בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמו אז, בסבסטיה

פינוי עמונה היה יכול להסתיים בצורה אחרת

תגובות

קרוב לחמש שנים חייתי בפתחו של הגיהנום הנאצי, בגטו ובמחנות הריכוז והמוות. ראיתי קהילות שלמות מובלות בדרכן האחרונה וילדים ותינוקות מושלכים לבורות שנהפכו לקברי אחים. עדיין מהדהדים באוזני קריאותיהם הנואשות של הקורבנות. נראה לי שעד יומי האחרון ירדפו אותי קולות אימים אלה.

כשישים שנים אני חי בארץ ישראל וזכיתי להימנות עם אלה שהקימו את מדינת היהודים ופעלו לביסוסה ולביצורה. בשנים אלה גם זכיתי להקים שני דורות של מגשימים ולוחמים. הם הם הערובה לקיומנו כאן בארץ האבות. במשימות ובשליחויות הממלכתיות שהוטלו עלי יכולתי להצביע בגאווה על הישגינו בתחומי חיים שונים. אמנם לא התיימרתי לטעון שאנו אור לגויים, אך בהחלט האמנתי שישראל נמנית עם המשובחות שבאומות העולם.

אשליה זו התנפצה ברגע שנפל מבטי על תצלום מזוויע שהתפרסם בעיתון של פרש במדים מדהיר את סוסו המאולף על גופו של אדם השוכב על הארץ. לרגע דימיתי לנגד עיני קלגס רומאי רודף יהודי בימי חורבן הבית, או קוזאק מאנשי חמלניצקי עורך פוגרום ביהודי העיירה.

בושתי ונכלמתי למראה התצלום האיום הזה, המחזיר אותנו לתהומות הנשייה שמהם אנו מנסים להתרחק. האפשר להעלות על הדעת שלובש-מדים ישראלי יעשה מעשה כה מחפיר? היכן אלה האחראים לפעולות השיטור שאיפשרו התנהגות כה ברברית?

איני מתכוון לגלוש כאן לוויכוח על היישובים החוקיים, החוקיים למחצה והבלתי חוקיים שיש לפנותם או להשאירם על כנם. אזכיר רק מקרה שאירע בראשית פעולות ההתיישבות, שלא ביוזמת הממשלה אלא בלחץ ציבורי אחרי מלחמת יום הכיפורים. היה זה המקרה של סבסטיה בשומרון, כאשר אלפי מפגינים באו לתחנת הרכבת הנטושה במקום בדרישה להקים באזור יישוב יהודי. הכוח המניע מאחורי מעשה זה היה "גוש אמונים", ומולו עמדה ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ושמעון פרס כשר הביטחון.

כדוברו ועוזרו של שר הביטחון, נלוויתי אליו לישיבת הממשלה בירושלים. היו שראו בהפגנה ראשיתו של מרד נגד הממשלה, אבל קולותיהם של כמה שרים, בהם שר המשפטים חיים צדוק והשר ישראל גלילי, הרגיעו את הרוחות. הם דרשו לפנות את המפגינים תוך הידברות עם מנהיגיהם. ראש הממשלה פנה לשר הביטחון וביקש ממנו לצאת לשטח כדי לבחון את המצב ולהחליט על הצעדים הדרושים כדי לפנות את המפגינים.

במסוק של צה"ל שבו ריחפנו מעל ההפגנה בסבסטיה שאל יצחק רבין את הרמטכ"ל מוטה גור כמה כוחות יידרשו כדי לפנות את המפגינים. גור סקר מבעד החלון את המון המפגינים והשיב: "תהיה פה שפיכות דמים איומה". שמעון פרס, שלידו ישבתי, סח לי שחייבים למצוא בין ראשי המפגינים אנשים שאפשר להידבר עמם. חזרנו למנחת המסוק שליד הכנסת, הורדנו את ראש הממשלה, את הרמטכ"ל ומלוויהם. פרס עם שני מלוויו חזרו לסבסטיה כדי להידבר עם המפגינים.

באוהל גדול שמסביבו התקהלו המפגינים הודיע שר הביטחון למנהיגי ההפגנה שעליהם להתפנות מהשטח לפני שאפשר יהיה לקיים דיון עמם על דרישותיהם להקים יישוב באזור. בין ראשי המנהיגים היה הרב משה לוינגר. הוא קרע את בגדו לאות אבל על ההחלטה לחסל יישוב יהודי. בקהל המפגינים קמה סערה ומאמצי ההרגעה של הסופר חיים גורי, שהגיע למקום בניסיון למצוא פתרון כלשהו, עלו גם הם בתוהו.

מאוכזבים מהמפגש עזבנו את השטח והמראנו צפונה אל נהריה, לכנס של המשמר האזרחי. בדרכנו לנהריה הצעתי לפרס לקיים למחרת ב-7 בבוקר פגישה עם כמה מראשי המפגינים באווירה יותר רגועה. פרס הסכים להצעתי, אך התנה זאת בכך שהרב לווינגר, שהלהיט את הרוחות באקט ההפגנתי של קריעת בגדו, לא ישתתף בפגישה.

בחצות הלילה, עם שובי הביתה, הזמנתי טלפונית חמישה מהמנהיגים המתונים ללשכת שר הביטחון כדי לדון עמם על פתרון אפשרי. אבל בבואי בשעה מוקדמת לקריה בתל אביב, לקראת הפגישה המתוכננת, מצאתי בשער את הרב לוינגר, שלא הוזמן כמובן לפגישה. ברוב נימוס הזמנתי אותו לחדרי שמעל לשכת השר, וכך יכולנו באווירה רגועה לקיים דיון ענייני שנגמר בהסכם על פיזור ההפגנה תמורת הבטחה להקים יישוב במחנה "קדום" ששימש בסיס של המשטרה הצבאית.

יומיים לאחר מכן נכנס לחדרי במשרד הביטחון אלוף (במיל') אריאל שרון, שהיה באותו זמן ללא תפקיד ממלכתי, טפח על שכמי ואמר: "תגיד לשמעון 'כל הכבוד' שהשכיל להגיע להסכם בלי התנגשויות".

אינני יודע מי היו יועצי ראש הממשלה בפועל שהשיאו לו עצות אחיתופל וגרמו לביזיון הגדול של עמונה. מן הראוי להעמיד את האחראים לביזיון במקומם, ואולי אף להעמידם לדין.

הכותב היה חבר מערכת "הארץ", קונסול ישראל בארה"ב וסגן יו"ר הארגון היהודי להשבת רכוש (איל"ר)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו