בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא קל להיות צעיר

שלושה אלבומים של ריאן אדמס

תגובות

ריאן אדמס מעולם לא היה מופת לצניעות עלי אדמות. זמר ויוצר שקורא לחברת התקליטים שלו על שם שיר של וודי גאתרי ומוציא אלבום ששמו "רוקנרול", חייב לעמוד מעל לכל חשד של העדר הערכה עצמית, במיוחד כשהשירים שלו אינם מתמודדים באיכותם עם שיריו של גאתרי, והעוצמה הבסיסית של יצירתו עדיין אינה מאפשרת לו לרשום את הרוקנרול על שמו בטאבו.

אבל השפע היצירתי שמאפיין את אדמס אינו בהכרח תכונה שלילית. מקומו בפנתיאון של המוסיקה הפופולרית אמנם אינו מובטח, אבל לפחות קשה לבוא אליו בתלונות על העדר עדכונים שוטפים על מצבו, תחושותיו, שאיפותיו וכוונותיו. שלושת האלבומים שהוא הוציא בשנה שעברה זמינים עכשיו, והם מציירים יוצר בעונת מעבר.

האלבום החדש ביותר של אדמס בשוק, שיצא בארצות הברית בדצמבר, הוא דווקא הראשון שהקליט בשנה החולפת. "29" כולל תשעה שירים עצובים מסוף שנות ה-20 לחיים. התחושה המלנכולית מלמדת שלא קל להיות צעיר, במיוחד כשמדובר בצעיר שרוצה לשנות את העולם. אלה אינם שירים שיכולים לשמש בסיס מוצק למסיבת ריקודים. הם תובעים האזנה קשובה, רצוי תוך כדי נסיעה לילית בכבישים הריקים של צפון קרוליינה, נוף הולדתו של אדמס.

אך גם בצמתים הפקוקים של תל אביב קשה שלא להבחין בכישרון הבסיסי שלו. אדמס יודע להביט על עצמו במראה מבלי להתאהב בהשתקפות יתר על המידה (אם כי חמלה עצמית אף פעם לא חסרה אצלו). אדמס של "29", מגובה בגיטרה בלבד, חוץ משיר אחד שבו מצטרפת אליו להקתו, ה"קרדינלס", הוא טיפוס בודד וגלמוד, שנכנס ללא בעיות למצב רוח א-לה ברוס ספרינגסטין נוסח "נברסקה".

כמכלול, האלבום אמנם ארוך, כ-45 דקות, אך אינו עשיר בגיבורים ובהבחנות נוסח האופוס המלנכולי של ספרינגסטין (זה אתגר מורכב: לא במקרה זכה החודש "נברסקה" למחווה מקיפה מצד מיטב הזמרים והיוצרים בדור הצעיר של הרוק האמריקאי). אבל קשה להטיל ספק בכך שהצורך של אדמס להישאר בתנועה משקף אסטרטגיה קיומית. הוא מחליף זהויות בניסיון להיות כן עם עצמו, ולהימלט מהחיבוק החם תמיד של מחלקת השיווק.

אלבומו השני של אדמס, שראה אור בארצות הברית במאי, מציג ניסיון שאפתני לא פחות אך שונה באופיו. "שושנים קרות" חותר לכתוב מחדש את ספר החוקים של הקאנטרי האלטרנטיווי, או לפחות לחלץ את אדמס מהניסיון הלא לגמרי מוצלח להיהפך לגיבור של הרוק האלטרנטיווי. כדרכו, הוא בוחר בגדולות: אלבום כפול, הכולל 19 שירים. כהרגלו, הוא מצליח דווקא בקטנות. יש כאן כמה שירים כתובים היטב, שמבוצעים ברגש ומגובים בלהקה שיודעת לנגן.

מבחינה טריטוריאלית, אדמס ב"שושנים קרות" מתגלגל דרומה. לבו מתרחב הפעם לממדים של טקסס. כיוצר, הוא עדיין אינו בשל להקיף את הגבולות המוסיקליים של טקסס, או לחדור לרבדים הפוליטיים, התרבותיים והרגשיים שלה. הוא אמור היה ללמוד משהו מספרינגסטין: קודם כל, כדאי להתמודד עם נברסקה.

אבל גם אם אדמס אינו ספרינגסטין או גאתרי או ניל יאנג, יש משהו מרשים באנרגיה הבסיסית שמאפיינת את יצירתו. בכל הנוגע לחוש מידה, הוא כמובן מקרה אבוד, זמר שיוצר יותר מדי, וגם מאמין שמי שאוהב אותו תמיד משתוקק לעוד קצת ממנו. אחרי "29" המסוגר ו"שושנים קרות" מרחיק הלכת, אלבום ההופעה של אדמס וה"קרדינלס" מציע הזדמנות למפגש עם קהל ביתי בעיר הולדתו, ג'קסונוויל.

הצורך של אדמס, בן 31, להביט אחורה ללא זעם רב מדי ניכר היטב. ברוח "29" יש כאן כמובן לא מעט שירים על לבבות שבורים ומציאות של רגעים מתים, יש גם נציגות מורחבת לשירי "שושנים קרות", אבל אדמס ולהקתו מציעים בעיקר מופע עשוי היטב, קולח ושוטף, כראוי ליוצר שעדיין לא ויתר לחלוטין על הרצון להמציא מחדש את הרוקנרול, או לפחות לכבוש את אמריקה.

"29" - Ryan Adams. לוסט הייוויי; הליקון

"Cold Roses" - Ryan Adams & "The Cardinals". לוסט הייוויי; הליקון

"Jacksonville City Nights" - Ryan Adams & "The Cardinals". לוסט הייוויי; הליקון



ריאן אדמס. יצירתיות שופעת אינה בהכרח תכונה שלילית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו