בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חמודי, תקרא לאמא שלך

"אמא של חמודי היא בהחלט אשה כמוני, שמרגישה שההורות היא סוג של קריירה", אומרת דניאלה לונדון-דקל עם צאת ספרה השני על עלילות ילד הקומיקס המופלא

תגובות

הדבר הראשון שמושך את תשומת הלב כשנכנסים לביתה של הקריקטוריסטית דניאלה לונדון-דקל הוא פסל ברזל ענקי של יעקב דורצ'ין - מאלה שאפשר להציב בפארק - המחובר לקיר דירתה. בלעדיו היה נראה הבית כדירה תל-אביבית המשמשת מקום עבודה ומאכלסת הרבה ילדים ודגים. הוא תופס את כל הקיר. מונח עליו דובי פרוותי ומודבק אליו ציור שצייר ילד, אבל הם רחוקים מלהסתירו. הבית בסביבת רחוב דיזנגוף בתל אביב היה של הוריה. הפסל הוא של בעלה. "ככה הוא הכניס את עצמו לבית", מסבירה לונדון-דקל.

היא מוציאה עכשיו את ספרה השני על קורותיו של "חמודי", "תעשי לי אווירון" (בהוצאת כתר). הילד, שהוא גיבור הקומיקס המצחיק והמדויק כל כך של לונדון-דקל, כבר נהפך לסמל, כמעט מלת תואר. יש מצבי "חמודי", כמו שיש מצבים "סיינפלדיים".

ללונדון שלושה ילדים: מיכאל בן 10, תמרה בת 8 וחצי והללי בת שנה ועשרה חודשים. "חמודי", העומד במרכז הקומיקס שהיא מפרסמת כל שבוע בעיתוני קבוצת "הארץ", מבוסס על שני ילדיה הגדולים. "פיצי", הדמות החדשה שהצטרפה אליו מאז שהטור עבר מ"עכבר העיר" למוסף "הארץ", היא התינוקת הללי. אבל באופן כללי הדמויות האלה גם מבוססות על ילדים של חברים, על חברים של הילדים ועל סתם ילדים שהיא רואה בכל מקום, אומרת לונדון.

הספר החדש הוא רק על "חמודי", עד שאמו יולדת את מי שתהיה פיצי. הקומיקס האחרון בספר מראה את הילד מתעורר ומחפש את אמו; במקום זאת הוא מגלה את סבתא, שמחבקת ומברכת אותו ב"מזל טוב". בריבוע האחרון נראית התינוקת הרכה מונחת על מאזני השקילה של חדר הלידה. ילדים, שגם הם מעריצים קבועים של הטור, לא מבינים את הקומיקס הזה. "נכון, כי הוא היחיד בספר שלא מצחיק", אומרת לונדון-דקל.

אחכה שתתחלף התיאוריה

בטור הייחודי הזה שלה מתואר מאזן הכוחות בין הילד לאמו, שבו הוא תמיד יוצא וידו על העליונה. הילד הזה הוא תוצר של החברה החילונית השבעה, היא מסבירה. "רק שם מתייחסים לילד בכזאת חרדת קודש. עושים שני ילדים ומתמוטטים מהטיפול בהם בסוף היום, כאילו נאבקו עם עדר של תאואים".

לונדון מדברת ממרומי ההורות לשלושה. "הראשון והשני הם ניסיון, עם השלישית זה מצליח. עליה אני פשוט יותר מצפצפת. עם הגדולים כל הזמן חושבים 'מה הם צריכים'. אני כבר לא יכולה להתייחס לזה ברצינות רבה כל כך. הקטנה לא תראה נדנדה עד גיל 18". בטור שלה בעיתון "לאשה", "אחת משלנו", כתבה בחודש שעבר כי היא מחפשת לבתה הקטנה "גן אי-מעורבות הורים".

זאת כנראה גישה שאימצה עוד לפני הילדה השלישית. היא מספרת שכאשר בתה תמרה לא זחלה על ברכיה אלא התקדמה בישיבה, כולם אמרו לה שיש תיאוריה שלפיה "זה לא טוב שהיא לא מפעילה את חגורת הכתפיים". היא הלכה לרופא והוא הציע שתיקח אותה לפיסיותרפיה, שם יזחילו אותה. "זה היה כרוך בהמון ביקורים והיסחבויות. בסוף אמרתי לרופא שאני אחכה שתתחלף התיאוריה".

