בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למי אפשר לספר את הסיפור הזה?

הכאב בספרה החדש של שבא סלהוב, "מה יש לך אסתר", נצעק בעוצמה חזקה כל כך עד שקשה מאוד להתקרב אליו, קשה לראות אם יש מאחוריו דמות המסוגלת לחוות גם דברים אחרים. נעמה גרשי על ספר שמתקשה לתרגם חוויה פנימית לדיבור

תגובות

מה יש לך, אסתר

שבא סלהוב. הוצאת כתר, 214 עמ', 79 שקלים

"למי אני יכולה לספר את הסיפור הזה? למי אני רוצה לספר אותו? לשאלה הראשונה אין לי תשובה. כי היא לא מדויקת. צריך לנסח אותה אחרת. ככה: האם אני יכולה לספר את הסיפור הזה? נדמה לי שלא. שאין אפשרות כזאת. אבל אני אנסה בכל זאת. אין לי משהו אחר לעשות או לרצות".

כך נפתח האפילוג בספרה של שבא סלהוב; במלים אישיות מאוד, ישירות, משתפות, מפתות מאוד להישאר להאזין לה, אך בו-בזמן דוחות ומרחיקות, מרמזות על חוסר האפשרות. חוסר אפשרות לספר את הסיפור, חוסר אפשרות להימנע מלספרו, ובהמשך, כמה שורות מאוחר יותר, חוסר אפשרות לספר אותו לאדם אחר: "אולי בכל זאת עלי לשוב ולשאול את השאלה השגויה מראש, למי אני יכולה לספר את זה? למי. לעצמי".

אני מוצאת את עצמי משתוקקת להצטרף אליה, לניסיון העיקש והמיוסר שלה לספר את מה שלא ניתן לספר, לבטא במלים. מגייסת עבורה את מלוא ההקשבה והדריכות שלי, אומרת לדפיו של הספר, אמתין בסבלנות, אקשיב מרוכזת דפים רבים כדי לאפשר לה לספר את הסיפור, לשאת יחד איתה את מה שלדבריה "אין לשאת את דיבורו".

הסיפור מתחיל, הדוברת משנה עמדה והופכת למספרת. הדיבור האישי, המתלבט, המתוודה, מומר ב"דיבור על", מעמדה של מספרת יודעת-כל. היא מספרת לנו על אסתר רובין, דוקטור לספרות בתחילת שנות השלושים שלה, ללא עבודה, ללא קשרים רומנטיים וחברתיים, מתנהלת כאורחת בתוך חייה-שלה, תלויה לחלוטין בהוריה ובמשפחתה. הוריה חרדים מאוד לחייה ולעתידה, ושולחים אותה לחפש עבודה באקדמיה. לממש את הידע שצברה בלימודיה הממושכים. אסתר נגררת למלא את רצונם, ומקבלת במפתיע מלגת מחקר בוונציה, בבית אנה בראוור, משוררת יהודייה גרמנייה, מושא הערצה והזדהות משנות התבגרותה.

הנסיעה לוונציה משנה את חייה של אסתר; מחייבת אותה לראשונה להתמודד עם פחדיה ועם העבר שהוביל אותה לעמדה מתגוננת ונחבאת כלפי העולם. האהבה שמוצאת אותה בוונציה מכריחה אותה להתמודד עם האהבה הגדולה שהיתה לה, ושהיא איבדה בסוף גיל ההתבגרות. אהבה שפצעיה המשיכו לכאוב שנים רבות אחר-כך, ומנעו מאסתר להמשיך את חייה ולקשור קשרים חדשים. הנסיעה לוונציה פותחת בפניה את האפשרות להשתחרר ממשא הטראומה והכאב שסחבה כל השנים, להתפרק מאותם זיכרונות חזקים וכואבים שליוו אותה בכל מעשיה וחיבלו ביכולתה ליצור קשר מחודש עם העולם.

הסיפור מסופר לנו בגוף שלישי. הבחירה לעבור מדיבור בגוף ראשון באפילוג לדיבור בגוף שלישי מאפשרת ליצור מרחק בין המספרת למסופר על ידה. אני חושבת, אולי קל יותר לספר את מה שאינו ניתן לסיפור מתוך עמדה חיצונית מאשר מתוך המקום האישי הפגוע, החשוף לחלוטין. אולי יש בכוחו של המבט החיצוני לרכך, לאפשר התבוננות מעט יותר נינוחה על הדברים.

המספרת מצליחה להתבונן מבחוץ על כל אחת מהדמויות בסיפור, מלבד על אסתר. נקודת המבט החיצונית מאפשרת לה לשרטט תמונה רגישה ומלאת חמלה של משפחתה של אסתר, של קהילת עולי לוב ושל המושב שבו גדלה. במלים מעטות, בתיאורים קצרים ומדויקים מאוד היא מצליחה לספר על הקושי של הוריה להשתלב, להיות חלק, ובו-בזמן לשמור על זהותם הייחודית. "יום אחד חזר הביתה מהעבודה והסברס לא היה שם. על הקרקע המגולחת, העירומה, ניצבה גדר לוחות לבנים. בשני קצותיה נשתלו שיחי בוגנוויליה. ?סגולה כמו משי, ככה היא תהיה. תראה איזה יופי היא תגדל', אמרה לו אשתו. ?מה אני צריכה פה את כל הלכלוך והקוצים האלה? מה אני, בלוב?'" (עמ' 98).

הדיוק והחדות שאיפיינו את מבט-העל החיצוני מיטשטשים כשמדובר באסתר. המבט חוזר להיות קרוב, קרוב מאוד. השפה שבה המספרת מתארת את אסתר, הדימויים, האסוציאציות, מבנה המשפטים - לקוחים מתוך עולם רגשי, פנימי. היא צופה בה מן החוץ אך מתארת את עולמה ואת המתרחש בו מהמקום הראשוני, שבו השפה משמשת כלי להיפעלות ולהיפעמות רגשית, מהמקום שבו אנו משוחחים לעתים עם עצמנו. תיאוריה של אסתר גדושים בביטויי רגש, בדימויים, ללא אותן מגבלות של תוכן, של תחביר, המאפיינות את הדיבור והכתיבה בין אנשים.

מסעה של אסתר צבוע כמעט כולו בצבעים של רגש ושל שפה רגשית. הדמויות, המקומות, ההתרחשויות מקבלים מקום מועט, משני, מול עולמה הפנימי של אסתר. הכאב, זיכרון הטראומה שבים ומציפים אותה בכל מקום שהיא פונה אליו. מכסים על הדמויות האחרות, על הקשרים איתן, מכסים על הנופים. ונציה הופכת לבבואה חיוורת מאוד, כמעט ריקה, מול הזיכרון המתפרץ, מול עוצמות הרגש. האהוב החדש שהיא פגשה בוונציה נותר עמום מאוד, חסר ממשות. מערכת היחסים שאמורה להיבנות ביניהם אינה נבנית. אין בתוכה דיאלוג בין שתי דמויות. האהוב החדש, ונציה, יפו, מתקיימים רק כמצע, כקטליזטור, להתפרצויות הרגש העזות של אסתר. צבעי הרגש החזקים, המרשימים, מקשים לראות דברים מבעדם.

העוצמות הרגשיות, המפתות ומרשימות כל כך בתחילת הקריאה, נהפכות בהמשך הקריאה למייגעות ומקהות. אסתר חווה מתחילת הספר ועד סופו אהבה עזה, חרדה, כאב וגעגועים. עוצמת הרגשות הללו אינה משתנה בהתאם להתרחשויות ולשינויים במהלך העלילה. היא אינה משתנה גם במגעה של אסתר עם הדמויות השונות. העלילה מתקדמת ומתפתחת, אך אסתר מתוארת כמי שממשיכה לחוות שוב ושוב ובעוצמה גבוהה אותם רגשות, להיות מוצפת באותם זיכרונות. שפתה הפנימית של אסתר מסופרת באותה אוקטבה גבוהה השמורה בדרך כלל לרגעי השיא של התיאורים הרגשיים.

היעדר הקשר בין ההתרחשויות החיצוניות, הדמויות בעלילה, לבין האופן שבו הם מתוארים מתוך עולמה הפנימי של אסתר, מתוך שפתה, מקשה מאוד להבין מדוע הדברים התרחשו כפי שהם התרחשו. מה הקשר בין אהבת הנעורים שאיכזבה לעוצמת הטראומה האיומה שנותרה בעקבותיה, ומה מאפשר לאסתר להתחיל להתמודד איתה בסופו של הסיפור. מבטה של המספרת קרוב כל כך, פנימי כל כך למתרחש בנפשה של אסתר עד שקשה לראות ממנו דבר מלבד רגשותיה; עד שקשה גם להבחין בקיומם של ניואנסים רגשיים.

בהיעדר ניואנסים רגשיים נשאר רק הכאב. אך הוא נצעק בספר בעוצמה חזקה כל כך עד שקשה מאוד להתקרב, קשה לראות אם יש מאחריו דמות אנושית, חיה, המסוגלת לחוות גם דברים אחרים.

השאלות ששאלה הדוברת באפילוג - למי ניתן לספר את הסיפור, האם ניתן לספר אותו בכלל - מובנות לי כעת יותר. הקושי לספר אינו כרוך בקושי לעבד חוויה גולמית עוצמתית, טראומתית מדי למלים, לדיבור. הקושי הוא הקושי לעבור מהדיבור הפנימי, הרגשי, כמעט נטול הצורה, לדיבור חיצוני יותר, בין-אישי, המתקשר עם הסביבה, מגיב אליה, מתרגם את עצמו למתרחש בתוכה. סלהוב מצליחה לעשות זאת בדברה על חלק מהדמויות האחרות. אך כשהיא מדברת על אסתר, מנסה לתאר את חוויותיה, מאמצי ההרחקה נכשלים.

מאמרים ושירים מאת נעמה גרשי התפרסמו בכתבי העת "מטעם" ו"מעין"

שבא סלהוב

"מה יש לך, אסתר" הוא ספרה הרביעי של שבא סלהוב (ילידת 1963). קדמו לו, בין היתר, קובץ הסיפורים "עונת המשוגעים" (1996, ספרית מעריב), ו"עיר ונשיה" (2003, כתר)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו