בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיול במחוזות השקר והברוטליות של החברה הישראלית

ספרו החדש של גל אמיר, "השלישית בשורה השנייה", עורר באמנון ז'קונט תקוות לעתיד ספרות המתח הישראלית

תגובות

השלישית בשורה השנייה גל אמיר. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 223 עמ', 74 שקלים

אלה מסופרי המתח ששרדו את תהפוכות הטעם הספרותי של מאה השנים האחרונות זכו בחסינות מפני שיני הזמן לאו דווקא מכוחה של עלילה נפתלת, או של חידה מתוחכמת במיוחד, אלא בעיקר בשל יכולתם לשלב ביצירותיהם דילמות אנושיות כלליות. חידותיו של הסופר הצרפתי ז'ורז' סימנון, למשל, פשטניות ונטולות מעוף (למשל ב"מדרגות הברזל"), אך המטען הרגשי שהוא מניח על כתפי גיבוריו מקנה להם איכות ספרותית וקסם שרק המציאות יכולה לייצר. גם ריימונד צ'נדלר הפך תעלומות שאינן מגיעות לדרגת סודוקו-למתחילים לדילמות-חיים באמצעות גיבורו הציני האידיאליסט פיליפ מארלו. אפילו ספר פשטני, שחוק ובלתי אמין מבחינת החידה שבמרכזו, כמו "צופן דה-וינצ'י", הפך לחביב הקוראים בזכות איכות פסבדו-היסטורית שהוצמדה אליו בתפרים גסים.

התמודדותם של ספרי מתח נגד השכחה מתחוללת איפוא בשדה הערך-המוסף הספרותי, ודומה שרבים ממחוללי ספרות המתח העברית הפנימו זאת, וטענו את ספריהם בחומרים מקומיים ובבעיות שמייצגות את רוח הזמן. ואולם לאחר הסתלקותם של שני סופרים מובילים בתחום זה (אורי אדלמן ובתיה גור), והשתתקותם של כמה אחרים, נתדלדלו השורות והתעורר צמא לכותבים חדשים שימלאו את מקומם. אלה אינם רבים, למען האמת הם כמעט ולא קיימים. מזמן לא קמו כאן סופר או סופרת חדשים שישכילו לשלב סיפור מתח ראוי עם פיסה חיה ומורכבת של מציאות ישראלית.

על הרקע הזה מעוררת צמיחתו האטית אך המתמדת של גל אמיר מידה רבה של תקווה. בספריו הראשונים ניכרים כושר התבוננות חד ומפותח, כישרון כתיבה רב ובעיקר, רצון עז להתרומם ולגעת במקור כוחה של הספרות, בתחום הפיוט וההגות. ספר הביכורים שלו, "עפולה, רח' האופרה 3", היה "קומדיה של מנהגים" (סוגה ספרותית המתארת ומבקרת את מנהגיו של חוג חברתי מוגדר), ששיקפה באמצעות סיפור המתח את ההווי הקרתני-אכזרי של עיר קטנה בעמק. ספרו השני, "חיילי הבדיל צועדים לאטם", ניסה לעבור אל מחוזות ההגות, והשלישי, "לילה אדום", שילב מידה רבה של פיוט ופנטזיה, עד כדי יצירת אגדה בעלת אופי בלתי-אפשרי לכאורה, גותי-ישראלי, המכילה בין היתר גם ערפדים יהודים למהדרין.

ספרו החדש חוזר לכאורה אל התקניות המסורתית של ספר מתח ריאליסטי, ואולם הוא מכיל במידה רבה תמהיל מורכב ומגובש של איכויות שהוזכרו בהקשר לספריו הקודמים. מבחינת קומדיית המנהגים מדובר הפעם בחוקר-עבריין, על כל המניירות המשתמעות מכך. הפיוט, לעומת זאת, מיוצג בחיוויים של חום אנושי ואהבה המבזיקים מבעד לסדקי השריון שעוטה עליו החוקר כהגנה מהחיים. את קורט ההגות הנחוץ מספקים ציטוטים-לכאורה מכתביו של יאן נובוטני, סופר צ'כי פרי דמיונו של גל אמיר. נובוטני זה מוסיף לעלילה את האיכות העגמומית-אפלולית של ספרות המתח הקלאסית, שבה התעלומה אינה רק מקומית וקונקרטית אלא מייצגת קונפליקטים אנושיים נצחיים, בעיקר הקונפליקט בין החיים למה שהיו צריכים להיות.

במרכז הספר דמות בלתי חינוכית בעליל, אחד אבי כהן שזכה בנערותו לכינוי "רומנו". כהן, שוטר שסרח, רחוק מלהיות אדם "חיובי". "טוב, אי אפשר להשתמט עוד", הוא נעתר בעמוד השביעי לבקשתם הדמיונית של הקוראים ומאפשר הצצה לקופת השרצים שלו: סחר בנשים, הדחת שוטר-עמית, הפרת אמונים, מרמה ואפילו אונס. במיטב המסורת של גיבורי ספרים מעין זה, האשה שאהב נוטשת אותו לטובת גבר ראוי יותר מבחינת מיומנויות החיים שלו, שף בעל מוניטין ומסעדה נחשבת. תדמית ה"לוזר" של רומנו מתקבעת סופית כשמתברר שהוא חי בקרב השוליים הסהרוריים של החברה הישראלית, במאחז בלתי-חוקי בשטחים, לא מתוך אידיאולוגיה אלא משום ש"לא היה מקום טוב (יותר) להיעלם בו". שותפתו לקרוואן על הר הטרשים היא אילאיל, ש"נולדה לפני 21 שנים להורים שקראו יותר מדי טשרניחובסקי ונכשלו באופן מוחלט בחינוך בתם". בין השניים אין אהבה, גם לא ידידות, ועד לנקודה מסוימת בספר נראה שיחסיהם נטולים אפילו מידה מינימלית של חסד אנושי.

זוהי נקודת פתיחה קלאסית לספר, שבמרכזו הסיטואציה הקבועה של חוקר שצריך לפענח חידה. חוקר כזה, שליח של סדר בסביבה שאינה מסודרת מבחינה ערכית ומוסרית, חייב להיות שונה בתכלית מהסביבה שהוא חוקר, אפילו מנותק ממנה, ולפעול מתוך עקרונות נעלים יותר מאלה המפעילים את הפושעים. רומנו אכן שונה מאוד - אך לרעה - מהסביבה שבה הוא פועל, אבל הדבר אינו מונע מהקוראים לחבבו ועם התפתחות העלילה אפילו להזדהות עמו. באמצע הספר כבר ברור שמסכת הפשעים שהוא ביצע, לא רק שלא פגעה באיכותו המוסרית אלא אפילו העבירה אותה תהליך של צריפה וזיכוך עד שנרשם לזכותו יתרון לעומת הדמויות האחרות, המהוגנות לכאורה. אלה, כמו גם הפושעים, חיים תחת מסווה. רומנו, נלוז ככל שיהיה, לפחות חי את האמת שלו.

מכוחה של אמת זו הופכת העלילה מסתם מסע חיפושים אחר רואת חשבון, שנעלמה משליטתו של מיליונר כוחני, למסע פסיכולוגי וערכי במיטב המסורת של ספרים כאלה. אמיר מוליך את רומנו על פני מחוזות השקר והברוטליות של החברה הישראלית, בין נתיבות לפרנקפורט, רמת גן ופראג, עד לסיום, שבו מגלה רומנו את פניה האחרים של אישיותו שנסתרו גם ממנו. כך מספק אמיר לקוראיו את הסממן המשמש סף כניסה לעולם הספרות הטובה: תהליך פסיכולוגי, שלקורא ניתנת הזדמנות להפנים ואולי אף להפוך למודל של הזדהות. אם ניתן למיין תהליכים כאלה לסוגיהם, הרי התהליך שרומנו עובר הוא הפיכת-הלב הקלאסית של ציניקן, שראה את החיים מבעד לעיניים נטולות חמלה ובזכות האירועים בספר היה לרומנטיקן שגילה את האהבה וחולם "להתנשק על גשר קארל בשקיעה". התהליך שאמיר מחולל בגיבורו רומנו אינו מבייש כמה מסעות דומים ובלתי נשכחים בספרות המתח ובקולנוע, ובראשם מסעו של לימאס, גיבור ספרו של ג'ון לה-קארה, "המרגל שחזר מן הכפור". בכך מעביר הספר את מחברו מהמקום הסתמי של "שלישי בשורה השנייה" למרכז השורה הראשונה בספרות המתח המקומית.

גל אמיר

בין ספריו הקודמים של הסופר גל אמיר (יליד עפולה, 1968): "עפולה, רחוב האופרה 3" (1998), "חיילי הבדיל צועדים לאיטם" (2000), ו"לילה אדום: מותחן ערפדים ישראלי מקורי" (2003), כולם ראו בהוצאת זמורה ביתן

אמנון ז'קונט הוא סופר והיסטוריון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו