בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטעות

מאות מיליוני דולרים הצליח ארקדי גיידמק לחלץ מחשבונותיו בבנק הפועלים רגע לפני שהוקפאו על ידי המשטרה * לגיידמק נודע על הכוונה להקפיאם רק בזכות טעות של מלה אחת בצו בית המשפט שביקשה המשטרה * עו"ד רס"ר איילת אפיק, שהיתה מעורבת בניסוח הצו, פרשה בינתיים מהמשטרה * כעבור חודשים ספורים באה לגיידמק כדי להודות לו על תרומה של 600 אלף שקל למטרות צדקה, ובאותה הזדמנות ביקשה ממנו עבודה * אפיק בתגובה: "אני מודה שיש בעיה עם זה אך החוק לא פותר אותה"

תגובות

בגלל מלה אחת איבדה משטרת ישראל מאות מיליוני דולרים. בפברואר 2003 הגיע רב פקד אריק שרוני מהיחידה הארצית לחקירות בינלאומיות (יאחב"ל) במשטרת ישראל לבנק הפועלים בתל אביב ומסר צו לקבלת מידע שנועד להקפיא את הכספים בחשבונותיו של איש העסקים ארקדי גיידמק. בחשבונות השונים של גיידמק, בסניף 525 ברחוב הירקון 104 בתל אביב, היו באותה עת מאות מיליוני דולרים.

הצו הוצא במסגרת חקירה סמויה של משטרת ישראל שהחלה בעקבות פנייה של ממשלת צרפת, שביקשה לעצור את גיידמק ולהקפיא את חשבונותיו בישראל במסגרת החקירה שניהלה. הוא ניתן מתוקף הפקודה לסדר דין פלילי ולפי חוק איסור הלבנת הון. על הצו חתמה השופטת מיכל נד"ב מבית משפט השלום בפתח תקווה. בהכנת הבקשה למתן הצו היו מעורבים רפ"ק אריק שרוני ורס"ר עו"ד איילת אפיק.

רב פקד שרוני משמש קצין איסוף במפלג ההערכה של היאחב"ל. רס"ר אפיק היתה אז קצינת הערכה באותו מפלג. בראש המפלג עומד סגן ניצב ליאון (לוני) ארדיטי. מפקד היאחב"ל היה באותה עת היה תת ניצב יוחנן דנינו (כיום ניצב), שקודם מאז לתפקיד ראש מטה השר לבטחון פנים, וכיום הוא אחד המועמדים לקידום לתפקיד ראש אגף החקירות במשטרה.

באחד מסעיפיו השגרתיים של הצו מצוין: "אין/ניתן להודיע לחשוד או לבעלי החשבונות בדבר קיום הצו או החקירה או כל פרט הקשור אליה". בצו שהוצא לבקשת היאחב"ל מישהו - עד היום לא ברור מי - מתח קו על המלה "אין".

למעשה הוציאה היאחב"ל שני צווים: האחד הופנה לבנק הפועלים והשני, מאוחר יותר, ל"פועלים שירותי נאמנות", חברה בת של הבנק שהסניף ברחוב הירקון היה קשור אליה. את הצו קיבל ירון סעדי מהאגף לביקורת בבנק הפועלים. שרוני הבהיר לסעדי כי זהו צו רגיש במיוחד. סעדי מיהר להתקשר אל היועץ המשפטי של הבנק. בו-בזמן הועבר הצו אל שלמה רכט, יושב ראש מועצת המנהלים של "פועלים שירותי נאמנות" ואל חיים שמיר, מנכ"ל החברה. מנהלי בנק הפועלים הבינו מיד מלשון הצו כי הם רשאים להודיע לבעל החשבונות, ארקדי גיידמק, על הצו שהוצא נגדו. אפילו להם זה נראה מוזר.

לפי מקור בכיר במשטרה, למען הסר כל ספק התקשרו הבנקאים אל רס"ר אפיק ושאלו אותה כיצד לנהוג. רס"ר אפיק, אומר אותו מקור, השיבה כי יש לנהוג בדיוק על פי לשון הצו. אפיק הכחישה השבוע כי קיבלה שיחה כזו, ואמרה כי ייתכן שהבנקאים התקשרו לקצין משטרה אחר. "לא פנו אליי מהבנק. בכלל, טיפלתי בתיק של גיידמק תקופה קצרה ובגלל עומס עבודה ביקשתי לרדת ממנו. אני לא זוכרת שהייתי מעורבת בבקשות לבית המשפט בעניינו. למיטב זכרוני מי שעסק בכך היה שרוני. בכל מקרה באותה תקופה נדמה לי שאת הצווים ניסחנו באופן ידני והיו מקרים שבאמת אנשים שכחו להוסיף את המשפט שאין להודיע לבעל החשבון. ואז גם קרה שהיו מתקשרים מהבנק ומזכירים לנו".

אז יכול להיות שהיית מעורבת בטעות כזו?

"אני לא זוכרת. אבל גם אם הייתי מעורבת, אז זה נעשה בלי כוונה".

לפי הסבר אחר, הטלפון מבנק הפועלים למשטרה הגיע כשכבר היה מאוחר מדי. ואילו גורם משטרתי אחר העדיף גם היום לגולל את האחריות למחדל על כתפי אנשי הבנק, בהסבירו כי לנוכח האבסורדיות של הצו, חייבים היו מנהלי הבנק להבין בעצמם שעל אף הכתוב בו, אסור להם ליידע את הלקוח.

על דבר אחד אין מחלוקת: לאחר קבלת הצו התקשר שלמה רכט אל גיידמק עצמו ומסר לו כי המשטרה מבקשת להניח יד על כספו. גיידמק לא בזבז זמן, והנחה את הבנק להעביר את הכספים ליעדים בחו"ל, הרחק מהישג ידה של משטרת ישראל. בתוך שעות ספורות נעלמו מאות מיליוני הדולרים מישראל לחשבונות עלומים בחו"ל. הצרפתים התפוצצו.

מאז חלפו כמעט שלוש שנים. משטרת ישראל, שנכשלה במשימתה, עושה כל מאמץ להסתיר את הפרשה. היא הוציאה בזמנו צו איסור פרסום, כביכול כדי לקדם את החקירה. קשה להבין מדוע יש להותיר בתוקפו צו איסור פרסום על מבצע להקפאת כספים בבנק, כשהכספים כבר הוצאו ממנו, מה עוד שגיידמק עצמו כמובן ידע ממנהלי הבנק על חקירת המשטרה. חמור מכך, המשטרה מעולם לא חקרה כראוי את כשלונה המביך. כדי לחפות עליו, מאז ועד היום, בפניות שונות לבתי משפט מציגה המשטרה סקירות מודיעין סודיות, שבהן היא מרמזת כאילו הכסף הוברח מישראל בגלל פקידי בנק מושחתים, שהדליפו מידע לגיידמק מתחת לאפה. בעוד שלמעשה פקידי הבנק וגיידמק לא עברו שום עבירה במקרה הזה.

בדיקת "הארץ" מגלה כי רס"ר עו"ד איילת אפיק, הקצינה שהיתה מעורבת בהוצאת הצו השלומיאלי, פרשה בינתיים מהמשטרה. חודשים ספורים אחרי פרישתה בחרה לחפש עבודה דווקא אצל ארקדי גיידמק.

החקירה

תחילתה של פרשת מאות מיליוני הדולרים בשנות התשעים המוקדמות. ארקדי גיידמק, יהודי יליד רוסיה, עלה ב-1972 לישראל ושהה בה שישה חודשים. אחר כך עבר לצרפת, התיישב בפאריס, שבה צבר את ראשית הונו בנדל"ן, עבודות תרגום וסחר בינלאומי עם ברית המועצות. הוא מחזיק באזרחויות של רוסיה, ישראל, צרפת וקנדה. בתחילת שנות התשעים פגש באיש עסקים הצרפתי, פייר ז'וזף פלקון, בעליה של חברת "ברנקו".

פלקון וגיידמק התוודעו ב-1993 לנשיאה המרקסיסטי של אנגולה, אדוארדו ז'וזה דוס סנטוס. אנגולה היתה נתונה אז במלחמת אזרחים עקובה מדם. דוס סנטוס, שחשש אז שצבאו עומד על סף התמוטטות, נזקק נואשות לנשק. הבעיה היתה שהאו"ם הטיל אמברגו על מכירת נשק לכל הצדדים. פלקון וגיידמק הסכימו לספק לממשלת דוס סנטוס נשק למרות האמברגו. עלות עסקות הנשק שביצעו - כחצי מיליארד דולר. בזכותן הפך גיידמק מאיש עשיר למיליארדר ואל ארבעת דרכוניו התוסף גם דרכון דיפלומטי של אנגולה.

