בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלי נשים, בלי ערבים

החוקה בהסכמה שניסחו 13 גברים יהודים, מתאימה למדינה תיאוקרטית

תגובות

הוועדה לחוקה, חוק ומשפט תגיש השבוע לכנסת הצעה לכינון חוקה, שבמרכזה מגילת זכויות אדם. הוועדה לא הספיקה עדיין לגבש נוסח מוסכם להצעת חוקה ולכן היא תגיש לכנסת מספר אלטרנטיוות. הנחת העבודה של הוועדה היא שצריך לכונן "חוקה בהסכמה" ומשתמע מכך שאין כיום חוקה בישראל. בכך נולד הפרויקט בטעות כפולה או יותר נכון, בהטעיה כפולה.

במושג "חוקה בהסכמה", מובלעת הטעיה. הרי עיקרה של חוקה הוא בהגנה על מיעוטים והפרטים בחברה מפני כוח הרוב ולא במתן ביטוי להסכמה. המטרה של העיגון החוקתי היא ליצור מנגנון פיקוח על מעשיו של הרוב בבית המחוקקים, שלא יוכל לפגוע בזכויותיהם של חסרי הכוח הפוליטי. המחויבות לזכויות האדם נובעת מהגדרת הדמוקרטיה הליברלית, מהמשפט הבינלאומי, ומאמנות שהמדינה אישררה. החיפוש אחרי הסכמה למגילת זכויות אדם צריך היה להיות כפוף למחויבויות אלה. במקום זאת, התפישה השולטת בוועדה היתה שנחוצות פשרות גדולות בגלל המתח בין היישות האזרחית והזהות התרבותית-לאומית-דתית של חלקים בה.

ה"פשרה", שעל סדר היום של ועדת החוקה, פשרה שהציע המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוזם החוקה בהסכמה, היא הוצאתם המוחלטת מגדר הביקורת השיפוטית, של נושאים שיש בהם התנגשות בין זכויות האדם וההלכה היהודית. כך, כל פגיעה בזכויות אדם בתחום המעמד האישי, או בעניינים הנוגעים לשמירת השבת ולכשרות, לא תהיה שפיטה.

חברי הוועדה הציבורית של המכון (ביניהם כותבת שורות אלו), שנבחרו בשל מומחיותם, היו רחוקים מלהגיע להסכמה בעניין זה. חלק מחברי הוועדה, ביניהם נשים וערבים, הסתייגו מפני שזכויותיהם לשוויון של ערבים, נשים, זוגות מעורבים, זוגות חד-מיניים ויהודים לא-אורתודוקסים, נמחקו למעשה ממגילת זכויות האדם. על רקע האי-הסכמה החליט המכון לפרסם את הצעתו בשמו שלו, ללא כל התייחסות לחילוקי הדעות בוועדה הציבורית. ההצעה של המכון נוסחה על ידי 13 גברים יהודים ללא השתתפות אשה או ערבי.

המכון טוען שבהצעתו גלומים יתרונות הן לדתיים והן לחילוניים, ולא היא. ההצעה משקפת תבוסה חילונית תוך הרעת המצב הקיים. לא רק שההצעה משמרת חקיקה קיימת, (כפי שנעשה בסעיף שמירת הדינים בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו) היא גם מעניקה חסינות לחקיקה עתידית. חוקים הנופלים במסגרת הוראת האי-שפיטות החוקתית, לא ניתן יהיה לבטלם בשל פגיעה בזכויות האדם. אם, למשל, תחליט הכנסת בעתיד שאין להכיר בנישואים שנערכו בטקס פרטי, של זוגות מעורבים, תהיה ההחלטה חסינה מביקורת שיפוטית. הצעת המכון להכיר בברית זוגיות שתוסדר על פי חוק, אין בה תועלת, שכן רוב רגיל בכנסת יוכל לבטל את החוק, ללא ביקורת שיפוטית.

במאמציהם לכונן חוקה בהסכמה, מטשטשים יוצריה את העובדה שכבר יש חוקה בישראל, גם אם היא חלקית. הכנסת עצמה יצרה אותה בשנת 1992, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לכן, המשימה האמיתית איננה לכונן חוקה יש מאין, אלא להשלים את זו הקיימת. בהתעלמותם מהחוקה הקיימת, תורמים אבירי החוקה החדשה למסע הדה-לגיטימציה של בית המשפט העליון.

הדיון על מגילת זכויות אדם חוקתית בישראל מתנהל בעולם של "כאילו". כאילו אין בישראל חוקה, כאילו זכויות אדם תלויות בהסכמתו של הרוב השולט, כאילו ישראל איננה מחויבת לנורמות בינלאומיות, כאילו הסכמה בישראל משמעה ברית בין גברים יהודים, דתיים וחילוניים, בלי נשים ובלי ערבים. המניע שלהם נחשף בסעיף האי-שפיטות החוקתית: כינון חוקה ההולמת מדינה תיאוקרטית.

פרופסור רדאי היא יו"ר מכון קונקורד לחקר המשפט הבינלאומי והישראלי במסלול האקדמי המכללה למינהל, וחברה בוועדה הציבורית של המכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו