. "אופק העבר" עוסק בעתיד שנחרץ בעבר. גזע עץ שרוסק באמצעו לגלות את ליבתו הקטומה, ופס צבע דחוס חולף בליבת העץ כקו אופק פנימי, שנחשף לעין בפעולה האלימה. אל חלקו התחתון של העץ הפגוע ממוסמרת פיסת ברזנט, ועליה נכתב בתכלת "אופק העבר", כאיחוי וריפוי לפצעי הגורל הנחרצים.

"דמויות בים" מ-2005 היא עבודה יפה ושירית. שני בולי עץ מרוסקים מגלים את תוכם, שכובים אופקיים כנאהבים. מעל נגע הים בתכלת, משמאל האות "ע", כשארית מכתובת מחוקה, ומתחת נכתב בשחור "דמויות בים", לצד עיסה ורודה כמסטיק בזוקה מילדות אבודה. "הר תבור" מ-2005 מציג עץ אנכי גדוע, ממוסמר לעץ אופקי מבותק, ומעל, כבאיקונה פרבוסלאווית, מהודק גוש צבע כחול (צבע הבתולה), כהר או ענן, צללית צבעונית מרנינה, שמתחתיה נכתב בפחם "הר תבור". "בציור 'הר תבור' לא התייחסתי להר, אלא לענן שמעל להר... אני חייב להיות צנוע. אני מחפש איזושהי נקודה זניחה ביחס למונומנט ומחכה שהיא תפעיל את הכל".

"חי וזר בירושלים" מ-2-2001 מבטא את התחושה של ירושלמים חילונים רבים החיים בה כזרים, מאוהבים ושותקים. דמות שדופה שכובה כמת בקטקומבה מלבנית, ושתי כנפי חרק פרושות בניסיון נואש לעוף. משמאל כתוב תאריך לידתו של בן-צבי: נולד 1953, ומתחתיו שם הציור ותאריך התחלתו: 10.21.92. יש בבן-צבי מהירושלמיות הטובה והצנועה, וגם דבקות של נבואה. בקיר המערב של הגלריה תלויות בשורה, בברגים, 15 "כיכרות" נפחיות, מכוסות בקליפות רוטטות של צבעוניות חומרית. כל כיכר לעצמה, גופים פיסוליים בעור של ציור, כגלמים של זכרונות ופקעות של עבודות עתידיות, כפסלי הנקניקים של לואיז בורז'ואה.

"שביר" מ-2002 היא עבודה משותפת עם עירית אבא: קערת קרמיקה שאפשר לחוש בה בתנועת האובניים. בקיעורה נכתב באותיות גמלוניות גורלה הידוע מראש: שביר. בין ה"ש" ל"ב" חולף דג מעודן, שקו שבר כבר סדק את גופו הזעיר ואת גוף הקערה. העבודה מבטאת בשלמות את תורתו של בן-צבי, על תחושת העתיד הטמון בעבר. "בוקר פה, אחר צהריים שם" מ-2001 היא כמד גובה מים בשולי אגם, אך זה אינו מד גובה כי אם מד זמן, זמנה של השיגרה החולף בעצלתיים.

לפני כעשור כתבתי על תערוכתו של בן-צבי בגלריה שרה לוי הזכורה לטוב ("אסף בן-צבי ומסעו אל החומרים"). ועדיין כובשת חומריות יצירתו של בן-צבי, ותחושה של שבר ואיחוי נולדת כל העת (כמו אצל פסח סלבוסקי). כמילון לעולמו הציורי של בן-צבי תלוי "ציור בטבע" מ-1993, כאטיוד של טרנר לשמים וארץ. בן-צבי נוטל שני בדים זעירים, מרובעים, ומצמיד אותם זה לזה במשיחות דשנות של גוני שמים ומים. אפשר ממש ללוש בצבע כאילו היה החומר מהטבע. מתחתיו תלוי "אריה" מ-2000: מרבץ של צבע לבן על בד, שכמו נותר לח וטרי לעד; בן-צבי מעביר אצבע לחה בכחול ומסמן מין אריה. זה פשוט ויפה כציורי המערות.

"אילם" מ-1995: הפעם זה דאון צהבהב שכנפו נחתכת אל מחוץ לפריים, וכך הוא תלוי חסר אונים, כאיקרוס, והשמש כבר מתחילה להאדים את כנפיו. ב"איך דיכאון נראה" מ-23.4.02 מחליפה מלה דימוי; בצבע בהיר כתב בן-צבי את המלים והתאריך הנ"ל, בניגוד בין יובש לשפע רגעי, בין אקפרסיוויות לספרות התאריך הנייטרליות; כמין מדד המדגיש את הרגש. הנושא נותר בלתי אפשרי וחנוק, והתוצאה נראית כמו בד ריק שאין כוח נפשי להתמודד עם ריקנותו, עד שלבסוף היד מתרוממת ומטיחה את המלים העירומות כתחליף לדימוי.

זו תערוכה בהיקף ובאיכות מוזיאליים (בשלושת חללי הגלריה). קדמה לה תערוכה בגלריית הקיבוץ, באצירתו של יניב שפירא, שסייעה להחזיר את בן-צבי אל המקום הראוי לו באמנות הישראלית. את התערוכה בגורדון מלווה קטלוג נאה (בעיצוב מגן חלוץ), המבטא את הניגוד שבין העושר הצבעוני-החומרי שבפנים לרזון העטיפה בחוץ, שעליה מודפס "הים הגדול" 2005: רישום סירה ומפרש המתנפנף חופשי, שטה על פני מרחבי הזמן בפשטות מחרידה. חבל רק שיופיין של חלק מהעבודות אובד ברפרודוקציות, במיוחד עבודות הפיסול והציורים הנרחבים.



אסף בן צבי, "הר תבור", 2005, שמן, פחם עיפרון ועץ אורן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו