שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי דרומי
אורי דרומי

ג'וליו דה-אנג'ליס נולד בפירנצה, אך מרבית נעוריו עברו עליו ברומא. ביום האחרון של 1939 הוא הגיע לחיפה - כעת כבר כיואל דה-מלאך - על סיפונה של האונייה "גליל" במסגרת עליית הנוער. הוא התקבל לגבעת ברנר, שם עבד בגן הירק ורכש את הידע הראשוני שלו בחקלאות. המשטרה הבריטית אסרה אותו לשבועיים בשל היותו נתין ארץ אויב, והוא ישב בקישלה בירושלים עם איטלקים נוספים כמו הפרופסורים אומברטו קאסוטו וג'וליו רקח, שכמוהו יקבלו לימים את פרס ישראל. הוא שהה זמן מה באשדות יעקב, שם קטף עגבניות לצד מי שיזכה בפרס ישראל לציור, יחזקאל שטרייכמן.

באוקטובר 1943 הוא ירד לראשונה לעסלוג' שבנגב, שם עלה על הקרקע קיבוצו רביבים. הוא הקים גן ירק והחל בניסיונות של התאמת זנים שונים לקרקעות ולסוגי המים. בזיכרונותיו, "מגבעות טוסקנה למישורי המדבר", סיפר איך צמח לו פעם תפוח אדמה ענקי, במשקל קילו, ששמעו הגיע למשה שרת, אשר לקח אותו עמו למצרים והציגו בגאווה בפני חיילי הבריגדה היהודית ובפני מדינאים זרים, כהוכחה להישגים שאליהם יכולה הציונות להגיע.

כשביקרה בנגב ב-1947 ועדת האו"ם לענייני פלשתינה-א"י (אונסקו"פ) התרשמו חבריה מן הסייפנים המרהיבים, אשר הודות למכת השקיה שהעניק להם יואל לילה קודם פרחו בבת אחת בצורה מרהיבה, ומאז צמח המיתוס שבזכות סייפני רביבים הוחלט, במסגרת החלוקה, לייעד את הנגב למדינה היהודית. מנישואיו של יואל לפאולה לבית רוקס נולדו יובל, דניאל, נעמי ומרים.

ב-1952 עלה יואל לירושלים ללמוד בוטניקה באוניברסיטה העברית. מורו, פרופ' מיכאל אבן-ארי, ביקש ממנו שיסייע לו בשחזור חוות ביזנטיות עתיקות בשבטה ובעובדה. מניסיונו זה הסיק יואל שהשיטות החקלאיות של הקדמונים לא יצלחו לתקופתנו. הוא היה מעורב בראשיתה של שיטת ההשקיה בטפטוף, ובזיכרונותיו היכה על חטא על שלא התעקש שקיבוצו ייכנס ל"הרפתקה", וכך נפלה הבכורה בחלקו של קיבוץ חצרים.

ב-1969 יצא בשליחות המוסד לשגרירות ברומא, ושם פעל להתסיס את דעת הקהל והעיתונות נגד ברית המועצות על מנת שתשנה יחסה ליהודים. עם חזרתו לרביבים הוביל את הניסיונות המוצלחים לגדל במים מליחים כותנה ובעקבותיה ירקות ופירות, שהתגלו כמתוקים יותר מאלה שהושקו במים מתוקים וזכו בשוקי חו"ל לכינוי "Desert sweet".

"בנוסף לכל הישגיו בקידום הנגב הוא היה איש שלום", אומר ח"כ לשעבר אריה (לובה) אליאב, וחברו של יואל לקיבוץ, עידן קוה, מוסיף כי במיוחד חרה ליואל יחס השלטונות אל הבדווים בנגב, חבריו במשך עשרות שנים. כשהתקשרו ב-1987 להודיעו כי זכה בפרס ישראל לחקר המדבר, צעק לטלפון "לא מגיע לי!" בנימוקים להענקת הפרס נכתב כי "הודות להתמדתו ולצניעותו יואל הפך מחבר בלתי מוכר ברביבים לסמכות ידועה ודמות חשובה במחקר המדבר והחיים במדבר".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