אבל מירוצו השאפתני לצמרת של המהגר היהודי-רוסי והתחככותו באצולת ההון והשלטון בצרפת, עוררו את חשדן של רשויות החוק בצרפת. הצרפתים גם לא אהבו את הקשר שיצר פלקון עם ז'אן כריסטיאן מיטראן, עיתונאי, מומחה לאפריקה, שבשל יחוסו המשפחתי (הוא בנו של נשיא צרפת לשעבר), היו לו מהלכים בממסד הפוליטי והצבאי. על רקע זה נפתחה החקירה נגד פלקון וגיידמק, נגד פקידי ממשל, אנשי עסקים ומקורבים אחרים ונגד חברת ברנקו. בכיר במשרד המשפטים הצרפתי, שמעורב בחקירה, מסר ל"הארץ" כי גיידמק נחשד בהלבנת הון, עבירות מס, שימוש לא נאות ברכוש ציבורי וסחר בלתי חוקי בנשק. העונש המרבי על עבירות אלה הוא עשר שנות מאסר.

סחר בלתי חוקי בנשק הוא ההאשמה המרכזית, בפרשה שנודעת בצרפת בכינוי "אנגולגייט". בצרפת, בניגוד לישראל, כל עסקת נשק של אזרח או חברה צרפתית, גם אם לא מעורב בה נשק צרפתי, טעונה אישור משר ההגנה או ממושל מחוז. לטענת משרד המשפטים הצרפתי, לפלקון, לגיידמק ולחברת "ברנקו" לא היה אישור כזה.

ב-2000 נפתחה בצרפת חקירה נגד פלקון, גיידמק ושורה של אישים צרפתיים בהם כריסטיאן מיטראן. את החקירה מוביל השופט החוקר פיליפ קורבייה. לפי הוראות השופט נעצרו מיטראן וכמה פקידים ואנשי עסקים, ונחקרו במשך שבועות. מיטראן הודה כי קיבל מפלקון כשני מיליון יורו עבור "שירותי ייעוץ". בראיונות לתקשורת הצרפתית הוא גם הדגיש כי "מעולם לא ידעתי שפייר פלקון היה מעורב במכירת נשק לאנגולה עד שקראתי על כך בעיתונות. וגם אז לא יכולתי להעלות על דעתי שהן היו בלתי חוקיות".

לאחר כמה שבועות במעצר שוחררו החשודים בערבות. מקור בכיר במשרד המשפטים הצרפתי מסר עוד כי בקרוב הם צפויים להגיש נגד החשודים, כולל נגד מיטראן, כתבי אישום. גם פלקון נעצר לחקירה ושוחרר בערבות. אבל בניגוד לאחרים הוא נמלט מצרפת והוכרז עבריין נמלט. גיידמק, שחי כבר מ-1996 בלונדון, לא התייצב לחקירה. גם הוא הוכרז עבריין נמלט.

במרץ 2002 הוציא השופט החוקר קורבייה, באמצעות האינטרפול, נגד שני השותפים, צו מעצר בינלאומי. לבקשת הצרפתים גם בית משפט בלונדון הוציא צו דומה. פלקון, שגם לו דרכון דיפלומט של אנגולה, מתגורר ככל הנראה בשווייץ, ואילו גיידמק, שעיברת את שמו במשרד הפנים לאריה בר-לב, עבר להתגורר באורח קבע בישראל.

הבקשה הצרפתית לעצור את גיידמק כדי שאפשר יהיה לחקור אותו הגיעה למחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים בירושלים במהלך 2002. בראש המחלקה עמדה אז עו"ד עירית קאהן (שבינתיים פרשה ממשרד המשפטים) ולצדה טיפל בנושא עו"ד יצחק בלום. משרד המשפטים לא מיהר להיענות לבקשת ההסגרה, למרות פניות חוזרות ונשנות של משרד המשפטים הצרפתי, שהסחבת בישראל מרגיזה אותם מאוד. מקור במשרד המשפטים בירושלים העריך כי להתנהלות האיטית של ישראל היו כמה סיבות. ראשית, ישראל אינה ממהרת להסגיר חשודים, במיוחד לא אם הם ישראלים או יהודים. שנית, העבירה המרכזית שבה נחשד גיידמק - סחר בלתי חוקי בנשק - אינה נחשבת לעבירה בישראל. אבל כנראה שגם מעמדו של גיידמק השפיע על שיקול הדעת.

עוד לפני שרכש את בית"ר ירושלים והזמין את סלבריטאי ישראל לחגוג איתו סילווסטר בטראסק, גיידמק היה מוכר היטב לממסד הבטחוני והפוליטי בארץ - אם כי לא לציבור הרחב. הוא היה שותפו של לב לבייב ובעל מניות של 15 אחוזים בחברת אפריקה ישראל (מאז פורקה השותפות). הוא נחשב לתורם נדיב ליד השיריון בלטרון, לוועד למען החייל במצפה רמון, לבית החולים תל השומר למגן דוד אדום ולמוסדות דת. בנוסף לכך הוא הקים ב-1998 חברה לייעוץ בטחוני, "גיאו-סטרטיג'יק קונסלטאנסי". מנהלי החברה (שבינתיים נסגרה) היו ראש המוסד לשעבר דני יתום, אבי דגן, שהיה ראש אגף צומת במוסד (אגף להפעלת סוכנים) ואריה עמית, שהיה מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל. כל השלושה הפסיקו לטענתם את קשריהם העסקיים עם גיידמק לפני שנים אחדות. כמו כן קשר גיידמק קשרים עסקיים עם הרמטכ"ל ושר התחבורה לשעבר אמנון ליפקין שחק ועם תא"ל (בדימוס) זאב זכרין, שממשיך לעבוד בשירותו ומטעמו באנגולה.

"עד היום", מתלונן המקור הבכיר במשרד המשפטים הצרפתי, "אנו לא מבינים מדוע ישראל אינה מסגירה לידינו את גיידמק. לצערנו אנו לא מקבלים תשובות מישראל". גם אנחנו לא. בתשובה לשאלות "הארץ" סיפק דובר משרד המשפטים בירושלים את התשובה הבאה: "משרד המשפטים, כמדיניות, מנוע מלהתייחס לשאלות בעניין הסגרה. ככלל, כל בקשת הסגרה נבדקת בפרמטרים של תשתית ראייתית והיבטים משפטיים".

המחדל

משנואשו הצרפתים מכך שישראל תסגיר לידיהם את גיידמק, הם החליטו לנסות לשים את היד על המיליונים של פלקון וגיידמק, בהנחה כי חלק מהכסף נצבר בעסקות בלתי חוקיות. בחיפוש אצל מזכירתו של פייר פלקון נתפס מחשב ובו נרשמו תנועות הכספים ומידע לכאורה על תשלומי שוחד לפקידי ממשל באנגולה ובצרפת. מסלול הכסף הוביל לישראל. בסוף 2002 העביר משרד המשפטים הצרפתי לידי משטרת ישראל מידע מודיעיני סודי ביותר שקבע כי כספו של גיידמק הופקד בבנק הפועלים בתל אביב בכמה חשבונות מקודדים. באותו סניף, מתברר, היה נהוג להקצות לבעלי חשבונות מסוימים שמות קוד, ורק קומץ פקידים ידע את זהותם האמיתית. אחד מאותם חשבונות של גיידמק, למשל, נשא את שם הצופן "עץ".

המשימה לסייע לצרפתים בחקירה הופקדה בידי מפלג ההערכה בראשות סנ"צ ארדיטי, מהיאחב"ל. אם היאחב"ל נחשב ליחידת העילית של אגף החקירות במשטרת ישראל, הרי שמפלג ההערכה נחשב לקודש הקודשים של היאחב"ל. כל סודות היחידה וכל המידע המודיעיני מרוכזים במחשבים ובכספות שלו, במבנה סגור ומגודר, שהכניסה אליו אסורה אפילו על קצינים ביחידות האחרות של היאחב"ל.

ארדיטי העביר את הטיפול בנושא לקצינת ההערכה רס"ר איילת אפיק. אפיק בת ה-33 למדה משפטים ומינהל עסקים באוניברסיטאות בבריטניה, הוסמכה לעריכת דין בישראל והצטרפה למשטרה בנובמבר 1999. באותה תקופה עברו על היאחב"ל, שבראשו עמד אז תת ניצב משה מזרחי, כמה זעזועים קשים. ארבעה מאנשי היחידה - סנ"צ ציון ששון, עו"ד רחל דווידוביץ, סטניסלב זמסקי ורב פקד אריה סילברמן נחשפו כחפרפרות בשירות חשודים (עופר נמרודי, מיכאל צ'רנוי וזאב רום), שנגדם התנהלו חקירות. ציון ששון הפך לעד מדינה במשפט נמרודי, יזמסקי נמלט לקנדה עם קלטות של האזנות סתר, דווידוביץ עזבה את המשטרה ונגד סילברמן הוגש כתב אישום.

"היתה אז אווירה קשה של חשדנות כמעט כלפי כל אחד ביחידה", נזכר קצין לשעבר ביאחב"ל. על רקע זה שוחח מזרחי עם העובדת החדשה אפיק. התעורר חשש למראית עין של ניגודי אינטרסים משום שעו"ד דורון אפיק, בעלה, עבד במשרד עורכי הדין של רם כספי, שייצג כמה אנשי עסקים שהיו "יעדים" של היחב"ל. אפיק הבהירה למזרחי כי היא נאמנה לעבודתה, יודעת לשמור סוד ואינה משתפת את בעלה בשום פרט הנוגע לעבודתה. "הערצתי את מזרחי ולא הסתרתי כלום. השיחה איתו על דורון היתה חברית לחלוטין. במשך שירותי במשטרה דיווחתי תמיד לממונים עליי בכתב ובעל פה על כל חשש לניגוד אינטרסים, אפילו כשפגשתי מישהו באירוע חברתי או כשהתברר לי שבשכונה שלי מתגורר עבריין. לא פעם הייתי בתחושה שאני מגזימה בדיווחים האלה". מזרחי השתכנע ואפיק המשיכה לעסוק בנושא. בין השאר היא חיברה סקירות מודיעיניות על ארקדי גיידמק ופרשת מכירת הנשק לאנגולה.

חלק מהסקירות שכתבה אפיק שימשו בסיס לפניות המשטרה לבתי המשפט כדי לקבל צווים לבצע האזנות סתר לטלפונים של גיידמק. היא גם היתה שותפה לצעדים, שקדמו לבקשות המשטרה מבית משפט השלום, לקבל מידע ולהקפיא את חשבונותיו של גיידמק בבנק הפועלים, ובכלל זה הצו שנוסח ברשלנות, ואשר איפשר בסופו של דבר לגיידמק לחלץ מכאן בחופזה את מאות מיליוני הדולרים.

לאחר שהתברר גודל המחדל הצרפתים התפוצצו. "חקירה מאומצת חובקת עולם שנמשכה חודשים ארוכים התפוגגה כלא היתה בגלל חוסר מקצועיות מצד משטרת ישראל", מקונן מקור במשרד המשפטים הצרפתי. "ואולי, במחשבה שנייה, מי יודע אולי לא היתה כאן סתם התרשלות אלא זדון".

דנינו, מחליפו של מזרחי, וקציני היאחב"ל לא ידעו להיכן להוביל את החרפה. מצד שני, הם גם לא ממש התאמצו לברר מי אשם. במקום למנות קצין בודק אובייקטיבי מיחידה אחרת, ערך דנינו בעצמו תשאול למעורבים בחקירה, במסגרת "הפקת לקחים למניעת הישנות מקרים כאלו בעתיד". בתשאול האשים רפ"ק שרוני את רס"ר אפיק באחריות למחדל. הוא סיפר כי בתחילה היא סירבה להוציא כלל מהמחשב את הבקשה לבית המשפט בטענה כי "השופטת לא תקבל אותה". שרוני התלונן עליה אצל הממונה סנ"צ ארדיטי וזה הורה לה להוציא את הבקשה לבית המשפט. לטענת שרוני הוא כלל לא שם לב שבבקשה שקיבל מאפיק נמחקה המילה "אין". וכך נותר המשפט שניתן להודיע לבעל החשבון.

אפיק מצדה טענה כי פעלה בתום לב וכי ההתרשלות היתה מצדו של שרוני, שצריך היה לבדוק ולוודא בעצמו את הנוסח. מי מהשניים צודק? לעולם כנראה לא נדע. התשאול של דנינו הועלה על הכתב כסקירה, המתארת את השתלשלות הפרשה, אך אין בה כל מסקנות. הוא כנראה חשב שעם כל הכבוד לצרפתים ולמאות מיליוני הדולרים, העניין לא מספיק חשוב.

לוקסמבורג

כדי לכסות על הכישלון פעלו ארדיטי ודנינו בקדחתנות, בניסיון לאתר את מקום המסתור החדש של כספי גיידמק. לשם כך המשיכה משטרת ישראל לבצע האזנות סתר לטלפונים של גיידמק וכנראה שגם לכמה מעובדיו, ולהפעיל את מערך קשרי החוץ שלה עם משטרות בעולם. ב-2004 העלתה החקירה כי מאות מיליונים הגיעו לבנק ההשקעות של לוקסמבורג (IBL), שבינתיים, בעקבות שערוריות וחשדות להלבנת כספים של סוחרי סמים מבלגיה, שינה את שמו ל"סלה בנק".

משטרת ישראל ביקשה ממשטרת לוקסמבורג להקפיא את הכספים הללו, אבל התעוררה בעיה משפטית: גיידמק לא היה רשום כבעלים של החשבונות בלוקסמבורג. לפי החקירה חלקם נרשמו על שמם של ישראלים, שככל הנראה היו עובדיו של גיידמק או שותפיו לעסקים שונים - ביניהם כמה בכירים לשעבר במערכת הביטחון. חוקרי היאחב"ל לא טרחו עד לרגע זה לזמן אותם לחקירה ולברר מאיפה מאות המיליונים שבהם התעשרו בן לילה.

משרד המשפטים הלוקסמבורגי לא התרשם מהראיות שהמציא היאחב"ל. ב-2004 נסע תנ"צ דנינו בעצמו ללוקסמבורג ועשה כל מאמץ לשכנע את עמיתיו לשתף פעולה. בנובמבר 2004 נעתר משרד המשפטים בלוקסמבורג והקפיא בבנק סלה חשבונות שבהם הופקדו כמה מאות מיליוני דולר. ישראל התבקשה להמציא ראיות מוצקות יותר על קשר לכאורה בין הכספים לגיידמק, אבל חוקרי היאחב"ל התקשו לעשות זאת.

עקב כך, כפי שאישרה ל"הארץ", מרטין סלובייף, עוזרת התובע הכללי בלוקסמבורג, הופשרו ביולי 2005 מרבית הכספים ושוחררו מההקפאה. מאז הגישו כמה חברות תביעות נגד בנק סלה וממשלת לוקסמבורג בגין נזקים שנגרמו להם בשל הקפאת הכספים. האמון של רשויות החקירה של לוקסמבורג במשרד המשפטים ובמשטרת ישראל התערער.

בשיחה עם "הארץ" טוען ארקדי גיידמק כי הכספים שהוקפאו בלוקסמבורג אינם שלו. הוא גם מכחיש בתוקף כי הוא נעזר באנשי קש, כולל ישראלים, לניהול חשבונות בעולם. עם זאת אישר כי הסמיך ישראלים אחדים וייפה את כוחם לנהל פעולות בחשבונות בנק שלו בארץ, אך בשום פנים ואופן לא בחו"ל. לטענתו הוא עושה זאת גם עם עובדיו בחברת הברוקרים ברוסיה ואין בכך שום פסול. "אלה הן חברות שלי ואך טבעי שמנהלים ועובדים מחברות אלה יוסמכו לנהל פעולות עסקיות ופיננסיות. כך מקובל בכל העולם". גיידמק הדגיש עוד כי הוא משוכנע בחפותו. לדבריו, מדובר ברדיפה פוליטית מצד הצרפתים, הנמשכת מזה שש שנים, ורק לכשתסתיים בקרוב, יתברר מלוא העוול שנגרם לו.

התורם

איילת אפיק עזבה לפני כמה חודשים את משטרת ישראל ויחד עם בעלה, שעזב את משרדו של עו"ד כספי, הם הקימו משרד עצמאי לעריכת דין. בחודש נובמבר 2005 הצטלבה דרכם עם גיידמק, לאחר שנענה לפניית התוכנית של דודו טופז ותרם 600 אלף שקל למימון הוצאות ניתוח חירום בחוץ לארץ, של ילדה חולה. בני הזוג אפיק מייצגים בהתנדבות את העמותה המטפלת בילדה.

גיידמק טוען בשיחה ל"הארץ" כי בנוסף לבקשת התרומה, פנתה אליו איילת אפיק לפני כחודשיים בעוד עניין: "היא אמרה שהיא עורכת דין וקצינה לשעבר ביאחב"ל. היא הציעה לי לעבוד בשבילי. מיד כששמעתי שהיא עבדה ביאחב"ל, אמרתי לה תודה רבה אני לא מעוניין".

בשיחה איתה אישרה עו"ד אפיק את דברי גיידמק. "באתי עם דורון למשרד של גיידמק להגיד תודה על תרומתו. במהלך השיחה אמרתי לו שעבדתי ביאחב"ל ושאני עורכת דין ומתמחה בהלבנות הון ומעוניינת לעבוד עבורו. הוא אמר לי: אני לא מלבין הון ולא צריך".

ואת לא רואה טעם לפגם בפנייה שלך?

"אני מודה שיש בעיה עם זה אך החוק לא פותר אותה. בחוזה שלי עם המשטרה אין שום איסור. אולי באמת הגיע הזמן שינוסחו כללים ברורים שיאסרו ויזהירו אנשי משטרה וזרועות אחרות לאכיפת החוק לאחר פרישתם שלא ליצור קשר עם מי שנחקרו על ידם. אני בכל מקרה גזרתי על עצמי מרצוני החופשי שלושה חודשי צינון עם שחרורי".

עו"ד אפיק משמשת היום יו"ר הוועדה לאיסור הלבנות הון בלשכת עורכי הדין. לפני כמה שבועות הנחתה מטעם הלשכה יום עיון שעסק בסוגיה. באותה הזדמנות גם התראיינה לכלי התקשורת מבלי להזכיר כמובן את מעורבותה בכישלון המשטרתי הצורב בפרשת גיידמק. משהו על השקפת עולמה ניתן היה ללמוד מדבריה באותו יום עיון. "הסעיף בחוק איסור הלבנת הון הקובע שבסמכות פרקליט מחוז לבקש חילוט אזרחי (אף לפני הגשת כתב אישום) בטענה כי הרכוש הושג בעבירה, הוא דרקוני למדי", הטעימה עו"ד אפיק. "הוא מאפשר להעניש את האדם שנחשד בביצוע עבירה עוד לפני שאשמתו הוכחה ובלי שקיימת לו היכולת להתגונן". מעניין אם מפקדיה ביאחב"ל ידעו על השקפתה זו לפני שהורו לה לעזור לצרפתים להשיג את הצו להקפאת המיליונים של גיידמק.

מלשכת דובר המשטרה נמסר בתגובה: "היאחב"ל מנהלת זה שלוש שנים חקירה בחשד להלבנת הון בבנק הפועלים בתל אביב. צו איסור הפרסום הוצא לאור החקירה הסמויה ולא בשל רישום לקוי בצו הצגת מסמכים, שלגביו הוגשו דו"חות והופקו הלקחים הנדרשים. רשויות האכיפה בצרפת מלינות על אי הסגרת אחד החשודים, ואין לכך קשר להתנהלות החקירה בארץ או לכספים המוקפאים בלוקסמבורג. החשבון בלוקסמבורג היה קיים טרם הוצאת הצו והכספים שהוצאו מהארץ לא הועברו לשם". אם אכן כך, לא ברור באיזו עילה יצא ניצב דנינו ללוקסמבורג והפציר במשטרה המקומית להקפיא את החשבונות בהם הוחזק לכאורה כספו של גיידמק.

מבנק הפועלים לא מסרו כל תגובה.*



ארקדי גיידמק. משרד המשפטים כמדיניות מנוע מלהתייחס להסגרה


איילת אפיק. היום היא יו"ר הוועדה לאיסור הלבנות הון בלשכת עורכי הדין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו