שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יאיר אטינגר
יאיר אטינגר

להט הדיבור והטון, הנימה של שביעות רצון והתוכן לא משאירים מקום לספק - זה הרב יגאל קמינצקי. "נראה כאילו הכל שקט, אבל אני אומר לך שאנחנו הולכים לשטוף את כל המדינה, לא נשאיר את העסק רדום", הוא מבטיח.

דומה להפליא למה שחזר ואמר שם, בדרשות השבת בנוה דקלים לפני ההתנתקות. ואולם, חצי שנה אחרי, בסלון הקראווילה שלו הנמצאת בניצן, מי שהיה הרב האזורי של חבל עזה, אחת הדמויות המשפיעות של קיץ 2005, מפנה את הלהט המוכר לבחירות לכנסת. וכשנראה שאין כוח בעולם שיוריד את "קדימה" מ-40 מנדטים, אצלו הכל פתוח. "המטרה שלנו היום היא ליצור כוח פוליטי, ואני לא מדבר על מפלגה זאת או אחרת, כוח פוליטי של מפלגות ציוניות, ערכיות, יהודיות. אני מאמין, בעקבות הניסיון שיש לנו, שזה לא בשמיים".

קמינצקי (56) גר עם משפחתו מזה חודש וחצי ביישוב הזמני, בשכונה של מפוני נוה דקלים. הגדולה מבין הקהילות של גוש קטיף התפלגה, כמחצית מחבריה עוד מפוזרים בין בתי מלון או באתרי קראווילות אחרים. רבים מהם עוד רואים בו מנהיג ופוסק הלכה והוא משמש באופן לא רשמי כראש קהילתו בניצן, אבל יש גם מי שפנו לו עורף.

בחצי השנה האחרונה ספג ביקורת מימינו ומשמאלו, על הדרך שבה הצעיד את גוש קטיף עד ליום הפינוי. בעיתונות הימין רק גבר הלגלוג על רוח ה"באהבה ננצח", על מה שהתברר להיות בעיניה מאבק תבוסתני וכושל. בקהל שלו יש שלא סולחים על כך שהוא וחבריו להנהגה לא קראו את המפה ולא דאגו לרכך את המציאות שפגשו למחרת הפינוי. אחרים טוענים כי נטע בהם תקוות שווא כשעודד אותם להישאר בבתיהם עד הסוף, או כשהכריז "בגוש קטיף הנס זה טבע".

"אני לא מצטער לרגע", הוא משיב למבקריו, "לא על המאבק, לא על מה שעשינו, ואני חושב שהגענו לשיאים אדירים. יותר מזה, אנחנו רק באמצע הדרך גם בסוגיה של ארץ ישראל. מסירות הנפש שהתגלתה בגוש קטיף היא לא דיבורים בעלמא, יש לה כוחות. זה גילוי של כוחות עצומים שצריכים להנהיג את עם ישראל".

אז אין שבר? אין אצלך לקח בצד הפינוי?

"בוודאי, אין אחד שלא עבר שבר אישי. היום המסקנות שלנו בעקבות הגירוש הן לראות איך אנחנו באים עם הפנים לעם ישראל. ולא בשביל להרוויח רווח פוליטי, אלא באמת כהתחברות אמיתית, ערבות אמיתית, להגיע לאותן שכבות שעד היום אולי לא הצלחנו להגיע אליהן ועד היום לא היתה לנו היכולת להגיע כי לא היינו אנחנו, לא היו לנו הכוחות שהתגלו בציבור הזה בשנתיים האחרונות".

בעיניו יש הבדל עמוק בין הכרזתו של הרב מרדכי אליהו ערב הפינוי, "היה לא תהיה", ובין המסר שעליו חזר עד הרגע האחרון: "זה לא דבר מופקע שתהיה פה התערבות אלוקית". "אמרתי כל הזמן, אני לא נביא ולא בן נביא", הוא מסביר, "לכאורה אני הייתי אמור להיות במרכז הביקורת, אבל כל מה ששמעתי היה איזה שתי תגובות ביחס ל'היה לא תהיה'. עניתי: אני מעולם לא אמרתי את זה. אנחנו, כשדיברנו עם האנשים להישאר, אמרנו 'יכול להיות שאתה מקריב את כל הרכוש שלך, על דעת זה אנחנו הולכים'. לא שמעת אף אחד מרבני גוש קטיף שאמר 'היה לא תהיה'".

אתה קורא עיתונות חרדית? ב"יתד נאמן" כתבו שגזרתם על הנוער שלכם שבר כי העמדתם הכל על ארץ ישראל.

"'יתד' זה צהובון של פושעים. אני קורא הכל, זה רמה אפס. הם מסלפים את האמת. אנחנו חינכנו רק לארץ ישראל? היה אצלנו פחות תורה מאשר בבני ברק? זה שטויות".

נעבור לביקורת מימין. אומרים שהמאבק שלכם היה תבוסתני.

"החיבוקים והנשיקות זה לא היה מבית מדרשנו. אתה לא מכיר רב אחד שהתחבק והתנשק שם. נכון, יש את הרב רפי פרץ (ראש המכינה בעצמונה; י"א), אבל זה לא רב של ציבור. אנחנו אמרנו לא להרים יד על חיילים, אבל בהחלט כל אחד צריך להיאבק כמו שאדם נאבק על ביתו".

כמו בעמונה?

"אני לא מכיר דרך אחרת מאשר זו שנהגנו בה בגוש קטיף. גם הרבנים היותר מיליטנטים לא אמרו בעמונה להרים יד על חיילים. כל ההבדל הוא רק בדיעבד. גם בעמונה גם זה יכול היה להימנע. מה שקרה זה רק תוצאה של אלימות השוטרים, של הברוטליות. זה לא שבעמונה היתה קונספציה שונה של המתנחלים. זה דיבורים. בעמונה עמדו להגיע להסכמה".

בעיני הנוער בעמונה, גוש קטיף היה מודל של כישלון.

"יכול להיות שיש צד יותר דומיננטי וצעקני, שקולו יותר נשמע, יש לו יותר כלי ביטוי כמו עיתון 'בשבע' או אתרי אינטרנט. גם בגוש קטיף היתה קבוצה שרצתה מאבק תקיף יותר, אבל הם לא עשו כלום. רוב הציבור שמח על מה שהיה, כמעט כל אחד אומר 'עשיתי את המקסימום".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