אם כך, היא לא כנועה כמו דמות האם בקומיקס? "בעצם העובדה שאני רואה את מצבי, מזהה את המקום של הסמרטוטיות, אני יותר ויותר מבינה שזאת הרעה החולה של ההורות בתקופה שלנו. בכך אני בעצם מבדילה את עצמי ממנה. אבל היא בהחלט אשה כמוני, שמרגישה שההורות נהפכה לסוג של קריירה, סוג של אמביציה. האמא בקומיקס נורא מודעת, קראה את כל המחקרים ומבינה את כל ההשלכות. האמהות האלה איבדו משהו מהאינסטינקט הבסיסי לדאוג לעצמן".

"חמודי" עוסק, לדבריה, ב"תפר בין החוויה הסובייקטיווית לכלל-אנושית". היא מביאה כדוגמה משפטים שאמהות רבות אומרות בהתפעמות: "הילד שלי נורא סקרן", או "הוא לא בוכה, אלא רק כשהוא רעב, כשכואבות לו השיניים או כשהוא רוצה על הידיים".

"הכי מרתקת אותי החד-פעמיות של האדם מול הבנאליה", היא אומרת. "כשהאמא אומרת שהילד סקרן היא מתכוונת לזה, לא אכפת לה שמיליוני נשים אמרו את זה לפניה".

חדשות החופש הגדול

בהקדמה לספר היא מתייחסת לשאלות הרבות שנשאלה על הטור במשך השנים ובין היתר לעובדה שהאב נעדר. בהזדמנויות קודמות סיפרה שהיא ובעלה, משה דקל, מתחלקים שווה בשווה בגידול הילדים. על רקע זה העדרו של האב מהטור בולט עוד יותר. "בהתחלה לא שמתי לב לזה", היא אומרת, "אני בכלל לא מהאסכולה שאמא אין לה תחליף ושהקשר אתה חזק יותר וכו'. אבל הקומיקס עוסק ביחסים בין הורה לילד. לא רציתי להסתבך בעוד אספקט".

השוויוניות בביתה הופרה כעת, היא אומרת: "באופן שוויוני החלטנו שזה לא יהיה שוויוני". בעלה יצא לחופשת לידה של שלושה חודשים כאשר התינוקת נולדה, אבל עתה החליטו להגדיל את ההכנסה המשפחתית ודקל, שהוא רופא משפחה, עובד משרה וחצי.

בנוסף למדורים השבועיים "חמודי" ו"אחת משלנו", דקל-לונדון גם מפרסמת קריקטורה פוליטית בעמוד הדעות של עיתון "הארץ" היומי וכן כמה קריקטורות קטנטנות לעמודי החדשות שלו. העיקר במדור שלה ב"לאשה" הוא הכתיבה, אף שהיא גם מאיירת לו איור. "זה בדרך כלל כתוב בדיאלוגים, ובכך זה דומה ל'חמודי'. המטרה היא לתפוס רגע מסוים ולכוון אליו את הפוקוס".

היא לא רק כותבת ומציירת - עיסוקים שבדרך כלל אינם נעשים בידי אדם אחד - אלא גם עושה זאת בשני עיתונים שהם אולי הכי מנוגדים זה לזה על דוכן העיתונים. "יש כוח בלכתוב בעיתון נפוץ כמו 'לאשה'", היא אומרת. "אני גם עושה פארודיה על המדורים שקיימים בעיתון. יש לי מין 'סודות יופי', שהם הפוך על הפוך. כמו למשל, 'אם מעסים סרום לתוך הלחיים, זה מפעיל את האצבעות ומונע דלקות פרקים עתידיות".

לדעתה, הקריקטורות שלה שונות מאלה של חבריה למשבצת, הקריקטוריסטים עמוס בידרמן וערן וולקובסקי (שאותם היא מעריצה), בכך שהיא רגישה יותר לסטריאוטיפים. "אני אשים לב מי שואל את השאלה ההיסטרית או משיב את התשובה החכמה, מי מחזיקה את הילד, מי עם הידיים בכיור. חוץ מזה שיש כל מיני אירועים שהם בשבילי אירועים חדשותיים, כמו החופש הגדול, הצגות חנוכה וטלנובלות. בחג הקודם ציירתי ילדים מבקשים מהוריהם 'דמי חנוכה, "'Por favor.

אנחנו דומים מאוד

בעבר היה לה טור קומיקס שבועי מבריק, "המילון המשפחתי החסר". בטור זה הופיעו מלה לועזית עם הפירוש שלה ופרשנות מאוירת של פיקטוגרמות (סמלים גרפיים), המספקות הסבר משלהן. שלא כמו "חמודי", טור זה היה למבוגרים בלבד. בין היתר נראתה בו דמות האשה, המייצגת בדרך זו או אחרת את לונדון-דקל, עם חברים, בני משפחה, ילדים, אבל בעיקר עם בעלה. האם הטור החושפני הפריע לבעלה, שבא ממשפחה דתית, היה חילוני לזמן קצר וכיום הוא שוב אדם דתי? "לא. הוא הכי הצטער שזה ירד. הוא חשב שזה אמיץ ובועט, קשה לעיכול, אבל נפלא. פעם שאל אותו אחד העורכים בעיתון אם הוא נבוך מהטור, והוא בכלל לא הבין את השאלה".

החזרה לדת של בעלה לא השפיעה על תפישת עולמה, אומרת לונדון-דקל. היא היתה ונותרה אדם "שאין לו אלוהים". היא נזהרת בכל מה שנאמר ביחס שלה לחיים עם אדם דתי, בעיקר כי היא לא רוצה לפגוע בפרטיותו. היא לא לגמרי הופתעה מהחלטתו. "הוא בא מבית דתי. הכרתי אותו לכמה שניות כאשר הוא לא נראה דתי, אבל הוא היה אדם מאמין".

היא מנסה להסביר: "דתיות זה משהו מאוד נראה, מאוד חיצוני. כמו אדם שמן. בתפישה המקטלגת שלנו, זה נכנס בקלות לקופסה כמשהו שונה מאוד במהות ביני לבין משה. אבל אנחנו דומים מאוד, בסך הכל. שנינו לא מפסיקים לשאול 'מה זה החיים האלה, לעזאזל?' והתשובות שלנו שונות מאוד.

"אני מכירה זוגות שיש להם אותו מקצוע, הם מאותה ברנז'ה, יושבים על אותה משבצת, והפערים שביניהם גדולים, אבל סמויים מהעין. מה אני אגיד? לפחות יש ביהדות עומק, שלא כמו כל מיני דברים עכשוויים. חוץ מזה, זה סיפור טוב. אני תמיד נראית לאנשים צבעונית יותר".

מה עם כל המתחים נוסח "לתפוס את השמים"?

"זאת סדרה איומה. הגבר מוצג בה כאילו הוא פשוט יצא מדעתו. זה לא ככה. זה תהליך ארוך ובעל משמעות. לפי הסדרה, היה לגיבורה בעל נורמלי והוא השתגע. בדרך כלל מייחסים לאנשים שחזרו בתשובה עניינים נפשיים, וזה לא נכון".

בעלה של לונדון-דקל גם לא חייב את המשפחה ללכת בדרכו או לשנות את הסדרים שלה. הילדים יעשו בר מצווה, יש קידוש בערב שבת "וחוגגים את החגים כמו שצריך", אבל בשבתות היא והילדים נוסעים במכונית. הילדים לומדים בבית הספר הדמוקרטי ביפו ("אני קוראת לזה בית הספר ליהודים ולערבי", היא עוקצת). "בחוזה הלא-כתוב בינינו הוא סובל יותר". לסיכום עניין זה היא אומרת, "הוא איש מדהים, משכיל וחכם פי 20 ממני. חוץ מזה, הוא יכול להיות דתי כי הוא דוקטור. אם היה לו רק בי-אי, לא הייתי מסכימה".

פמיניזם בנעלי עקב

על גב כריכת הספר החדש כתוב ש"זה כשבע שנים היא בת 32". לפי החישוב הלא-פשוט הזה, היא מתקרבת לגיל 40. "אין לי בעיה עם זה, אני לא רוצה להיות צעירה", היא אומרת. "רק שיש נקודת התחלה ויש נקודת סוף, ואני מתקרבת לנקודה הפחות נעימה". היא נזכרת בגעגוע בימים שהיתה מתעצבנת כשמישהו היה מתחיל אתה ברחוב. "שנים אף אחד לא שאל אותי למה אני כזאת קשוחה", היא אומרת בצער.

היא לא צופה חגיגות 40 גדולות. "עשו לי מסיבת הפתעה בלחץ מתון שלי ליום הולדת 39. זאת היתה ארוחה עם חברות, הבילוי האולטימטיווי שאין דבר יותר נעים ממנו. בגידול ילדים יש כמה דקות שבהן את לפעמים אוהבת, לפעמים מתרגשת. אבל כדי ליהנות באמת - זה רק עם חברות". אחת מאלה משאירה לה כך סתם באמצע הראיון הודעת אס-אם-אס של מלה אחת - "בהמה".

את סדרת הטלוויזיה "סקס והעיר הגדולה", שבה האדירו את יחסי החברות, לונדון-דקל דווקא לא סבלה. "קודם כל, קשה לי עם תאוות הבגדים. אני בן אדם נורא מוזנח. חוץ מזה, אני לא יכולה ליישב פמיניזם עם תאוותנות כזאת לנעלי עקב גבוהות. זה לא הולך ביחד. הדבר הכי בולט בסדרה זה שהן עושות כושר, אבל אף פעם הן לא נראות בג'ים. תמיד רואים אותן בבית קפה אוכלות עוגה. על מי הן עובדות בדיוק?"

דווקא את "עקרות בית נואשות", הסדרה שמשווים תמיד ל"סקס והעיר הגדולה", היא אהבה, "בגלל הטרלול שלה". "אני גם רואה הרבה דברים ב'יס דוקו'. אני מעדיפה לראות סדרה תיעודית על אשה שמספרת מה היא קנתה בסופר מאשר כל פרק של '24'".

ילדה מופרעת עם אח מחונן

באחד הטורים של "חמודי" נראית האם צופה ב"לונדון וקירשנבאום". האם היא צופה בטלוויזיה באביה ירון לונדון? "לא, כי זה בשעות קשות לי. אבל אם אני יכולה, אני בהחלט רואה". לפני הראיון אתה התייעצה עם אביה, היא מספרת. הוא שותף להרבה החלטות שלה. "אני ואחותי תמיד תוהות בצחוק מה יקרה כשאבא ימות, מי יגיד לנו מה אנחנו חושבות?" האחות היא עידית לונדון-שפיר, שצעירה ממנה בשש שנים. אחיה, אורי לונדון, מבוגר ממנה בשנה. סדר האחים, ההפרשים ביניהם ומינם זהים במשפחה שממנה באה ובזאת שיצרה. אחיה, בוגר לימודי מתמטיקה, חי בסיאטל ועובד במיקרוסופט. אחותה ביולוגית.

אז הם היו הטובים במתמטיקה?

"הם היו הטובים".

היא לא מגדירה את עצמה ככבשה שחורה במשפחה, אבל אומרת: "אם היו אומרים לי בגיל 16 שכשאגדל יהיה לי מקצוע לא רע, ושאני אוהב את מה שאני עושה, הייתי נופלת אחורה בתדהמה. הייתי תלמידה גרועה, מופרעת גם התנהגותית וגם פנימית. היו לי חברות איומות. לעומת זאת, אח שלי היה מחונן, אחותי היתה ילדה טובה, ממש גידלתי אותה. אהבתי אותה אהבת נפש".

בדרך כלל מי שעבר נעורים כאלה יש לו יחסים מורכבים עם הוריו, ואילו ללונדון-דקל יש רק דברים טובים לומר עליהם. "זה לא עניין אדיפלי", היא אומרת על אהבתה לאביה. "הוא פשוט מקסים, נפלא, חכם ומקורי. גם אמא שלי. השמצתי את ההורים שלי שנתיים בטיפול וגמרתי עם זה. אני רואה נשים שהן בנות 50, שנזכרות איך אמא שלהן שלחה אותן לקיבוץ בקיץ, ואני משתגעת. היא עם רגל אחת בקבר ועוד מתחשבנת עם אמא".



דניאלה לונדון-דקל עם בתה, הללי: "האמא בקומיקס קראה את כל המחקרים, אבל איבדה את האינסטינקט הבסיסי לדאוג לעצמה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו